צפיתי שזה יקרה, אבל לא צפיתי את העוצמה. הפוסט הראשון שפרסמתי כאן בסדרת השיחות שלנו על תקציב הביטחון פתח תיבת פנדורה רצינית. כמות התגובות, ההצעות והיוזמות שזרמו אלי מרגע פרסומו, הן בבלוג והן בערוצים פרטיים, הפתיעה אפילו אותי. נושא הטקסט היה הבזבוז בצה"ל.  אני מזכיר, ואמשיך להזכיר: תקציב הביטחון כולל גם את הכסף המושקע בארגוני ביון ממשלתיים כמו השב"כ והמוסד, וגם את הכסף המבוזבז שם. הדיון בארגונים הללו קשה הרבה יותר, אבל ננסה להידרש גם אליו. כרגע, ויש בכך משהו לא הוגן, אנחנו ממשיכים להתמקד בצה"ל.

פתחתי את סבב השיחות בהיטפלות דווקא לכסף הקטן כביכול. נתתי דוגמה לכל אותן יחידות והוצאות שממש לא ברורה תרומתן לביטחון המדינה. הצעתי לרמטכ"ל המודאג בני גנץ להתחיל דווקא מהן, לצורך העברת מסר והוכחת רצינות. למרות שניסיתי להסביר במילים מאוד ברורות את הרציונל, עדיין התקבלו לא מעט תגובות שתמהו למה לעסוק דווקא בתחום הזה. כך למשל הקורא שמכנה את עצמו "הגנב מבגדד" הזהיר כי "אורי – ירדת לשוליים. תאותת שמאלה ותחזור לנתיב. אסור ללכת סחור סחור – חובה לדבר על ארבעת המרכיבים שציינת: הצטיידות, שכר, פנסיה ואימונים. צריך להיתפס לכל אחד ואחד מהם ולא להרפות. שאר הנושאים שהעלית הם בגדר פרפראות (שוליים), ולא משם תגיע הישועה".

ובכן, כפי שציינתי, בכוונתי להידרש לארבעת מרכיבי היסוד שהעליתי – הצטיידות, שכר, פנסיה ואימונים (כולל שעות טיסה ושימוש בתחמושת). אנחנו נעבור עליהם אחד לאחד, כי בדיון הצנוע שאנחנו מנהלים אין פרות קדושות. אנחנו ניעזר גם במומחים חיצוניים, כי יש לי סבלנות ואורך רוח. ולקראת הסוף אני אעלה גם מרכיב חמישי, שלטעמי מרחף לו כמל"ט (מטוס ללא טייס) מעל כל הדיון הזה, ואף אחד לא מדבר עליו ברצינות. בינתיים נשמור אותו בהפתעה.

אבל יש סיבה למה התחלתי דווקא בהוצאות הלא חיוניות. בפוסט הזה אני רוצה לחדד אותה. 

תחילה לכמה דוגמאות שנידבו גולשים. הנה למשל הגולשת שילה: "כמישהי שהשתחררה בשנים האחרונות ובשירותה התעסקה גם בתקציבי חינוך ותרבות, אני משוכנעת שהדבר הראשון שצריך למגר מהצבא זה את הנוהג של הזמנת זמרים ואומנים למיניהם בעשרות אלפי שקלים לאירוע. בפיקוד בו שירתתי זה היה עניין של פעם-פעמיים בשבוע. באירועים בנוכחות האלוף הסכומים היו פשוט מגוחכים (וגם ההופעות, אבל זה כבר עניין של טעם). בנוסף, טיולי יחידות ואטרקציות זה בזבוז שלא יאמן (קיאקים פה, בריכות מחוממות שם, אוטובוסים ממקום למקום וגם קייטרינג בין לבין, ערבי קריוקי ואכסניות פרטיות- כאילו שהכסף הזה נופל עליהם מהשמיים).
הלוואי שהדיון הזה יצא מגבולות הבלוג המצוין שלך".

