פסטיבל הקולנוע והטלוויזיה הישראלי בלונדון בסימן חרם על יינות רמת הגולן

אלון גונן | 11.06.2014 | 01:45

 

דרמה גדולה מתרחשת מאחורי הקלעים של פסטיבל קולנוע וטלוויזיה ישראלי בלונדון שנקרא ״סרט 2014" ויתקיים בבירת בריטניה בין התאריכים 15 עד 22 ביוני 2014.

אין זה סוד שאירופה לא ממש אוהבת אותנו, וארגונים פרו פלסטינים מנצלים כל הזדמנות על מנת לחבל בכל מה שישראל רוצה לעשות. הפעם מדובר בפסטיבל הסרטים שמתקיים זו השנה השלישית בלונדון. לכאורה מדובר בפסטיבל קולנוע שלא קשור לפוליטיקה, ומפיקי הפסטיבל הם אנשים פרטיים שלא קשורים למשרד ממשלתי כזה או אחר, שמנסים להביא קצת תרבות ישראלית עכשווית לאנגליה, ולהיות שגרירים של רצון טוב למען ישראל.

הבעיה התחילה כאשר מי שהעניקה את אולם ההקרנה לאירוע הפתיחה, היא דווקא ממשלת צרפת דרך המכון הצרפתי לתרבות שהאולם ב"סינה לומייר" שייך לו, ובו מוקרנים השנה שני סרטים: 'אנה ערביה' של עמוס גיתאי עם אירוע גאלה לכבודו ביום שני 16 ביוני, ו'כידון' שיהיה סרט הסיום של הפסטיבל.

לאחר שהוצגה התכנייה, הזדעזעו המארחים הצרפתיים לשמוע כי יקב רמת הגולן העניק גם הוא חסות לאירוע, ויגיש את היין שלו למוזמנים בערב הראשון.

במכתב חריף שנמסר למארגני הפסטיבל, נאמר להם כי לפי החלטת ממשלת צרפת, בגיבוי האיחוד האירופי, רמת הגולן הנה שטח כבוש ולכן לא ניתן לקבל מהם דבר ולהציגו או להטעימו. כל הניסיונות שנעשו לשנות את הגזירה, נפלו על אוזניים ערלות. מיותר לציין כי משרד החוץ שעודכן בהחלטה, לא עשה דבר וחצי דבר על מנת לטפל בנושא ולתקוף את העניין הזה. בעצם שום גורם ממשלתי לא פנה לממשלת צרפת על מנת להבין על מה ולמה ההחלטה הזו. 

בפועל, מארגני הפסטיבל נאלצו לקבל את ההחלטה ולא לאפשר ליקב רמת הגולן למזוג יין למוזמנים באירועים השונים, מלבד באולם 'באפטה', שגם שם נעשים מאמצים גדולים לטרפד את העניין, וחשש המארגנים הוא כי בסוף גם שם לא יימזג היין.

בשבוע האחרון עומדות מארגנות הפסטיבל, אודליה הרוש, ענת קורן וופטי הוכמן, במתקפה חסרת תקדים של ארגון BDS אשר מתעסק ומקדם בכל דרך פעולות של חרם נגד ישראל, משיכת השקעות וסנקציות בהגנה על העם הפלסטיני. מי שמושכת בחוטים ועושה ככל יכולתה על מנת לייצג את הקבוצה הזו, היא לא אחרת מאשר אישה ישראלית (השם שמור במערכת). על פי מארגנות הפסטיבל, אישה זו תוקפת את מדיניות ישראל בכל מקום שאפשר, ועושה ככל יכולתה על מנת לפגוע בתדמית הישראלית, גם אם אינה בהקשר פוליטי, ומה שהכי מטריד זה שהיא דואגת בפועל לחבל בכל אירוע ישראלי בלי קשר למהותו.
גם כאן סביר להניח כי אותה אישה בחשה ותבעה מהממשלה הצרפתית לבטל את האירוע של מזיגת היין מרמת הגולן. בשל כך היקב לא ימזוג את היינות שלו כפי שתוכנן מראש והמארגנות נותרו חסרות אונים. מדינת ישראל, ובראשה משרד החוץ עם התקציב שעומד לרשותם עומדים אף הם חסרי אונים במתקפות הללו. לטענתם הם פועלים, אבל לא ממש מוכנים לפרט איך הם עושים זאת, ולמרות זאת הם לא ממש הצליחו לשנות את רוע הגזרה. זה דווקא מראה אולי על סוג של הרדמות בשמירה של מערך ההסברה של מדינת ישראל ששוב כושל. יקב רמת הגולן הוא קונצנזוס לאומי, מדובר ביין ולא מדובר בתערוכת נשק. יקב רמת הגולן הוא אחד מהתעשיות היפות שיש לנו בארץ, שמייצגת את ארץ ישראל היפה עם תעשייה שמקרבת בין אנשים ברחבי העולם. לא ייתכן שארגונים ששונאים את המדינה יוכלו לפגוע בתעשייה הזו בעולם מבלי שמשרד החוץ יעשה דבר כדי למנוע זאת.

 

תגובת משרד החוץ: יפתח קוריאל, דובר שגרירות ישראל בלונדון

"פעילות השגרירות ומשרד החוץ בנושא החרמות היא מקיפה, וכוללת עיסוק במגוון רחב של נושאים, אשר אינני מתכוון לפרט בפניך כעת. במידה ואתה מעלה טענות קשות כלפי פעילות זו, הנוגדות את הנאמר לך על ידינו ועל ידי מארגני הפסטיבל נשוא הכתבה, ראוי יהיה שתפרט מי מעלה את הטענות ועל בסיס מה הם אומרים את דבריהם. אחרת, מדובר בהאשמות שווא לא מבוססות, להן אתה נותן פרסום לא ראוי. אודה שרוח הדברים הללו יפורסמו גם כן".

טרם התקבלה תגובה מיקב רמת הגולן.

 

 

להמשך הפוסט

הכל נשאר במשפחה? ניהול יקב הרי גליל מתאחד עם יקב רמת הגולן

אלון גונן | 07.06.2014 | 11:20

יקב הרי גליל: המנכ"ל פוטר והניהול מאוחד עם יקב רמת הגולן

בהפתעה גמורה קיבלנו ביום ו' 6.6.14 את המידע כי מנכ"ל יקב הרי גליל, אורי טירולר, פוטר מתפקידו, ואת מקומו תופסת מנכ"לית יקב רמת הגולן ענת לוי רושינסקי.

לפי דוברי היקב, מדובר באסטרטגיה שתוכננה מראש לפני מספר חודשים, שמטרתה לחסוך כסף. 

בשיחות שערכנו עם מקורבים לעניין, הם טענו, לא לייחוס כמובן, כי מדובר בצעד פתאומי הנובע מאינטרסים אישיים, והפנו אותנו לחפש את קשרי המשפחה בין היקבים עקב הפיטורים. יקב רמת הגולן שהוקם בשנת 1983, הוא מיזם משותף של שבעה יישובים ברמת הגולן: אורטל, אלוני הבשן, אל-רום, רמת מגשימים, גשור, יונתן, עין זיוון ומושב רמות נפתלי בגליל העליון. יקב רמת הגולן מחזיק 67% מהבעלות על יקב הרי גליל שהוקם בקיבוץ יראון בשנת 2000, ויתרת הבעלות – 33%, בידי קיבוץ יראון. המהלך נבע אז מחשש שבעתיד רמת הגולן תוחזר לסורים ויקב רמת הגולן יהיה בבעיה ולכן קידמו סניף שלו לגליל.

אורי טירולר מקיבוץ שניר, שפוטר עתה בפתאומיות, ניהל את יקב הרי גליל מ- 2010 לאחר שהחליף את רונית בדלר שמילאה את התפקיד במשך שש שנים. ענת לוי (לשעבר רושנסקי), מנכ"לית יקב רמת הגולן מאז 2008, היא בת זוגו של מיכה ועדיה, היינן הראשי של יקב הרי גליל. לכאורה, יקב הרי גליל שייך אמנם למשפחת יקב רמת הגולן, אולם כל עוד היה לו מנכ"ל נפרד, לא נראה לאף אחד שיש פגם בחיבור הזה. 

