[הפוסט הזה הועלה אתמול בלילה, לקראת חצות, לרשת. כעת, לקראת חצות היום, הוספתי לו עדכון לאור התפתחות חשובה שנוגעת לכתוב בו באופן ישיר. העדכון מופיע בסוף הטקסט המקורי].

איך שלומי שבן אמר פעם: דברי במספרים גברת, דברי במספרים. אז הנה כמה מספרים. לצורך הניתוח אני מסתמך על הסקר שמינה צמח ערכה אתמול לערוץ 2. הוא התבסס על 800 נשאלים, מספר שנחשב גדול יחסית. טעות הדגימה בו הוכרזה כ-3.7 מנדטים. הסקר הזה ממשיך לחזק מגמות שהסתמנו במרבית הסקרים של השבוע האחרון: הליכוד-ביתנו נחלש, הבית היהודי מתחזק, אף מפלגה חדשה מלבד עצמה לישראל לא נכנסת, מפת הגושים די סטטית.

אבל זו בדיוק המפה שאני רוצה לדבר עליה.

על פי הסקר הזה, וכל הסקרים האחרונים, ברור לחלוטין מהי המפלגה הגדולה ביותר בכנסת הבאה: מפלגת העבודה-התנועה-יש עתיד. זוהי מפלגה תלת ראשית, קואליציה של שלוש סיעות, שהחליטו לרוץ בנפרד למרות שאין ביניהן הבדל אידאולוגי משמעותי. על פי הסקר האחרון המפלגה הזו שווה 39 מנדטים (עבודה 17, התנועה 11, יש עתיד 11). למפלגה הזו יש מענה לשלושה נושאים שמעסיקים את גוש המרכז-שמאל הישראלי: התחום המדיני-בטחוני (לבני, פרץ ומצנע), התחום הכלכלי-חברתי (יחימוביץ' ורבים ברשימת העבודה), ותחום הכפייה הדתית והשוויון בנטל (לפיד). ראשי הסיעות במפלגה הזו ספגו אש וגופרית, כולל מכותב שורות אלה, על קרבות האגו המנופח שלהם שמנעו איחוד רשימות. אבל בסופו של יום, ובלי לגרוע דבר מכמויות האגו הלא סבירות שם, ייתכן שמעז יצא מתוק. האיחוד של הליכוד וישראל ביתנו מוכיח מדי יום כמה קשה להרוויח מאיחוד כוחות בחברה משוסעת שבה כולם שונאים את כולם.

עכשיו נשאלת השאלה מה עושים עם 39 המנדטים האלה.

להרכיב ממשלה בראשותה, המפלגה הזו אינה מסוגלת, וטוב שכך. אין לכך הצדקה אלקטורלית קשיחה, ואין בשלוש הסיעות מנהיגה או מנהיג טבעיים שראויים בעיני עם ישראל לכהן כראשת או ראש ממשלה. אבל בואו נראה מה קורה אם המפלגה הזו מחליטה לתפקד באמת כמפלגה אחת ויחידה למחרת הבחירות. כבר אמרנו, היא שווה 39 מנדטים. אבל משמאלה יש עוד מפלגות. על פי הסקר האחרון הרשימה מונה את מרצ עם 5 מנדטים, את חד"ש עם 4, את רע"ם-תע"ל עם 4, ואת בל"ד עם 3. סך הכל עוד 16 מנדטים. כלומר גוש המרכז-שמאל, בהנהגת מפלגת העבודה-התנועה-יש עתיד – מונה 55 מנדטים (וזה עוד בהסתמך על סקר שמשאיר בחוץ את קדימה של מופז, שבסקרים מסוימים מגרדת 2 מנדטים, ובלי לפנטז על טעות דגימה של עד 3.7 מנדטים לטובת גוש המרכז-שמאל). זה המון, כל עוד מפלגת העבודה-התנועה-יש עתיד לא מתפצלת, לא מתפרקת ולא מתכופפת. זה משאיר את נתניהו עם גוש ימין טהור שמונה 65 ח"כים, מתוכם 2 של עצמה לישראל הכהניסטית שפסולה להערכתי מישיבה בממשלה בישראל ב-2013. 

במילים פשוטות: אם מפלגת העבודה-התנועה-יש עתיד מחשקת את עצמה כמפלגה אמיתית מיד אחרי הבחירות, היא משאירה לנתניהו 2 אופציות. זכרו שהוא הולך אליהן כמנהיג מפלגה מוחלש ומוכה, שאיבד בדרך 12 מנדטים מאז האיחוד, ושבפועל אינו עומד בראש המפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט (יש לו ביד 33, למפלגת העבודה-התנועה-יש עתיד 39).

האופציה הראשונה היא ממשלת ימין טהור של 63 ח"כים, בתמיכה שקטה של עוד 2 כהניסטים. סיוט קואליציוני, סיוט פרלמנטרי, סיוט בינלאומי – והזדמנות אדירה, כזו של פעם בחיים, למוטט את הגמוניית הימין במדינת ישראל (תנו לאזרחים המפונקים של המדינה הזו שנה-שנתיים תחת ממשלת ימין טהור כזו, והם שלכם לעשר שנים לפחות).

האופציה השנייה היא הצטרפות לממשלת מרכז בראשות נתניהו – עם חרדים אבל ללא הבית היהודי והכהניסטים, בתנאי מיקוח מעולים שכוללים תהליך מדיני אקטיבי לצד רפורמות כלכליות-חברתיות שיועילו למעמדות הביניים ולמעמדות המוחלשים.

