"לפעמים הייתי מקבל טלפון בשעה שלוש בלילה. 'מכונית תחכה לך בעוד 10 דקות'. אף פעם לא ידעת באיזה מקום שומרים אותן. היית הולך לחדר שנראה בדיוק כמו חדר תצוגה עם במה. אתה יושב בכיסא המיועד לך. האורות באולם נכבים, האורות על הבמה נדלקים. הבחורות הולכות על הבמה, מורידות את בגדיהן ומתחילות להסתובב בדיוק כמו 'בתצוגת אופנה'. אתה מבין שבזמן שהבחורה נמצאת על הבמה, אותו בחור שקונה אותה כבר תכנן בשבילה את השנתיים הבאות של חייה.

"לפעמיים הבחור שקונה אותן דורש לבדוק את 'הסחורה'. לאף אחד לא אכפת מהבחורות האלה. הן הפכו לאובייקט. בדיוק כמו שאתה נכנס לסופרמרקט וקונה לעצמך זוג תחתונים, אתה הולך לסוג אחר של חנות וקונה לעצמך אישה. זה קשה בפעם הראשונה או בפעם השנייה אבל אז אתה מגיע למצב שבו אתה אומר 'זה כסף טוב'".

העדות המצמררת הזאת של א', "חייל" של משפחת פשע מהידועות בישראל מופיעה בסרט "נפאריוס" ("סוחרי הנשמות"), סרטו התיעודי של בנג'ימין נולוט שתיעד במשך ארבע שנים את תעשיית המין הגלובלית, והפוסטים האחרונים בבלוג הזה הוקדשו לו. נולוט ניסה בסרטו לפענח איך נלכדו נשים רבות במעגל הסחר. הוא ממחיש את דרכי הפעולה של חוליות ארגוני הפשע ומשחזר את פעולת סייעני ההברחות – איך הבנות נלכדות, איך פועלים זייפני התעודות, המבריחים, השוטרים במשטרת הגבולות ועוד.

א', שהתראיין לסרטו של נולוט הפנה את הזרקור ל"תעשייני המין" ובאופן עקיף גם לשלוחה הישראלית שעסקה בסחר בינלאומי של נשים.  

החל מראשית שנות ה-90 ועד אמצע שנות האלפיים היתה ישראל אחת ממדינות היעד העיקריות של סחר בנשים משטחי ברית המועצות לשעבר. בידי הרשויות אין מספרים מדויקים של מספר הנשים שנכנסו לישראל למטרה זו מדי שנה. המשטרה העריכה כי בין 1,000 ל-3,000 נשים נסחרו בתקופה זו. לעומתם ארגוני  הסיוע גרסו כי בין 1,000 ל-3,000 נסחרו מדי שנה. על פי נתונים שהציג עו"ד שייצג סוחרי נשים בבתי משפט, בעדות לפני ועדת חקירה פרלמנטרית ב-2002 הוא גרס שהגיעו לישראל כ-6,000 נשים מדי שנה.

עד שנת 2000 התעלמו הרשויות בישראל מהתופעה שהלכה ושגשגה בכל הארץ. דו"ח אמנסטי על הסחר בנשים בישראל שהתפרסם באותה שנה ביקר בצורה חריפה את הנעשה בישראל. דו"ח של מחלקת המדינה של ארצות הברית לעניין הסחר בבני אדם משנת 2001 דירג את ישראל בדרגה השלישית, התחתונה, על פי אמות המידה שנקבעו להתמודדות עם התופעה. בדירוג זה כבר היה כרוך איום לשלול מישראל כל סיוע כלכלי שאינו הומניטרי. בעקבות זאת החלה ישראל לפעול למיגור התופעה ולנקוט בפעולות ממשיות ללכוד את סוחרי הנשים ולהעמידם לדין. הלחץ מבחוץ עבד – התוצאה היא שהתופעה דעכה, וזאת השנה השנייה ברציפות שישראל זוכה לדירוג הגבוה ביותר בדו"ח הממקם אותה כמדינה המשקיעה מאמצים להיאבק בתופעה אבל עם הירידה בתופעת הסחר בנשים התגלתה במלוא חומרתה בעיית הזנות המקומית. הטיפול במאבק בסחר בנשים התקדם אבל הביקוש לזנות לא טופל וארגוני הפשיעה והסרסורים החלו לפתח תעשיית זנות תוצרת בית, תעשיית זנות המתבססת על נשים ישראליות מקומיות.  

