נפתלי בנט הוא מרואיין קשה. הוא רהוט, הוא שוטף, הוא שנון, יש לו ברק בעיניים וקול רם, והוא לא נושם בין המשפטים. קשה להשחיל שאלה מול האיש הצודק הזה, אבל צריך לעשות את זה בכל זאת. הסיבה פשוטה: בנט אלוף העולם בתיאור מה לא. ראוי שמעכשיו, בכל ראיון טלוויזיה, רדיו או עיתון, יישאל המרואיין הזה, בכבוד הראוי, מר בנט – מה כן?

הבנו. לא צריך להתנצל. הרי אם אתה מתנצל אתה נתפס כחלש ועלוב, אז הפסקנו להתנצל, שמאלנים קוראי הארץ, עיגולדים, סכין בגב האומה שכמונו. מה כן, נפתלי, מה כן? איך בדיוק אנחנו אמורים להתנהל בעולם הזה, האם בשיטת פוטין, שלא מתנצל מימיו על כלום, צודק תמיד, לא משנה מה התוצאות? האם-ליברמן-אכלו- לי-שתו- לי-אני-תמיד-בסדר, הוא המודל? ומה קורה אם בכל זאת טעינו – בשר ודם טועה מידי פעם – גם אז לא ניקח אחריות?

"לא למדינה פלסטינית!" זועק בנט מעל כל במה. ושוב נשאלת השאלה הבלתי נמנעת – מה כן? לפני הבחירות הקודמות שמעתי את יו"ר הבית היהודי מדבר במעוז שמאלני מובהק. יפה שהגיע. לאיש יש אומץ, אין ספק. הוא דיבר על המון נושאים בשיטה המוכרת – הרבה, מהר, בלי פסיקים ונקודות, נסו להשחיל שאלה, קטנוניים שכמותכם. כבר אז הוא לא ידע לתת תשובה ברורה וחד משמעית לנושא הקריטי הזה- "ויתרנו על מדינה פלסטינית, מר בנט" אמרו לו שם – "ויתרנו. אין יותר. מה עכשיו? סיפוח? קנטונים?  נותנים תעודות כחולות? הם בוחרים לרשות ממשלת ישראל?", האיש הרהוט והשוטף הזה גמגם. באתר הבית היהודי, וכחלק מן המצע של המפלגה, מופיעה תוכנית שבע הנקודות שכתב בנט לפני המון זמן, ונסמכת, כך כתוב, על "עמדות שרים בכירים בממשלה – כחלון, כץ, אדלשטיין".  היא נקראת "תוכנית ההרגעה" ונותנת "פתרון לניהול מעשי של הסכסוך הישראלי- פלסטיני".

התוכנית  מציעה סיפוח של שטחי סי, שממילא נמצאים תחת שליטה ישראלית, ומציעה אוטונומיה מלאה עם רצף תחבורתי ביהודה ושומרון. הפירוט של הסעיף הזה מסביר רק כמה כיף יהיה לערבים שיוכלו לעבור ממקום למקום ללא מחסומים או נקודות גבול. לאיזו מדינה בדיוק תהיה שייכת ה"אוטונומיה"? מי יהיה אחראי על צרכיה? האם יהיה לה צבא, מוצא לים, תקציב משלה? חוקים של מי יחולו שם, ואם מדובר בחוקי ישראל – מה ההבדל בין "אוטונומיה" וסיפוח? תשובות אין.

בנט יכול לשבת עד מחר באולפני טלוויזיה, לדבר בקול רם ומהיר, ולצעוק "לא". התקשורת צריכה להכריח אותו, ואת הקולגות, להסביר לנו מה כן.

די לבריחה הנוחה למחוזות מעורפלים, די לראיונות שלמים שמסבירים מה לא עושות המפלגות המתחרות. די לזלזול באינטליגנציה של הבוחר. יאופסן ה"לא" עד ה-18.3. העם דורש כן.