בימים אלה הוציאה "קואליציית נשים לשלום", תנועה פמיניסטית הפועלת לסיום הכיבוש הישראלי בשטחים, נייר עמדה שכותרתו "הטרדה מינית בארגוני חברה אזרחית ובקבוצות פעולה פוליטית – המצוי, הרצוי ודרכי פעולה". נייר העמדה דן בדפוסי הטרדות מיניות שנשים חוות בארגונים לשינוי חברתי, בתנועות אקטיביסטיות ועל ידי נציגי המדינה.

איך התעורר הרצון להוציא נייר עמדה כזה?

 "זה היה תהליך ארוך שבמסגרתו עבדנו גם עם ארגונים וקבוצות פעילות שונות שהיה חשוב לנו שיהיו חלק מתהליך זה", מסבירה מעין דק, רכזת שותפה בקואליציית נשים לשלום וממחברות נייר העמדה. "ברמה האישית, היה לי את הרצון לעשות את זה כבר כמה שנים, עוד לפני שהגעתי לקואליציית נשים לשלום. כל הזמן ניסיתי למצוא דרכים להתמודד עם התופעה. בקואליציית נשים לשלום הבחנו שזה נושא שכל הזמן עולה, בכל כנס ובכל פעילות שעשינו זה היה באוויר והרגשנו שיש פחד לדבר על זה ולהתמודד עם הנושא. כל הזמן עלו סיפורים ועדויות והתחלנו לדבר עם פעילות. בסופו של דבר אמרנו, רגע! אנחנו מתעסקות בנשים, אנחנו מתעסקות בהגנה מפני אלימות. אנחנו לא יכולות שלא לדון בזה".

מה מטרת נייר העמדה?

"חשוב לי מאוד להדגיש שמטרתו לא לתקוף אדם מסוים שהטריד או ארגון מסוים שהטרדה היתה בו אלא להציף תופעה ולהציע דרכי התמודדות. המטרה העיקרית היא לפתוח את זה לדיון. הטרדה מינית היא תופעה חברתית שמתקיימת במרחבים רבים  – במקומות עבודה, במוסדות להשכלה גבוהה, בתחבורה ציבורית, במשפחה, בקיבוצים, בקהילות דתיות וכן, גם בארגוני שמאל. יש הרבה פעמים ניסיון של מי שתוקף אותנו להגיד שזה קורה כל הזמן ושיש השתקה. אז לא! זה קורה כאמור בכל מקום. כן, גם בשמאל. אנחנו בחרנו לצאת בנייר עמדה בנושא כי זאת הקהילה שאנחנו פועלות בה ומבחינתי בכל קהילה שאני נמצאת בה אני אפעל למען סביבה בטוחה מהטרדות מיניות. בכלל, אני חושבת שבתור קבוצות שפועלות לשוויון, לשחרור מדיכוי ונגד אלימות אז בטח שזה יותר חשוב שאנחנו נשמש מודל וננהג לפי מה שאנחנו מטיפים לו, זה נראה לי א"ב". 

בנייר העמדה אתן מזהות שלושה דפוסי הטרדה. הדפוס הראשון מתמקד בהפניית המבט לארגונים לשינוי חברתי, ארגוני המגזר השלישי. במה נתקלתן?

"בארגונים אלה עובדות נשים רבות ויש אשליה פעמים רבות בגלל שהארגון קטן שהאווירה היא 'משפחתית'. לצערי המציאות בישראל שהיא מיליטריסטית וסקסיסטית מחלחלת גם אל תוך ארגוני החברה האזרחית".

 למה לא נתתם דוגמאות ספציפיות של ארגונים שזה קרה בהם? למה לא ציינתם מקרה מפורש? זה לא עלול להכתים את כולם?

"בחרנו שלא לספר על מקרה ספציפי שקרה בארגון כזה או אחר כי זה עלול למקד את האש במישהו מסוים ובארגון אחד, זו לא המטרה שלנו ומעבר לכך, זה ייתן אשליה שמדובר במקרה בודד, וזה הרבה פעמים נוח לאנשים לחשוב ככה. לא רצינו לרדוף אנשים באופן ספציפי אלא לסמן תופעה. חשוב להדגיש שוב, זה לא כולם וזה לא קורה בכל ארגון שמאל. זה לא משהו שכל אישה או גבר חווים בארגון חברה אזרחית, אבל זה כן משהו שקיים ורצינו להציף ולהפנות את המבט ולהתחיל לדבר על איך לטפל בזה.