יקב רמת הגולן לא הודיע שהוא מחפש מנכ"ל חיצוני חדש ליקב הרי גליל, אלא שמנכ"לית יקב רמת הגולן מונתה לתפקיד. אם באמת הסיבה היא לחסוך כסף בעובדים, ההיגיון המתבקש הנו גם לאחד את השיווק של שני היקבים ולהישאר עם המכונה המשומנת של יקב רמת הגולן. ומה עם השיווק בחו"ל? גם פה לכאורה יש ניגוד עניינים. אני מניח שכל אחד לעצמו יחליט האם לגחך על המהלך, או לומר שיש כאן חשיבה חסכנית של בעלים ומנכ"לית שדואגים לתקציב שלהם. אבל נשאלת השאלה אז למה לעצור רק בתפקיד המנכ"ל כשזה בעצם רק משכורת? מדוע לא לאחד את השיווק, מדוע לא לאחד ייננים, מדוע לא לסגור את המקום שעולה מאות אלפי שקלים בשנה ולהעביר אותו למתחם בקצרין? החיסכון בתפקיד מנכ"ל הוא מינורי ושולי וזה הכסף הקטן. לכן אנשי התעשייה מרימים גבה וכן רואים במהלך הזה כמהלך אינטרסנטי אישי מובהק של מנכל"ית רמת הגולן. אני מניח שבמהרה יקודם היינן וימלא את התפקיד הביצועי של המנכ"ל. זה נעשה ביקב בנימינה בזמנו ולא צלח. בהודעה שפורסמה מטעם היקב שמצורפת לכתבה זו נאמר שכוחות השוק הם אלו שמכתיבים מהלכים. אנחנו חושבים אחרת.

עצמאותו של יקב הרי גליל, הייחוד שלו ועצם הסיבה להחזיק אותו בנפרד מוטלים בספק גדול.

מיקב רמת הגולן נמסר: 

לאחר תהליך אסטרטגי בו בחנו את מגמות וכוחות השוק, החליטו יקב רמת הגולן, המחזיקים ברוב מניות יקב הרי גליל בשיתוף עם הנהלת קיבוץ יראון, לייעל ולשפר את המערכות בשני היקבים ולהפוך לעסק רזה יותר, גמיש וממוקד. בעקבות התהליך, ייערך מיזוג של מערכות הרכש התפעול וניהול הכספים של שני היקבים.כפועל יוצא מכך יסיים מנכ"ל היקב אורי טירולר את תפקידו. ענת לוי, מנכ"לית יקב רמת הגולן תשמש גם כמנכ"לית יקב הרי גליל. המערך השיווקי והיינני של יקב הרי גליל ימשיכו להיות מנוהלים בנפרד על ידי אנשי המקצוע של היקב ויעניקו לו את הציביון הייחודי לו.

אנו מודים לאורי טירולר על תרומתו ועבודתו ליקב הרי גליל ומאחלים לו הצלחה בכל אשר יפנה.

  

 

להמשך הפוסט

מחקר ראשון על קניית וצריכת יין: הלקוחות מול המסעדנים

אלון גונן | 03.06.2014 | 16:20


וכרגיל האצילות מחייבת אז רק יקב רמת הגולן מעז ויכול לעשות זאת.

במהלך כנס "עולם היין הישראלי – עם הפנים קדימה", שהתקיים ב- 1 ביוני 14 בארגון יקב רמת הגולן במכללת שנקר ברמת גן בהשתתפות מאות מסעדנים ואנשי יין וקולינריה, הוצג מחקר מיוחד שהוזמן ע"י היקב מחברת גאוקרטוגרפיה.
המחקר שבוצע במרץ 2014 בהובלת פרופ' אבי גני וד"ר רינה דגני, בעלי גאוקרטוגרפיה, שאל שאלות בנושאי מודעות, תפישות, הנחות ותובנות של צרכן היין את עולם היין והרגלי צריכת יין במסעדות ובחנויות מתמחות בישראל – ובמקביל נערך הסקר גם בקרב מסעדנים.
הצרכנים ענו על השאלות מנקודת המבט שלהם, בעוד המסעדנים (גם באולם במהלך הצגת תוצאות המחקר) ניסו להעריך/לנחש מה היו תשובות הצרכנים לשאלות.

במחקר השתתפו 404 צרכנים וחובבי יין הנוהגים לשתות יין במסעדות, וממנו עולה כי בממוצע, פעם ב-1.9 שבועות נוהג קהל המטרה לצאת למסעדות ולהזמין יין.
על פי המחקר, ההוצאה המדווחת הממוצעת הינה 35.2 ₪ על כוס יין ו-139.9 ₪ על בקבוק יין, כאשר הנשים מדווחות כי הן מוציאות יותר בעת בחירת בקבוק היין (152.4 ₪ לעומת 127.7 ₪ לגברים).
המסעדנים חשבו כי בשאלה על המחיר החציוני הצרכנים יענו כי הם מוכנים לשלם 175 ₪ לבקבוק יין במסעדה, בעוד המחיר החציוני שצוין ע"י הצרכנים היה 125 ₪ – פער של 40% המעיד על בעייתיות מחירי יין במסעדות בישראל.

כאשר ביקשו מהנשאלים לאפיין את ההשפעה הרבה ביותר על בחירת היין אותו ישתו במסעדה, 91% ענו כי הם מושפעים מהמחיר, בעוד 84% מושפעים מהמלצה של חבר, 78% ממידת ההתאמה של היין למנה העיקרית, 62% מהמלצה של המלצר במסעדה, ו- 41% מהעובדה כי היין זכה בתחרויות שונות או קיבל מדליות. 21% ציינו את ארץ הגידול של הענבים כמאפיין בחירת היין אותו ירצו ללגום.
מעניין כי בעוד הצרכנים דירגו בסדר יורד: מחיר, המלצת חבר, והתאמה למנה העיקרית כגורמים שישפיעו עליהם בבחירת יין במסעדה, מתחתם המלצת מלצר היין/סומלייה, ולבסוף עונת השנה; המסעדנים נתנו קרדיט גבוה מאוד להמלצת מלצר, בניגוד לקהל המטרה.

62% מהנשאלים ציינו כי הם אלו הבוחרים את היין אותו ישתו במסעדה (81% מהגברים מציינים זאת, בעוד 57% מהנשים יעדיפו להפקיד את הבחירה אצל מישהו אחר).

ומה בדבר טקס מזיגת היין? 42% מהצרכנים אוהבים זאת, והאחוז עולה ככל שגיל הצרכנים עולה. דרך אגב, מסעדנים חשבו כי טקס מזיגת היין חשוב ל- 69% מהצרכנים. עוד פעם הפרש המראה על ביקורתיות לקוחות מול מלצרים המוזגים להם יין במסעדות ומתלוננים.

בזמן חופשה במלון, 65% מקהל הנשאלים ענו כי הם נוהגים לשתות יין במסעדת המלון, 33% עושים זאת בלובי, ו-30% נוהגים לשתות בחדר.
באשר לצריכה הביתית-פרטית: 49% מהנשאלים מעדיפים לקנות את היין לביתם בחנות המתמחה ביין, 23% מעדיפים לעשות זאת בסניף של רשת מזון גדולה, ורק 2% במכולת השכונתית.

סכום ההוצאה החציוני המדווח על קניית בקבוק יין בחנות לשם שתייה בבית עומד על 75 ₪ (45% מוכנים לשלם בין 50 ל- 100 ₪ לבקבוק, ו20% אמרו כי הם לא מוכנים לשלם יותר מ- 50 ₪), כאשר 95% אומרים כי מחיר היין משפיע על החלטתם בדבר זהות היין, ו- 82% בוחרים על פי המלצת חבר.
שאלת מודעות לא נעזרת בנוגע לזני ענבים המוכרים לנשאלים, גילתה כי מרלו (ראשון) וקברנה סוביניון (שני) מובילים בגדול, אחריהם מוסקט, שיראז, שרדונה, וכל השאר נמוכים משמעותית (כולל "ענבים אדומים").
40% מהנשאלים העידו על עצמם כ"מבינים ביין", 60% לא מבינים, ו-3% "מבינים מאוד".
נתון זה מעניין כי בסקר המקביל העריכו מסעדנים כי 70% מהקהל רואה עצמו מבין ביין – מן הסתם נוכח השאלות, הביקורות, והחזרות יין במסעדות ("חמוץ" "מקולקל" וכו').
ושאלה נוספת שעסקה בתפיסות איכות של יינות ישראליים מול יינות תוצרת חו"ל, גילתה כי כשמדובר ביינות באיכות גבוהה, ההערכה נחלקת בשווה בין יינות כחול לבן ליינות בינלאומיים.

לאחר קריאה והתעמקות במחקר שהוצג בפנינו, שהתבצע כסקר טלפוני של גברים ונשים מכל רחבי הארץ ובגילאים שונים, יש קצת סקפטיות לגביו. אנשים בסקרים נוטים לעגל פינות, ולא תמיד לומר את האמת לגבי אופי חייהם.
לדוגמה, שאלת הסקר היכן אנשים מעדיפים לקנות יין. רובם ככולם העדיפו את חנויות היין כי חנות נחשבת לממותגת יותר ויש לה אופי אצילי, ומי שקונה שם נחשב למבין גדול ביין, אבל המציאות שונה: רוב היין נמכר בסופרמרקטים, ועל זה אין חולק.
מאות אלפי בקבוקים בשנה (וזה בלשון המעטה) נמכרים בתקופות החגים ובעיקר במבצעים של 3-4 במאה שקלים. אנשים מתביישים לומר זאת, וזה טבע האדם.

