יקב ג'וזף דרוהאן מחבל בורגון בצרפת חוזר לישראל ומשיק סדרת יין מאוד מעניינת שמשווקת על ידי ישרקו (הסקוטית לשעבר). השתתפתי בטעימה והסוגיה הכי מעניינת מבחינתי בנושא היא רמת האלכוהול וזמן השהייה בחבית עץ וכתוצאה מכך – ההבדל בין יינות צרפתיים ליינות ישראלים. יבואו ויגידו שישראל היא מדינה חמה ואי אפשר לבצור ברמת סוכר נמוכה כדי לקבל אלכוהול נמוך וכולי,  אני אמנם לא יינן אבל אני כן יודע שגם ספרד היא מדינה חמה, וכך גם צ'ילה וארגנטינה וגם אזורים מסוימים באיטליה ובכל המקומות הללו עושים יופי של יינות עם אחוזי אלכוהול נורמליים. יש הרבה פתרונות לעניין הזה, אבל הכי קל זה לעשות יין עם אלכוהול גבוה, להכניס את הנוזל לחבית ויחד שניהם מכסים על כל הפגמים.

בשנים האחרונות עולה תצרוכת היינות הלבנים והסמוקים בישראל. סוף סוף ציבור שותי היין מבין שבמדינה חמה כמו שלנו צריכים לשתות בעיקר יינות קרים וקלים יותר. היקבים הבינו שאפשר להרוויח יותר על יין לבן כי רובם לא דורשים יישון ארוך, אם בכלל, והבונוס: תזרים המזומנים מגיע מהר יותר. גם הייננים הבינו שהם יכולים לעשות יינות לבנים משובחים שלא מביישים אף אחד. המהפכה של עליית תצרוכת היין הלבן בעיצומה והמטרה הבאה היא להוריד את רמת האלכוהול והעץ שמגיע מהחבית ביינות הישראלים ובעיקר באדומים. זה ללא ספק יקרה ואפילו מוקדם מהצפוי כיגם הציבור מתחיל להבין שקשה מאוד לשתות יין אלכוהולי כל כך ולא רק בגלל אחוזי האלכוהולהגבוהים, אלא בגלל שאותו האלכוהול מאפיל על ריחות וטעמים שנמצאים ביין ולא באמת מאפשר ליהנות מטעמי פרי. אחוז אלכוהול גבוה ניתן לתיקון גם במכלים ביקב וניתן כמובן גם לשליטה עוד בכרם, אמנם צריך לעשות מאמצים מסוימים לצורך העניין אבל הם יהיו בסוף כורח המציאות. לצערי ביינות הישראלים אפילו מתפארים ביינות עם אחוזים שנושקים ל 16%, אך אין שום סיבה בעולם לשתות יינות שעולים על 14% אלכוהול, ואין שום סיבה שישראל תהיה היבואנית הכי גדולה בעולם של חביות עץ אלון (בהשוואה לכמויות היין שמייצרים בכל מדינה). אז מה קורה פה? למה צריך כל כך הרבה עץ ביין?אף אחד לא מתרגש מכך שהיינות הישראלים ספוגי מיץ עץ? אין סיבה שיינות אדומים ישראלים לא יהיו קלילים יותר בחום שלנו, הרי כל יינן יודע כי לקחת מיץ משובח ולהספיג אותו בעץ סופו לקבל יין נגרייה. אז למה?

ולענייננו: היבוא כרגע מתמקד ב-8 יינות אדומים ולבנים כאשר התכנון הוא להביא בהמשך עוד יינות של דרוהאן לארץ. חבל בורגון מתחלק ל- 42 כפרים שונים, כאשר כל כפר מייצג אזור גיאוגרפי מעט שונה עם תת אקלים ומשתנים טבעיים משלו. היינות שחברת ישרקו מייבאת לארץ מכלל היינות של דרוהאן הם ברמה הבסיסית שבורגון יודעת להוציא ואפשר להשוות אותה (ואפילו קצת להתגאות בזה) לסדרת גמלא של יקב רמת הגולן. ואם הייתי צריך לבחור בין השתי הסדרות אז הנה שני דברים שחשוב לדעת: יינות היבוא מבורגון מתומחרים שערורייתית ולא מצדיקים את ה- VFM ואילו סדרת גמלא מתומחרת בהגינות שוות ערך, אך מעבר למחיר – בטעימה עיוורת הייתי אומר שאפו לרמת הגולן.