א', כיום בן 35, נעתר להתראיין לבלוג "שטח הפקר" ולנסות ולשחזר איך נראה סחר בנשים מהצד של אלה המניעים את גלגלי תעשיית המין – סוחרי הנשים וארגוני הפשיעה.

הוא נולד בישראל וחי בילדותו בקיבוץ. אביו עזב את הבית כשהיה בן 6. בזמן שהמשפחה הגרעינית שלו התפוררה הוא מצא "משפחה" ו"בית" באחת ממשפחות הפשע הידועות שפעלו באותה תקופה בישראל. "קשר לעולם הפשע לא היה זר לי כבר מגיל קטן", הוא אומר. "התחברתי בטבעיות עם בנים של משפחת פשע ידועה וככה נכנסתי לחיק העניין  מגיל צעיר. בכלל לא ראיתי את מה שהם עושים כ'פשע'. מבחינתי אלה היו החברים שלי, המשפחה שלי. אני התחלתי עם הבלגנים והסמים כבר בגיל 11. בגיל 12-13 כשהם התחילו לחפש את 'הכבוד' ברחוב, מצאתי את עצמי נמשך לזה".

א' נשר באופן סופי מבית הספר בכיתה ט' אבל החל לעלות "כיתה" בארגון הפשיעה אליו החל להשתייך. "סמים היו התחום שלי", הוא אומר. "מבחינת שימוש התחלתי לעשן ג'וינטים בגיל 11, בגיל 12 – טריפים, ומשם זה התגלגל לאל.אס.די ולקוק. מבחינת פעילות כבר בגיל 13 'הובלתי סמים' – כלומר, אני כנער הולך עם תיק בית ספר ויוצא ומביא חומר והולך בין דירות של סוחרי סמים. איזה שוטר יחשוב לעצור ילד? בגיל 14 התחלתי כבר ממש לסחור בסמים".

אט אט הוא הפך ל"חייל" במשפחת פשע מהידועות בישראל. בהוראת המשפחה התבקש א' לאבטח סוחר נשים שפעל במסגרת הרשת הבינלאומית לסחר בנשים שהפעיל רמי סבן. חברי הרשת נתפסו לפני כשנתיים והם מרצים כיום עונשי מאסר.

"עסקתי במשך חמש שנים בלאבטח סוחר נשים ברשת הזאת", הוא מספר. "אותו אדם היה קשור למאפיה בינלאומית ברוסיה ואני לא זזתי ממנו. הוא היה מארגן מרוסיה את הנשים למשלוח לישראל ופועל להביא אותן. מבחינת משפחת הפשע אותה שירתי זה היה חלון הזדמנויות – האבטחה עליו איפשרה להביא דברים נוספים לארץ. הרווח על האבטחה שלו היה גרושים ביחס לדבר האמיתי-  הדרך לישראל היתה פתוחה להברחות. משפחת הפשע נכנסה לתחום כי זה היה בשבילה עוד אופציה להגדיל את העסקים – כשהוא הבריח לישראל נשים, אותם עניין הסחר בסמים. אותם עניין הגבול שהיה פרוץ להברחות מכל סוג – סמים, יהלומים, נשק".

איך התבצע הסחר בנשים? באיזו תדירות?

"במשך חמש שנים טסנו פעם בחודש, להוציא הפוגות קצרות. בכל טיסה היינו חוזרים עם לא פחות מחמש נשים. בין השנים 97'- 99' הבאנו את הנשים בטיסה ישירה – מרוסיה לישראל דרך נתב"ג. כשישראל החלה להקשות עברנו לשלב השני – דרך מצרים".

כלומר במשך שנתיים אתם עוברים כאחת לחודש עם נשים בצורה ישירה מרוסיה דרך נתב"ג?

"כן, אתה מראש לא תטוס אם אין לך אנשים שלא פותחים לך את כל הדרך – קצין הגירה, שוטרים, מאבטחים ועוד".

שיחדתם אנשים גם פה בישראל?

"כן, כן, לאורך כל הדרך. אלה דברים שסגורים מראש", הוא מחייך ואומר בלאקוניות, "בנתב"ג, לדוגמה, תמיד היו לך סימונים אם זה בטוח לעבור או לא. זה לא רק לקנות את האישה שם ברוסיה. מי שהביא אותך למקום בו מתנהלת המכירה צריך לקבל כסף. גם פקיד הגירה צריך לקבל כסף כי צריך להוציא אותה מרוסיה. צריך לשחד אנשים לאורך כל הדרך".