ובכן, אינני יודע אם הוא ייצא מגבולות הבלוג, אבל אני שמח להרחיב אותו בעוד כמה דוגמאות. קבלו את הגולש קובי: "הנה עוד כמה חיילות שבהחלט יכולים להתאחד לחטיבות במטכ"ל: 1. הרבנות הצבאית – כל מילה על תפקודה היא באמת מיותרת. זו כבר, אם לא הובנתי, (מצדיקה) ועדת חקירה על פעילותה במשך הארבעים שנה האחרונות. 2. חיל חינוך – רפול ז"ל, באמת מתהפך בקברו, אבל שוב, אין מקום וכו'. 3. ח"ן, או ש, או ש, או שחיילות משרתות כמו גברים, או שהן לא משרתות בכלל. וכו'. ע"ע צבא ארה"ב.

"מעבר לחיסכון, יכולים להתחיל לדבר על הצורך בהעסקת אלפי חרדים, שיקבלו את כל הזכויות בגין היותם אבות לילדים. הורים לילדים יהיו פטורים משירות חובה. נקודה. אם מישהו, גם חילוני, מעוניין להיות הורה בגיל 18, זכותו לקבל פטור מהצבא. המקל, אין לו שום זכויות שמוקנות ליוצאי צבא. היינו מי ששירת מקבל, מי שרוצה לשחק באבא/אמא בגיל 18 במקום לשרת לא מקבל. פשוט, לא?

"צה"ל היא מערכת כל כך בזבזנית, שרצוי ואפשר לחתוך בכל השומנים. ושיפסיקו לבלבל את המוח עם המוכנות לקרב. התבוסה המחפירה של צה"ל בלבנון ב-2006 עם הימ"חים שהיו ריקים וחיילים שנשלחו לסכן את חייהם בלי ציוד מינימלי, הם העדות שגם כשלא קיצצו, צה"ל לא היה מוכן".

והנה יריב, שקצת מקדים את הדיון האסטרטגי המובטח שלנו, אבל בכל זאת: "במגזר הציבורי והפרטי יש שתי צורות להכנת תקציבים לשנה הבאה. האחת פשוט מוסיפה אחוז מסוים לתקציב של השנה שעומדת להסתיים.. השנייה, שיותר מסובכת, קשה ואיטית אבל אולי טובה יותר במקרה שלנו הוא להתחיל מהתחלה. זה נקרא באנגלית ZERO BASED. כלומר להכריח את הצבא להצדיק כל תפקיד, כל גדוד, כל יחידה, את מספר כלי הרכב, הנגמשים, הטנקים, המטוסים, הצוללות ועוד. להגדיר לצה"ל את המשימות בלי סיסמאות כוללניות. לבדוק את תקציב הרכש, את מספר האלופים, הפיקודים. להכריח את הצבא לאמץ עקרונות תמחיר כלומר כמה עולה כל דבר. להקים מועצה לבטחון לאומי שיהיו בה יותר אזרחים מאשר גנרלים. המועצה הזו תהיה כפופה לראש הממשלה עם סמכויות בקורת של הספרים של מערכת הבטחון.. חברי המועצה יקבלו את הסיווג הבטחוני הגבוה ביותר.
וכמו שמשגב כתב, אנחנו רק מתחילים עם הענק הזה שמאיים לחסל את מדינת ישראל במקום להגן עליה. (מה בקשר לביטול הרבנות הצבאית כפי שמאמר המערכת בעיתון הארץ המליץ היום?)".

לסיום הלקט, קבלו את כרמלה כ. שלומי. בפוסטים הבאים אני מבטיח שנצטט גם גולשים שלא התאפקו ונכנסו ישר לתוך סוגיות הליבה. עד אז כרמלה: "כל מילה. צבא קטן ובזבזני שראשיו תמיד מדקלמים נבואות שחורות כשעולה סוגיית הקיצוצים. אם הרמטכ"ל היה מודה במה שיודעים כולם, שצהל מזמן לא צבא העם, אולי היה מקדם צעדים שיובילו לחיסכון ולא ימשיך לתמוך בפיטום הפרה הלגמרי לא קדושה. הבזבוז האדיר מתחיל בתפיסה שכוווולם חייבים להתגייס, גם להקות אוכלי החינם שעכשיו גם יתירו להם לעבוד בין אי-עבודה לאי-עבודה, שלא לדבר על התסכול האדיר של הקרביים שאוכלים חול כשחבריהם ממלצרים ברשות צהל,המעביד הבזבזן. הגיע הזמן שמישהו יתפוס אומץ ויגזור מה שצריך היה לגזור אלמלא הפחד העמוק שראשי צהל אוהבים לשסות בנו".

