תרמתם במשרד?

בשנים האחרונות מתקיים ויכוח באשר לציפייה מחברות עסקיות לתרום לקהילה. "חברות לא צריכות לתרום אלא בעליהן, ומכיסם" אומרת התפיסה הזו, שלא מבינה כתבות כמו זו שהתפרסמה לפני מספר ימים.

כלל האצבע הבינלאומי לא מכיר בתפיסה הזו. חברה שרוצה להיתפס כבעלת אחריות תאגידית מצופה לתרום – 1% מהרווח השנתי שלה, לפני מס, לקהילה. הסיבה פשוטה: חברה שחיה על כספו של הציבור – בנקים, חברות ביטוח, בתי השקעות, חברות סלולר, חברות מזון, בגדים וכל השאר – כל מי שמשרת את הציבור ורווחיו מגיעים בראש וראשונה ממנו, חייב לשתף אותו ברווחיו, כאחד מבעלי העניין. חברות רווחיות, חשוב להבהיר, טובות לכולנו – כשהן גדלות הן מעסיקות יותר אנשים, הן משלמות יותר מיסים למדינה, הן מקדמות חדשנות ואיכות חיים. חברות שמרוויחות צריכות לתת משכורות טובות ובונוסים למי שהביא אותן עד הלום, אבל הן לא יכולות להיתקע בשלב הזה בלבד, ולהקפיד על משכורת בת 10 מיליון שקלים בשנה למנכ"ל, מול 450,000 שקל באותה שנה לקהילה, כמו שעושות כמה חברות ביטוח. במקביל צריכים הבעלים והשכירים העשירים, אלה שהמיליונים זורמים לכיסם, לתרום יותר היישר ממנו, אבל זה כבר דיון אחר. בשלב ראשון בואו נראה אותם תורמים במשרד.

על מיליוני השקלים שמשלמים עובדי הניקיון  לנוער העובד והלומד

בשבוע שעבר התפרסם התחקיר הזה, בנושא תקציב ההסתדרות הכולל למעלה מחצי מיליארד שקלים שמגיעים רק מדמי החבר.

 זו לא הייתה הפעם הראשונה בה אני כותבת על מעללי ארגון העובדים הגדול במדינה, אבל זו הייתה הפעם הראשונה בה לא נשפכו טוקבקים, טוויטים ופוסטים מכפישים על הכותבת, או על העיתון בו היא עובדת. הסיבה ברורה: מי שעושה הכל כדי למנוע כתבות על ההסתדרות הם אנשי הנוער העובד והלומד, מבוגרים בחולצות כחולות ושרוך. בכתבה האחרונה הבנו גם למה – ההסתדרות מקצה לנוע"ל לא פחות מ-11 מיליוני שקלים, כסף שמגיע מכספי דמי החבר של עובדי ניקיון, שמירה וגם חבר'ה צעירים מאוד מבורגר ראנץ', שמשלמים כולם כ-1% משכרם בכל חודש. הכסף הזה, שמגיע לקופת ההסתדרות, מממן את אותם מבוגרים שעומדים מול הבית של עומרי פדן במלחמה על כספי החבר של 4,000 עובדי מקדונלדס הצעירים מאוד, את העבודה הנמרצת שלהם למען ח"כ מיכל בירן ממפלגת העבודה, שאחיה, שי בירן, אף הוא, הפתעה הפתעה, בכיר בהסתדרות, וגם אין סוף הכפשות ברשתות החברתיות נגד כל מי שמעז לבקש מההסתדרות קצת יותר שקיפות, והרבה פחות שחיתות ומקורביזם. מסתבר ש"אידיאולוגיה" עולה המון. בשבוע שעבר גילינו בדיוק כמה.

