מחקר חדש הממפה לראשונה את מצבם הנפשי והפיזי של ילדי מהגרי עבודה וילדי פליטים שנכלאו בישראל חושף כי 83% מהם הפגינו סימני פוסט טראומה, וככל שהילדים שהו מספר ימים רב יותר במתקן הכליאה כך גברה מצוקתם הנפשית. עוד עולה מהמחקר כי  78% מילדי מהגרי העבודה נעצרו לפנות בוקר כשישנו במיטתם.

קואליציית "ילד אסור" – הכוללת את פרויקט "ילדים ישראלים" באגודה לזכויות האזרח, רופאים לזכויות אדם ואת המוקד לפליטים ומהגרים – קוראת לאור ממצאי המחקר לאמץ חלופות מעצר, שאינן גורמות נזק בלתי הפיך ומיושמות כיום במדינות רבות בעולם המערבי.

"רק בשנה האחרונה נכלאו למעלה מ-200 ילדי עובדי זרים וילדי פליטים, בין אם היו לפני גירוש או לתקופות ארוכות בשל העדר מדיניות הגירה וטיפול מסודרת", מציינת רותם אילן, ראש פרויקט "ילדים ישראלים" באגודה לזכויות האזרח. "ילדים אלה נעצרים במטרה להרחיקם מהארץ או לחלופין להכניסם למתקני כליאה לתקופות ארוכות. לרוב הילדים נכלאים בשני מתקנים – יהלום שבנתב"ג, בו נכלאים ילדי מהגרי העבודה לקראת גירוש וסהרונים, בו נכלאים ילדי הפליטים".

המחקר שנערך במשך כחצי שנה על ידי אילן מטעם קואליציית "ילד אסור", בייעוצן של פרופ' מישל סלואן והדוקטורנטית יעל מאיר מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ממפה לראשונה את תנאי המעצר והכליאה של ילדים ושל והוריהם ובודק את מצבם הבריאותי והנפשי.

במחקר השתתפו 66 ילדים ובני נוער חסרי מעמד (40 בנים ו-26 בנות) שעברו או מצויים כעת בהליכי מעצר וכליאה. 42 מהילדים שהו במעצר עם משפחתם ואילו 24 מהם הם קטינים בלתי מלווים ששהו במעצר בגפם. ממוצע גילאי הילדים שהשתתפו במחקר הוא 10.6.

הראיונות התקיימו בבתי כלא, בפנימיות בהן שוהים הקטינים ובבתים. הקטינים שלקחו חלק במחקר נכלאו לתקופות שנעו בין שלושה ימים לשנתיים.

"מחקרים שנעשו בעולם מצאו שההשלכות הפסיכולוגיות הכרוכות בכליאה עלולות להיות הרסניות עבור ילדים ואף לסכן את התפתחותם התקינה", אומרת אילן. "למרות זאת, לא נבדקו בישראל תנאי הכליאה והשפעותיה על ילדים אלו. אין מחקרים בנושא הזה בישראל וחשבנו שזה חיוני לבדוק את תנאי הכליאה של הילדים ואת ההשפעה עליהם".

מניתוח השאלונים עולה כי הילדים נכלאו לתקופה מינימלית של שלושה ימים ועד לתקופה מקסימלית של שנתיים: 25.8% נכלאו למשך תקופה בת פחות משבוע, 32.3% נכלאו למשך שבוע עד חודש, 21% נכלאו למשך חודש עד חצי שנה, 9.7% נכלאו למשך חצי שנה עד שנה ו-11.3%נכלאו למשך שנה עד שנתיים.

המחקר בדק את הדרך בה בוצע המעצר ועולה כי כ-78% ממעצרי ילדי מהגרי העבודה בוצעו לפנות בוקר כשהילדים עדיין ישנו במיטתם; 11% מהמעצרים בוצעו במהלך היום בעת שהילדים שהו בגן או בבית הספר ו-11% מהמעצרים בוצעו במהלך הלילה.

עוד עולה מהמחקר כי באף אחד ממעצרי הילדים לא נכחה במקום עובדת סוציאלית ואף לא הוצג למשפחות צו מעצר כמתחייב בחוק. ב-44.44% מהמקרים פרצו פקחי ההגירה את דלת הבית; 77.78% מהאמהות העידו כי לא אפשרו להן לערוך שיחת טלפון בזמן המעצר. כל הנשאלים – ילדי מהגרי העבודה וילדים הפליטים – העידו כי בעת המעצר נכחו בממוצע כעשרה פקחים לובשי מדים, כולם גברים; 62.12% מהם אף דיווחו כי במעצר השתתפו גם חיילים או שוטרי מג"ב שנשאו נשק; 72.21% לא הבינו את דברי הפקחים אולם רק 45.45% קיבלו סיוע בתרגום.

פליטה מסודן עם ילדיה בכלא קציעות. צילום: אלכס ליבק

במסגרת המחקר נעשה ניסיון ראשון לבחון את מצבם הרגשי של ההורים ושל הקטינים אשר עברו תהליכי מעצר וכליאה. נמצא כי שיעור ניכר מההורים חוו רמות גבוהות של מצוקה פסיכולוגית וכי מרבית הילדים מתחת לגיל 12 חוו קשיים פסיכולוגיים, בעיות התנהגות ומצוקה רגשית חמורה. המצוקה מתבטאת גם בקרב ההורים שנכלאו עם ילדיהם – 46% דיווחו על מחשבות אובדניות, 42.8% דיווחו על דיכאון, 50% דיווחו על פאניקה, 40% דיווחו על מצוקה כללית.

