על השולחן הקטן, בדירה הנזירית, החמימה, בדרום תל-אביב מונח הספר "חייו וזמניו של מיכאל ק'" מאת ג'. מ קוטזי באנגלית, שבוסו בלולה, מבקש מקלט מסודאן קורא יחד עם בת זוגו, טיאה לוי, סטודנטית לתואר שני בלימודי סביבה באוניברסיטת תל-אביב.

לוי, בת 26, מערסלת בטן הריונית של חודש תשיעי. "הלידה יכולה להיות כל יום", היא אומרת וסומק שושני מתפשט בלחייה. אבל דעתם של בני הזוג לא פנויה לשוחח על הלידה המתקרבת. לוי ובלולה מוטרדים ושרויים בחרדה מהבאות. לצד הספר של קוטזי מונח מכתב מרשות האוכלוסין וההגירה המבשר לבלולה שהבקשה להסדרת מעמדו כבן זוגה של לוי נדחית והוא אמור להיות מגורש מישראל תוך 21 יום.

לוי, אזרחית ותושבת ישראל, נולדה בחולון וגדלה בתל-אביב. לפני כשלוש שנים פגשה את בלולה בשכונת שפירא בדרום תל-אביב. "היינו שכנים, הוא גר רחוב לידי", היא משחזרת. "אני ועוד חברים פתחנו בחנות נטושה ברחוב חובת הלבבות בשכונת שפירא מרכז קהילתי. כשפגשתי אותו ברחוב הצעתי לו לבוא ללמוד שיעורי עברית וליהנות מהפעילויות שבמרכז". בלולה בא מספר פעמיים והאהבה ניצתה. כעבור חצי שנה של היכרות לוי ובלולה הפכו לזוג, ומזה כשנתיים וחצי הם מתגוררים יחד. "יש לנו המון דברים משותפים ואנחנו מאוד דומים", אומרת לוי ובלולה מהנהן. "לא הייתי צריכה לעבור מחסום כלשהו כדי להבין שהוא מקסים".

טיאה ובוסו. "לא היתה לי מטרה להקים פה תא משפחתי ולהפוך להורה, אבל האהבה שינתה לי את כל התוכניות". צילום: תומר אפלבאום

באנגלית שוטפת מספר בלולה איך הגיע מהרי הנובה שבצפון סודאן לדרום תל-אביב שבישראל. בלולה, בן 32, נולד למשפחה בת שמונה אחים בהרי הנובה שבסודאן הצפונית. הוריו נפרדו כשהיה בן 10. כשסיים את לימודיו בבית הספר נדרש להתגייס לצבא ולהשתתף במלחמה. "הממשלה רצתה שאתגייס ואלחם בחבל דרפור", הוא מספר. "סירבתי להתגייס. כלאו אותי ואחרי תשעה ימים ברחתי מהכלא והצטרפתי לצבא המורדים".

בשנת 2005 כשהושג הסכם בין ממשלת סודאן למורדים הוא הניח את הנשק, עזב את הלחימה ועבר לעבוד מטעם האו"ם בפירוק מוקשים בחבל דרפור. "כשחוזה העבודה שלי עם האו"ם הסתיים", אומר בלולה. "רציתי לחזור הביתה אבל הלחימה התחדשה ב-2011 באיזור מגורי, בהרי הנובה. אמי הזהירה אותי שאנשים שלחמו בצבא המורדים 'נעלמים'. היא אמרה שהמצב מסוכן ושלא כדאי שאחזור הביתה לצפון סודאן".

בלולה בחר לעזוב את סודאן השסועה והמדממת. "תיכננתי לבקש מקלט בנורבגיה", הוא אומר. "יש לי שם חברים ורציתי לנסוע לשם כדי להמשיך במסלול של לימודים. לא ידעתי דבר על ישראל, ובכלל לא התכוונתי להגיע לכאן".

בלולה הגיע בדצמבר 2011 למצרים ומשם תיכנן להמשיך לנורבגיה, אלא שהתחוור לו שנורבגיה סגרה את שעריה בפני פליטים מסודאן. "פחדתי שאם אשאר במצרים יחזירו אותי לסודאן ואהיה בסכנה", הוא אומר. בבית קפה שמע מקבוצת מבקשי מקלט מסודאן על נסיעה קרובה לישראל ואחרי התלבטויות החליט להצטרף. בחודש דצמבר 2011 הוא נכנס לישראל דרך סיני. כעבור חצי שנה פגש את לוי והפך לבן זוגה. "הכל כל כך מקרי", הוא אומר בהשתאות. "לא תכננתי להגיע לישראל. התגלגלתי לפה במקרה. לא היתה לי מטרה להקים פה תא משפחתי ולהפוך להורה, אבל האהבה שינתה לי את כל התוכניות".

