"חרא לי…המעסיק זבל…בן זונה… אמרתי לו לא…והוא המשיך…והכניס…לא יצא…לא שיחרר..", כתבה סטודנטית בת 19, במסרונים ששלחה לידיד שלה לאחר אונס שעברה ביומה הראשון לעבודתה כחשפנית.

בכתב אישום שהוגש ביום חמישי לבית המשפט המחוזי בתל-אביב על ידי עו"ד ליאת גלבוע אמיר מפרקליטות מחוז מרכז, מורם במקצת המסך ונחשף העולם של החשפנות באירועים הפרטיים.

על פי כתב האישום התקשרה המתלוננת בסוף נובמבר 2014 לסוכנות חשפנות על מנת לקבל פרטים בנוגע לעבודה כחשפנית, לאור קשיים כלכליים, שלה ושל אמה.

במהלך השיחה עם נציגת הסוכנות, הובהר לה, כי עליה לבצע ריקוד  "לאפדאנס", ריקוד אירוטי, על ברכי הגבר וכי עליה לפשוט את בגדיה, ולהישאר לבושה בתחתוניה בלבד. עוד הובהר לה כי הריקוד כולל מגע באיברי גופה, למעט באיבר מינה.

הנאשם באונס הוא תושב תל-אביב, בן 45,  המועסק כנהג בסוכנות חשפניות, ובמסגרת תפקידו מסיע את הנשים העובדות בסוכנות כחשפניות לאירועים פרטיים.

ב-4 בדצמבר פגשה הצעירה את הנאשם באזור התחנה המרכזית בתל-אביב בסביבות 19:30. זה היה יומה הראשון כחשפנית. במהלך הפגישה הסביר לה הנאשם על עבודת החשפנות וציין שהיא לא כוללת מין. בסביבות 23:00 אסף הנאשם שתי נשים נוספות, העובדות כחשפניות לרכבו והסיע את כולן לארבעת האירועים שהתקיימו באותו ערב.

באירוע האחרון, שהתרחש בשעה 3:30 בראשון-לציון, עלו להופיע שתי הנשים, והמתלוננת נשארה עם הנאשם ברכבו, ממתינה לסיום המופע. הרכב חנה ברחוב מרכזי בעיר. המתלוננת אמרה לנאשם כי היא עייפה ובכוונתה לישון. הנאשם שאל אותה אם יש לה כוח לעוד הופעה. "יאללה, אני החתן, ואני מזמין אותך לרקוד עלי", אמר.

המתלוננת ביקשה לברר מה יהיה משך המופע, והנאשם השיב לה, ככל שתרצה. המתלוננת, שסברה כי מדובר בהופעה בתשלום, נאותה לעבוד, ועברה יחד איתו למושב האחורי של הרכב.

המתלוננת, כמקובל במהלך הופעה, פשטה את בגדיה, נשארה עם תחתוניה בלבד, והחלה לבצע את ריקוד "הלאפדאנס", כשבחלק מהזמן היא מתיישבת על ברכי הנאשם, כשגבה מופנה אליו. הנאשם נגע לה בחזה ובישבנה, כחלק מהריקוד, בהסכמתה. לאחר מכן, החל הנאשם לגעת באיבר מינה של המתלוננת מתחת לתחתונים. היא ביקשה ממנו להוציא את ידו מתחתוניה. הוא התעלם מדבריה. היא הוציאה את ידו בכוח. הוא שוב הכניס את ידיו מתחת לתחתוניה, היא חזרה והתנגדה אך הנאשם המשיך. המתלוננת אשר ישבה עם גבה אל הנאשם, הסתובבה לעברו, והנאשם הוריד את מכנסיו ותחתוניו. הוא התרומם והחל להוריד את תחתוניה של המתלוננת, כשהוא נשכב עליה.

