"עשינו פה גג מסמרטוטים כדי שלא יהיה עלינו גשם, כדי שלא יהיה לנו קר, ולקחו לנו הכל", מספר אדוארד, הומלס מכור לסמים, בן 38 (כל שמות ההומלסים בכתבה בדויים). "ישנתי כאן תשעה חודשים. היה פה בית ועכשיו אין בית. אין כלום", הוא מצביע על הרחבה הריקה בתחנה המרכזית הישנה. "באו בבוקר פקחי עירייה ומשטרה, הם העירו אותנו בצעקות וכמעט הרימו ידיים. הכל לקחו לנו. היו לנו מזרונים, שמיכות, אופניים. מה אנחנו לא בני-אדם?". אדוארד מתבונן על הרחבה בכעס גלוי ומוסיף: "הכל לקחו לנו, ומה הם נותנים במקום? דווקא הם מלמדים אותנו לגנוב. אשכרה מלמדים אותנו לגנוב".

רחבת האוטובוסים הישנה בתחנה המרכזית הישנה הפכה בשנה האחרונה למגרש חול, ריק ומאובק. חזית הרחבה, הקרובה לכביש הראשי, מצויה כבר תקופה בעבודות חפירה. רחבת האוטובוסים מרופדת בחול ועפר. חוף של חול נפרש לעוברים ברחוב הראשי בתחנה הישנה. בקצה המתחם, בחלק המרוחק מהכביש וקרוב לדופן הקירות וסככות הברזל, חיים כ-50-30 הומלסים, מכורים לסמים, המצטופפים ומתגודדים יחד מפני צינת החורף.

זהו "איזור קרבות ידוע". ההומלסים החיים ברחובות התחנה המרכזית הישנה מתכנסים ברחבה הזאת כבר שנים וישנים בה. מתחם רחבת האוטובוסים הישנה ריק מאדם ולכן ההומלסים נוטים למצוא בו מפלט, ולהקים בו מעין מעון מאולתר. לדבריהם, ברחבה השוממת מאדם, הם לא מפריעים לאיש, ואין סיכון שמישהו יתקשר למשטרה ויבקש להרחיקם. כמו כן, באיזור ריק מאדם, הם מרגישים בטוחים ומוגנים ממקרי תקיפה, אונס ושוד בזמן השינה.

עיריית תל-אביב מפנה אותם מהרחבה מעת לעת. לא פעם הפינוי נעשה בברוטליות ובניגוד לחוק, כפי שדיווח ב-19 בפברואר 2014 בפוסט "החוויה הבסיסית של חסרי הבית בלילות", שפורסם בבלוג "שטח הפקר" ,אלכס, הומלס, מכור לסמים: "לפני שנה", סיפר, "העירו אותי כשישנתי יחד עם הומלסים אחרים במרחב פתוח – ברחבת האוטובוסים בתחנה המרכזית הישנה – וריססו את הפנים שלנו בגז מדמיע. היו בינינו גם נשים הומלסיות וזה לא עניין אותם. כולנו חטפנו גז מדמיע".

למרות הניסיונות החוזרים של העירייה לפנות אותם מהרחבה, ההומלסים שבים למתחם ומקימים בו שוב ושוב מחדש את המחסה שלהם, העשוי מסמרטוטים ובגדים ישנים.

בתקופת החורף העכשווית מצאו ההומלסים שוב מחסה ברחבת האוטובוסים. לפני כשבועיים וחצי עברתי במתחם התחנה הישנה והתבוננתי במחסה בו לנו – מעין שלושה "מאהלים" מאולתרים שהקימו בקצה הרחבה. כל "מאהל" שכזה הוטלא מסמרטוטים, בגדים ישנים ושמיכות בלות. בתוך "המאהלים" הם הניחו מצע של מזרנים מעופשים שמצאו ואספו ברחוב, שמיכות, כריות וסדינים. לצד "המאהלים" כינסו את החפצים האישיים שלהם – תיקים ובהם הציוד היחיד עלי אדמות שיש להם, בגדים ישנים, אופניים, שמיכות וסדינים המסייעים להם לעבור את הלילות הקרים.