מאז ינואר 2014 מנהלים לוי ובלולה מאבק של מלחמת נייר ברשות האוכלוסין וההגירה שמטרתו להסדיר את מעמדו של בלולה כבן זוגה של לוי. ב-28 בינואר 2014 הגישו בני הזוג לרשות האוכלוסין וההגירה בקשה להסדרת מעמד על סמך חיים משותפים. הם צירפו מסמכים רבים למעט שלושה שבלולה לא הצליח להשיג: תעודת לידה, תעודת יושר ותעודת רווקות.

"בין ישראל לרפובליקה הצפונית של סודאן אין כידוע קשרים דיפלומטיים ואף קיימת סכנה לאזרחי סודאן ששהו בישראל וחוזרים למולדתם, כך שבלולה לא יכול לנסוע בעצמו ולהשיג את המסמכים שהרשות לאוכלוסין דורשת", מסבירה לוי. "במאמצים רבים השגנו מסמכים חלופיים. אחיו של בלולה שנמצא בסודאן, השיג טופס מהמשטרה בהרי הנובה ומכתב מהוועדה המקומית לצורך קבלת תעודת רווקות מחרטום. אבל אלה מסמכים שאינם מספיקים – מדובר בתעודת לידה ללא חותמת ומסמכים לא פורמליים המעידים על כך שהוא רווק וללא עבר פלילי. המסמכים נשלחו בדרך לא דרך בסיוע קרובי משפחה מסודאן למצרים ומשם לישראל".

"יש קושי גדול להשיג את התעודות האלה", אומר בלולה. "מצד אחד אין בישראל שגרירות סודנית בה ניתן לאמת את המסמכים ומצד שני אני לא יכול לנסוע ולהביא את המסמכים כי חזרה לסודאן היא בגדר סכנת חיים עבורי". 

טיאה ובוסו. "זאת לא רשלנות בירוקרטית של פקיד, אלא מדיניות של רשות האוכלוסין וההגירה המסרבת באופן עקבי לבדוק בקשות לאיחוד משפחות כשאין את כל המסמכים". צילום: תומר אפלבאום

כחודש לאחר הגשת הבקשה להסדרת מעמדו של בלולה כבן זוגה של לוי פקעה האשרה שהחזיק בדומה לשאר אזרחי סודאן (2א5). "רשות האוכלוסין שללה את האשרה שלו בגלל שהתחלנו בהליך מדורג להסדרת מעמד", מספרת לוי. "כל אותה תקופה בלולה הסתובב ללא כל מסמך מזהה – מצד אחד נלקחה ממנו אשרה שהיתה לו ושהוא היה זכאי לה מתוקף מדיניות הממשלה כלפי אזרחי סודן בישראל ומצד שני ההליך המדורג להסדרת המעמד כלל לא נפתח בגלל מסמכים חסרים. במשך כשנה חיינו בחוסר וודאות ובחרדה". רק בעקבות התערבות עורכת הדין המטפלת בעניינם הוענקה לבלולה לפני כחודש אשרה חדשה.

בחודש יוני ניגשו שוב בני הזוג לרשות האוכלוסין במטרה להגיש מסמכים רפואיים אודות הריונה של לוי. לדבריהם, בלשכה סירבו לקחת את המסמכים וקבעו להם פגישה לחודש אוקטובר 2014. "כל אותה תקופה לא הבנו בכלל מה קורה", אומרת לוי. "אף אחד לא מיידע אותך. הגענו לפגישה בפעם השלישית וזאת היתה הפעם הראשונה שהתיק בכלל נבחן. הפקיד ראה שהמסמכים חסרים ודחה אותנו במקום וקיבלנו מכתב שהבקשה נדחית מאחר וחסרים מסמכים ושבן זוגי אמור לצאת מהארץ תוך 21 יום".

לדברי עורכת-הדין גלית לובצקי ממשרד עורכות הדין סמדר בן-נתן, המייצגת את בני הזוג זה אינו מקרה חריג. "זאת לא רשלנות בירוקרטית של פקיד אלא מדיניות של רשות האוכלוסין וההגירה המסרבת באופן עקבי לבדוק בקשות לאיחוד משפחות כשאין את כל המסמכים, גם שיש סיבות אובייקטיביות שאין אפשרות להמציא את המסמכים. גם סודאנים אחרים המבקשים להשתקע בישראל מאחר ובנות זוגן ישראליות נתקלים בבעיה הזאת"', אומרת עו"ד לובצקי. 

