השבוע אמר יאיר לפיד ששחיתות היא לא רק העברת כסף לראשי רשויות מקומיות על ידי פאינה קירשנבאום. הוא צדק. שחיתות היא הרבה דברים אחרים:

שחיתות היא להביא את החברים שלך, דני וסלי, אורי שני והילל קוברינסקי, להיות המנהלים האמתיים של המדינה הזו.

שחיתות זה לעצור שוק שלם, נגיד נדלן, יותר משנה, עם תוכנית מופרכת, ולהמשיך לקדם אותה למרות שאתה האדם היחיד עלי אדמות שחושב שהיא באמת טובה.

שחיתות זה להיות שר אוצר שחושב שכל הכלכלנים מטומטמים, כי אתה נורא חכם, הרי.

שחיתות היא להגיע מהרחוב, לקחת את אחד התפקידים החשובים, ולחסל אותו יום אחרי יום תוך התעלמות מוחלטת מאנשי המקצוע שלך, שהרגישו שמסיבת הפרידה ממך – הייתה באמת מסיבה.

שחיתות היא ליצור ברית אחים עם הימין הקיצוני, שקד-בנט- אריאל, ולא להבין אחר כך איך מגיע כל כך הרבה כסף להתנחלויות, ואיך  מוכרים דיור ציבורי לרבנים.

שחיתות זה לשבת בממשלה עלובה, אבל  להמשיך להחזיק בכיסא כל כך חזק, עד שצריך לפטר אותך ביום אחד, יחד עם כל היועצים שלך. שחיתות זה  שלמרות שאתה לא הולך מרצונך הטוב, אין לך בעיה לדבר עכשיו על שחיתות.

שחיתות זה לא רק מעטפות כסף. זה גם לא להגיד לאשתך: מאמי, את לא יכולה לקבל תכנית טלוויזיה עכשיו, כשאת אשתו של שר האוצר, מילא ג'ודי, אבל את?

שחיתות זה להרכיב רשימה לבד, ולהגיד לאנשים שרוצים להיות בה: תרוצו בשבילי עכשיו בשטח, בעוד חודש אני אספר לכם איפה הצבתם אתכם. בינתיים תעבדו.

יאיר לפיד צודק. שחיתות זו לא רק פאינה קירשנבאום. זה גם זה לשבת בשבתרבות ולהגיד: אין לי בעיה לשבת בקואליציה עם חרדים, בניגוד מוחלט לדגל המרכזי שהנפת לפני שנתיים, והכניס את בנט לממשלה.

 שחיתות זה לקבל 19 מנדטים, להבטיח, וממש לא לקיים.