אני אישית מתנגד לאופציה השנייה, אבל מוכרחים להודות שאסור לפסול אותה על הסף. ושוב – אם, ורק אם, מפלגת העבודה-התנועה-יש עתיד הולכת אליה שלובת זרועות, בלי פלירטים מהצד ובלי לוותר על אף מרכיב מהחבילה.

המסקנה מכל זה היא ברורה ומובהקת. באנגלית זה נשמע יותר טוב: together we stand, devided we fall. ובעברית, בכל זאת: ביחד אנחנו על הרגליים, לחוד אנחנו נופלים.

לא חסכתי כאן בחודשיים האחרונים את שבט לשוני ממנהיגי סיעות המרכז-שמאל. אבל אני חושב שהמבחן הגורלי עדיין מונח לפתחם. בסופו של דבר אני רוצה להאמין שמדובר באנשים שהלב האידיאולוגי שלהם נמצא במקום הנכון. הם שווים יחד 39 מנדטים, הם עומדים בראש גוש ששווה – אחרי שכבר הובס, הושפל והוספד – 55 מנדטים (שזה המון בשביל אופוזיציה), ויש להם גם את האחריות וגם את הזכות להשפיע על עתידה של מדינת ישראל בשנים הקרובות. זה תלוי רק בהם. וזה נכון אגב גם אם אחרי ספירת הקולות יתברר שלמפלגה התלת-ראשית שלהם ולגוש כולו יש כמה מנדטים פחות (שלא לדבר על כמה מנדטים יותר).

כל עוד המפלגה הזו תתנהג כמפלגה, כאב הראש האמיתי למחרת הבחירות יהיה של נתניהו. אז, ורק אז כנראה, הוא יבין שאת הזדמנות חייו להיכנס להיסטוריה של מדינת ישראל כמנהיג גדול הוא הפסיד בכהונה החולפת. אבל על כך אכתוב בנפרד באחד הפוסטים הקרובים. סופשבוע נעים, ותחשבו על זה.

[עדכון, 12 שעות מאוחר יותר:

אז שלי יחימוביץ' הבינה, אמנם באיחור ניכר, את מה שנכתב כאן ובמקומות אחרים כבר חודשים ארוכים - והתחייבה לא לשבת בממשלת נתניהו הבאה. לפי בירורים שערכתי בשעות האחרונות, מדובר בקצו של תהליך היסטריה במפלגת העבודה. על פי המידע שבידיי, במפלגה הצטברו בימים האחרונים סקרים קודרים עוד יותר מאשר אלו שכבר בחוץ - ולפיהם היא עומדת על תחזית ל-14 מנדטים. במפלגה גם ראו בעיניים כלות איך הדור הצעיר לא מתחבר למסרים ולאישים המובילים שלה. בבחירות בתיכונים הסתמן שוב ושוב אותו תרחיש - בנט ולפיד מגניבים את הצעירים יותר מכיוון המרכז והימין, ואפילו מרצ וחד"ש מגניבות יותר את השמאלנים שבהם.

כך או כך, לטעמי צריך לברך את יחימוביץ' על ההכרזה האמיצה. זה לא משנה אם היא נדחקה אליה כמוצא של אין ברירה. זה מצטרף לעוד סימני חיים שגילתה בימים האחרונים - עם רטוריקה לוחמנית ותקיפה, בניגוד לטשטוש העמדות ומתק השפתיים שכפתה על עצמה עד כה. מה שחשוב, בהקשר ישיר לפוסט הזה, הוא שיחימוביץ' היא הראשונה מבין ראשי שלוש הסיעות במפלגת העבודה-התנועה-יש עתיד, שמתחייבת לשרת את עם ישראל גם באופוזיציה. להערכתי הצעד שלה אמור לחזק את מעמדה בקרב מתלבטי המפלגה המשולשת - אלו שלא החליטו באיזו סיעה מבין השלוש לבחור. כעת יהיה לה קל הרבה יותר להיאבק מחדש על מנדטים שזלגו - סליחה, נשטפו בשיטפון גדול - לעבר שתי הסיעות האחרות במפלגה המשולשת. מעכשיו הלחץ לשחרר הצהרה דומה עובר למגרש של לבני ולפיד. לפיד לא ישמיע הצהרה כזו, מכיוון שהוא רוצה לשבת בממשלה הבאה. כל ממשלה. אבל אם לבני-פרץ-מצנע יאולצו ללכת בעקבות יחימוביץ', יהיה אפשר להגביר מאוד את הלחץ על לפיד להתחייבות דומה. במידה והוא יעמוד בלחץ, אני מניח שסיעות המפלגה שכן התחייבו לא לשבת בממשלת נתניהו הבאה יוכלו לנגוס לו בתאווה במכסת המנדטים עד ליום הבחירות. מרבית מצביעי המפלגה המשולשת לא רוצים לשרת את ממשלת נתניהו-ליברמן-בנט-ישי, וזה הסנטימנט האלקטורלי שעליו צריך לעבוד עכשיו].

משגב מבינתי 14

בהמשך ישיר למה שנכתב כאן, הנה משהו שנדע בוודאות רק אחרי הבחירות – כמה מנדטים אבודים לגוש המרכז-שמאל שווים כלל הקולות הכשרים שיילכו למפלגות הבאות, שכרגע על פי הסקרים אינן עוברות את אחוז החסימה: קדימה, ארץ חדשה, הגמלאים, הירוקים, עלה ירוק, דע"ם. 

סוגיית ההצבעה למפלגות שאינן עוברות בוודאות את אחוז החסימה הנה מורכבת, וכוללת בין השאר עיסוק בנבואה שמגשימה את עצמה. דעתכם בנושא הזה מעניינת אותי.