איך זה מתנהל?

"בישראל יש סוחר נשים שמארגן את ההזמנות ממכוני ליווי – זה רוצה שלוש נשים, זה רוצה חמש נשים, ההוא מבקש שש נשים. אני טס לרוסיה כשהכסף עלי. הסכום הכי גבוה שהיה עלי בטיסה כזאת היה 370 אלף דולר עבור 10 נשים. היה עלי אקדח גלוק 17 שלא ניתן לגילוי בגלאי מתכות. בנוסף, החיפוש עלי היה למראית עין. שם אני פוגש את האדם שאני צריך לאבטח – האיש שמתווך בין המאפיה הרוסית לסוחרי הנשים בישראל, שהוא איש קשר ברשת. אני מעביר לו את הכסף ומאבטח אותו.

"במשך חמש שנים הייתי עסוק בלאבטח אותו. הייתי קשור למזוודה של הכסף שלו, זה לא היה כסף שלו ממש, כי הוא קיבל רק אחוזים. לכל מקום שהוא הולך אני אמור ללכת אחריו. אם מישהו יורה עליו אני צריך לעמוד שם באמצע. את לא מתעסקת שם עם ילדים חמודים אלא עם אנשים שהדרך שלהם לשדוד אותך היא לבוא מאחורה ולהוריד לך את היד עם המזוודה.

"רוב הזמן אנחנו יושבים בחדר במלון ומחכים לטלפון שמודיע על מכירה. זה בעיקר לשבת בחדר ולחכות. כי הוא כבר עשה את רוב העבודה – הכין את רוב הקשרים, הכל כבר מאורגן בשלב הזה – יש הזמנה מהארץ, והוא צריך לספק".

ומה קורה כשהטלפון מצלצל?

"לפעמים מתקשרים בשמונה בערב. אומרים לך 'עוד 10 דקות יבוא רכב ויקח אותך', ולפעמים הטלפון יכול להיות בשלוש בלילה אומרים לך 'עוד 10 דקות באים לקחת אותך'. אתה לא יודע לאן אתה נוסע, אתה לא יודע כלום. באים לקחת אותך. בחיים שלי לא ידעתי לאן אני נוסע. מה לי למוסקבה? מה לי ומולדובה? לא ידעתי איפה אני. אף פעם לא הסכמתי לקשור את העיניים. רוב האנשים הסכימו לקשור את העיניים. ואז אתה מגיע לאולם, יושב, וזה בדיוק מה שתיארתי בסרט 'סוחרי הנשמות'. יש במה ועולות בחורות, הן מורידות חלוק, מסתובבות, עושות מה שמבקשים מהן לעשות ויורדות מהבמה".

בסרט תיארת את זה כמו "תצוגת אופנה".

"כן. כולם רואים אותן ולפי זה קונים. ככה סוחרי הנשים שבאולם בוחרים אם לקנות אותן. מתוך היכרות יותר מאוחרת עם העולם הזה הבנתי ש'לתצוגה' הזאת, 'למכירה' הזאת הנשים הגיעו אחרי תקופה של שהייה בדירה שבה שברו את הנפש שלהן. כלומר, 'המוצר המוגמר' שאנחנו ראינו באותה 'תצוגת אופנה' היה נראה כמו בחורה שיודעת ורוצה בזה. באותה תקופה לא עניין אותי ששברו אותה מבחינה נפשית, 'שאילפו' אותה ולכן זה מה שאני יושב ורואה. רציתי רק לחזור לארץ. היו לי הרבה דברים משלי. אני מודה, זה לא עניין אותי. הייתי שם רק בשביל לעשות כסף".

לא חשבת עליהן כבני אדם? התנתקת?

"זה לא היה העסק שלי. אני הייתי בתפקיד. זה הכל".

איך התרחשה המכירה?

"בשלב הבחירה של הנשים סוחר הנשים היה מצביע על הבחורות שהוא רוצה – זאת, זאת ואת זאת. בשלב המכירה הבחורות לא היו נוכחות, הן כבר הועברו לחדר אחורי. מחיר ראשוני של בחורה יכול לעלות כ-40 אלף דולר. להזמנות למכוני ליווי בדרום תל אביב סופקו נשים שלא היו בשיא שלהן במחירים נמוכים יחסית. אני שונא להיזכר בזה ולדבר היום על נשים במושגים האלה של מכירות", הוא אומר. "היו מקרים שהוא שילם אפילו מאה אלף דולר לאישה והיה מקרה חריג שהבאנו בחורה שהיתה דוגמנית והוא שילם עליה סכום הרבה יותר גבוה".

