לאחרונה פגשתי לא מעט אנשי חינוך  והשכלה גבוהה, שהאמת, איך נגיד את זה, אינה תמיד נר לרגליהם, וכללי אתיקה בסיסיים הם בגדר המלצה בלבד. הנה כמה דוגמאות.

  1. את מכון אבני לאמנות מנהל כבר למעלה מעשרים שנה אדם בשם שמעון צמרת. האיש לוקח לעצמו 650,000 שקלים בשנה, משל היה נשיא אוניברסיטה בעל תואר פרופסור במוסד בן 20,000 תלמידים, ולא בית ספר ללא הכרת מל"ג, אליו מגיעים 600 תלמידים בשנה במקרה הטוב. זה לא היה נורא לולא בית הספר, שהוא עמותה, מתנהל בגרעון, והסטודנטים סובלים מקיצוץ אינטנסיבי בשעות הלימוד, אך לא בשכר הלימוד. חלק מתקציבו של אבני מגיע מכספי ציבור, סבסוד של משרד הכלכלה. לצדו של צמרת עובד חתנו, בעלה של בתו, ד"ר חן קרצ'ר. המופע הנפוטיסטי הבוטה הזה לא מנע מצמרת, כמו גם מאנשים אחרים במכון, להצהיר שוב ושוב וחד משמעית כי החתן, שמשכורתו היא השנייה בגובהה במכון, התחתן עם הבת רק לאחר שהגיע למכון. צמרת שכח כנראה שיש דבר כזה, פייסבוק. בעוד על פי דוחות המכון הגיע איש היח"בל קרצ'ר לנהל את מערכת הלימודים בבית ספר לאמנות בפברואר 2002, הרי שעל פי תמונה שפרסמה אשתו בפייסבוק, חגגו השניים בינואר 2013, 13 שנים של זוגיות. לא צריך להיות מתמטיקאי כדי לעשות את החישוב. למה לשקר? למה לא?  אגב – על הדוחות הגרעוניים חותם איש החינוך המוכר אביגדור קהלני, יו"ר האגודה למען החייל. במכון אבני התעלמו מן השאלות שהעברתי. יתכן שלרשם העמותות, הבודק את עניינם כרגע, בדרך להענקת אישור ניהול תקין, הם יצטרכו לתת תשובות בכל זאת.  

  2. במהלך השבוע האחרון של חודש אוגוסט הגיעה משטרת ישראל למכון הטכנולוגי חולון, אספה מחשבים וחומרים אחרים, והבהירה כי החקירה נגד מנכ"ל המכון, דובי פלג, שנחשד בפגיעה בטוהר המידות והועזב לאחרונה, הפכה גלויה. פלג סיפר במהלך השנים המון סיפורים – הוא למשל נסע ל"השתלמויות מקצועיות" בחו"ל פעמיים בשנה על חשבון המכון, בזמן שנסע בעצם לבקר את הנכדים. עכשיו מתברר שיש עוד בעיה – פלגיאט אקדמי, מושג מכובס ל"אימוץ" של חלקי מחקר, שאסף ד"ר אלכסנדר ספיבק, סגן דקאן הפקולטה למדעים במכון הטכנולוגי חולון, ממאמר שכתבו שני אנשי אוניברסיטת תל אביב (היום אחד מהם הוא איש מכון ויצמן). הם גילו את הגניבה, האיש התנצל, ומאמרו נמחק מן המגזין בו התפרסם. מה עושים במקרה כזה? האם זורקים את איש האקדמיה בבושת פנים מן המערכת? ממש לא. במכון הטכנולוגי חולון, שמנוהל על ידי אדם שהקים יחד עם חבריו חברות פרטיות, ואחר כך קידם אותם במכון בלי בושה, על חשבון כספי ציבור, נותנים לפלגיאטור פרס – שנת שבתון. זו, חשוב להסביר, אינה מגיע באופן קבוע לכל איש סגל, כמו באוניברסיטאות, אלא ניתנת על פי שיקול דעתו של המוסד בלבד. האם הוא ינצל אותה למחקר אקדמי מעמיק? אולי. מה שבטוח הוא שהאיש עומד ללמד מתמטיקה, כמורה מן החוץ, ב-נכון – אוניברסיטת תל אביב. מעניין מה ילמדו שם הסטודנטים, שיידרשו לעשות עבודות אקדמיות בעצמם. תגובה מהמכון הטכנולוגי לא הגיעה. מהמשטרה נמסר בהמשך ל"ביקור": "בעקבות ביקורת עלה חשד לעברות פליליות ובהנחיית היועמ"ש נפתחה חקירה ביחידת ההונאה מחוז תל אביב"

  3. על יוסי וסרמן, מזכ"ל הסתדרות המורים, נכתב כבר לא מעט, ולא מהכיוון החיובי. השבוע נזכרתי בו שוב כשהגיעה לידיי הקלטה ובה הוא נשמע מודה כי הסתדרות המורים היא בעלת קרקעות חקלאיות בהוד השרון. למה זה מפתיע? כיוון שוסרמן, במהלך סדרת התחקירים שהתפרסמה בדמרקר, טען שלהסתדרות המורים אין נכסים, למעט הבניין שהיא יושבת בו. הוא שכח ברוב נוחות מגרש מסוים אחד בתל ברוך, כמו גם דירה מסוימת בנתניה, שכספי מכירתה אמורים לשמש להענקת מלגות לתלמידים, אבל העניין מנוהל כל כך רע, שאף אחד לא באמת מקבל אותן. בהקלטה מודה וסרמן בפני קהל גדול שהמגרשים בהוד השרון "הופשרו רק לאחרונה", ולא מסביר מהיכן בדיוק הגיעו הקרקעות, ומה עומדים לעשות איתן. לשאילתא מפורשת בנושא ההכחשה הנמרצת בעבר, התקבלה התשובה הלקונית: "אין תגובה". בהסתדרות המורים גם לא ענו לשאלה מדוע המגרשים היקרים עליהם נבנה הבנין בו היא יושבת, ברחוב בן סרוק, סמוך לכיכר המדינה, רשומים בטאבו דווקא על שם אשמורת, מועדון הצרכנות של ההסתדרות. ככה זה כשאתה אגודה עות'מנית, ומבקר המדינה, או כל גורם חיצוני אחר, לא יכול להיכנס ולבדוק מה בדיוק אתה עושה שם. אז אתה דואג לעבודה למקורבים, גם לבן שלך למשל, או משתמש בתואר בי איי גם אם אין לך תואר אקדמי. ידיו של איש החינוך  וסרמן, היו מלאות לאחרונה. שנת הלימודים החלה, והוא, הרי מייצג 120,000 מורים. למי שלא זוכר, לא מזמן היה וסרמן עסוק בדברים אחרים: הוא  נחקר על ידי יחידת להב 443 בחשד שוחד, ואף ישב במעצר בית בן 5 ימים. לאחרונה נמסר כי המשטרה ממליצה להעמידו לדין, והחומר בעניינו הועבר לפרקליטות. עורך הדין שלו היה אחד, רונאל פישר.

וסרמן, צמרת, פלג וספיבק הם דוגמיות של מערכת החינוך וההשכלה שלנו. אלה הדמויות שפוגשים, בין היתר, תלמידים וסטודנטים. אם נוסיף לקלחת האתית הזו שר חשוך ("בני אותו מין אינם משפחה"), מורי קבלן  וכיתות מלאות ב"סרדינים", הייאוש אינו נעשה יותר נח.