ביום חמישי שעבר, ה-5 בפברואר, בסביבות השעה 10:45 פורק המחסה המאולתר של ההומלסים ברחבת האוטובוסים הישנה, וציודם נלקח על ידי צוות שיטור עירוני שהגיע למתחם מלווה בשוטרים.

עד ראיה, שעבר במתחם במהלך הפינוי מספר: "הלכתי בתחנה המרכזית הישנה והבחנתי פתאום בניידות של השיטור העירוני מלוות בכוח משטרתי. הם היו בתוך הרחבה הישנה של האוטובוסים. בנוסף ראיתי רכב לפינוי אשפה עם כף מנוף ורכב נוסף עם גרר. ראיתי את הכף לפינוי אשפה לוקחת את האוהלים של ההומלסים, ששימשו להם כמחסה, ומעמיסה ומשליכה את הציוד לתוך המשאית. ברכב עם הגרר העמיס הצוות של השיטור העירוני את האופניים של ההומלסים. ככה התנהל הפינוי – ההומלסים עמדו בצד בלי יכולת לדבר. היו הומלסים שהזריקו לגופם מנת סם במהלך הפינוי. ניגשתי לדבר איתם והם היו נסערים ושבורים".

*צוות פקחי השיטור העירוני והמשטרה במהלך פינוי החפצים של ההומלסים. צילום: עובר אורח

כעבור כחמש שעות הגיעה לרחבה בה התבצע הפינוי, יערה ינאי-ממו, מנהלת מרכז יזה"ר להחלפת מזרקים, הפועל בשיתוף משרד הבריאות, הרשות למלחמה בסמים והוועד למלחמה באיידס. "כשהגעתי לרחבה הפינוי כבר הסתיים והמקום היה מרוקן מציוד", אומרת יערה ינאי-ממו. "לא היה זכר למאהלים שההומלסים יצרו לעצמם משמיכות ומסדינים כדי להתגונן מהקור ומהגשם. לא נשאר מזרן, לא נשארו כריות. הכל נעלם. ההומלסים יצרו את המחסה הזה מציוד שהם אספו ברחוב ומציוד שאנחנו מתרימים עבורם – בגדים יד שנייה, מעילים, כל פיסת בד מנוצלת היטב ליצירת מחסה. בצד נותרה ערימה קטנה של כמה תיקים שהפקחים החליטו באופן אקראי להשאיר. כל השאר נזרק".

"זאת היתה חוויה אנושית מזעזעת. הם ישבו שבורים, מיואשים, קפואים, בלי תנודה. הם סיפרו שהם ביקשו מהפקחים כמה דקות כדי להתארגן ולחלץ דברים שחשובים להם, ולא נתנו להם. אחרים סיפרו שהם התחננו לפקחים שלא יזרקו את התיק האישי שלהם לאשפה כי הוא כולל תמונות משפחה ושהפקחים בכלל לא התייחסו. מרביתם פחדו בכלל לדבר.

"התחלתי לבכות כשהם סיפרו על הריסת המאהל ופינוי החפצים. זאת היתה חוויה קשה למצוא אותם במצב כזה. אלה הומלסים שחיים בתחנה המרכזית שנים, הם מנותקים מהרשויות, אין להם בית לחזור אליו. המזרן, הבגד, השמיכה, התיק האישי שלהם – זה כל מה שיש להם בעולם. זה ציוד שמשמש אותם כשהם ברחוב".

לדבריה, "במהלך הפינוי וההרס של המאהל שלהם והחרמת הציוד לא נעשה שום חיפוש אחרי סמים. פקחי העירייה והמשטרה לא עשו פשיטה או מעצרים בנושא סמים. הם פשוט זרקו להם את כל הציוד. חלק מההומלסים האלה חולים ושרויים במצב בריאותי רע והריסת המחסה וזריקת הציוד האישי רק החמירה את מצבם. כשבאתי ראיתי הומלס מדמם כולו, מזריק לעצמו סם, כשהוא שרוי במצב אנוש. תהיתי איך דבר כזה נעשה בעיר מתקדמת כמו תל-אביב. איך הם יכלו להרוס מאהל ולהחרים ציוד בניגוד לחוק, במיוחד כשהם רואים שבין ההומלסים יש אנשים חולים מאוד שצריכים את המחסה המאולתר הזה וזקוקים מאוד לחפצים האישיים שלהם?"

