פעילות מכוערת במיוחד מתרחשת ממש עכשיו ברשת – תא העיתונאיות , תא רציני בדרך כלל – עוסק באיסוף עדויות כנגד איש תקשורת בכיר על הטרדה מינית. עד היום נאספו לא פחות מ-40 עדויות.  זו כמובן  לא הבעיה. ממש לא. הטרדה מינית חייבים לחשוף ומהר, הכי מהר. הבעיה היא הדרך. שבועות שטורח התא לפזר אין סוף רמזים על אותו אדם, אבל לא לומר את שמו. ברור שהוא גבר, ברור שהוא מערוץ 10, ברור שהוא פופולארי מאוד, ברור שהוא מוכר לכל אחד מאיתנו. מי הוא? שקט מוחלט. חרושת השמועות פועלת כמובן. אישית כבר שמעתי חמישה שמות אפשריים, וכלי תקשורת אחד גם נקב בשם.

 עכשיו תארו לכם שתא עיתונאים היה מודיע שהוא אוסף חומר על עיתונאית בכירה. מה לא היו מספרים היא כלבה, היא כוחנית, היא מתעללת בכל מי שעובר לידה, היא עובדת בטלביזיה. ברור. מי היא? "נו באמת, עכשיו אנחנו אוספים עדויות". האם אותו תא עיתונאיות לא היה נזעק להגן על שמן של כל עיתונאיות ישראל שמוכפשות יום אחרי יום כיוון שאותה אחת לא נחשפת?  מה לא היו אומרות העיתונאיות על העיתונאים שמנצלים את כוחם כדי לייצר מסע צלב נגד כולנו?

זה בדיוק מה שעושה תא העיתונאיות כרגע. כולם חשודים עכשיו, וכנראה ימשיכו להיות חשודים עד שאותן "עיתונאיות" ימצאו את האומץ לספר מה קרה להן , ולגאול את עיתונאי ישראל מהחשד שדבק בהם לא באשמתם.

האכזבה הגדולה באמת היא מהעובדה ש-40 תלונות כבר נאספו. 40 עדויות ואף אחת לא הולכת למשטרה, ואף אחת לא מתלוננת באמת, ואף אחת לא שוברת את קשר השתיקה. 40 נשים שונות נחשפו להטרדה  מינית– ושקט.

מסתבר שקל מאוד להאיץ באנשים אחרים להיחשף – אבל כשהדבר מונח לפתחך, הסיפור אחר לגמרי. אז "לא נעים" או "הסיפור הזה באמת קשה במיוחד" או "ראיתי מה קרה לא' ממשרד התחבורה".

דווקא מי שעוסקת בחדשות , ולא משנה באיזה תפקיד, צריכה להיות הלפיד שלפני המחנה. אם נשות תקשורת לא יגלו אומץ, מה יגידו אזובי הקיר?