שקרים של יאיר לפיד

אתמול שמעתי את יאיר לפיד אומר שוב שהוא העלה את מספר הגברים החרדים שיוצאים לעבודה ב-300%. בפעם הראשונה ששמעתי את זה חשבתי שהוא פשוט התבלבל. היום ברור שהוא פשוט משקר, מה שמוכיח לחץ גדול במחנה. המספר 300% הוא המספר של גברים חרדים שהגיעו לשני מרכזי התעסוקה שהקים בכלל משרד הכלכלה. זה לא אומר שהם יצאו לעבודה. ממש לא. נהפוך הוא. בתקופת לפיד כשר אוצר מספר החרדים שיצא לעבודה היה פחות או יותר בסטגנציה. לפיד גם מבטיח שיעלה את שכר חיילי החובה. הוא עושה את זה בכניסה לקריה על אף שאסור לעשות תעמולת בחירות בבסיסי צה"ל. והנה עוד שקר – יש עתיד הייתה המפלגה היחידה שהתנגדה  להעלאת שכר חיילי החובה, שעלה בינואר האחרון על ידי בוגי יעלון מתקציב הביטחון ולא מתקציב מיוחד שנתן לו האוצר. אתמול שמעתי את לפיד אומר שהוא סגר גירעון של 40 מיליארד שקלים. בשלב הזה הפסקתי להקשיב.

"אני עושה הרבה יותר ממה שאתה עשית בשביל החלשים!"

ההתנפלות של נפתלי בנט על עמיר פרץ בכנסת בשבוע שעבר היא לא הראשונה. בישיבת הכלכלה מה-12.11.14, אז הגיע שר הכלכלה לדווח על פעילות משרדו בשנה החולפת, הוא השתמש פחות או יותר באותו סגנון כלפי אילן גילאון, יו"ר סיעת מרצ בכנסת ואחד הח"כים היותר חברתיים. הנה הדברים מתוך פרוטקול הישיבה, אחרי שגילאון מזכיר את המושג קפיטליזם נאור:  

שר הכלכלה נפתלי בנט: הסיסמאות האלה – אני לא מקבל אותן. אני עושה הרבה יותר ממה שאתה עשית בשביל החלשים ביותר בחברה על ידי הורדת יוקר המחיה, אל תלמד אותי על השכבות החלשות.

אילן גילאון: אתה מדבר אלי?

שר הכלכלה נפתלי בנט: כן, אני מדבר על הקפיטליזם, האמירות האלה.

אילן גילאון: לא שאלתי אותך כלום, יש לך בעיה שאני נמצא פה?

שר הכלכלה נפתלי בנט: אני בעד כלכלה חופשית עם נשמה.

אילן גילאון: לא הבנתי מה עניין שמיטה לכלי מיטה? בוא נבהיר את העניין הזה, פתחת – מה אתה רוצה בדיוק? מה אתה מחפש? השר הפרשן, מה אתה מחפש?

שר הכלכלה נפתלי בנט: אני עכשיו אומר – - -

אילן גילאון: לא, אני לא שאלתי אותך שום שאלה, אתה פותח עלי – בבקשה, אז בוא תענה לי על השאלות. איך כל זה מסתדר עם הנתונים מתוך התוכנית שלך, עם קיצוץ של 22% באכיפה? עם קיצוץ של 30% בעניין של תעסוקה? תדבר על זה.

היו"ר אבישי ברוורמן: רבותי, רק רגע. דקה אחת הפסקת נשימה ובהפסקה הזו אני אגיד דבר אחד.

אילן גילאון: זה צבעוני, מעניין. לא שאלתי אותו שום שאלה, שים לב.

שר הכלכלה נפתלי בנט: חברים, אני בא להציג את הדין וחשבון, תשאלו שאלות, אני אשמח לענות.

גילאון: הנה, אני רוצה שביתת נשק, יש לי שאלות ענייניות.

שר הכלכלה נפתלי בנט: גם אני, גם אני.

בסוף הישיבה בנט מבין שגלש לאמירות קשות מול אחד מחברי הכנסת שפועלים הרבה מאוד שנים למען החוליות החלשות– ומתנצל. עמיר פרץ דווקא לא זכה.

 ___


מעוניינים להתעדכן בפוסטים נבחרים מהבלוגיה של הארץ? לחצו כאן והירשמו להמלצות המערכת