דוגמה נוספת היא שתיית יין בבתי מלון. אנשים לא מזמינים יין לחדר בבית מלון. בדרך כלל, מי שמגיע לחדר בבית מלון והוא VIP או אורח חוזר, מקבל לחדר בקבוק יין על חשבון הבית, כפי שאומרים. מסעדות בבתי מלון כמעט ולא מוכרות יין לקהל הישראלי בגלל המחיר המופקע.
התיירים שיקנו בקבוקי יין בבתי מלון הם אנשי עסקים, כי הם לא משלמים על זה – אלא על חשבון החברה, ובלובי המלון ישתו בדרך כלל כוס יין ולא יזמינו בקבוק.
באירועים כמו חתונות וכולי, היין כלול במחיר המנה ומוגש לאורחים. אלה בדרך כלל היינות הזולים שבתי המלון קונים, בין 12-21 ₪ לבקבוק – לא יותר. זה יין שבדרך כלל לוגמים ממנו לגימה אחת – לא יותר.

הסקר חשוב, אולם לא הוצגו נתוני הקנייה של סופרמרקטים וחנויות היין על מנת לאמת אותו, וחבל שכך.
מה שכן, מהסקר עולה כי יש חשיבות (גם אם לא הגבוהה ביותר) להמלצת הסומלייה או המלצר על קניית יין במסעדה על פי המלצתו – הוא זה שמכיר את היין ויודע לדבר עליו בתשוקה.
שיתוף הפעולה בין יקבים למסעדות בנושא הדרכות והכרת המוצר, הינו חשוב ביותר. בסופו של דבר, היחס האישי שהיקבים מפגינים כלפי מי שמוכר אותם ללקוח, הוא זה שעושה את המכירה. וככל שהיקבים והמסעדות ישקיעו יותר בכך, כך החשיבות הנתפסת של המלצה כזאת בעיני הסועדים תלך ותעלה, אולי תוך ירידת חשיבות המלצת חבר, שלא תמיד בהחלט מבין, וגם לא יודע מה יאכל חברו במסעדה ספציפית ביום נתון, כשמדובר בהתאמת יין לאוכל.

עדיין, הפער במחיר שהמסעדה או המלון קונה את היין מהיקב לבין מחיר המכירה ללקוח, הוא גדול ולא מתקבל על הדעת, ולכן פחות ופחות אנשים שותים יין במסעדות.

בשיחה שקיימתי עם הבעלים של יקב בנימינה בנושא זה, השתמע כי המחיר שהמסעדה גובה עבור היין, או התמריצים שהיא מבקשת לפעמים מהיקב, עולים על כל דימיון, ויש חשיבה להפסיק למכור יין במסעדות כי זה לא רק שלא משתלם ליקב, אלא פוגע בתדמיתו כאשר הלקוח אומר לעצמו "היקב הגזים". את הפער הזה בין מחיר היין ביקב לבין המחיר בתפריט המסעדה, צריך לשנות כלפי מטה, ויפה שעה אחת קודם על מנת שנוכל להעלות את תצרוכת היין בישראל שלא זזה כבר יותר מעשור.

ארנון הראל, מנהל השיווק של יקב רמת הגולן, סיכם את האירוע הנפלא והמושקע: "יקב רמת הגולן חרט על דגלו את קידום ופיתוח עולם היין הישראלי בכל הרבדים והממדים, הן מול הצרכן הסופי והן מול החוליות הרבות המרכיבות ופועלות בענף. לפיכך אנו רואים את המסעדנים, אנשי חנויות היין, מנהלי מזון ומשקאות במלונות וקייטרינג ואנשי השוק המקצועי, כשותפים במשימה חשובה זו. אני משוכנע כי כנס "עם הפנים קדימה", בו החלפנו כולנו מידע, ונחשפנו למגמות בעולם ע"י אחד מאנשי היין החשובים בעולם, יהווה עוד צעד בקידום ענף היין הישראלי ותרבות צריכת היין במסעדות ובחנויות".  ועל זה לא מותר להוסיף מלבד מלים כדורבנות.

תודה לרענן רוגל  על עזרתו בניתוח התחקיר .

 

להמשך הפוסט

הלבן הזה הזה עושה לי טוב.

אלון גונן | 26.05.2014 | 12:52

 

 

'פסטיבל White – יין לבן במרינה הרצליה' 2014

 

אפשר כבר לקבוע שהיין הלבן בישראל בדרך הנכונה לתפוס את מקומו הראוי בתפריט היין. אין שום סיבה בעולם שבישראל לא יתהפך הגלגל והיין האדום יהיה במקום שני. אנחנו מדינה חמה מאוד שיש בה 8 חודשי אוגוסט, לחים, חמים ומעיקים ולכו תשתו במזג האוויר הזה יין אדום שבכמעט בכולם יש מעל 14% אלכוהול, המון חבית ולא הייתי מגזים אם הייתי אומר מיץ חבית ומתיקות של פרי שלפעמים גובלת בסוג של תרכיז. נכון יין אדום הוא יותר סקסי ונכון יש הרבה יותר ענבי יינות אדומים, שלצערי בשנים האחרונות היקבים הגדולים שתלו עוד ועוד מהם אולי מבלי לקרוא את השוק נכון ואת הרגלי הצריכה המשתנים. ויחד עם זאת, בכל שנה אני שומע את רוב היקבים אומרים שהיין הלבן אזל מהמחסן כבר באמצע הקיץ. אולי אם היה רגולטור מקצועי שהיה יודע לקרוא תחזיות פנימיות ועולמיות היו מכנסים ועדה מקצועית שתיתן המלצות בדבר הנטיעות החדשות והיו ממליצים ועוזרים ליקבים לקבל החלטות נכונות מבחינה שיווקית, וכך אותם יקבים לא היו צרכים להיתקע עם עשרות אלפי בקבוקי יין אדום במלאי. יין לבן גם עולה פחות להכין (כשלא משתמשים בחבית), היין יוצא תוך 6 חודשים לצרכן ולא צריך להתיישן והוא נמכר מהר כך שהיקב מקבל תזרים מזומנים מהר. מה רע? זה נכון שלעשות יין לבן טוב בארץ חמה כמו שלנו זהו תהליך לא פשוט בגלל הצורך השונה בתהליכי הקירור, אבל הייננים שלנו שעושים יין לבן מתמודדים עם זה מצוין. ולמה אני מספר לכם את כל זה?

פסטיבל יינות לבנים, סמוקים, מבעבעים ויינות קינוח ב- 28-29.5 יערך זו השנה השישית במרינה בהרצליה זו הזדמנות טובה לבוא לטעום ולראות את השינוי המבורך הזה שחל בתעשיית היין הישראלית. יש הרבה יינות שיוטעמו ואני ממליץ לטעום בכל יקב 1-2 יינות ולהמשיך ליקב הבא. לתת ליין הלבן את מלוא תשומת הלב בדיוק כפי שטועמים יין אדום: להסתכל על הצבע, על המרקם, להריח, לטעום מעט ולגלגל בפה ואז לבלוע. ליהנות מהחמיצות שיש ביין, מהקריספיות ומהרכות שיש בחלק מהם. יין שלא אהבתם תירקו למרקקה לא צריך לבלוע, תעברו ליין הבא. יין לבן קצת מתעתע. הוא מוגש קר ולכן רמת המתיקות והאלכוהול לא תמיד מורגשת בפה והיין מחליק היטב בגרון ומאפשר לקחת עוד ועוד לגימות, אבל מהר מאוד הרגליים מתחילות להיות כבדות, הראש סחרחר ולא תמיד מבינים למה. אז קחו זאת בחשבון. תקפידו לשתות מים כל כמה דקות וכמובן לאכול משהו בין לבין.

ומה אני אהבתי בפסטיבל? בבקשה:

יקב בנימינה: יטעים 5 סוגי יינות לבנים: שווה לתעכב על זן הרוסאן 2012 רזרב החדש יחסית בארץ. 13% אלכוהול. נסו לחפש ריחות של פרחים ועשבי תיבול ובפה טעמי פרי הדר רענן ומשמש. 

יקב תבור: יטעים 5 יינות לבנים: ולצורך ההשוואה גם כאן שווה לטעום את הרוסאן 2013 מסדרת אדמה. שנה שעברה הרוסאן של תבור היה הטוב ביותר וזכה לשבחים רבים. היין מפתיע עם איזון מושלם בין מתיקות וחמיצות, חמאתיות נפלאה. 