"בגלל שאדם נמצא ברחוב אז מותר לקחת לו את התיק ולזרוק לפח?"

"מהעדויות המתוארות בכתבה עולה לכאורה כי פקחי העירייה הפרו את החוק ופעלו בניגוד לפסק דינו של בית המשפט העליון שנתן תוקף לנוהל המצמצם את סמכות הפקחים להתעמר בחסרי בית", אומר עו"ד גיל גן-מור מהאגודה לזכויות האזרח. "לפי הנוהל, שגובש בעקבות עתירת האגודה לזכויות האזרח בשם מספר חסרי בית, רק פגיעה ממשית ביכולת הציבור הרחב לשימוש סביר במרחב הציבורי מצדיקה נטילת ציוד בסיסי של חסרי בית, שכולל גם ציוד מהסוג שהוחרם לפי העדויות: שמיכה, מזרן, ביגוד אישי, מסמכים ותעודות אישיות וכן ציוד בסיסי אחר הדרוש באופן סביר לקיום של אדם חסר בית במרחב הציבורי.

"מדובר במבחן מחמיר, למשל – ציוד החוסם כניסה לבניין, אך לפי התיאור בכתבה, הציוד של חסרי הבית הונח בשטח ציבורי נטוש שכלל אינו בשימוש של הציבורי, וזו היתה גם הסיבה שנבחר מלכתחילה על ידי השוהים בו, שביקשו לצמצם החיכוך עם הציבור. מכאן שהדרישה לפגיעה ממשית לא מתקיימת. גם אם פקח סבור שיש לבצע פעילות אכיפה, עליו להזדהות בפני בעל הציוד ולחלק לו דרישה בכתב בה הפרטים הבאים: תיאור כללי של הציוד שסילוקו נדרש ומקום הנחתו; פרק הזמן בו נדרש סילוק הציוד מהמקום; כוונת העירייה לבצע את הסילוק בהעדר היענות לדרישה.

"לפי העדויות פנייה כזאת לא נעשתה, וחסרי הבית הופתעו מפעילות האכיפה. מתן ההודעה נועדה בין היתר לאפשר לחסר הבית להתארגן בעצמו במקום אחר או לפעול נגד ההחלטה לפני ביצועה באפיקים שונים, כמו פנייה לארגוני סיוע.

"בנוסף, לפי החוק אם נלקח ציוד על ידי הפקח עליו לתת לבעל הציוד הודעה בכתב בדבר ביצוע הסילוק, בה יצוינו המקום והתקופה בהם ניתן יהיה לקחת את הציוד בחזרה. לפי העדויות לא ניתנה הודעה כזאת כמתחייב.

"לבסוף, לעירייה אסור לזרוק את הציוד שנטלה, ועליה לאפסן אותו במחסני אגף שפ"ע על מנת לאפשר לבעליו לדרשו בחזרה. הציוד אמור להישמר פרק זמן של 30 ימים, זאת למעט מסמכים ותעודות אשר ישמרו לפרק זמן ארוך יותר של חצי שנה. לפי העדויות כל הציוד של כל השוהים נזרק למכולה אחת באופן שלא ניתן לאפסנו ולהחזירו לבעליו".

"פינו כמו זבל את כל הדברים האישיים שאספנו". הומלסים ברחבה בתחילת השבוע. צילום: יאיר ויהראוך

בתחילת השבוע, ביום ראשון אחר-הצהריים, היו ברחבת האוטובוסים הישנה כעשרה הומלסים. בתוך מחסה חצוב בקיר שלא נאטם על ידי המשטרה והעירייה הסתתרו כמה הומלסים מהקור. בצד השמאלי סמוך לסככת ברזל ישבו מספר הומלסים על הרצפה ועל מצע אבנים. לצדם היתה ערימה קטנה של גרוטאות, שברי אופניים, בקבוקים ריקים ומספר תיקים אישיים. מרביתם התקשו לדבר על האירוע. "גם אנחנו בני-אדם. גם אנחנו יהודים. למה הם עושים את זה כל פעם מחדש?", תהה הומלס שעיניו משוקעות וגופו צנום.