ומה קורה אחרי המכירה?

"מהרגע שהוא שילם על הבחורות הן שלו. אחרי מכירה חוזרים למלון וממתינים עד שיש טיסה לכולם. היינו קבוצה של ארבעה מאבטחים שליוותה את סוחר הנשים ואת הנשים שנסחרו. היינו מגיעים תמיד לאותו מלון ולוקחים קבוצת חדרים. היינו יוצרים חדר לבנות, מנסים לא לעורר חשד ומאבטחים את החדרים שלהן. לסוחר הנשים היה חדר משלו".

ספר לי על הנשים בשלב הזה.

"אי אפשר ממש לתקשר כי הן מדברות רוסית. כשהן הצליחו לשאול שאלות באנגלית זה היה משהו אינפורמטיבי כמו 'מתי יהיה אוכל', 'מתי אנחנו טסים'. זה כל מה שהן ידעו לשאול".

הן היו מפוחדות?

"כן. בשלב הזה כשהן היו בחדר, זה היה נראה כאילו הן מחכות לרגע גרוע מאוד. הן כבר ידעו כמובן בשלב הזה שהן נמכרו והן עומדות לטוס למדינה אחרת".

יש לך מושג אם הן נחטפו? התעמקת לרגע איך הן הגיעו בכלל לסיטואציה הזאת?

"אם היתה חטיפה אני לא יודע. התחום שלי היה לאבטח את איש הקשר. אני לא אומר את זה כדי להגן על עצמי או משהו כזה. זאת היתה העבודה שלי. הייתי חייל של משפחה לאורך שנים והיתה בחירה לשלוח אותי למזרח אירופה להתלוות אליו וככה נחשפתי לכל העולם הזה".

בסרט "סוחרי הנשמות" א' אומר בראיון לבנג'ימין נולוט: "אם בחורה תנסה לצרוח ולצעוק או משהו כזה אני יודע שאעשה כל מה שאפשר כדי לסתום לה את הפה. אתה רק חושב כמה כסף יכולה הבחורה הזאת לעשות בשבילך ולא אכפת לך מה היא צריכה לעבור כדי שאתה תקבל את זה".

מה אתה זוכר מרגעי ההמתנה האלה עם הנשים שנסחרו?

"זה קשה לי. אני מודה שזה לא עניין אותי, ובראייה לאחור אני מבין שבחרתי לא לחשוב על זה. המסר שעבר ממני אליהן היה 'אל תעשו בלגן. אם תעשו בלגן אז חבל על הזמן, אבל אני מבקש אל תעשו בלגן'".

כמה זמן הייתם בסיטואציה הזאת?

"לפעמים יום, לפעמיים יומיים והכי הרבה שהיינו צריכים לחכות זה שבוע. מחכים עד שמקבלים איתות שאפשר לעבור הלאה. זה תלוי בהרבה גורמים שצריכים לאותת לך האם הנתיב פתוח. הרבה חלקים של הפאזל צריכים להתחבר כדי שנוכל לצאת מהחדר במלון".

הן לא ניסו לברוח? להתמרד?

"רק פעם אחת".

ומה קרה?

"היא לא יצאה מהמלון".

זה עדין. למה הכוונה?

"הייתי צריך לתפוס אותה, לרוץ אחריה ולהחזיר אותה חזרה לחדר".

היו מכות?

"אני לא מרביץ, זאת בחורה. הייתי באותה תקופה 105 ק"ג של שרירים. אם הייתי תופס אותן הן לא יכלו לעשות שום דבר. חוץ מזה, ברגע שאתה רק תופס אותן, הטראומה של מה שעשו להן בעבר, איך ששברו אותן, לפני שהן הגיעו אלינו – צפה. אנחנו לא היינו התחנה הראשונה שלהן. היו תחנות מוקדמות שדאגו בהן לשבור להן את הנפש. תביני, לבן אדם יש יצר לברוח, להתמרד. כדי שהיצר הזה לא ייצא החוצה צריך לשבור אותו. זה עצוב, אבל זה ככה, וזה מה שעשו להן".

אתם מקבלים איתות לעזוב את החדר במלון ואתם עולים על טיסה לישראל. הנשים לא מתמרדות בדרך?