לדברי פרופ' מישל סלואן והדוקטורנטית יעל מאיר מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב: "ממצאי המחקר חושפים נתונים מדאיגים ביותר אודות מצבם הרגשי, הפסיכולוגי וההתפתחותי של ילדי המהגרים וילדי הפליטים אשר עברו הליכי מעצר וכליאה. ממצאים חמורים אלה תואמים למחקרים אחרים שנעשו בעולם ומראים כי הליכי מעצר וכליאה גורמים לנשק עצום לבריאותם הפיזית והנפשית של ילדים".

מהמחקר עולה כי 83% מהילדים מעל גיל 12 הפגינו סימני פוסט טראומה ברמה גבוהה עד חמורה. הנשאלים העידו על התופעות הבאות: 50% מתקשים להירדם בלילה, 68% חווים מחדש זיכרונות ואירועים קשים, 42% חווים תסמינים פיזיולוגיים כמו דפיקות לב מואצות, קושי בנשימה והזעה מוגברת. עורכי המחקר מבהירים כי לא ניתן לקבוע את המקור לפוסט טראומה – אם נגרם כתוצאה מטראומה קודמת, כתוצאה מהכליאה או שהוחמר על ידה.

מהמחקר עולה כי מחצית מילדי הפליטים חוו אירוע טראומתי לפני שנכלאו או נעצרו: 27% מהילדים שהו לפני המעצר במחנות עינויים בסיני, 26% נחטפו, 21% עברו חוויה הקרובה למוות ו-26% חוו מוות של קרוב כתוצאה מהתקפה. זאת ועוד, 51% חוו פרידה מקרוב משפחה, 33% חוו מחסור במים ובמזון ו-29% היו ללא קורת גג.

קטינים עם הוריהם במתקן סהרונים. צילום: אליהו הרשקוביץ

 המחקר בוחן את תנאי הכליאה וחושף כי למרות החזקת ילדים במתקני כליאה המיועדים לאוכלוסייה מבוגרת לא נעשו התאמות הנחוצות להחזקתם של קטינים ובמיוחד של ילדים בכלא. 66.67% מהנשאלים דיווחו כי לא קיבלו צעצועים או משחקים בחדרי הכליאה; 40.32% מהמשיבים דיווחו כי לא קיבלו אפשרות ליציאה יומית לחצר וכ-72% דיווחו שכלל לא היו מתקנים לילדים בחצר. עוד נמצא כי כ-40% מהאמהות לא קיבלו חיתולים עבור תינוקותיהן.

ישראל החתומה על אמנה לזכויות הילד מחויבת לספק שירותי חינוך ורווחה לילדי מהגרי עבודה וילדי פליטים, גם כשהם כלואים במתקני כליאה. מהמחקר עולה כי במתקן יהלו"ם בנתב"ג כלל לא ניתנו שירותי חינוך ו-62.5% גם לא נפגשו עם עובדת סוציאלית; 22.22% דיווחו כי נזקקו לטיפול רפואי במהלך כליאתם אך 50% טוענים כי לא קיבלו את הסיוע הרפואי לו נזקקו.

בכלא סהרונים ניתנה אומנם מסגרת חינוכית ל-65% מהילדים, אולם רובם לא הכירו את השפה בה הועברה הפעילות – עברית. עוד עולה מדיווחי הכלואים בסהרונים שכ-39% לא נפגשו עם עובדת סוציאלית; 44% דיווחו כי נזקקו לטיפול רפואי אך 66.66% מהם דיווחו כי לא קיבלו טיפול רפואי מספק או טיפול רפואי בכלל. עוד נמצא שכ-18.52% מהילדים שהיו כלואים בסהרונים הופרדו ממשפחותיהם במהלך כל תקופת הכליאה; ו-63.64% מהילדים נכלאו בתא עם מבוגרים זרים.

כלא קציעות, צילום: אלכס ליבק

"תוצאות המחקר מעציבות אבל לא מפתיעות", מדגישה אילן. "ביוני 2013 מתחה ועדת האו"ם לזכויות הילד ביקורת חריפה על מעצר וכליאה של ילדי מהגרים ופליטים בישראל, ובמאי 2013 בדו"ח השנתי שפרסם מבקר המדינה, התריע המבקר מכליאה ממושכת של ילדי מהגרי עבודה וילדי פליטים והזהיר מפני הפרת אמנת האו"ם לזכויות הילד. הכל ידוע ועכשיו המחקר בא וחושף את ההשפעה של הכליאה על בריאותם הנפשית של הקטינים".

"מעצר ילדים הפך בישראל לברירת המחדל הראשונה להתמודדות המדינה עם ילדים חסרי מעמד, זאת למרות שהאמנה הבינלאומית לזכויות הילד קובעת כי מעצרו של ילד צריכה להיות האופציה האחרונה, לאחר שמוצו חלופות למעצר שאינן מזיקות כמו כליאה. בעולם יש מגוון מודלים שיכולים לצמצם את הנזק הנגרם לילדים ולמשפחות. ילדים לא צריכים להיות בכלא. גם אם מתקן הכליאה יהיה מעוטר במדבקות פו-הדב ותוסיפי צעצועים זה לא יצליח למחוק את העובדה שזה כלא עם סורגים. ישראל חייבת לעצור את המדיניות הזאת ולהתחיל לבחון חלופות מעצר כפי שמקובל בעולם".