חוץ מזה, יש מקרים שלא פורסמו כי הנשים לא רצו להתלונן ואנחנו לא נחשוף. גם לא מטרתנו לבוא ולהאשים ארגון או את כל קהילת השינוי החברתי, זה בטח לא העניין אבל אנחנו כן צריכים לקחת אחריות על הסביבה שלנו, במיוחד אם אנחנו רוצים לעשות שינוי במציאות ולקחת אחריות. אחת ההמלצות שלנו לאקטיביסטים ולארגונים זה להיות מודעים לנושא ההטרדות המיניות ולעשות מראש סדנה בנושאי יחסי כוח והתמודדות אלטרנטיבית עם הטרדות כי לא כולן רוצות ללכת למשטרה. בהרבה קבוצות וארגונים קיימו כבר סדנאות כאלה. אם כל ארגון יעביר מסר שזה נושא משמעותי להתעסק בו עוד לפני שיש הטרדה מינית אז את יוצרת סביבה יותר בטוחה לנשים, יותר צודקת ואת יוצאת מהמקום הבעיתי של 'כולנו אשמים' ואומרת במקום זה – 'כולנו צריכים לדבר על יחסי כוח'".

עד כמה נושא ההטרדות המיניות בארגונים מושתק?

"קודם כל צריך להבהיר שזה המצב באופן כללי במקומות עבודה באשר הם בכלל החברה הישראלית. כשאישה עוברת הטרדה זה הופך לסוד, והיא לרוב לא תדבר על זה, ואם היא תדבר על זה וזה יטופל בסופו של תהליך היא תהיה זאת שתאלץ לעזוב את מקום העבודה. עכשיו כשאנחנו מדברים על ארגון קטן שזה קורה בו, שגם ככה כולם רודפים אותו מבחינה פוליטית ומחפשים אותו על כל דבר קטן אז יש נטייה לאנשים לפחד שמקרה כזה ידלוף 'החוצה' ויכתים את המוניטין של הארגון ושזה ינוצל ויהפוך למטרה פוליטית".

אגב אין לכן חשש שכל נייר העמדה הזה שהכוונה שלו להציף את הנושא ולעשות בדק בית ולהציע דרכי התמודדות ינוצל ויהפוך בסוף לכלי התנגחות בין הימין לשמאל?

"לא מדובר פה מבחינתנו על לבוא ולהכפיש קבוצה כזאת או ארגון כזה. מדובר על לבוא ולהגיד יש מחיר מאוד ייחודי שאנחנו כנשים משלמות בפעילות פוליטית ואין סיבה שלא נדבר על זה בתוך הקבוצות שלנו. השאלה היא כמה אנחנו מדברות על זה והשאלה כמה באמת יש או אין מודעות למחיר הייחודי שנשים משלמות. ולגבי האם ינצלו את הדיון הזה, אני חושבת שמי שרוצה להתנגח באקטיביסטיות שמאלניות יעשה את זה בכל מקרה, לא משנה מה נגיד, ובמילא תמיד עושים את זה. אני חושבת שכשאנחנו, באים ואומרים באומץ – אנחנו רוצים לבדוק אם זה קיים בסביבה שלנו ולמנוע את זה ולהתמודד עם זה – אז יש בזה הרבה כוח ואין מה להתגונן ולהתנצל. לדעתי כולם צריכים לעשות בדק בית כזה, כאמור זה רווח בכל רבדי החברה הישראלית".

*

"הותקפתי מינית בקיץ שעבר, על ידי פעיל שמאל. התוקף היה, ועודנו, בחור העונה על כל הקריטריונים הנכונים: פוסט-קולוניאליסט, פוסט-ציוני, אנטי-קפיטליסט, וכיוצא באלו הגדרות. בעיקר הוא מגדיר עצמו פמיניסט…"

(הציטוט מתוך נייר העמדה, הטקסט המקורי "לא מופת של שוויון מגדרי", פורסם בעילום שם באתר "העוקץ" ב-8.3.12)

 הדפוס השני שאתן מתייחסות אליו בנייר העמדה הוא ההטרדה המינית כלפי נשים אקטיביסטיות במסגרת פעילות פוליטית. קשר השתיקה בנושא זה הופר לפני כשנה בערך ברעש גדול.

מעין: "נכון, בשנים האחרונות נשים אקטיביסטיות נגד הכיבוש החלו להציף על פני השטח את תופעת ההטרדות המיניות המתרחשות במסגרת פעילות פוליטית, יש קבוצות שדנות בנושא, ופעילים ששותפים לשיח הזה. עם זאת, גברים לא מעטים, כולל שותפים לדרך, 'מאשימים' לפעמים את הקורבן ומטילים את האחריות לאלימות על הנשים עצמן כשהם אומרים – 'אם לא היית הולכת להפגין שם לא היית מוטרדת', או 'אם היית מקפידה לא להיעצר לא היית מוטרדת'.

