ורטון, קריב, כהנא-דרור. כמה המלצות על מועמדים בפריימריס שיכולים לתרום הרבה לחופש הדת

השבוע שעבר לא היה שבוע טוב לחוגי הפלורליזם. הפסדנו שני חברי כנסת טובים וחרוצים. ניצן הורוביץ ממרצ ועדי קול מיש עתיד. הורוביץ היה הח"כ המחויב ביותר במרצ לנושא הפלורליזם. יש פער לא ראוי בין הדימוי הפלורליסטי של מרצ לאנרגיות הלא רבות שהיא משקיעה בפועל בחופש דת. הורוביץ בלט לטובה.

עדי קול היתה יו"ר נמרצת ופעילה של ועדת פניות הציבור. חשוב יותר מבחינתי, היא הפכה בכנסת הזאת לפטרונית של הקהילה ההולכת וגדלה של יוצאים לשאלה מהמגזר החרדי. היוצאים נאלצים להתמודד עם העדר השכלה כללית ומעט מדי תמיכה ממשלתית. מי ייצג עכשיו בכנסת את הציבור הכל כך מקופח הזה? אלוהים יודע.

ירושלים חופשית. ד"ר ורטון. צילום: שרון לנגר

מצד שני, זה היה שבוע לא רע בכלל לסקטור קרוב לארגוני הפלורליזם -  ארגוני השוויון בנטל. יואב קיש, איש מאהל הפראיירים, אדם טוב וערכי, נבחר למקום ה-19 הריאלי בליכוד. כלומר בקדנציה הבאה צפוי לשבת בכנסת ח"כ שהשוויון בנטל באמת עומד במרכז האג'נדה שלו. נכון, הוא רק אחד מ-120 ויש משמעת קואליציונית וגם משמעת אופוזיציונית. ובכל זאת כל אחד נחשב.

אחד הדברים שבוחרים לא יודעים על הכנסת הוא שפעילי זכויות אדם לא עובדים בדרך כלל מול מפלגות אלא מול חברי כנסת. העובדה שמפלגה תומכת או מתנגדת לנושא מסוים לא אומרת שהיא באמת תעשה משהו בעניינו. דרושים חברי כנסת שייקחו את הנושא על עצמם, ישקיעו בו זמן ומאמץ ולפעמים גם ישלמו מחירים.

אם מדובר בחבר כנסת מהאופוזיציה חשוב שהוא יעלה נושאים על סדר היום ויאתגר את הקואליציה ככל האפשר. אם מדובר בח"כים מהקואליציה דרוש שהם יזכירו למפלגות שלהם למה הן נבחרו. ודרושים ח"כים כאלה בכמה שיותר מפלגות כדי שיוכלו לשתף פעולה ביניהם ולהוביל יוזמות שיזכו לתמיכה רחבה.

בכנסת ה-18 (כלומר הלפני אחרונה) לא היה לפעילי הפלורלזים כמעט עם מי לעבוד (לפוסט המקביל בבחירות הקודמות). בכנסת ה-19 בזכות יש עתיד ידענו שפע יחסי. רות קלדרון ייצגה את ארגוני ההתחדשות היהודית, עדי קול את היוצאים לשאלה, עליזה לביא נאבקה בהדרת נשים. למה אני מזכיר בעיקר נשים? את השאלה הזו יש להפנות לגברים של המפלגה. במפלגות אחרות היו מעט מדי ח"כים שפלורליזם עמד במרכז האג'נדה שלהם.
 

לפרק את המונופול. הרב קריב


יש עתיד הולכת להתכווץ ולאבד כוח. יש סיכוי טוב שהיא הולכת לאופוזיציה. חשוב מאוד שיהיה עם מי לעבוד גם במפלגות אחרות. לכן אביא כאן שלוש המלצות למועמדים, תומכי חופש דת שיכולים להיות חברי כנסת מצויינים (גילוי נאות: כולם שותפים שלי למאבקים ולכן אני יודע שהם אנשים ראויים ומוכשרים):