מקס, בן 42, מכור לסמים, משחזר: "עובדי העירייה העמיסו עם מנוף את כל החפצים שלנו. לקחו את האופניים, המזרנים, הם לקחו הכל עם המנוף. לא נתנו לנו לדבר. לא נתנו לנו להתקרב. איזה זכות יש להם לקחת דברים אישיים?" הוא תוהה. "בגלל שאדם נמצא ברחוב אז מותר לקחת לו את התיק ולזרוק לפח?"

סמואל, החי כשמונה שנים באיזור התחנה, מספר שישן ברחבה כחודש וחצי. "היה לי מזרן, תיק ואופניים", הוא מספר. "עשינו מבגדים ומשמיכות משהו שנראה כמו אוהל. באו בבוקר הפקחים של העירייה והם לקחו את כל הדברים הישנים שלנו וזרקו למשאית. הם לקחו בכוח הכל. פחדנו לדבר. מה אנחנו יכולים לעשות מול משטרה ואנשים מהעירייה שבאים ככה? פירקו הכל וזרקו הכל". כשהוא נשאל איך הרגיש, הוא משיב: "זה רגיל. אלה החיים שלנו. אנחנו לא יכולים להגיד כלום". סמואל מצביע על מחסה החצוב בקיר שממנו מגיחים הומלסים. "פה אנחנו ישנים", הוא אומר ביובש. "מה אנחנו יכולים לעשות?"

"זה לא רק החפצים, הרסו לנו בית"

מיכאל, בן 36, חי במתחם התחנה המרכזית כבר 15 שנה. ברחבת האוטובוסים הוא ישן כשנה וחצי. "בתחנה המרכזית הישנה אין מקום לינה עבור הגברים", הוא אומר. "מסלקים אותנו מבתים נטושים ומחורבות. אז אני ישן ברחבה כי אין לי מקום אחר".

בגיל 21 הוא עלה לישראל ממדינות חבר העמים. "ההתמכרות התחילה אצלי כבר בגיל 16", הוא מספר. "התחלתי עם אופיום". לאורך השנים הצליח להתנקות מהסמים לתקופה של שלוש שנים וחצי, אבל חזר לשימוש. רחובות התחנה המרכזית הישנה משמשים לו כבית. "אני לא הייתי במקום בזמן שהמשטרה והעירייה זרקו את החפצים שלנו", הוא אומר. "כשבאתי ראיתי את הכל ריק. ראיתי שלקחו לנו הכל. פינו כמו זבל את כל הדברים האישיים שאספנו. היה לי תיק שלקחו לי. חברים שלי לא הצליח להגן על התיק. חברים סיפרו לי שהיתה משטרה עם האנשים של העירייה ושהם פחדו לדבר. בתיק היו לי בגדים, דברי היגיינה, מסמכים כמו טופס 17 שאני צריך להביא לבית חולים. כלום לא נשאר לי". מבטו מתקדר. "אומרים שהחפצים שלנו זה זבל ומפנים את זה לאשפה כי זה לא סטרילי. אבל איך אפשר להיות סטרילי כשאתה חי ברחוב?", הוא אומר בכאב גלוי, ומוסיף: "אני מרגיש שלא מתייחסים אלינו כאל בני אדם".

איפה אתה ישן עכשיו?

"באותו מקום. אני ממשיך לישון ברחבה. אין מזרן, אין שמיכה אז אני ישן עכשיו על כיסא", הוא אומר.

"זרקו לי תיק אישי שהיו בו תמונות משפחתיות שהיו יקרות לי במיוחד", אומר גרישה, בן 29. "הצילומים היו עם אחותי והמשפחה שלי מהתקופה שהייתי נקי". גרישה עלה לישראל בגיל שמונה ממדינות חבר העמים. כבר עשור שהוא מכור לסמים, מנסה להיגמל וחוזר למבוך התחנה המרכזית, הסמים והרחוב. "כאב לי שהרסו לנו את המחסה שבנינו ושלקחו לנו את החפצים", הוא אומר. "יצרנו שם אווירה של ביתיות. הכל היה כבר מסודר. אספנו חפצים, קישטנו, יצרנו אווירה של בית. למרות כל הסכסוכים, התככים והחיכוכים שיש בינינו סביב הסם כל הזמן, המחסה הזה איחד אותנו. כל הומלס תרם את החלק שלו – אחד הביא שמיכה, אחר הביא כרית. זה משהו שעשינו יחד. זה לא רק החפצים שנלקחו. הרסו לנו בית שכולנו בנינו ביחד".