"הבחירה האמיצה של הנשים האקטיביסטיות לפתוח לדיון פומבי את סוגיית ההטרדות המיניות במרחבי פעולה פוליטיים הובילה בין היתר להתקפות מצד גורמי ימין אנטי דמוקרטיים. הם קפצו על הדיון הפתוח, ואולי יעשו זאת גם הפעם", היא מחייכת. "הם ביקשו להשתמש בדיון כדי לנגח את ארגוני השמאל ולשתק את המחאה נגד הכיבוש.  ועל מה הפליאה? הטרדות בתוך קהילה אקטיביסטית יכולות לקרות במהלך הפגנה על ידי מפגין יהודי ובמהלך ישיבה של התנועה שלך. כשנשים הולכות להפגנות יש הטרדות מיניות ותתפלאי לדעת, רוב המקרים של ההטרדות בפעילות פוליטית בכלל ובהפגנות בפרט נעשות על ידי שוטרים וחיילים. זאת אומרת אם ניקח את כמות העדויות והסיפורים והמקרים והדיווחים שמגיעים לקואליציית נשים לשלום ולארגונים אזרחיים אחרים אז אין מה להשוות בין הטרדות על ידי נציגי המדינה לבין הטרדות על ידי שותפים פוליטיים".

מה שמוביל לדפוס האחרון שאתן מציינות בנייר העמדה – הטרדה על ידי נציגי המדינה. במה מדובר? כמה באמת זה רווח?

"מרבית ההטרדות המיניות שנשים פעילות שמאל חוות במהלך פעילות פוליטית מגיעות מצדם של לובשי מדים: אנשי משטרה וצבא. אלימות זו מופנית לעבר נשים מכל המגזרים אך היא חמורה במיוחד נגד נשים פלסטיניות.

בנוסף לאלימות הרבה שמפעילים שוטרים וחיילים נגד מפגינים, אם באמצעות שימוש בנשק או באלימות גופנית ישירה, נשים רבות מדווחות על אמירות סקסיסטיות וגזעניות משפילות שהופנו אליהן במהלך מעצר וחקירה. נשים דיווחו לנו על ניסיון לפגיעה ישירה באברי גופן האינטימיים – בעיקר בחזה ואזור אברי המין. חשוב להבין, במקרים רבים שוטרים וחיילים אינם עומדים תגי זיהוי, דבר שמקשה על הגשת תלונה".

לאחרונה עלה לכותרות המקרה שבו הפעילה החברתית כרמן אלמקייס דיווחה שהוטרדה מינית על ידי שוטר שהדף אותה באיזור החזה באירוע 'לילה שחור'. כעבור יומיים באירוע אחר, בהפגנה מול בית שר האוצר, יאיר לפיד, העידו כרמן אלמקייס והפעילה החברתית ספיר סלוצקר-עמראן כי שוטר שאל אותן 'באתן למצוא בולבולים'. האירוע התפתח לעימות ולטענתן הותקפו על ידי השוטרים.

"כרמן וספיר הן שתי פעילות חברתיות מדהימות", אומרת דק, "זה המחיש לאנשים מה קורה לנשים בהפגנות. כולם הזדעזעו וניסו להציג את זה כאילו מדובר בשוטר אחד שלא פעל נכון. אבל רצף ההטרדות של כרמן ביומיים ומה שאנחנו מכירות מהשטח מראה לנו שמדובר בשיטה. בדפוס".  

תסבירי.

"המצב שבו פעם בכמה זמן עולה שם של שוטר אחד או יותר נותן מראית עין לא נכונה שיש שוטרים שחורגים מהתפקיד שלהם ומתנהגים לא בסדר, ושלרוב הכל מתנהג כשורה. אין כמעט הפגנה בישראל ובשטחים, לא משנה מה האג'נדה הפוליטית שלה, שנשים לא מוטרדות בה מינית. לפעמים יהיה שוטר שתופס אותך כאילו להזיז אותך הצידה או להעלות אותך מהכביש ובדרך נוגע בך ולפעמים זה יהיה סתם מישהו שזורק לך 'מה את בהפגנה כי את מכוערת' או 'אין לך חיים באת להפגין?' או דברים חמורים יותר. זה תמיד יהיה משהו שישתמשו בו נגדנו כנשים. זה משהו מאוד נפוץ ככלי להשפיל גם אצל חיילים וגם אצל שוטרים. כמובן שאם אנחנו מדברים על הפגנות נגד הכיבוש בישראל ובשטחים אז כמובן שתהיה התוספת של האלימות המילולית והמשפטים בנוסח 'באת לפה להזדיין עם ערבים?' את הדפוס הזה אפשר לראות את זה גם בהפגנות חברה מחאתית בתל אביב, בירושלים ובהפגנות נגד הכיבוש ובהפגנות פעילים לזכויות בעלי חיים. זה לא משהו שהוא נורא חריג”.