יקב ברקן: יטעים 3 יינות לבנים: נסו את הספיישל רזרב, סוביניון בלאן 2013. בענבי הסוביניון בלאן נמצאים מאפיינים חמצמצים, מינרליים ועשבוניים. נסו לחפש דשה קצוץ, מינרליות, אפילו מעט טעמים טרופיים. לא להתרגש מהמונח "ספיישל רזרב" שכתובה על התווית היין, זה לא ממש ספיישל ולא ממש רזרב. זה יין שעשוי טוב ונעים לשתות ולנסות. 

יקב טפרברג: יטעים 5 יינות לבנים: לא לוותר על הסוביניון בלאן 2013 מסדרת טרה. סוביניון בלאן רענן, שבולט בו ניחוח פרי ההדר והליים חפשו משמש לצד דשא מכוסח ואת הכל עוטפת מינרליות נעימה. יופי של סובניון בלאן. 

יקב עמק האלה: יטעימו 2 יינות לבנים: סוביניון בלאן 2013. מאוד מזכיר את האח מ 2012 עם שינוי אחד שהוא יותר מאוזן, חד ומעניק יופי של טעמים וניחוחות. מעט טרופי מעט עשבוני אלכוהול מצוין. לא לפספס. 

יקבי כרמל: יטעימו 4 יינות לבנים: היקב יחשוף זו הפעם הראשונה את השרדונה וינארד 2013 ולטעום יין שזו לו הופעת הבכורה זה ללא ספק חוויה. נסו לחפש ריחות של  תפוח עץ ירוק, ליים, שקדים קלויים ומינרליות. 

יקב דלתון: יטעימו 7 יינות. שרדונה 2012 מסדרת D יין קליל נעים לשתייה, פירותי עם ניחוחות של אשכולית, אפרסק לבן, תפוח ירוק וחומציות טובה ומאוזנת.

 יקב הרי גליל: יטעימו 2 יינות לבנים. וויונייה 2013: צבע זהוב קש  ריחות מדהימים של פרחי בר ורוזמרין, אפרסק בשל, מלון, פרי הדר. יין שאסור לפספס בטעימה.

 יקב נטופה: יטעים יין לבן אחד.  דומיין נטופה לבן 2013 יין זני המופק מענבי שנין בלאן. טעמתי את היין בדיוק לפני שנה. לטעמי הוא לא היה מוכן לשתייה. נטעם אותו שוב השנה.

בנוסף מספר יקבים יטעימו יינות רוזה שהם כשלעצמם חוויה: לא לפספס את הרוזה של יקב שורק, יקב הרי גליל עם רוזה משובח, יקב עמק האלה שהרוזה בוקבק ממש לאחרונה. 

נ.ב: 

וחבל שאותם יקבים ובעיקר הבוטיקים והבינוניים שכל השנה די בוכים על זה שתצרוכת היין בישראל לא עולה לא באמת עושים משהו כדי לחשוף את היין שלהם לציבור איכותי. יקב פלטר רדו לעם אחרת העם ירד מכם,  אמפורה זה בדיוק הקהל שלכם ההרצלייני, נרדמתם. יקב גבעות , יקב פסגות, יקב שילה יש"ע זה פה. יקב ויתקין בהרצליה ריח הים יהיה טוב יותר מריחות הרפת בויתקין. יקב פלאם הגיע הזמן לצאת אל האור. יקב צרעה נכון אין לכם יין אז מה זו לא סיבה. יקב צובה ???? השמיעו קול. יקב קלו דה גת ולו בשביל השנסון. יקב ספרה של היינן דורון רב הון המומחה ליינות לבנים והיקב עושה רק יין לבן. אז איפה אתם?? יקב שאטו גולן? לא האמת שסתם צחקתי אין צורך. קסטל, קסטל וקסטל האצילות לפעמים מחייבת גם להסתובב בין פשוטי העם. שיהיה לכולנו רק יין טוב ואוכל משובח.

 

 

 

 

להמשך הפוסט

ובפראפרזה על המשפט של תומאס דלוני "אלוהים שולח את הבשר, והשטן – את הטבחים". אני אוסיף: אלוהים מעניק לנו את חומרי הגלם והשטן את הייננים

אלון גונן | 21.05.2014 | 09:20

מיינן ליינן כוחנו עולה. מבולבלים ???? גם אנחנו.

היינן אמיר שריג עזב את יקב תבור.

את השורות הבאות צריך לקרוא בנשימה אחת. (קחו הרבה אוויר). בכלל את הכתבה צריך לקרוא יותר מפעם אחת כדי לעמוד בקצב.

בהמשך לכתבה על עזיבתו של היינן סם סורקה מיקב מוני והחלפתו ביינן היוצא של יקב בנימינה ששון בן אהרון, לא לפני שאסף פז עזב את יקב בנימינה והחליף את אבי פלדשטיין מיקב ברקן סגל, באותה תקופה ומאותו יקב עזב יותם שרון את ברקן סגל ועבר ליקב טריו, גם בדרום היה חם והיינן יעקב אוריה מיקב מדבר עזב והוחלף על ידי הייננית  מיטל דמרי, יקב עמק האלה גם סיפק לנו חילוף והיינן דורון רב און הוחלף בלין גולד. יקב כרמל איבד את היינן המוכשר קובי ארנס שעבר ליקב שפייה.

יש עוד אבל גם אני כבר מבולבל מסאגת הכיסאות המוזיקליים הללו.

מצד אחד יש הרבה עניין בתעשייה הרדומה הזו, אבל מצד שני אפשר להבין כי את היין הישראלי אי אפשר באמת לזהות על פי מישהו ספציפי ולטעום ביין את קו מחשבתו ואת היד שמתבלת את היינות. אני כמובן לא מדבר על יקבי הבוטיק או על יקב רמת הגולן.

הייננים מתחלפים כל שנתיים שלוש, רוב היקבים הבינוניים בגודלם מחזיקים את ארקאדי פפיקיאן כיועץ ליקב שלהם והוא בא עם אסכולה מאוד ספציפית וייחודית של המון פרי, המון עץ והמון מכל דבר באופן כללי, ואם לא את ארקאדי אז איתי להט שמככב בנתח הנוסף. איתי בא עם אסכולה מדעית-אקדמית יותר ביין, ואם לא איתי אז היינן יותם שרון שלפחות הוא, משכיל לאזן בין שתי האסכולות הללו.

וכמו כל דבר בארץ הזו שהמהירות היא לא מהשטן וכל הזמן צריך לרגש ולחיות על פי צו אופנה כזה או אחר, גם בענף היין אין באמת מסורת ואין רוגע ושקט כפי שצריך להיות. הייננית אורנה צ'ילאג הטביעה את המשפט "יין שלוקח את הזמן", הפילוסוף ז'אק רוסו חובב יין מושבע נהג לומר "הסבלנות מרה, אך פרותיה מתוקים". ובפראפרזה על המשפט של תומאס דלוני "אלוהים שולח את הבשר, והשטן – את הטבחים". אני אוסיף "אלוהים מעניק לנו את חומרי הגלם והשטן את הייננים".

תגובת יקב תבור: 
מיום הקמתו של יקב תבור, אריה נשר משמש יינן ראשי שמוביל את הקו המקצועי של היקב וימשיך להתוותו. 
אמיר סריג , ששמש כיינן משני בצוות המקצועי של היקב, סיים את תפקידו וממשיך הלאה בדרכו המקצועית, אנו מעריכים את עבודתו של אמיר 
ומאחלים לו הצלחה בהמשך דרכו.

הערת הכותב לתגובת היקב: אריה נשר:. חיים גן איש הענבים כתב עליו באתר איש הענבים "יש ייננים נסתרים, ביישנים או מוחצנים. אריה הוא הדנידין של הייננים – רואה ואינו נראה, מספר האנשים שמכירים את אריה מועט. "

 

 

להמשך הפוסט

יקב בנימינה 2014

אלון גונן | 15.05.2014 | 14:51

 

תקופה לא פשוטה עוברת על יקב בנימינה ונראה כי הגיע זמן החלטה.

אתמול פורסמה ידיעה במדור הכלכלי בידיעות אחרונות של הכתבת הכלכלית נווית זומר כי יקב בנימינה עומד למכירה. נווית התבססה על מצגת שהוגשה לבעלי השליטה בבנימינה המצגת הוכנה על פי בקשת היקב ועל ידי חברת יעוץ מכובדת. הדו"ח הינו מפברואר 2014 ולאחר שיחה עם נווית היא אמרה לי כי היא מחזיקה עותק מהדו"ח המדובר. היקב הגיב בתחילה שלא מדובר בדו"ח עכשווי, אולם לאחר מכן בחר למסור תגובה על ידי אשת יחסי הציבור שלו אורלי סגל כ"אין תגובה".