עד מהרה זה הפך לאקט של אונס: הצעירה התחננה ממנו להפסיק, ניסתה למנוע זאת בפעולות גוף, הדפה אותו באמצעות הידיים והרגליים והתחננה מילולית שיחדול והנאשם המשיך וענה לה: "ממי, את מרגישה לא נעים, הכל בסדר, תפסיקי, את תהני מזה".

חשפנות – שער לעולם הזנות. צילום: שי פוגלמן

הזמנת חשפניות לאירועים פרטיים ובילוי במועדוני חשפנות הפכו לנפוצים מאוד בחברה הישראלית. אפשר לומר שעולם הפשע הישראלי הצליח לשווק את התופעה בהצלחה. הציבור הרחב אינו מייחס את החשפנות לעולם הזנות, יש התעלמות מהנזק שהיא מסבה לנשים הלכודות בעולם הזה והנטייה היא לצמצם את ממדי התופעה ולהציגה כבילוי מקובל.  

למעשה מועדוני חשפנות ועבודה בחשפנות באירועים פרטיים הם שער לעולם הזנות. קל ללכוד ולגייס נשים צעירות הבאות מרקע כלכלי קשה באמצעות פרסום מודעה בעיתון המבטיחה שכר עצום. קל לשווק לחברה את ההחפצה והביזוי שהחשפניות עוברות במשמרת כ"ריקוד מרהיב". האמת מרה מאוד – פרופיל הנשים המגיעות לחשפנות אינו שונה מאלה הנקלעות לעולם הזנות – צעירות שמרביתן בעלות רקע של פגיעות מינית הנמצאות במצוקה כלכלית והן בשלבי התמכרות שונים.

מי שנקלעת לעולם הזה מגלה שהענקת ריקוד הלאפדאנס ללקוח אינו משתלם כמו שהבטיחה המודעה (כ-20 שקלים בלבד). הלחץ הכלכלי שהכניס את הנשים לעולם הזה גורם להן להתפתות לעלות עם הלקוחות לחדרים ולתת שירותי מין תמורת 150 שקלים. כעבור זמן הנשים מרגישות מנוצלות מבחינה כלכלית –  הן מבינות שהן כבר נותנות שירותי מין אבל במחיר נמוך ומתפתות לחשוב שבמכוני הליווי והדירות הדיסקרטיות הן עשויות להרוויח יותר. כך מתחילה תנודה לתוך תחנות נוספות בעולם הזנות.

במסגרת תחקיר של שרון שפורר ויניב קובוביץ, שהתפרסם במוסף "הארץ" ("החיים בתוך מועדון החשפנות הנוצץ בייבידולס") החושף את מאחורי הקלעים של עולם החשפנות ואת תנאי ההעסקה והניצול, ראיינתי את תמר, בת 30, שעבדה במשך חודש במועדון. גם היא נלכדה באמצעות מודעה שהתפרסמה בעיתונות: "ראיתי מודעה בעיתון והייתי במצב נפשי קשה", סיפרה. "כשנה לפני כן עברתי אונס שערער את החיים שלי. לא יכולתי להתחייב לשום מקום עבודה והייתי צריכה כסף מהיר. אני יודעת שהיום, כשאני אחרי טיפול פסיכולוגי ובמקום אחר בחיים שלי, שלא הייתי הולכת לעבוד במקום כזה. זה לא משהו שאת עושה בדעה צלולה. הייתי במצוקה ולא היה לי איפה לישון. במשך החודש שעבדתי במועדון גם ישנתי בו”.