"ללוי יש זכות מלאה להסדיר את מעמדו של בן זוגה בישראל בדומה לכל ישראלית אחרת שבן זוגה זר", מוסיפה עו"ד לובצקי. "רשות האוכלוסין לא קבעה שום נוהל שאומר מה עושים במצב שבו אי אפשר להמציא מסמכים מסיבות אוביקטיביות מוצדקות. רשות האוכלוסין וההגירה דוחה את הבקשות האלה על הסף באופן גורף בלי להפעיל שיקול דעת בעניין המסמכים החסרים. אפשר הרי למצוא אלטרנטיביות –להסתפק בתעודת יושר ממשטרת ישראל, לבקש מסמכים חלופיים. במצבים קיצונים וחריגים אפשר למצוא פתרונות חריגים. אבל הרשות לאוכלוסין וההגירה פעם אחר פעם מסרבת לעשות את זה.

לדבריה, "האבסורד הגדול הוא שרשות האוכלוסין מכירה מצד אחד בחוסר האפשרות של סודנים לחזור בבטחה לסודאן אחרי שהיו בישראל ובו בעת דורשת מאלה שיש להם בנות זוג ישראליות לחזור לסודאן כדי להביא מסמכים, דבר שאינו אפשרי. צריך להכיר שאם אי אפשר לחזור מסיבות אוביקטיביות לסודאן, והמדינה מכירה בכך, אז צריך למצוא פתרון חלופי. הפתרון של הרשות לאוכלוסין וההגירה הוא לייאש אותם עד שהם יישברו".

טיאה ובוסו. "אי הסדרת המעמד מקשה עלינו ומותירה את המשפחה שלנו במצב קשה בהרבה לעומת זוגות אחרים של ישראלית ואזרח זר". צילום: תומר אפלבאום

לפני כחודש הגישו לוי ובלולה באמצעות עורכות הדין המייצגת אותם ערר לבית הדין לעררים בתל אביב, התוקף את החלטת הרשות לאוכלוסין והגירה. "אנחנו רק רוצים לחיות את חיינו כאן בשקט", אומרת לוי. "הייתי רוצה שמדינה שבה נולדתי וגדלתי תכיר שעשינו כל שביכולתנו כדי להשיג את המסמכים הדרושים ולעמוד בדרישות הנהלים של רשות האוכלוסין ושלא יעצרו את הטיפול בבקשה וידחו את הבקשה רק בגלל שיש מסמכים שלא ניתן להשיג. דחיה של הבקשה פוגעת בחיי המשפחה שאנחנו רוצים לבנות ובזכותה של התינוקת שלנו, העתידה להיוולד בכל יום לתא משפחתי שחרב הגירוש מונפת מעליו. המצב הזה משפיע עלינו כלכלית מאחר ולבן זוגי אין אפשרות כיום לזכויות סוציאליות ולביטוח בריאות. אי הסדרת המעמד מקשה עלינו ומותירה את המשפחה שלנו במצב קשה בהרבה לעומת זוגות אחרים של ישראלית ואזרח זר".

עיניו של בלולה מצטעפות לפתע. "אני מדבר עם אמי בטלפון ומספר לה שעומדת להיוולד לי ילדה", הוא מגלה. "יש לה רק נכדים בנים. היא נרגשת מאוד עד דמעות. זאת נכדה שעומדת להיוולד לה והיא לא יכולה בכלל לראות אותה. היא מספרת לי שהמצב עדיין מתוח ומסוכן. אם הייתי יכול הייתי חוזר הביתה עם בת הזוג שלי והתינוקת שתיוולד, אבל אלה דברים שפליטים סודאנים יכולים לעשות היום רק בחלומות, לא במציאות".

תגובת סבין חדד, דוברת רשות האוכלוסין וההגירה: "במסגרת הליך מדורג למתן מעמד לזר הנשוי לישראלי/ת, נדרש בן הזוג הזר להמציא מסמכים בסיסיים כאשר הם מאומתים, מקוריים וחתומים. כאשר מתעורר במקרה פרטני קושי להצגת מסמך זה או אחר, אנו בוחנים את הסוגיה לגופו של עניין ובמטרה למצוא פתרון הולם. במקרה האמור, חסרים מסמכים רבים, כמעט כולם".

עידכון:

בשעות האחרונות התקבלה החלטת בית-הדין לעררים המורה לרשות האוכלוסין וההגירה לתת לבלולה "אשרת חוזר", שתאפשר לבני הזוג לנסוע למדינה שלישית בה יש שגרירות של מדינת סודאן לצורך אימות מסמכים.

 

 

 טיאה ובוסו. מאבק של מלחמת נייר ברשות האוכלוסין וההגירה. צילום: תומר אפלבאום