וזה באמת מדגם מייצג על קצה המזלג. לצערי איני יכול לשתף אתכם בהתייחסויות שקיבלתי בימים האחרונים של גורמים מתוך המערכת. תחושת הבזבוז וההפקרות משותפת לרבים-רבים. לפיכך השקעתי קצת מחשבה בשאלה מה מקור הבזבוז. זה גם יסביר למה אני ממשיך להתעקש למצות את נושא הבזבוז לפני שאני עובר לסוגיות הליבה.

מה גורם לאדם לבזבז? לנהוג בצורה חסרת אחריות במשאבים? להיות עם יד קלה על הארנק?

העליתי בחכתי כמה סיבות.

1. יש לו ממה ומאיפה לבזבז.

2. יש לו יותר ממה שהוא באמת צריך.

3. יש לו מסגרת אשראי נדיבה (אפשרות לבזבז גם מה שאין לו בפועל).

4. הכסף והמשאבים לא נגרעים מכיסו הפרטי.

5. יש לו הפרעות התנהגותיות (התמכרויות, הרגלים ישנים, חולשות פתולוגיות וכו').

אני מניח שכולכם מכירים את הסיבות הללו מהחיים הפרטיים, שלכם או של מכרים שלכם. ובכן, הצבא סובל מכל הסעיפים הללו. לכן הבזבוז וההפקרות במסגרתו הם כל כך עצומים. לכן, בסוף השרשרת, מתקיימת כבר עשרים שנה תחנת מוזיקה בשם גלגל"צ, שאין בינה ובין ביטחון ישראל דבר. לכן פועל בחסות צה"ל בית מדרש הלכתי צבאי. לכן מופעל מתקציב הביטחון מערך גיור צה"לי. לכן מושארים האנגרים של חיל האויר עם אורות דולקים גם בשעות היום. לכן מתבקשת קצינה בקבע בדרגת רב-סרן להביא קפה לרמטכ"ל במהלך דיון, כפי שתיאר אלוף בן במאמרו. ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד. ולכן אף אחד לא נוגע ברצינות במרכיבי הליבה שבאמת יונקים את מרבית התקציב, ואליהם נידרש החל מהפוסט הבא.

ולאור הבזבוז האדיר שקיים במה שכונה כאן "שוליים", אין שום היגיון להסתפק בקיצוץ המתבשל כרגע: ארבעה מיליארד שקלים. הנה תחזית: זה יוצג כקיצוץ דרמטי, הרה אסון כמעט, שהושג בתום כיפופי ידיים ולאור שותפות גורל של מערכת הביטחון ומשרד האוצר למען עתיד ילדינו.

אבל זה לא קיצוץ מספיק. הוא גם לא גדול. הוא אולי גדול במספרים מוחלטים, אבל לא באחוזים. באחוזים מדובר בקיצוץ מינורי מאוד, של 6.6 אחוז. אפילו לא 8 אחוז, או 10 אחוז. למעשה מדובר פחות או יותר בקיצוץ תוספת שעל פי מומחים מסוימים בכלל צורפה איכשהו לתקציב המקורי, שהיה אמור לעמוד על 56 מיליארד שקלים (כבר ציינתי שאף אחד לא יודע באמת על כמה עומד תקציב הביטחון של מדינת ישראל). לציבור הישראלי מותר לדרוש קיצוץ גדול יותר, ובעיקר תוכנית עתידית לקיצוץ עומק דרמטי, בממדים שאסור בכלל להעלות על הדעת בלי להיחשד בהיותך מטורף סהרורי ומופקר. 