נייר העמדה מדגיש שהאלימות הננקטת כלפי הנשים הפלסטיניות חמורה במיוחד. במה מדובר?

"כשבתל אביב שוטר מרביץ למפגין יהודי בהפגנת מחאה זה נתפס פה כאירוע חריג אבל זאת מציאות יומיומית של המפגינים הפלסטינים והיהודים בהפגנות בשטחים מול הצבא. פלסטינים הם מטרה קלה יותר עבור הצבא, וכשמדובר בנשים פלסטיניות אז הן הופכות למטרה נוחה במיוחד. הטרדה מינית היא כלי להכניע ולפעול נגד נשים פלסטיניות בהפגנה – זה משלב גזענות, השפלת נשים ופגיעה בה בתוך הקהילה שלה מתוך הבנה שזה ייתפס בחומרה אם יידעו שחייל נגע בה בהפגנה. חשוב לנו להגיד שזה קורה כל הזמן.

נשים נתקלות באלימות מינית כמעט בכל מפגש עם המשטרה והצבא במהלך פעילות פוליטית. דבר זה הופך את המחיר שנשים משלמות עבור פעילות פוליטית לגבוה במיוחד. ניתן לומר שאלימות מינית היא שיטה והיא ומהווה כלי לדיכוי ופגיעה יסודית בחופש הביטוי של נשים ובזכותן להשתתפות פוליטית".

איך אתן מציעות להתמודד עם התופעה הזאת?

"אחד הדברים שרצינו זה לעודד את הדיבור על זה. צריך לדבר על זה עם החברות שלך ומי שיש לה רשת תומכת אז עם המשפחה, עם נפגעות אחרות, עם השותפים הפוליטיים שלנו, לדבר על זה בתוך מקומות עבודה ובכל התארגנות.

אנחנו פועלות ונמשיך לפעול יחד עם ארגונים אחרים למען סביבה בטוחה לנשים וגברים. אנחנו לא מתיימרות להמציא את הגלגל. אנחנו עובדות יחד עם שותפים נוספים, וכאמור קבוצות נוספות עובדות על הנושא- ליצירת מנגנונים משותפים להתמודדות עם הטרדות מיניות.

דבר נוסף, חשוב לדעת שיש כל הזמן הטרדות מיניות במהלך הפגנות ושזה חשוב להאמין לשותפים ולשותפות שלנו. שלא יהיה מצב שמפגינה עוברת הטרדה מינית או התעללות בזמן חקירה ומעצר ושואלים אותה 'האם זה באמת היה כל כך חמור או האם בסך הכל השוטר במקרה רק נגע לה בציצי כשהוא הכניס אותה לניידת'.

לסיכום, צריך לפתח מנגנונים של תמיכה וסולידריות שיאפשרו לשבור קשר שתיקה ויקדמו שיח פתוח בנושא אלימות מינית".

 תגובת דובר המשטרה: "מדובר בטענות חסרות כל יסוד עובדתי, המטילות רבב בשוטרים הנשלחים על פי חוק לטפל באירועי סדר ציבורי. מטבע הדברים, השוטרות והשוטרים המשתתפים באירועי סדר ציבורי פועלים ברשות הרבים, בשקיפות מלאה, חשופים לעיני כל, הם לרוב מצולמים מכל עבר על ידי המפגינים, צוותי העיתונות ויחידות התיעוד המשטרתיות, כאשר כמעט כל צעדיהם, פעולותיהם ואף דבריהם נקלטים בעין העדשה. הטענה המופרכת לפיה כל אירוע סדר ציבורי כולל בתוכו הטרדות מיניות מסיתה ומשתלחת בעובדי ציבור מסורים, העומדים מדי שבוע במשימתם, תוך ניסיונות התגרות, הסתה והפעלת אלימות מצד מפגינים. ראוי היה כי טענות שקריות אלה לא היו נאמרות כלל".

 

תגובת דובר צה"ל: "התופעה המדוברת בכתבה אינה מוכרת בצה"ל. במידה והארגון יבחר להעביר לצה"ל אירועים פרטניים, יינתן טיפול בהתאם".

לקריאת נייר העמדה במלואו בעברית, ערבית ואנגלית

 Sexual Harrasment CWP June 2013