איזה שם מרשים יש לו, למכון למחקרי ביטחון לאומי. השומע עוד עלול לחשוב שמדובר במוסד שהוקם על ידי המדינה כדי לקבץ את מיטב המוחות שייעצו לו בנושא. אז זהו שלא. מדובר במכון מחקר פרטי שפעם קראו לו מכון יפה, והוא היה שייך לאוניברסיטת תל אביב. ב-2006 הפך אותו פרופ' איתמר רבינוביץ' למכון מחקר חיצוני ועצמאי. למה? למה לא?

למה שלא נקים איזה ט'ינק טאנק, כמו  שקוראים לזה באנגלית, נציב בראשו איזה איש אקדמיה בדימוס, או אולי גנרל, שיסתובבו בעולם וישכנעו יהודים טובים ועשירים לתרום לו, נעסיק חוקרים ברבעי משרות, ואנחנו, ההנהלה, לא רק נמצא לנו ג'וב יוקרתי ונוח, אלא גם נרוויח המון-המון כסף?

אז הנה רשימת חמשת מקבלי השכר הגבוה במכון למחקרי בטחון לאומי: ראש המכון מאז 2011, הוא האלוף עמוס ידלין, שהרוויח ב-2013 (דיווח אחרון עד היום) – 720,124 שקלים ברוטו. מדובר בשכר מופרך מסיבה פשוטה: נשיא האוניברסיטה העברית מרוויח בסביבות 67,000 שקלים בחודש, כמו רוב הנשיאים האחרים. יוצא ששכרו של מכון מחקר פרטי בעל שם מפוצץ, גבוה משכרו של נשיא אוניברסיטה בישראל. אבל זה לא הסוף. על השכר המופרך הזה נוספו עוד הוצאות – 127,000 שקלים. סך הכל עולה הגנרל כ-850,000 שקלים בשנה, תוך שהוא נהנה, בל נשכח, מפנסיה תקציבית צבאית שמנמנה, שמגיעה לו כחוק.

ליד ה"הוצאות" נרשמה בדו"ח המילה "מע"מ". מבט קצר אל תוך הדו"ח מגלה שהוא לא היחיד שמקבל מע"מ מהמכון. שניים נוספים ממקבלי השכר הגבוה זכאים  גם הם למע"מ. הסגנית, אורלי הירדני, שמרוויחה 450,000 שקלים בשנה, ועוד 80,000 שקלים למע"מ, וסגן נוסף שמרוויח שכר עשוקים בן 336,000 שקלים בשנה, וזכאי ל- 60,000  שקלים עבור מע"מ. בדיקה נוספת מגלה שמנהלי המכון הם בכלל לא עובדים שלו. הם מגישים קבלות, משל היו עורך דין שנותן שירות פה ושם, או רואה חשבון. כיוון שמדובר בחברה לתועלת הציבור, המכון אינו יכול להזדכות על המע"מ מול המדינה, ולכן הוא סופג את כולו. למה זה קורה? "דירקטוריון המכון נעזר במומחים חיצונים שקבעו שצורת העסקה זו הינה יעילה יותר עבור המכון בין היתר מאחר ונחסך מס שכר ומס על הוצאות עודפות וכן מתאפשרת גמישות ניהולית" אומר לנו המכון. מובן שמדובר בקשקוש בלבוש. המנהלים הם בעלים של מה שנקרא חברות ארנק, כאלה שמעדיפים שלא להיות שכירים, כיוון שהם מרוויחים כסף בעוד כמה מקומות. כיוון שהם בעצם חברה, ויש להם רואי חשבון יצירתיים, הם משלמים פחות מיסים למדינת ישראל. המכון למחקרי וכו' משתף איתם פעולה. לא רק שכר גבוה מאוד עבור עבודה שאינה ב-100% משרה, גם תוספת 18% לעלותם.

שני עובדים נוספים מתוך מקבלי השכר הגבוה דווקא לא מקבלים מע"מ, אבל יש צ'ופרים אחרים. סגן ראש המכון לשעבר, כך הוא מוגדר בדו"ח, הרוויח רק  243,000 שקלים בשנה ברוטו, אבל נוספו לו הוצאות נילוות בסך 52,000 שקלים –  "כולל החזר של 13,800 שקלים בגין החזר שכר לימוד". החמישי הוא מנהל הפרסומים של המכון, 238,000 שקלים ועוד הוצאות נלוות בסך 53,000 שקלים.

לכאורה הכל מצוין. הרי לא מדובר בכספי מדינה, וייתכן שהחוקרים של המכון המהולל אכן מוציאים תחת ידיהם מחקרים מעניינים וחשובים, אלא שהבעיה היא  אחרת. כדי שהאלוף עמוס ידלין ירוויח משכורת חזירית צריך תורם -  ואכן לכל מכון כזה יש תורם ראשי שמביא את החברים שלו, במקרה זה פרנק לואי, האיש העשיר באוסטרליה -בעל רשת קניוני ווסטפילד הבינלאומית - וגיבור פרשת אולמרט-בל"ל. האנשים העשירים האלה יכלו לתרום לעמותות חשובות באמת, נגיד פעמונים, או אחת מתשע, או ידיד או לתת, עמותות שמטפלות בחוליות החלשות של החברה, ובאמת זקוקות לכל שקל כדי להמשיך להתקיים. במקום זה תורמים אותם אנשים סכומים מופרכים לאנשים שממילא יש להם, אבל רוצים עוד. הם משלמים שנים ארוכות, עד שיום אחד הם מתפכחים.

לאחרונה חזינו בהתפכחות כזו במכון הישראלי לדמוקרטיה, גם שם תורם ראשי וחברים, שנתן במשך שנים לנשיא, ד"ר אריק כרמון, לא פחות מ-1.4 מיליון שקלים בשנה. עכשיו הם בקיצוצים כי אפילו התורמים הבינו שלא לעולם חוסן. מי נפגע? בעיקר אתר העין השביעית, שהמכון מממן, ונדרש לקיצוצים כואבים. אריק כרמון כבר לא שם. הוא ידע בדיוק מתי לעזוב.

ייתכן שגם התורם הראשי למכון למחקרי בטחון לאומי יחליט יום אחד שאלוף בצה"ל יכול להסתפק במשכורת סמלית, וגם אותה כדאי שיתרום. עד שזה לא יקרה, נגיד כולנו לבנינו ובנותינו – כשתגדלו ילדים, תעמדו בראש מכון מחקר עם השם "לאומי" בכותרת. אם להרוויח, אז בגדול. 

תגובת המכון: עיקר הכנסות המכון הינן מתרומות פרטיות מחו"ל ומפירות אנדאומנט (קרן צמיתה) למכון דירקטוריון עצמאי שקבע את שכרו של ראש המכון בהתאם לכישוריו, ניסיונו הניהולי, המוניטין האישי, היקף האחריות ושעות העבודה הנדרשים ממנו וכן על בסיס תנאי העסקה דומים לזה של קודמו בתפקיד. התמורה משולמת כנגד חשבונית והתשלום כולל את כל ההוצאות הנלוות.