אלכסיה (שם בדוי), עובדת זנות, מכורה, הומלסית, בת 24, אורזת את חפציה הספורים לתוך תיק. "אני לא מבינה למה עיריית תל אביב רוצה לפרק את המאהל?", היא תוהה בייאוש. "צריך להרחיב מקום כזה, לא להרוס אותו".

בתחילת דצמבר 2014, הקים אופיר אמינוב, מנהל עמותת "קורת גג" בסמטת עכו שבתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב מאהל זמני להומלסים לתקופת החורף. המאהל הוקם על שטח פרטי בהסכמת הבעלים והוא נתן מענה במשך 24 שעות ביממה וסיפק לינה ואוכל ללא תנאים והגבלה לכל אדם שהיה זקוק לכך. ארבעה ימים לאחר הקמת המאהל, הוציאה עיריית תל-אביב צו פינוי שהודבק בפתח המאהל. אמינוב הגיש בקשה לצו מניעה, אולם בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב דחה אותה וקבע כי המאהל יפורק ב-19 בינואר.

ביום שני, בשעת אחר הצהריים, אפשר היה לראות במאהל את אמינוב, מתבונן בתוגה בהומלסים האורזים את חפציהם באיטיות ועוזבים את המאהל. "אני מכבד את החלטת בית המשפט, אבל זה עצוב מאוד ושובר את הלב לראות את הפירוק של האוהל", אומר אמינוב. "זה מענה שהוא מאוד חיוני והכרחי. הקמנו מאהל רק לתקופת החורף בסמטה שאין בה שכנים, יש בה רק תחנת סמים. ההומלסים נמצאים כאן והם זקוקים לפתרון כאן, במרחב המחייה שלהם בתחנה המרכזית. מה הם יעשו עכשיו בקור? באמת דחוף להוציא אותם החוצה ולפרק את המקום הזה? למה מחסה כזה מהווה איום?"

מאהל ההומלסים ביום הפירוק. "יש לילות שאנחנו ישנים בחוץ ואנשים מעירים אותנו במכות. במאהל הזה כיבדו אותנו. נתנו לנו מיטה לישון ואוכל טעים". צילום: תומר אפלבאום

"אני לא יודעת מה הייתי עושה בלי המקום הזה בימי הסערה והגשם", אומרת אלכסיה, שלפני הגעתה למאהל היא ישנה ברחוב ונעה בין דירות לקוחות זנות. היא נלכדה במבוך הסמים והזנות של התחנה המרכזית בגיל 17. "כשישנתי כאן הרגשתי שאני מוגנת בלילה", היא אומרת. "יכולתי לישון כאן בלי פחד שיאנסו אותי. כשאני ישנה ברחוב אני לא מוגנת, הכל יכול לקרות".

סשה (שם בדוי), מכור לסמים בן 40, שוכב על המיטה ונהנה מעוד כמה רגעים אחרונים של מנוחה. "כשאנחנו מתעוררים בבוקר אחרי שינה ברחוב אנחנו תמיד מגלים ששדדו אותנו", הוא אומר. "את מה שאין לנו גונבים לנו. יש לילות שאנחנו ישנים בחוץ ואנשים מעירים אותנו במכות. במאהל הזה כיבדו אותנו. נתנו לנו מיטה לישון ואוכל טעים והתייחסו אלינו יפה, אז כולנו התייחסנו יפה והרגשנו כאילו שזה בית. לא רבנו אחד עם השני, לא הזרקנו פה ולא הסנפנו פה".

אלכסיה מתנודדת במהלך דיבורה. "הביאו לנו פה כל יום אוכל טרי וטעים – מרק, ספגטי, מאפים. בבית שלי אף פעם לא קיבלתי אוכל כזה", היא אומרת בהערכה גלויה. "היתה פה תחושה של קהילה. בחוץ אנחנו רבים אחד עם השני על מנה, על לקוח, אבל פה כולם כיבדו אחד את השני. לא רבו, היתה סולידריות".

הומלסים שעוזבים לאיטם את המאהל מצטיידים באוכל ונפרדים מאמינוב בחום. אחרים יושבים וגומעים בתאווה מנת מרק. הרעב שלהם מכמיר לב. רעב של ריקנות פנימית שקשה להשביעה.

הומלסית אורזת את חפציה ומתארגנת לחזור לרחוב. "מה נעשה בגשם הבא?". צילום: תומר אפלבאום

הומלס במאהל אוסף את חפציו לפני עזיבה, אתמול. "צריך להרחיב מענה כזה, לא להרוס אותו". צילום: תומר אפלבאום

המאהל ביום הפירוק, מבט מבפנים. "הרגשנו שזה בית". צילום: תומר אפלבאום

ניקול (שם בדוי), עובדת זנות, הומלסית, מכורה, שישנה בימים האחרונים במאהל מתקוממת: "אני לא מבינה למה מפרקים מאהל כזה באמצע החורף. מה נעשה בגשם הבא? באמת אי אפשר להשאיר את זה עוד חודש וחצי?", היא עוצרת את שטף דיבורה בכעס גלוי. "זה טמטום אחד גדול. למה העיריה נגד זה?"

ההומלסים נסערים ככל שמתקרבת שעת פירוק המאהל. "אנחנו צריכים לבנות אוהל כזה בעצמנו", מנסה אלכסיה לשלהב את שאר ההומלסים. "בואו נקנה אוהל ונעשה גם מאהל כזה. למה שנחזור לישון ברחוב? אונסים אותנו בחוץ". "צריך לעשות הפגנה", מציע סשה. "צריך להתנגד לפירוק המאהל. אני אדבר עם נתניהו ונעשה הצבעה דמוקרטית נגד פירוק המאהל ונקיים בחירות", הוא מחייך בציניות.