יקב בנימינה נרכש על ידי בעלי השליטה של רשת "חצי חינם" לפני כ 6 שנים ב-47 מיליון שקל. היקב כלל אולמות ייצור, מבנה היסטורי, אדמות חקלאיות וכמובן אדמות שיכולות להיות מופשרות לנדל"ן לאחר שינויי יעוד. רשת "חצי חינם" פרוסה בכל רחבי הארץ ואני מניח שבעלי חצי חינם חשבו שיקב בבעלותם יעניק להם יתרון במכירת יין לציבור הקונים שלהם. בראשי מתגלגלות להן כבר כמה שאלות: האם נעשה ניתוח שוק לפני הקניה? האם מישהו מבעלי השליטה מכיר את עולם היין והיקף שתיית היין בישראל? האם ציבור קונים של "חצי חינם" בכלל רגיל לשתות יין וקונה יין חוץ מבחגים? על פי היקף המכירות השנתי של היקב בשנים האחרונות כנראה שאף אחד לא בדק את השאלות הללו ובנימינה לא הצליחה להתרומם ולהרוויח. אחת הבעיות המרכזיות היא שחדירה לרשתות קנייה גדולות אחרות כמו שופרסל, טיב טעם וכדומה היו מאוד מינוריות בגלל התחרות של חנויות המזון ובלי כל קשר ליין. זוהי מלחמת עולם מסוג אחר.

ראוי לציין גם את ההשקעות האדירות שנעשו בתקופת המנכ"ל הקודם אילן חסון ששימש כמנכ"ל עד 2012. חסון השביח את היקב עם ציוד מתקדם ואף פתח מרכז מבקרים חדש בהשקעה של עשרות מיליוני שקלים. בסופו של דבר לקח לאנשי רשת "חצי חינם" להבין כי ההפסדים האדירים שהם סופגים כל שנה כנראה לא הולכים להשתנות. בעקבות כך הם החליטו על התייעלות ואיחדו את ההנהלות של "חצי חינם" ושל יקב בנימינה והעבירו את כל השיווק העצמאי שהיה לבנימינה לשיווק של פרי גליל. עוד מהלך לא לגמרי מחושב של הבעלים, אשר לא הבין כי שיווק יין שייך לאנשים מקצוענים ולא לנהגי משאיות שרק באים להוריד סחורה וללכת. מהלך זה פגע שוב בתדמית של יקב בנימינה, שלקוחותיו אט אט הבינו שההתייחסות ליין בבנימינה בעייתית. נראה כי הלך הרוח שנוצר גרם גם לייננים המיתולוגיים של היקב לעזוב.  אסף פז פרש מהיקב לפני שנה ואחרי כמה חודשים פרש גם ששון, כל אחד לטובת יקב אחר (יקב סגל ויקב מוני). אם היה צריך עוד מסמר בארון הקבורה של בנימינה כנראה שאלו היו השניים.

כשמדובר במשקיעים שהם בעלי עסקים טובים ידוע: לא קונים עסק על מנת להפסיד. התכנית העסקית היא תמיד להרוויח ואף לנסות להתעשר ממנו בעתיד, בין אם יש הצלחה מסחררת מהמוצר או בין אם אפשר לייפות אותו ולהשקיע במיתוג ואז למכור אותו בכסף רב. כמובן שכל הזמן עומדת מול עיני הבעלים האפשרות כי אדמת הנדל"ן שתופשר לבנייה או לתעשייה תהיה שווה הרבה יותר מאדמה חקלאית. כולנו הרי יודעים שמדובר במאות אחוזי רווח שמשתנים בחתימה אחת של ועדת תכנון ובנייה של בנימינה. אז לכאורה הקרקע שווה כסף רב אבל זה עדיין לא מזומן שמוחק חובות לבנקים ולספקים. היקב יושב על אדמות השייכות לתחום של מועצת בנימינה גבעת עדה ואין זה סוד כי אדמות חקלאיות שמופשרות לתעשייה או למגורים באזור זה עולות מיליוני שקלים. כאשר רשת חצי חינם קנו את יקב בנימינה  לפני כמה שנים העלינו את השאלה האם היקב לא נקנה רק לצורך הנדל"ן שלו. והאם הם ידעו משהו שאנחנו לא מבחינת הפשרת הקרקעות באזור, אף אחד מאתנו לא רצה שיקב בנימינה יהפוך למיזם נדלן. במועצת בנימינה התחלף לפני מספר חודשים ראש המועצה ונשאלה השאלה שוב האם יש קשר לניסיון מכור את בנימינה עכשיו בגלל מידע על שינוי קרקעות כזה או אחר ( תגובת מועצת בנימינה מובאת כאן ).

מה צופן העתיד ליקב בנימינה אין איש יודע. נכון להיום יש יינן צעיר בשם יפתח פרץ וייננית טרייה בשם יעל סנדלר שהובאה מאוסטרליה ויחד הם צריכים להתמודד עם כל הבלגן שיש ביקב. מיתוג, מלאי, עתיד היקב וכולי. לא בטוח שככה אפשר לעבוד אבל ימים יגידו.

מבחינת היקב נכון לשנת בציר 2012 הם בקבקו כ- 2 מיליון בקבוקים על פי דו"ח מועצת הגפן ובציר 2013 עדיין לא פורסם, אבל הייתה ירידה בכמות וכמות גדולה של ענבים נמכרו ליקבים אחרים.

מבחינת היקב יש כמה מהלכים שנמצאים בקנה: 1. המשך הפעלת היקב בקנה מידה קטן יותר. 2. החלטה למכור את היקב כפי שעולה מהדו"ח שהוגש ליקב. 3. מכירת נדל"ן והזרמת כסף נוסף.

4. אולי הדבר שרוב היקבים פוחדים שהם יעשו זה למכור את כל המלאי ומדובר בכמה מיליוני בקבוקים במחירים שישברו את השוק. ככל הנראה מדובר על מכירת בקבוק בפחות מ 20 שקלים לצרכן, דבר אשר יגרום לכל ענף היין זעזוע. זו מחשבה שתכניס הרבה כסף מזומן ליקב בשלב הראשון, אבל זהו צעד שללא ספק ימוטט אותו מיתוגית, אלא אם כן הבעלים של "חצי חינם" יחליטו לעשות מהפך במכירת היין בישראל ויעלו על הגל של מחירי "צדק חברתי". 2-4 יורו לבקבוק לא יותר.

מוקדם עדיין לדעת מה יקרה אבל בעלי היקב שומרים על שתיקה ואפילו לא מיידעים את עובדי היקב לגבי העתיד (בכירי היקב לא ידעו על הדו"ח שהוגש לבעלים והיו מופתעים מהפרסום).

מצד אחד יקב בנימינה הוא הרביעי בגודלו במדינה ולא נעים לראות יקב מושקע כזה קורס, אולם מצד שני כמו בכל תחום כאשר הניהול לא נכון זה מה שקורה. כשאין ראייה עתידית ואין תכנון לטווח ארוך זה בטוח יקרה. זה אולי תמרור אזהרה משמעותי מאוד ליקבים גדולים אחרים ששותלים גפנים בכמויות היסטריות בלי מחשבה, יקבים שלא קוראים נכון את השוק, יקבים שלא דואגים לטפל בגפנים נגועות, יקבים שמחליפים יינן כל שנתיים-שלוש ולא בונים על מסורת ארוכת טווח של יינן מוביל, יקבים שלא דואגים לעלות את תצרוכת היין בארץ על ידי מהלכים משותפים ביניהם והתחרות מעבירה אותם על דעתם, יקבים שלא משכילים להתאגד לאזורי יין, יקבים אשר לא מצליחים להפעיל שום לובי בכנסת על מנת לבלום חוקים דרקוניים שנפלו עליהם כרעם ביום בהיר ויקבים שחייבים לחזק את מועצת גפן יין על מנת שיוכל לייצג אותם מול השלטון הביורוקרטי. הגיע הזמן להתאגד כדי שתהיה לכם מילה בשוק, נכון להיום כולם מחליטים בשבילכם ואף אחד לא מתייעץ או שואל את דעתכם אפילו בשום תחום.

יקב בנימינה הוא לא עוד יקב בוטיק קטן שסוגר בשקט שעריו. לנפילתו של יקב בנימינה יהיה after shock מאוד רציני. שישפיע על כל התעשייה. נכון שבטווח הקצר יקבים ייהנו מתמודד אחד פחות על מדפי היין, אבל לאחר מכן יבינו כולם שהתמוטטות ענף היין בארץ החלה.

תגובת היקב לשאלות ששאלתי הן כאמור: אין תגובה.

תגובת מועצת בנימינה גבעת עדה :  

המועצה המקומית בנימינה – גבעת עדה גאה בהצלחת תעשיית היין באזור בקעת הנדיב, ובכלל זה בהצלחת היקבים הרבים שבבנימינה ובאזור, כולל כמובן יקבי בנימינה. מעבר לכך, אין למועצה עמדה או מעורבות בנושא הפעילות העסקית של היקבים.
 