"לא. זה כלב מאולף. תראי, את מתעסקת פה עם מאפיה בינלאומית. זה לא בן אדם שמחליט בואו נארגן מעכשיו לעכשיו כמה נשים ונמכור אותן. זה אנשים שבטלפון אחד מרימים על טיל את המשפחה שלך, הבית שלך, השכנים שלך, המוכר שלך במכולת ואת הקצב שלך, רק בשביל ההנאה שלהם.

"סליחה שאני מדבר במונחים האלה, היה להם אינטרס לספק לנו 'סחורה' טובה והם עשו את זה. 

"הנשים שנסחרו ידעו שאם הן מתמרדות במהלך הטיסה טלפון אחד ואנחנו מדווחים – 'מס' 10 עשתה לנו ככה וככה בטיסה'. קודם כל מהפחד של מה שיקרה למשפחות שלהן, הן לא העזו להתמרד. דבר שני, מהפחד של מה שיקרה להן עצמן, הן לא העזו להתמרד. הרי ברגע שאישה שנסחרת מתמרדת היא תחזור מתישהו לרחובות, נכון? היא תחזור מתישהו לבית שלה, נכון? את מבינה?"

"זה לא ארגון פשיעה קיקיוני או משפחת פשע שפועלת במושגים ישראלים. מדובר בארגון פשיעה בינלאומי שמגלגל מיליארדים של דולרים ומתעסק בעוד תחומים של פשיעה. אין פה מקום ליד המקרה. הכל מחושב. הם גם לא קושרים קשר עם כל סוחר נשים או עם כל ארגון פשיעה ועם כל משפחת פשע. בסרט  אני מדבר על זה – אלה אנשים עם לב קר. אין רגשות. אתה חייב להיות כזה אם אתה רוצה לעשות משהו בעולם הזה".

כשהתחלתם להבריח נשים דרך מצרים איך זה התבצע?

"מ-99' עד 2002 הייתי מעורב בלהביא את הנשים הנסחרות לידיים של הבדואים. זה היה אפילו פשוט יותר. מרוסיה טסים לשארם א-שיח'. זה אחד היעדים האהובים על הרוסים. זה היה נראה טבעי, גבר שבא עם כמה נשים לנופש. אף אחד לא חושד בכלום. ככה עד שמגיע בדווי שמעלה אותן לג'יפ, אני מוסר לו מעטפה והוא מעביר אותן הלאה".

איך הנשים התנהגו בשלב הזה?

"בשלב הזה הן כן בכו והתמרדו. אבל זה כבר לא היה התחום שלי. ברגע ששמתי אותן בג'יפ של הבדואי, שלום ולהתראות. הן באמת היו בוכות ומתמרדות כי הבדואים שברו אותן שוב. הבדואים ידעו לאיזה צורך הן מוברחות וניצלו את זה. עם הבדואים היינו צריכים לבדוק שהם לא עושים עלינו פארטיה. הייתי עוקב ובודק שאין תרגיל לחטוף את הבחורות בחזרה".

בסרט "סוחרי הנשמות" א' מספר מה קורה עם הנשים הנסחרות כשהן מובלות למדינת היעד לעבוד בזנות: "החבר'ה האלה לוקחים להן את הדרכון שלה. והחבר'ה האלה נועלים אותן בחדר שבו הן אוכלות, ישנות, עושות סקס, הכל באותו חדר. מתייחסים אליהן כאל כלבים. אפילו גרוע מכך. משום שאת הכלבים הם מוציאים החוצה 3 פעמים ביום. אם היא בורחת והיא נתפסת על ידי הסרסור או המאבטח, היא תקבל מכות רציניות, שהיא תישאר במיטה למשך שבוע ותמשיך לעבוד בזנות".

וכשאתה בתל-אביב באותם שנים והסחר בנשים משגשג, איך אתה מרגיש?

"האמת? תחושה שהולך לי קלף משוגע. אני לא אשקר לך, כסף עשה לי את זה. הסכומים שגלגלתי באותה תקופה היו אדירים. מנכ"לים בכירים לא מרוויחים את זה. לא הרגשתי כלום. שום יסורי מצפון". 

היית אדם אכזרי.

"כן. אני לא מסתיר את זה, הייתי בן אדם רע מאוד. הייתי 'חייל' של משפחת פשע. מצד אחד החסר במשפחה שלי – מצד שני המשפחת פשע שאני מוצא בהם משפחה לכל דבר– גרם לי לרצות לרצות אותם. הייתי אכזרי".