אבל אני אעלה כאן הכל על הדעת. ולמה? לא בגלל שאני נגד הצבא. גם לא בגלל שאני חושב שהצבא, כמו במדינות רבות אחרות, הוא גורם מסלים ומקצין. למעשה צה"ל לאורך השנים התגלה דווקא כחיה מוזרה מאוד בתפר הביטחוני-מדיני. פעמים רבות הוא נטה דווקא למתן את הדרג המדיני, ודאי שלתמוך ביוזמותיו המדיניות. לפעמים אפילו לעודד אותן, או להמריץ דרג מדיני משותק. יש הרבה דוגמאות. הרמטכ"ל משה לוי הקדים להציע נסיגה מלבנון. הרמטכ"ל דן שומרון הציע קו מתון באינתיפדה הראשונה. הרמטכ"ל ליפקין-שחק הוביל מגעים מול הפלסטינים והסורים. המטכ"ל של גבי אשכנזי דחף לעשייה מדינית ולהפסקת הקיפאון. למעשה רק בקדנציה של שאול מופז התאפיין הצבא בהיותו גורם מסלים ומחרחר להבות אל מול האינתיפדה השניה.

הבעיה עם צה"ל היא אחרת, והיא בלתי נמנעת: כמו כל ארגון, הוא שואף לשמר את כוחו ומשאביו. זה יהיה כמעט מוגזם לדרוש ממנו עמדה אחרת. זה לא תפקידו. מצד שני, אגב, תפקידו כדרג מבצע הוא גם לא להגזים בהבעת התנגדותו לקיצוצים, ודאי לא פומבית ותקשורתית. התפקיד של הובלת הקיצוץ חייב להיות מוטל על הדרג המדיני. התפקיד של עידוד הקיצוץ חייב להיות מוטל על הציבור. ככה זה עובד בדמוקרטיה. זה בנפשנו. בדיוק כפי שכתב האלוף במיל' אורי שגיא בספרו המצוין "היד שקפאה", שמתעד באופן מצמרר את כישלון המגעים לשלום מול הסורים בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת: "סוכם ביני לבין ברק שתפיסת הביטחון הכוללת בישראל זקוקה ל'הערכה מחדש'… כלכלה בריאה ויתרון טכנולוגי חשובים לביטחון לא פחות, ואולי יותר, ממספרים של טנקים ומטוסים".

את השלום המתבקש עם הסורים (שהיה עשוי לשנות את תמונת הנסיגה מלבנון, את המו"מ עם הפלסטינים, את המשך פעילות ארגוני הסירוב ואולי גם את המצב הפנימי בסוריה שהביא בסופו של דבר למצב הנוכחי שם) –  החמצנו. היד של ברק קפאה. לפחות ליד המקצצת בתקציב הביטחון המפלצתי אסור לקפוא. בפעם הבאה נתחיל להבין עד כמה רחוק מותר לחשוב ולשאוף בתחום הזה.

משגב מבינתי

אם צה"ל ממשיך להחזיק ולתקצב להקות צבאיות וצוותי הווי, מדוע מבזבזים במקביל כסף על הזמנת זמרים מפורסמים לערבים פנימיים של המערכת? ואם הזמרים בתשלום חיוניים לביטחון ישראל, מדוע ממשיכים לתחזק את מערך הבידור התוך-ארגוני?

משגב חם

מחר בבוקר משתחרר סוף-סוף לעיון הציבור דו"ח החקירה הכמעט מלא של נסיבות מותו של בן זיגייר, העציר איקס. במהלך היום אעלה כאן ניתוח ראשוני של הדו"ח. חובה לציין לטובה כבר עכשיו כי מי שאישרה את הפרסום המרחיב היא השופטת דפנה בלטמן-קרדאי, שגם חיברה את הדו"ח. על פי המידע שבידי נפער קרע בין השופטת לנציגי המשטרה, שהתנגדו להמלצתה להעמיד לדין גורמים בשב"ס שחשודים ברשלנות לכאורה. בעקבות הפרסום צפויה הפרשה לחזור לסדר היום. הייצוג המשפטי של "הארץ", לצד כלי תקשורת אחרים, עומד על תביעתו לשחרר לפרסום גם חומרים נוספים בפרשה. הרצון הוא פשוט ובסיסי: להגיע לחקר האמת, וכמה שיותר ממנה. ככה פועלת דמוקרטיה בריאה.