המועצה לא מכירה כל הבטחות או התחייבויות להפשיר אדמות חקלאית לבנייה לטובת יקבי בנימינה, או לטובת כל גורם אחר. המחוייבות היחידה שראש המועצה פינקי זוארץ קיבל על עצמו היא לפיתוח זהיר ומאוזן של המושבות בנימינה וגבעת עדה, באופן שישמר את האופי הכפרי המיוחד של הקהילות. הדבר יקרה בשנים הקרובות לאחר תהליך תכנון מקצועי ואחראי של תכנית מתאר ותכניות אב.

 

 

 

להמשך הפוסט

יקב נחום: מדובר בהפתעה ואותי קשה להפתיע

אלון גונן | 11.05.2014 | 20:51

 

יריד יקבי הבית 2013: והפעם יקב ביתי אחד משובח במיוחד: יקב נחום.

במסגרת סיור יקבים מקדים שערכתי עם אילנית צמח שאחראית בין השאר על פיתוח עיסקי ושיווקי ליקבים הגעתי ליקב נחום במושב אמונים. מבחינתי להגיע ליינות קטנים ולא מוכרים זו החוויה האמתית. לכל מקום יש סיפור מעניין ואנשים שאוהבים את התחביב שלהם. היינות לא תמיד מהמשובחים ולא תמיד יש על מה לכתוב, אבל לפעמים ותמיד במקרה, כשנתקלים ביין טוב כפי שקרה לי ביקב נחום הסיפור הופך למעניין מאוד ואז מבינים שרק יציאה לשטח וחיפוש מתמיד אחרי דברים חדשים, שאי אפשר לטעום באף מקום, שווה את כל עניין ההתעסקות ביין. להלן חווית הטעימה.

 יינן היקב: שלום נחום לצידו רעייתו רות.  

יין שלום: מרלו עם תוספת של 15% פטיט ורדו. שנת בציר 2010. הענבים נבצרו בכרמי יוסף. צבע היין אדום ארגמני בוהק, ריחות של פירות אדומים צעירים עם מעט שוקולד ואספרסו בקצוות, וניליות מאוד נעימה מגיעה מדי פעם, 12% אלכוהול משובחים, 12 חודשי חבית שהעניקה טעמים מעט מעושנים. הפטיט ורדו בכמות שהוכנסה למרלו פשוט גאונית. תיבול מדויק עם ארומה מאוד מיוחדת. היין מעניק בפה טעמי פרי צעיר דומיננטי, בעיקר של קסיס ופטל, מעט קליפות תפוז ואניס. מדובר בבלנד מאוד מעניין שמאוד נעים לשתות וחייבים לטעום.

יין שלום: קברנה סובניון 2010. שנה בחבית, 13% אלכוהול.

צבע היין אדום שחור, באף יש המון פירות יער ומעט פרי הדר. בקצוות מורגשים עשבי תיבול ומעט ליקריץ. בפה פרי אדום בשל עם טעמי ארז באפטר טייסט. זה קברנה שאפשר למצוא בו את כל הטוב שקברנה סובניון יכול להפיק אם מטפלים בו נכון ושלום נחום טיפל בו מצוין. יין מלטף.

בלנד שלום: מרלו 72%, קברנה סובניון 16%,  ופטיט ורדו. בציר 2009. שנה חבית 13% אלכוהול, צבע היין סגול בוהק, אחד מיינות הבלנד המאוזנים שטעמתי. שילוב נפלא של טעמי פרי ועץ קלוי. באף יש אין ספור ארומות של פרי בשל עם עשבי תיבול טריים ובעיקר מרווה. בפה הפרי מעודן והפה מתמלא קרירות שאט אט משחררת עוד ועוד טעמי פרי נפלאים. יין שנועד לאוכל, או בקיצור – יין נפלא.

בלנד שלום: קברנה סובניון 42%, מרלו 40% ופטיט ורדו. בציר 2009. שנה חבית 13% אלכוהול. צבע אדום חזק ובוהק. ריחות בשלים של קסיס ופטל, עם תימין ומרווה מושלמים. בקצוות יש מעט טבק עם קפה. בפה ישנה מתיקות מאוד נעימה עם אלכוהול 13% שמחזיק יפה את עוצמות הפרי. הירקרקות והעשבוניות שמתגלה ביין לאחר כמה ערסולים מדהימה בעיניי. אפטר טייסט משובח. היין מעלה דמעות.

 

לסיכום: מדובר ביקב ביתי קטן שנחבא אל הכלים ומייצר יינות מהליגה של היקבים הטובים בארץ. זה קורה לא מעט בזכות הקפדה על חומרי גלם, ציוד טוב ויקב נקי למשעי. אך מעבר לכל זה, העיקר זו האהבה שבה עוטפים שלום ורות את היינות הללו.

את היינות הללו תוכלו לטעום בבית הספר שורק בקיבוץ נחשון שבו ניר שחם מקיים זו השנה ה- 6 את יריד יקבי הבית המסורתי שלו. בית הספר משמש כאכסניה לימודית. כמידי שנה עשרות יקבים קטנים יציגו את יינותיהם לטעימה ולמכירה וזו הזדמנות מרתקת להכיר מקרוב אנשים שהחליטו ללמוד תחביב אשר מענג לא רק אותם אלה הרבה חובבי יין. ביום שישי ה- 16.5 בשעות  10:00-15:00 יום שבת ה- 17.5 בשעות 10:00-18:00 במתחם יקב שורק קיבוץ נחשון.

 

נ.ב.

טעימת רוזה טרום ביקבוק נמזגה לי. ענבי קברנה סובניון 2013. 220 בקבוקים יבוקבקו בעוד שבוע. אני רק יכול לרמוז. לא מדובר בנקטר האלים אבל משהו מאוד קרוב. מאוד אפילו. מי שחכם שישיג.

 

 

 תמונות : איל גוטמן

להמשך הפוסט

יקב מוני ויקב בנימינה והדמיון הלא מחמיא

אלון גונן | 05.05.2014 | 17:13


מה יקב צריך על מנת להיות ולהיחשב יקב יציב, מוביל, עקבי, בעל אסטרטגיה ארוכת טווח עם יכולת ניתוח שוק וצרכי שוק מקומי ועולמי? זאת שאלה שאני מניח מעסיקה את רוב בעלי היקבים הגדולים והקטנים, כאלו שמשקעים מיליונים בשנה וכאלה שמשקיעים עשרות אלפי שקלים בשנה. התשובה, דרך אגב, מאוד פשוטה:

1: חומר גלם משובח וזמין לאורך שנים (בין עם הסכמים עם כורמים או בין אם גידול עצמי).

2: יקב שממוקם באזור תיירותי ובו יש ציוד מתאים.

3: יינן טוב.

4: יחסי ציבור ומיתוג.

 

יקב מוני: שוכן באחד האזורים היפים בארץ על הגבעות מעל עמק שורק ובמבנה עתיק מדהים.

היקב מגדל את חומר הגלם שלו למרגלות היקב. היקב נוסד בשנת 2002 ובימיו הראשונים שיווק יינות באיכות בינונית ומטה במחירים מאוד זולים. את רוב היינות היה מאוד קשה לשתות ולקח לבעלי היקב המון שנים להבין כי הם צריכים יינן טוב שיעשה מהפכה ביינות שלהם. מהפכה, ולא רק תדמיתית בצורת החלפת תוויות כפי שהם עשו מספר פעמים. בשנת 2009 הצטרף למשפחת ערטול היינן סם סורקה מי ששימש כיינן של יקבי הבוטיק של כרמל (קאיומי 2006 לדוגמה הוא יציר כפיו). סם סורקה לא רק הביא רוח חדשה, ידע וניסיון עשיר, אלא הביא גם חזון שליקב מוני היה חסר. החזון הוא לייצר יינות איכותיים כיאה ליקב עם חומרי גלם משובחים וציוד הכי מתקדם שאפשר לבקש. מבחינת סם סורוקה היה זה אתגר לא פשוט: לקחת יקב שממותג בשוליים ולהפוך אותו ליקב טוב. זה כמובן תהליך שלוקח זמן ממושך, צריך לשנות דפוסי התנהגות של עובדים שנשארו ביקב, צריך להנחיל שיטות עבודה אצל הכורמים. נדרשים סבלנות, מקצועיות והמון נחישות על מנת להצליח, ובשקט ובצניעות התחילו לצאת לשוק יינות חדשים שהראו כי היקב עובר שינוי. נכון בהתחלה היה צריך לגמור את מלאי החביות שהיה ביקב ואין זה סוד שלא מעט "יקבים" רכשו את החביות הללו ובקבקו אותם כמותג שלהם. עד היום יקב מוני מייצר עבור כמה עשרות יקבים את היין "שלהם" והם רק שמים תווית בשמם.