בטעימה:

Chablis 2013

שרדונה צלול מאוד קריספי, ריחות קלים של פרי הדר ופרחים, חמאתיות באפטר טייסט. 12.5% אלכוהול שגורמים לארומות להתבלט מאוד ולהיות הרבה יותר דומיננטות בפה. 110 ₪ התענוג. לחובבי היינות הקרים מאוד מאוד שמוציאים החוצה טעמי לימון זה היין. VFM יקר מאוד. המקבילה הישראלית השפויה שלו היא הגמלא שרדונה 2013 באף ובפה יש המון ליים עסיסי, מלון ירוק ומעט פרי טרופי. כשכל זה משולב עם מעט עץ התוצאה היא שרדונה קריספי, חד ומאוד מענג. 40-50 ₪ VFM לחלוטין

 Chablis Reserve de Vaudon 2013

ענבי השרדונה נבצרו מכרמים בני 30 שנה ועל פי מה שסופר לנו כל הכרמים הם ביו-דינמיים (אולי בגלל זה מחיר היין כל כך גבוהה אחרת אין ממש סיבה)

היין הזה שונה לחלוטין מהיין הראשון. פה אין כמעט ריחות שמתפרצים ולעומת זאת הפה מתמלא בפרי בשל עם חמיצות טובה והעפיצות מרשימה. 12.5% אלכוהול. 130 ₪ VFM לחלוטין מוגזם.

 Laforet Chardonnay 2012

שרדונה שהפתיע הן ברמת המחיר 70 ₪ והן במה שהוא מעניק. ריחות טובים ונקיים, בפה יש חמיצות נעימה, האלכוהול כמעט ולא מורגש. מה שכן ביין הזה מורגש מעט העץ שחלק מהענבים שהו בו. יין בסדר גמור אף על פי שבמחיר הזה ה VFM על הקשקש.

 Pouilly Fuisse 2013

שרדונה שמיוצר מכרמים שבאזור הכפרים פויי ו-פוסה, הנמצאים באחד מהאזורים הדרומיים ביותר בבורגון. ריחות הם בעיקר מתוקים ובשלים. בפה שולטים טעמי הדבש והמרציפן והם מאוד מענגים. אם ציפיתי לשרדונה חד וקריספי פה הייתה האכזבה -  הוא היה מעט חד גוני וחסר עוד מינרליות שלא הגיעה. 130 ₪ VFM מוגזם.

 Laforet Pinot Noir 2012:

פינו נואר צרפתי קלאסי, 12.5% אלכוהול, ריחות מעט מעושנים, יין קופצני משהו, נמרץ, עפיצות מרשימה ואיזון טוב. 85 ₪ VFM לחלוטין.

חובבי היין שרגילים לשתות פינו נואר ישראלי די מופתעים כאשר הם לוגמים לראשונה פינו צרפתי קלאסי. ענבי הפינו בארץ מקבלים טעמים אחרים ושונים כמעט לחלוטין מהקלאסיקה הצרפתית. אני חושב שלעשות פינו נואר בארץ שיהיה דומה לזן הצרפתי זו משימה בלתי אפשרית וצריך להתייחס לפינו הישראלי כאל זן שונה שאינו בר השוואה כלל וכלל לזן הצרפתי מבחינת ביקורת יין. לדוגמה, המקבילה הגמלאית שלו עולה 49 ₪ ומבחינת אחוזי אלכוהול הוא מגיע ל- 13% וזה מאוד מרשים, ומראה לנו כי אפשר להגיע לרמות האלכוהול הללו כשרוצים. באף יש המון פטל צעיר, עשבי תיבול ומעט עץ שמגיע רק בקצוות. כל טעמי הבשר המעושן ומעט הטחב לא קיימים כפי שהם נמצאים (ובגדול) בפינו הצרפתי וזה מה שעושה את ההבדל ביין. מבחינת VFM הגמלא נמצא במקום מדהים אבל שוב זה פינו ישראלי ואין לו כל קשר לפינו האמיתי.

 פומאר Pommard 2011

פינו נואר. היין מיוצר מכרמים שבכפר פומאר, הנמצא במרכזה של בורגון ונחשב מהאלגנטיים והמעודנים שבכפרים. פה מדובר בפינו נואר מהליגה של הגדולים, צבע אדום חזק ובוהק, ניחוחות רעננים שמשלבים פטריות, המון פלפל שחור ואדמה. יין שעשוי בדיוק מופתי ורק באפטר טייסט מורגש העץ במלוא הדרו מה שמעניק ליין כבוד גדול. המחיר 289 ₪ VFM לחלוטין, יין ששווה לטעום ולהבין פינו מהו.  


ז'ברה שמברטאן  Gevrey Chambertin 2012

פינו נואר. היין מיוצר מכרמים שבכפר ז'ברה שמברטאן, הנמצא קרוב לקצה  הצפוני ביותר של בורגון, ונחשב לאחד הטובים מכל הכפרים. יין דחוס ומלא פרי, באף יש אין ספור ריחות יער נקיים ומרתקים, בפה יש עושר טעמי פרי מתוק ובשרני, טעמי עץ שמאוזנים נפלא עם שאר הפרי. יופי של יין. 320 ₪ זה יין שאפשר לשמור שנים. לא הייתי פותח את היין הזה לכאלה שלא שותים הרבה פינו נואר צרפתי. לאלה שכן זו הולכת להיות חוויה.

קרדיט לצלם: אסף לב