עד כמה משפחות פשע היו מעורבות בעסקי סחר בנשים בישראל?

"הן לא היו מעורבות בצורה רשמית אבל הן פעלו מאחורי הקלעים. הם גרפו את הרווחים והניעו את התעשייה הזאת בצורה מתוחכמת. משפחות פשע משכו בחוטים".

היום הסחר בנשים בישראל דעך אבל התפתחה תעשיית זנות מקומית. הכסף עדיין מגיע למשפחות פשע?

"סכומי הכסף שהתגלגלו בתקופת הסחר בנשים היו גבוהים יותר בכל קנה מידה ממה שמתגלגל כיום בתעשיית הזנות המקומית. אבל אני יודע להגיד שאם באיזור אחד היו 12 בתי בושת שהיו שייכים בעבר למשפחת פשע א' אז עכשיו משפחת פשע ב' השתלטה על האיזור. זה עדיין בבעלות משפחות פשע. זה תחום שמגלגל יותר מדי כסף מזומן בשביל שהאנשים האלה יוותרו על זה. זנות זה לא עסקים של כרטיסי אשראי או צ'קים. זה כסף מזומן ביד. לא מוותרים על זה.

תעשו תרגיל, שאני ממליץ לא לעשות, תדפיסו כרטיס של אישה עם שם וטלפון ותפיצו בעיר. תראו שמהר מאוד אתם מקבלים טלפון בו בודקים – מי אתם, מה אתם חושבים לעצמכם, יסבירו לכם שאם אתם רוצים לעבוד אתם צריכים לתת אחוזים. ככה זה עובד".

זאת אומרת כשלקוח זנות הולך היום לדירה דיסקרטית כספו עובר למשפחת פשע? הלקוח בסופו של דבר מפרנס את ארגוני הפשיעה בישראל?

"אם זאת דירה שמנוהלת ונשלטת על ידי 'חייל' של משפחת פשע אז כל הכסף עובר למשפחת הפשע ואם זאת דירה שמשלמת 'פרוטקשיין' אז חלק מהכסף עובר למשפחת פשע".

בשנת 2002 בחר א' לעזוב את עולם הפשיעה. הוא נגמל מהסמים ובשנים האחרונות הוא עוסק בשיקום בני נוער בסיכון. "נוער בסיכון ונוער במצוקה זאת האוכלוסייה הכי מנוצלת בתעשיית המין", הוא אומר. "קטינים שנזרקים לרחוב ונמצאים במצבי קצה נלכדים במעגל הזנות והמדינה אדישה לתופעה".

בסרט אתה אומר: "אני מתבייש בכך שהייתי פעם אדם כזה. אני לא יכול לקרוא לעצמי אפילו אדם. זה עצוב. באמת, באמת עצוב. אני הייתי שבוי בדבר אחד, הנשים היו שבויות בדבר אחר".

א' מהרהר ואומר: "אני חושב שלא הייתי אותו בן אדם אם לא הייתי עובר את הדברים האלה. לכל דבר יש סיבה. הסיבה כיום מבחינתי שאני יודע עכשיו שהמטרה של החיים שלי היא שילדים לא יצטרכו לעבור את מה שאני עברתי בחיים כדי להגיע לאיפה שאני נמצא היום. אני מאמין שהכל מתחיל מלמטה, מהשורש. אם ילד יקבל את הבסיס הנכון אז הוא לא יעבור את מה שאני עברתי".

הבחירה להתראיין לסרט  ולחשוף את הידוע לך על העולם הזה נובעת מעמדה ביקורתית ומרצון להיאבק בתופעת הזנות?

"בהחלט. זאת תעשייה שחייבים לחסל אותה בכל הכוח ובצורה גלובלית. זה לא צריך להיות בישראל, ולא באנגליה ולא בשום מקום בעולם. זה מצריך עזרה ולכידות משותפת של כולם בעולם, כי כל כך הרבה גורמי פשיעה עובדים בזה – כשהנתיב בין מדינות פתוח להברחת בחורות אז גם נשק עובר וסמים ויהלומים וכל דבר. סחר בנשים ותעשיית הזנות זה עוול. זאת עבדות לכל דבר וזה צריך לעבור מהעולם. אני לא רואה בזה מאבק פמיניסטי אלא מאבק הומניסטי לכל דבר".