הבית היהודי – עו"ד בתיה כהנא דרור. הפמיניזם הדתי הוא אחת התופעות החשובות והמרתקות היום בחברה הישראלית. מנכ"לית הארגון למען עגונות ומסורבות גט "מבוי סתום" בתיה כהנא דרור היא מהבולטות בתנועה הזאת. היא מובילה את המאבק בעריצות בתי הדין הרבניים ובהתעללות שלהם בנשים המגיעות להתדיין בפניהם. היא גם ההוכחה שאין שום סתירה בין זכויות אדם לבין להיות ימני. בתחילת הקדנציה הבאה תצטרך הועדה למינוי דיינים לבחור כעשרים דיינים חדשים. חשוב שתהיה בסביבה חברת כנסת שיהיה לה באמת חשוב למנות אנשים נאורים ומתחשבים ולחסום קנאים חשוכים. (לקריאה נוספת)

העבודה -  הרב גלעד קריב. על פי הסקרים, 7% מהישראלים מגדירים עצמם רפורמים וקונסרבטיבים (מי שרוצה להתווכח עם הנתון הזה שיבקר קודם בקישור הזה, וגם זה). זה לא אומר שהם הולכים לבית כנסת בשבת. זה אומר שהם מזדהים עם יהדות סובלנית, שיוויונית ומקבלת את האחר. חלק הולך וגדל של הישראלים גם הפכו בשנים האחרונות את התנועות האלו לספקיות שירותי הדת שלהם. דמות מרכזית במהפכה הזאת ודובר בולט וחשוב שלה הוא מנכ"ל התנועה הרפורמית הרב גלעד קריב. לא מעט אנשים כבר מבינים שאין אויב גדול ליהדות מהמונופול האורתודוכסי על היהדות. קריב חיוני בכנסת כדי שיהיה מי שינהל מאבק יומיומי ועיקש נגד המונופול הזה. הוא חיוני גם כדי שיהיה בכנסת רב שיזכיר שיהדות זה לא לשנוא את הגוי אלא להיות הגון ואנושי כלפיו. ועוד יתרון לקריב: גפני נוהג לצאת מישיבות בכל פעם שרב רפורמי מדבר. שיתעמל קצת. (לקריאה נוספת)

מרצ – ד"ר לורה ורטון. כשכתבתי שמרצ נושאת בשנים האחרונות פחות מדי את דגל חופש הדת, זה לא חל על חברת מועצת עיריית ירושלים לורה ורטון. היא נטלה תפקיד מרכזי כמעט בכל מאבק למען חופש דת בירושלים בשנים האחרונות, בין אם במועצת העירייה בין אם בעתירות לבג"צ והיא כל הזמן בשטח. היא יכולה להיות וצריכה להיות האישה של מרצ בכנסת לענייני חופש דת. ורטון אגב הגיעה למרצ בכלל דרך הצד החברתי, ומילאה תפקיד בולט במאבק למען חוק הדיור הציבורי. כבר לפני שנה היא החלה במאבק נגד מכירת דירות של הדיור הציבורי למוסדות דת. יש לה גם עמדה ברורה בעד השוויון בנטל. היא משלבת את זה בלי שום בעיה עם פעולות למען שוויון זכויות לערביי מזרח ירושלים. כי כך צריך להיות, ואין שום סתירה. (לקריאה נוספת)

ולסיום כמה הערות:

  • מועמד טיבעי נוסף להחליף את הורוביץ בכנסת היה יכול להיות חבר מועצת עיריית תל אביב ומנכ"ל ישראל חופשית מיקי גיצין. אלא שגיצין החליט לא להתמודד. סביר להניח שאחת הסיבות היתה שהורוביץ כבר היה שם והיה צפוף. עכשיו הורוביץ כבר לא, אבל מועד הגשת המועמדות עבר. סביר שגיצין עוד יהיה חבר כנסת.
  • יש עוד המון אנשים חדשים שאני אשמח אם יהיו בכנסת, למשל אם אלדד יניב יהיה שם לשמור על הכסף שלנו, אבל הפוסט הזה מתמקד באנשי הפלורליזם.
  • יהיה מצוין אם  סגנית ראש עיריית ירושלים רחל עזריה תכנס מטעם כחלון. עזריה מילאה תפקיד מרכזי במאבק נגד הדרת נשים ועומדת בראש תנועה דתית חילונית בשם "ירושלמים", שמעודדת הענקת הכשר שאינו תלוי ברבנות.
  • וכמובן, בפוסט הזה חשובה יותר מתמיד ההערה שמופיעה בצד שמאל, שהבלוג הזה הוא מטעמי ועל דעתי ולא מטעם חדו"ש. חדו"ש לא מביעה עמדות למי להצביע בבחירות. אני כן.

 

כהנא-דרור. מוכיחה שזכויות האדם שייכות גם לימין