תמר חשפה את תנאי ההעסקה הנצלניים: “בניגוד למודעה שמבטיחה לך סכום כסף גדול את לא מקבלת שקל מהמעסיקים שלך", סיפרה. "את עובדת בצורה אינטנסיבית, מחויבת לחמש משמרות בחוזה, כשלמעשה אין לך תלוש משכורת ואין לך משכורת מהמקום. המקום נפתח בסביבות שש בערב, הלקוחות מתחילים להגיע בסביבות תשע, ואת עובדת כחשפנית עד ארבע או שש לפנות בוקר. הכסף היחיד מגיע מהלקוחות. את תלויה בטיפים ובגחמות שלהם – וזה השכר שלך"

תמר היתה חשפנית ורקדה על הבמה וסיפקה ריקודי לאפדאנס. על תהליך הקבלה לעבודה, סיפרה: “בעל המקום הכניס אותי לחדר בנוכחות המזכירה שלו וביקש שאתפשט. נשארתי עם תחתונים וחזייה והוא סקר את הגוף שלי. זה לא נעים אבל את מבינה שזה המקום. את הרי צריכה לעלות על במה ולעבוד עם הגוף שלך”. תמר הוחתמה על חוזה. “חתמתי על החוזה אבל זה היה מצחיק ומגוחך. יש סעיף בחוזה שאומר: ‘אסור לך לקיים יחסי מין עם עובדי או לקוחות המועדון’, כשלמעשה זה לא נכון. את רואה כל הזמן עובדות שעולות לחדרים עם לקוחות ומאבטח של המקום שעולה יחד איתם. כולם יודעים מה התעריף של זה ויותר מחצי הן נדרשות להעביר לבעל המקום".

על הלחץ החברתי הפנימי בין העובדות סיפרה: "יש לחץ ותחרות בין הנשים על הלקוחות. כולן עם שם במה שהוא לא אמיתי וחיים כפולים והמון סודות. יצא לי פה ושם לדבר עם כמה מהן. אמא חד־הורית שסיפרה לי שהיא משכיבה את הילד לישון ומגיעה לעבוד, ושהיא מוכנה להשפיל את עצמה בשביל לפרנס אותו. זה מקום לא קל. הרבה סמים מסתובבים בין הצוות והבנות שעובדות. הרבה מהן נוגעות בזה באופן קבוע, מסניפות כדי לנתק את המחשבה ולעלות לבמה”.

כעבור חודש, כשמשפחתה של תמר חשדה בעיסוק שלה, היא החליטה לעזוב. “עזבתי בפתאומיות בלי להגיד לאף אחד. כשישנתי במקום הם היו נועלים אותי מבחוץ ואני הייתי מתקשרת בכל פעם שרציתי לצאת. התקשרתי וביקשתי לצאת – ולא חזרתי יותר”, היא משחזרת.

"היה לי פחד להגיד שאני עוזבת. ישנתי במקום במשך חודש ולא ידעתי איך הם יקבלו את הרצון שלי לעזוב, אז בחרתי להיעלם בלי להגיד. לצאת ולא לחזור”. תמר מהרהרת ומוסיפה: “בגלל האונס שעברתי התגלגלתי למקום הזה. יש לך תחושה שאת בשליטה על הגוף שלך וזה ממש לא כך. נדמה לך שבגלל שיש מאבטחים, שלטים שאוסרים קיום יחסי מין, שאת בשליטה ושאף אחד לא יפגע בך. אבל זה מעוות לגמרי. אני הייתי דורשת מכל מי שהולכת לעבוד במקום כזה להציג אישור מפסיכולוג שהיא עושה את זה באמת מרצונה החופשי ולא ממצוקה נפשית. החודש שעבדתי שם דירדר אותי בתחושה ובאיך שתפסתי את עצמי. את מרגישה שאת רק גוף וחפץ ואובייקט מיני ושאת לא שווה יותר מזה. הדימוי העצמי שלך הולך ונשחק במקום כזה ואת מרגישה שאת כלום".

 מקרה האונס של הצעירה שנחשף כעת והעדויות של נשים שעבדו כחשפניות זורקים אלומת אור חזקה על הנעשה בתחנה הראשונה של עולם הזנות ומסירים את צעיפי הטשטוש וההכחשה שאופפים במכוון את העולם הזה.