ינאי-ממו מציינת שבשעות הערב החל צוות יזה"ר לאסוף שמיכות להומלסים. "פנינו לאנשים בפייסבוק ואירגנו להומלסים שמיכות באמצעות תרומות מחברים ומיגאל שתיים", היא אומרת. "בנוסף, ראש היחידה לדרי רחוב בעיריית תל-אביב הגיע למרכז יזה"ר ונתן להומלסים שמיכות. אבל זאת טיפה בים, מאחר ושמיכה היא לא תחליף למזרן ולתיק אישי שהכיל חפצים ותמונות. כשזורקים להומלסים חפצים ומתנהגים אליהם באופן כזה מחפיר, הנזק הוא עצום – הם מרגישים יותר שקופים ויותר מודרים מהחברה וקשה יותר לעניין אותם בשיקום ובגמילה. היחס שלהם לרשויות מתערער מאוד כשמתייחסים אליהם בצורה לא אנושית".

"בתחנה המרכזית הישנה אין מקום לינה עבור הגברים". הומלסים שחזרו לאחר הפינוי לישון ברחבה שבתחנה המרכזית הישנה. צילום: יאיר ויהראוך

 תגובת דוברות עיריית תל-אביב:

"הפינוי בוצע לבקשת המשטרה, עקב מפגע בטיחותי שנוצר במקום לאחר שקיר מבנה נהרס על ידי יושבי המתחם לצורך יצירת מחסה. בכך נוצר סיכון ממשי לקריסת המבנה ולפגיעה בחיי אדם. כל הציוד האישי נמסר לבעליו, לרבות אופניים שהיו במקום.

יצוין, כי נציגי מינהל הרווחה הגיעו למקום בערב, הציע לדרי הרחוב להתפנות לאחד הגגונים, וחילק להם שמיכות חמות.

נדגיש  שהעירייה מפעילה יחידה מיוחדת לטיפול בדרי רחוב, המעניקה טיפול מערכתי, הכולל ניידת המבצעת סיורי רחוב יזומים לאיתור דרי רחוב החשופים לסיכון, הפנייה לגמילה או ליחידה לתחזוקת מתדון, מיצוי זכויות מול המוסד לביטוח לאומי ומשרד השיכון ועוד. בנוסף, היחידה העירונית לנפגעי סמים מציעה לכל נפגע מסלול טיפולי לגמילה באחת מהאישפוזיות במימון העירייה ולאחריה טיפול פסיכוסוציאלי, תוך שיחות פרטניות וקבוצתיות והכוונה לשילוב במעגל התעסוקה, לצד טיפול אמבולטורי".

מדוברות המשטרה, מחוז מרחב יפתח, נמסר בתגובה:

"באשר לפנייתך בנוגע לפינוי המתחם באזור רחבת האוטובוסים שבתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב, מדובר בשטח עירוני אליו פלשו דרי רחוב בניגוד לחוק. פינוי הפולשים כמו גם ערמות אשפה שהצטברו במקום נעשה על ידי ובאחריות עיריית תל-אביב.

במקרה זה, כמו בפעילויות דומות, המשטרה מהווה גורם מסייע בלבד אשר מוודא שלא תופרע עבודת פקחי העירייה.

משטרת מחוז תל-אביב תשמח לסייע בכל הנוגע לביטחון ושיפור איכות החיים של תושבי העיר".

 לדברי עו"ד גיל גן-מור, על היועץ המשפטי לעירייה לחקור את האירוע ואם צריך להעמיד לדין משמעתי את האחראי, וכמובן שעומדת לחסרי הבית הזכות להתלונן במשטרה על הפקחים ומי שהנחה אותם, וגם לתבוע את העירייה בהליך אזרחי על הנזקים שנגרמו להם".

לגבי תפקיד המשטרה באירוע, אומר עו"ד גן-מור: "המשטרה לא יכולה לצאת מהעניין בלי לקחת אחריות ולהטיל האחריות על העירייה, שכן המשטרה אינה צריכה לתת ליווי משטרתי לפעולות אכיפה אם הן מנוגדות לחוק מלכתחילה".