עלא (שם בדוי), בן 48, אורז את חפציו בשתיקה כואבת. הוא התמכר לאלכוהול בגיל 18 וכיום הוא מכור לסמים. ב-2007 השתחרר מהכלא לרחוב. בשלוש השנים האחרונות הוא חי במתחם התחנה המרכזית הישנה. ניכר שהוא נשאר במאהל עד לדקות האחרונות. "זה היום האחרון", הוא אומר בכבדות תוך כדי אריזת חפציו לעגלה. "אני לא מרגיש טוב. לא עושה לי טוב לעזוב. התחלתי לישון פה מהיום שהקימו את המאהל. אני לא יודע מה אני אעשה הלאה", הוא נושם בכבדות. "אני אצטרך הלילה לחזור לישון ברחוב, לא יודע איפה", הוא אומר בעיניים דומעות. "אני אזכור את אופיר אמינוב שבנה את המאהל כל חיי בגלל שהוא נתן לי מיטה ואוכל. חבל שלא הצליחו להציל את המקום הזה. חבל שלא מצאו פתרון. חבל שאנחנו נזרקים לרחוב".

מאהל ההומלסים בתחנה המרכזית הישנה ביום הפירוק. "למה מפרקים מאהל כזה באמצע החורף?". צילום: תומר אפלבאום

"אני מעדיף לפרק היום את המאהל כפי שבית המשפט הורה", אומר אמינוב. "אני לא רוצה עימות עם אנשי העירייה ואני לא רוצה לבזות את החלטת בית המשפט. כואב לראות אותם עוזבים בדמעות. אחרי חודש וחצי שהם ישנים במיטה, קשה להם מאוד לחזור לישון ברחוב. הם עכשיו אבודים מאוד ומבולבלים".

אמינוב מתקשה בעצמו להיפרד מהאנשים שסייע להם מתחילת החורף. ניכר שמראה ההומלסים העוזבים את המאהל בתוגה, בכאב ניכר והעיסוק בפירוק האוהל קשה לו ומעציב אותו. "בימים הקרובים נבוא לחלק להומלסים שבסמטת עכו אוכל", הוא אומר. "לא יהיה לנו מחסה לשמור על טריות האוכל אבל אני אמצא פתרון. זה מייאש וכואב לראות את הפירוק של המאהל. הכל נבע מחוסר היכולת שלי להשלים עם זה שיש הומלסים שישנים בחורף ברחוב ושהם חשופים לפגעי מזג האוויר.

"ניסיתי לעשות ככל יכולתי כדי לעזור – לתת מחסה ואוכל. אני, כמוהם, גם לא מבין למה צריך לפרק מענה כל כך חשוב וחסר, אבל אי אפשר לעצור את העשייה הזאת – אני אחפש את הדרך שלי להמשיך לתת מענה להומלסים".

 

מתחם המאהל אחרי הפירוק. "זה עצוב מאוד ושובר את הלב לראות את הפירוק של האוהל". צילום: תומר אפלבאום

 

תגובת דוברות עיריית תל-אביב: "אין מקום לקשור בין הדאגה לחסרי הבית, שעיריית תל אביב-יפו משקיעה רבות בסיוע להם, לבין הבניה הלא חוקית שנבנתה ללא היתרים, תוך פלישה לשטח פרטי ועלולה לסכן את השוכנים במקום. בית המשפט פסק באופן חד משמעי כי דינה של בניה זו להיהרס. יודגש כי העירייה מפעילה יחידה מיוחדת לטיפול בדרי רחוב, המעניקה טיפול מערכתי הכולל, ניידת המבצעת סיורי רחוב יזומים לאיתור דרי רחוב החשופים לסיכון, הלנה בגגוני עמותת לשובע', הפנייה לגמילה או ליחידה לתחזוקת מתדון, מיצוי זכויות מול המוסד לביטוח לאומי ומשרד השיכון ועוד.

 בעניין הותרת המבנה עד סוף החורף, קבע בית המשפט כי "החורף חוזר מדי שנה וקביעה לפיו אין להרוס מבנה שהוצב שלא כדין בשל עונת החורף משמעה מתן היתר דה פקטו להצבת מבנים בהתאם לעונות השנה ובניגוד לדין".

 מאהל ההומלסים לאחר פירוקו. "אחרי חודש וחצי שהם ישנים במיטה, קשה להם מאוד לחזור לישון ברחוב". צילום: תומר אפלבאום

 

  

 שולחן האוכל אחרי פירוק המאהל. רעב של ריקנות פנימית שקשה להשביעה. צילום: תומר אפלבאום

 

 

 מתחם המאהל ההרוס. "חבל שלא הצליחו להציל את המקום הזה. חבל שלא מצאו פתרון. חבל שאנחנו נזרקים לרחוב". צילום: תומר אפלבאום

סמטת עכו ללא המאהל של ההומלסים. "היתה פה תחושה של קהילה". צילום: תומר אפלבאום

תודה מיוחדת לתומר אפלבאום על הצילומים החשובים האלה, המסייעים להבנת העוול שנגרם לאוכלוסיית ההומלסים בהריסת המאהל שנועד לתת להם מחסה בחורף

 

*

מעוניינים להתעדכן בפוסטים נבחרים מהבלוגיה של הארץ? הירשמו להמלצות המערכת ותקבלו עדכונים פעמיים בשבוע: http://www.haaretz.co.il/personal-area/newsletter