בשלוש השנים האחרונות יקב מוני התחיל להפתיע ולייצר יינות טובים שאפשר היה להתחיל להתייחס אליהם ברצינות. סוף סוף אפשר היה למצוא את היינות החדשים גם בחנויות היין ובסופרים ולא רק ביקב. והביקורת המחמיאות לכמה מהיינות עשו טוב ליקב והראו על הפוטנציאל והרצון של יקב מוני להמשיך במגמת ייצור יין טוב. המגמה הראתה כי יש מי שמוביל למטרה שעליה הוחלט, לנו ככתבי יין נותר לחכות להפתעות הנעימות שאכן הגיעו מהיקב, למשל סדרת הרזרב, סדרת שמשון ודלילה ויינות לבנים עם זנים מאוד ייחודיים.

לפני כמה ימים התבשרנו כי היינן סם עוזב את יקב מוני באופן מפתיע ומיידי ובמקומו נכנס היינן ששון בן אהרון שעד לפני כמה חודשים היה היינן הראשי ומנכ"ל יקב בנימינה. המינוי הפתיע ללא ספק, יקב מוני וסם סורקה לא סיפקו כל מידע מדוע עזב סם את היקב, בדיוק כפי שיקב בנימינה וששון לא היו מוכנים לומר מדוע נפרדו דרכם. במקרה של בנימינה ראינו בשנים האחרונות את ההשקעות האדירות בציוד ובמקביל ראינו את התפוררות היקב והיינות שהגיעו לשוק היו כל פעם פחות ופחות טובים.

בדרך כלל לא נהוג  להחליף סוס מנצח ובטח לא סוס בעלייה אבל במקרה של יקב מוני נעשו שני הדברים. והפעם לטובת יינן מוערך כדוגמת ששון אבל עם רקורד של יקב מאוד בעייתי בשנים האחרונות שחוץ מסדרה אחת או שתיים, היינות שלו די בינוניים.

נשאלת השאלה מה מטרת היקב, האם היינן החדש ימשיך בקו העשייה שהיה, האם יתרחב או יצומצם היקב? הרבה שאלות ללא מענה נותרו ומלבד כמה שורות לקוניות ששיחרר סם סורקה לא נאמר דבר. וזה בדיוק מה שקרה ביקב בנימינה. היינן ששון עזב לפני כחודשיים, לפניו עזב היינן אסף פז ולבנימינה מונה יינן צעיר שצריך להתמודד עם מלאי עצום ויקב בעייתי. מזכיר קצת את מוני. מעניין. נהוג לאחל בהצלחה ליינן חדש וליינן עוזב וכמובן שאני מאחל, אבל הפעם לא בייננים עסקינן הפעם בשני יקבים בינוניים שלא מסוגלים להתמיד בקו אחד, שעוברים תהפוכות כל כמה שנים וצריך להגיד זאת בקול רם: יקב צריך יציבות, יקב צריך אופק וראייה ארוכת טווח. לא יקרה דבר אם יהיו קצת פחות יקבים בין מאות היקבים שיש בארץ וזו האמת. זו דרך נוספת ליקבים אחרים להתאושש מכמות המלאי שיש לכולם במחסנים. אז באמת בהצלחה לייננים אבל תנו מנוחה של שלוש-ארבע-חמש שנים עם מתקפת יחסי הציבור שמן הסתם תתחיל בעוד כמה חודשים שכמה שהשינוי מבורך והיינות מעולים וכולי, הרי בעוד שנה שנתיים הגלגל שוב יחזור לשינוי הבא.

 

 

 

 

 

להמשך הפוסט

רוזה, רוזה: המדריך ליין הנכון של קיץ 2014

אלון גונן | 01.05.2014 | 02:04

 

יינות סמוקים (רוזה):

לאט לאט תופסים יינות הרוזה את מקומם בקרב הקהל, ויותר אנשים מתחילים להבין שהיין הזה שהוא לא ממש לבן ולגמרי לא אדום, פשוט מתאים כמו כפפה למזג האוויר הישראלי. יינות רוזה נעשים מענבים אדומים בשיטת עשייה של יין לבן. הבעיה העיקרית של יקבים קטנים לייצר יין רוזה טובה טמונה ברובה ביכולת הקירור של הנוזל.

המון שנים עשו רוזה בישראל כבדרך אגב. היה חסר צבע אדום במיכל של היין האדום אז שאבו מיץ והשאירו פחות נוזל על הקליפות במיכל, כך שהקליפות צבעו טוב יותר את המיץ והיתרה שנשאבה הפכה להיות יין רוזה. לא תמיד הייתה הקפדה על העשייה ולא ממש התייחסו אליו כנדרש וכשעושים בארץ משהו כבדרך אגב, כמו במציאות, התוצאות ברוב המקרים היו קטסטרופליות. מאיפה התחיל השיפור ונקודת המפנה? לטעמי, אני חושב שדווקא כתבות ענייניות של שגיא קופר ואלדד לוי העניקו לייננים מוטיבציה לייצר רוזה טוב ונכון. אי הוויתור של מבקרי היין וכתבי היין הם אלו שהצילו את הרוזה הישראלי ומנעו מייננים להתייחס ליין הסמוק הזה כיין שולי.

מאז המהפך ועד היום, כולם רוצים לעשות יין רוזה. אלו שמקפידים מצליחים ואלו שמחפפים פוגעים בשמו הטוב ועלולים להבריח את הקהל שמתחבר לסמוקים הנפלאים, והכל כך מתאימים לאוכל ולמזג האוויר בישראל. רק שתיית סמוקים טובים וראויים תגרום לעליית הצריכה. כל נוזל אחר שיש לו קצת ורדרדות בלחייו וטעמי תותי פרוטי, לא ראוי בעליל להיקרא סמוק. את אלו השאירו בצד שיסמיקו להם מבושה.

ולענייננו. קבלו את המדריך השלם ליינות הרוזה שתמצאו בחנויות היין. את חלקם אתם חייבים לטעום בקיץ הקרוב:

רוזה סוסון ים: בלנד מענבי סנסו, קונאג' וגראנש.

אני אתחיל עם הרוזה האחרון שטעמתי שבוקבק לפני מספר ימים ונעשה על ידי יקב סוסון ים. זו הפעם הראשונה שזאב דוניה עושה יין סמוק ובסך הכל ביקבק ממנו כ 600 בקבוקים. 300 מהם נמכרו לשף איל לביא מרוקח ים ורוקח שוק והיה לי הכבוד להיות חלק מסיעור המוחות שהיה בטעימה בה החליט אייל על הרוזה הספציפי הזה להיות היין שילווה את המנות במסעדה שלו.

הרוזה של סוסון ים נעשה בסגנון  עמק הרון. ענבי ה COUNOISE תורמים ליין פלפול וחומציות טובה וארוכה, ענבי CINSAULT הם זן המעניק ארומטיות ורעננות ליין. אפשר למצוא את הזן הזה בכל אזור דרום לבנון והם עושים ממנו יין אדום זני. ענבי הגראנש ביין הזה מאוד מינוריים ועומדים רק על 5% הם שהעניקו רכות ותיבול של גרגרי-יער.

12.5% אלכוהול, צבע היין ורדרד עדין כדג הסלמון, ריחותיו נקיים כשל פרי צעיר ותוקפני, והאלכוהול מורגש ומרגש.

בפה היין חומצי עם מתיקות עדינה שבאה לידי ביטוי בעיקר באפטר טייסט, היין מאוד מתובל וטעמי אשכולית אדומה מוצקה ומרעננת. זה יין עם נוכחות טובה שיחזיק מצוין מנות של דגים מתובלים, בשרים על האש ואפילו נקניקיות חריפות. יופי של יין. מחיר: 82 ₪ לבקבוק אחד או 70 ₪ בקניית 6 בקבוקים. יש רק 300 בקבוקים. תשיגו אחד. מדובר בחוויה.

 

יקב פלטר רוזה 2013: 13.2% אלכוהול, בלנד של גראנש, קברנה וקברנה פרנק.

ריחות של פרי הדר עדינים, בפה אפשר לחוש אבטיח בשל עם קלמנטינה חמצמצה.

צבע היין ורדרד בהיר ומאוד יפה. החומציות טובה והאפטר טייסט עם עיקצוץ אלכוהולי שמעניק טוויסט מאוד ייחודי לרוזה. יין שיתאים מאוד לגבינות בשלות, עופות בגריל והאמת סתם להתענג על הבקבוק. 70 ₪ VFM

 

יקב לוריא רוזה 2013: 13.5% אלכוהול. בלנד של קברנה סובניון, מרלו וברברה.

