לסיום חודש ספטמבר, זהו הפוסט האחרון של הפלוג באתר הארץ ועל אף שכתבתי, לקוראים בפלוג על הסיבות להפסקת הופעת הפלוג כאן, חשבתי לנצל את הפוסט האחרון כדי להסביר את הדברים גם בשטח הנדל"ן הפעוט הזה שהופקד בידי בשנה וחצי האחרונה.

לפני כשבועיים הודיעו לי מאתר הארץ שהפלוג ירד בסוף חודש ספטמבר עקב קיצוצים כספיים. הארץ הציעו שאמשיך לפרסם כאן את הפלוג (באותה השיטה: כותבת כאן ואחרי כשש-שבע שעות קופי פייסט והפוסט אצלי) גם ללא התשלום, עד שישתנה מצבם הכספי. אבל החלטתי לוותר על האופציה הזו.

אני מנסה להרוויח כסף מעיתונות עצמאית כבר למעלה משלוש שנים מאז פוטרתי ממעריב (עקב קיצוצים) ב 2010. במקביל, חיפשתי עבודה קבועה אך לא מצאתי. לפעמים בא לי לחזור לעבוד במקום מסודר, עם משכורת ידועה מראש בסוף החודש, אבל גם בימים שהמחשבה הזו חולפת בראש, אני שמה לב, שבעצם אין היכן למצוא את אותה העבודה (בעיתונות, הכוונה). ההכנסה מהארץ היתה צנועה אבל שימשה חלק אחד ממארג שלם של ליקוט הכנסות מפה ומשם.  

המשימה הזו, לכתוב תמורת תשלום, אינה פשוטה כפי שאולי נראה מן הצד. מאז 2010 כתבות רבות שלי הופיעו בגלובס, במעריב, קצת במאקו, קצת בעין השביעית (היו עוד, אני כבר לא זוכרת). מזה כמה שנים אני כותבת בתשלום באתר הפמיניסטי סלונה ומאוד אוהבת את החיבור איתן. לאחרונה התחלתי לכתוב באתר בערבית בעריכת שמרית מאיר, אל מסדר. לעיתים אני מצליחה לגבות תשלום עבור הופעות מצולמות בכלי התקשורת, לא תמיד. במשך תקופה ממושכת עבדתי גם משמרות דסק בלילות במעריב (לא יותר מפעם-פעמיים בשבוע), תרגמתי חומרים מדיניים מאנגלית לעברית ואני גם מרצה ומלמדת בחוגים לתקשורת ובמקומות נוספים. 

הסיכום שלי עם הארץ כלל התחייבות מצידי להביא את הסיפורים הטובים, הבלעדיים, לאתר הארץ – וכך עשיתי. רשימה חלקית של סיפורים פוליטיים שהופיע אצלי לפני כולם או רק אצלי אפשר למצוא כאן. לא אעשה קופי פייסט להכל. היו עוד דברים. בסך הכל היה נחמד לעבוד מול הארץ ותודה לעורכים: אורי תובל, רוית הכט, ליאור פפירבלט ורותם מימון שהנעימו את זמני. מעתה יופיעו כל הסיפורים רק אצלי, בפלוג – הבלוג הפוליטי וכל מי שקרא את הפלוג כאן, מוזמן לשם, כמובן.

אם הדברים מתפרסמים אצלי בחינם, מדוע לא להמשיך לכתוב כאן בחינם? זו השאלה ששואלים אותי שוב ושוב בימים האחרונים.

התשובה היא שגם אצלי, בפלוג, אני מכניסה כסף ומדי פעם מעלה באנרים פרסומיים. בפלוג, קיימת גם אופצית ההשתתפות בתשלום ויש מספר לא מבוטל של קוראים שאכן משתמשים בה כלומר, משלמים לי ישירות, מרצונם החופשי באמצעות הפייפאל. ההכנסות מתשלום ישיר עולות בהרבה, כיום, על ההכנסות מבאנרים פרסומיים. בכל אחת מן האופציות (באנרים או תשלום ישיר) לא עשיתי מהלכי "שיווק". מי שיזם ושילם או פנה כדי לפרסם באנר – עשה זאת מיוזמתו ואני נענתי בשמחה.  אופציית התשלום מרצון הכניסה בערך פי שתיים וחצי מאופציית הפרסום, במהלך 2013. 

הארץ הוא כמובן גוף מסחרי ומכניס כסף מקוראיו, אני אחת מהן כי אני מנויה על העיתון הדיגיטלי. כך שכל הסיבוב הזה, של ההצעה לעבוד חינם עבור עבור אתר הארץ, להיות מנויה שלהם בתשלום, והכל בשביל פלטפורמה וחשיפה, נראה לי פשוט מופרך. במהלך הקשר עם הארץ, הבלוג כמעט ולא קודם ברשתות החברתיות של העיתון. איני יודעת למה, אלא רק שביקשתי במספר הזדמנויות וממגוון דרגים בעיתון, שיעשו זאת. זה כמעט ולא קרה. מדי פעם היו רעשי רקע, של כתבים של הארץ שקיטרו על הנוכחות שלי באתר. אולי זו הסיבה שלא קידמו את הבלוג ברשתות? לא יודעת. 

לגבי ההמשך: אין לי נוסחת קסם, כיצד אפשר להתפרנס מעיתונות, למעט הנוסחה המעורבבת והמבולגנת שאפשר לקרוא כאן לעיל. אני ממשיכה לדרוש תשלום עבור כתיבה ועבור עיתונות, גם אם מדובר בסכומים מועטים. אני מתכוונת להמשיך לדבוק בגישה העקרונית הזו. עד שאף אני אולי אתייאש. נראה.  

בינתיים, ביי ביי להארץ. 

* * * * * 

פוסטים נוספים אפשר לקרוא בפלוג, הבלוג הפוליטי