שלדון אדלסון, איל הקזינו והתורם הגדול ביותר בבחירות בארה"ב שהסתיימו אתמול (רביעי), תכנן להתייצב עם אשתו הישראלית לשעבר, ד"ר מרים אדלסון, במסיבת הניצחון של מיט רומני בבוסטון. בעוד ההכנות למסיבה – הפעם לא מסיבת תה – היו בעיצומן, החלו לזרום תוצאות האמת והסתבר שלבני הזוג עתיר הנכסים ממש לא היתה שום סיבה לחגוג.

אדלסון הוזכר אתמול בארה"ב כאחד המפסידים הגדולים ביותר של מערכת הבחירות. על פי מידע שנאגר על ידי המכון לפוליטיקה תגובתית (The Center For Responsive Politics), אדלסון ורעייתו הם התורמים הגדולים ביותר ל"סופר פאקס" (Super PACs), גופי איסוף תרומות פוליטיות הפועלים מחוץ למסגרת המפלגתית.


צילום: AP

ההערכות הזהירות של המכון מדברות על סך של כ-53 מיליון דולרים, שנתרמו הן על ידי אדלסון ורעייתו והן באמצעות חברת ניהול הקזינו שלהם, לאס וגאס סנדס. לא כל הדיווחים על התרומות זרמו עד ליום הבחירות, ולכן הסכום הוא משוער. גופי חדשות רבים בארה"ב דיווחו שאדלסון תרם כ-70 מיליון דולרים ואדלסון עצמו, בראיון נדיר לאתר פוליטיקו, אישר שהוא מוכן לשלם "כל סכום הדרוש כדי להביס את אובמה".

"אינני מאמין שאדם אחד צריך להיות בעל השפעה על הבחירות", אמר אדלסון לאתר פוליטיקו, "אז בטח תשאל מדוע אני עושה זאת? אני עושה זאת בגלל השפעתם של אנשים פרטיים אחרים על הבחירות". כשנשאל על ידי ערוץ טלוויזיה נורווגי אודות השימוש בכספו אחרי הבחירות, השיב אדלסון שהוא שימש ל"תשלום חשבונות". לדבריו, "או שאתה מוציא את כספך על חשבונות, או שאתה הופך לבעל יהודי ואז אתה מוציא הרבה מאוד כסף".

מדוע אדלסון הוא המפסיד הגדול? 20 מיליון הדולרים שנתרמו לעמותה שתמכה ברומני בשם "השיבו את עתידנו" (Restore Our Future), ירדו כאמור לטמיון. רומני לא נבחר, ובדרך הושקע הון על תשדירים, חומרי תעמולה ועוד. "השיבו את עתידנו" נהנתה גם מתרומות של רבים אחרים, ובסך הכול הוציאה 138 מיליון דולרים כדי לשכנע בוחרים להצביע לרומני.

אך עוד קודם לכן, לפני שהעביר את תמיכתו לרומני, הקדיש אדלסון ממיטב הונו ליו"ר בית הנבחרים לשעבר, ניוט גינגריץ', שהתמודד במפלגה הרפובליקאית מול רומני והפסיד. בשעתו, גינגריץ' נתפש בעיני רבים, כולל במפלגתו שלו, כמועמד בעל סיכויים פחותים משל רומני, ורק בזכות התמיכה הכספית המסיבית של אדלסון הצליח להחזיק את הקמפיין לאורך זמן. מתוך כ-18.8 מיליון דולרים שנתרמו לעמותת "לנצח את עתידנו" (Winning Our Future) של גינגריץ', כ-16.5 מיליון הגיעו ממשפחת אדלסון.

אך אלה הם לא ההימורים הכושלים היחידים של אדלסון, כפי שנודע אמש. באוהיו, ג'וש מנדל, רפובליקאי יוצא צבא וגיבור מלחמת עיראק, יהודי שנתמך בתרומות של אדלסון, הפסיד בפער גדול בהתמודדות על משרת הסנאטור לשרוד בראון, הדמוקרט המכהן. במקרה אחר הסנאטור לשעבר ג'ורג' אלן מווירג'יניה, נתמך נוסף של אדלסון, ניסה לשוב ולהיבחר למשרת סנטור באחת המדינות החשובות ביותר בארה"ב. אלן, שגילה לפני כמה שנים ששורשיו יהודיים אך הפך לשנוא אחרי שהוקלט מתבטא באופן גזעני כלפי אנשים בצוות הבחירות שלו, הפסיד לסנאטור הדמוקרטי ג'ים ווב. בניו ג'רזי, רבי שמואלי בוטח, שגם הוא נסמך על תרומות אדלסון, הפסיד את ההתמודדות על מושב בית הנבחרים במדינה למועמד מולו.

סכומי התרומות של אדלסון בקמפיינים של הסנאטורים והנציגים המקומיים היו נמוכים משמעותית מן המתואר לעיל בנוגע לרומני וגינגריץ'. אדלסון גם תרם הון גדול לארגון קואליציית היהודים הרפובליקאים (Republican Jewish Coalition), שפעל במספר רב של מדינות וניסה להניע את הציבור היהודי לתמוך במועמדים רפובליקאים. דווקא שם, הונו של אדלסון הניב הישגים: על פי נתונים ראשונים שהגיעו מארה"ב, שיעור התמיכה של המצביעים היהודיים באובמה ירד מ-74% ל-70%, שיעור שהוא ממילא נמוך יחסית לתמיכה בנשיא לשעבר ג'ורג' בוש.

הישג נוסף של אדלסון התרחש במדינתו נבאדה. חברת בית הנבחרים, הדמוקרטית שלי ברקלי, כשלה בניסיונה להיבחר כסנאטורית מטעם המדינה. למאבק זה יש טעם חמוץ במיוחד: אדלסון היה המעסיק שלה בעבר והיחסים בין השניים התדרדרו בסוף שנות ה-90. אדלסון הוציא כארבעה מיליון דולרים בנבאדה כדי לוודא שברקלי לא תצליח לזכות בתפקיד.

למרות ההפסדים העצומים, הסכומים שאדלסון השקיע במערכת הבחירות של 2012 לא יערערו את יציבותו הכלכלית. איש העסקים, שדורג על ידי מגזין פורבס כשביעי ברשימת עשירי העולם עם שווי נכסים של כ-20 מיליארד דולרים, לא יפסיק לישון טוב אחרי שנפרד מעשרות מיליוני הדולרים. מאז ההפסד הצורב של רומני אדלסון עדיין לא התראיין, והשאלה הגדולה העומדת כעת בחלל האוויר היא האם אדלסון יתגייס לסייע למפלגה הרפובליקאית להשתקם: האם הוא יבחר שמרן חדש וינסה לדחוף אותו לקדמת הבמה, וכיצד ימשיך אדלסון לדלג בין קשריו הענפים בצמרת המפלגה הרפובליקאית ובין קשריו הטובים עם ראש ממשלת ישראל.

 

פוסטים נוספים בבלוג הפוליטי של טל שניידר, הפלוג | ובאתר "הארץ"