צבע ורדרד סלמון נקי וצלול. יין מאוד חד וקריספי, באף הברברה שולט ויש התפרצות של פרחים ודובדבנים, בפה המרלו במיטבו ואפשר לחוש את התות שדה הבשל, האפרסק ומעט ליצ'י בקצוות. אפטר טייסט נעים מאוד. הקברנה סובניון שאמור היה לתת גוף ותיבול חריף יותר קצת מפריע לשני הזנים שמאוד מתאימים לרוזה. מחיר היין 80 ₪ VFM

 

יקב הר אודם רוזה 2012: 13% אלכוהול, בלנד של קברנה סובניון וסירה. צבע אדום בהיר צלול ונקי. ריחות של תות שדה עדין ומעט פטל. בפה האפרסק הלבן שולט עם מעט ליים ואשכולית, יין מאוזן להפליא עם אפטר טייסט משובח. 70 ₪ יופי של יין. מומלץ להקפיץ בשמן זית כבדי עוף.

 

יקב אסף רוזה זינפנדל 2013: יין בסגנון קליפורני. היין עשיר בריחות אופייניים לזן הנפלא הזה וקצת בועט במוכר שצריך להיות ביינות רוזה. ריחות של עשבי תיבול רטובים, מעט וניל, טבק ואפילו הפלפל יוצא החוצה. בפה ובעיקר בחלק האחורי של הלשון יש עיקצוץ של טבק ומעט שוקולד. מעניין שהוא משחרר טעמים של זינפנדל אדום ובד בבד אני יודע שהוא לא חווה חבית או השריה מאוד ארוכה של הקליפות וזה מה שמרתק בזינפנדל של אסף, כמו שכתבתי, רוזה לא אופייני ולא מוכר לחך הישראלי. שונה, מעניין ומרתק.  75 ₪ VFM שווה להכיר. יין שיתאים להמבורגר ועל האש בכלל.

 

יקב הרי גליל, רוזה 2013: 12.5% אלכוהול. יין עם ריחות חזקים בעיקר של תות שדה בשל ורימונים עם מעט ליים בקצוות, מה שכבר נותן ליין תחושת רעננות מדהימה. בפה מתיקות קלה ונעימה המון תבלינים עם דובדבנים חמוצים ופומלה בשלה. יין מאוד מאוזן ומאוד נעים לשתייה. 50 ₪ VFM מדהים. יין לגבינות קשות, דגים  ופירות ים.

 

יקב ויתקין מסע ישראלי ורוד 2013: בלנד מענבי סירה, קריניאן טמפריניו וקברנה פרנק.

12.5%  אלכוהול. צבע ורוד אדמדם, ריחות של פירות אדומים בשלים, קצת יותר מדי הייתי אומר. בפה יש מתיקות של תות שדה ופטל ריבתי, באפטר טייסט יוצאים תבליני הטמפריניו אבל לא מספיק עם עוצמה. האלכוהול בגלל המתיקות לא מספק ונעלם מהר. אין תחושת רעננות כמתבקש מיין צעיר .

66 ₪   VFM

יקב דלתון רוזה 2013:  13.5% אלכוהול. ריחות טובים של פרי הדר מעט בוסריים לצד תות שדה בשל. בפה יש טעמי פירות אדומים עם מעט פלפל. היין מאוד מאוזן וזורק כל הזמן עוד ועוד טעמי פרי קלילים ומענגים. יופי של רוזה. 45 ₪ VFM מעולה. מחיר מצוין. יתאים מאוד לפיצות עם סלמי או אנשובי. עופות בגריל ורוסטביף, שאפו.

 

יקב ברבדו רוזה: 100 אחוז ענבי קברנה פרנק, 13% אלכוהול.

מדובר בסוג של תותי פרוטי. מתיקות מוגזמת, גוף קליל מאוד, אין שום דבר בחלל הפה שצריך להיות ביין ( יובש, אלכוהול, עפיצות), אין שום דבר שמזכיר קברנה פרנק אם ציפיתי לרמזים ירוקים הם לא היו אם ציפיתי לפלפל שחור, סיגליות, פלפלים ירוקים, עשבי תיבול טריים גם הם לא היו. נאדה. עבודה מאוד חובבנית רק על מנת לייצר רוזה כי השוק דורש אז ניתן לו. 92 ש"ח VFM  מוגזם לחלוטין.

 

יקב רקאנטי: רוזה 2013. ענבי ברברה עם תוספת מרלו. ריחות טובים של אפרסק לבן, בפה יש המון טעמים עשבוניים מאוד מעניינים. המרלו העניק את המתיקות המעט מעיקה עלי באופן אישי אבל בסך הכל היין מעניין ומאוזן . 69 שקל VFM  . יתאים מאוד לבשרים קרים.

 

יקב קסטל: רוזה 2013: בלנד של מרלו, מלבק וקברנה פרנק. צבע ורדרד סלמון. רוזה מתוחכם עם ריחות מאופקים של תות שדה, רימון ודובדבן צעיר, בפה יש פירות הדר וניחוחות קלילים של דבש. היין מאוד מינרלי שפותח מאוד יפה את התיאבון. לדעתי איפוק היין מעיד על כך שהיין יצא מוקדם מדי לשוק וחבל. 99 ₪ . יתאים מאוד לסלמון מעושן, קצת כבד אווז מטוגן (קצת אבל) וגבינות בשלות.

 

יקב עגור רוסה 2013: בלנד של קברנה פרנק, מורבדור וקברנה סובניון. 13% אלכוהול

אחד היינות הטובים שטעמתי. צבע סלמון יפה, בעל גוף קל בינוני, ריחות קלילים של דבש וניחוחות עשבוניים, בפה יש חבילת טעם מורכבת של תות שדה, פירות יער חמצמצים, רימון בשל, המון מינרליות, יין חסון ומאוזן להפליא. יופי של יין שמתאים אפילו לתבשילים. 84 ₪ VFM

 

יקב בזלת הגולן רוזה: קברנה סובניון עם תוספת ענבי איזאבלה. 14% אלכוהול.

היין מתהדר בצבע אדום חזק צלול ונעים, באף יש ריחות של סוכריות דובדבן ותותים, בפה יש טעמי פירות יער ואוכמניות בשלות על גבול הריבה ומה שמעניין זה המרירות שמקבלים בבליעה ובאפטר טייסט, מרירות נעימה מאוד. יין טוב. 99 ₪ VFM מעט יקר מידי. יתאים לארוחת בשר על הגריל.

לסיכום: הקיץ בפתח, הניחו את היין האדום שלכם בצד. ותרו על הלבן. שתו יינות רוזה.

להמשך הפוסט

יקב ברבדו: הגיע זמן יינן

אלון גונן | 24.04.2014 | 15:36

יקב ברבדו:

מיקום כרמים: כרמי יוסף אשר שופעת אדמת גיר כבדה ועשירה באבן.

ייננים: פרופסור בן עמי ברבדו ופרופסור עודד שוסיוב.

שנת הקמה: 1999.

ישנם מספר יקבים בארץ שאנחנו יודעים מה נקבל מהם בכל שנה. הם מייצרים בעקביות יינות שאפשר לזהות כבר מהלגימה הראשונה, מי למשל? יקב קסטל המזוהה עם השרדונה המאוד שונה שלו, הפטיט קסטל והגראנד ווין שתמיד יהיו בהם אותם זני ענבים ואותו קו פילוסופי של היינן, או למשל יקב מרגלית שבמשך שנים עשה יינות עם קו עשייה ייחודי, וכמובן – יקב סוסון ים עם ייחודיות הזנים שלו. בנוסף לאלו, יש עוד כמה יקבים בעלי קהל השבוי אחר קו העשייה שלהם, לטוב ולרע.

יקב ברבדו זוהה תמיד עם שני הייננים האקדמאים שלו, פרופסור בן עמי ברבדו ופרופסור עודד שוסיוב, אשר חוקרים את ענף הגפן שנים רבות ובתנאי המעבדה. השניים חקרו בעיקר את כל נושא ריחות הגפן ומיצוי הארומות והטעמים שיש בענבים. בשלב מסוים החליטו השניים להעביר את המחקר המעבדתי לכרם ולייצר יינות איכות בעלי אמירה מיוחדת אשר כל דבר בו מוסבר בצורה פדגוגית מדעית שקשה להדיוטות להתווכח או להבין את כל המונחים האקדמאים. אכן כבר מההתחלה יקב ברבדו נהיה לשם דבר והיינות דיברו בעד עצמם. היקב איגד בתוכו קהל שבוי והמון לקוחות קבועים שבאו לשמוע את הייננים שמבחינתם הם ייצרו את הטוב ביותר והיינות שלהם נמכרו כמעט מיד עם הגעתם לשוק. היינות אכן אופיינו בצבע עשיר וריחות ממכרים והוא ללא ספק נכנס לפנתיאון של יקבי הבוטיק המובילים והמכובדים שמייצגים אותנו נאמנה גם בארץ וגם בעולם.

כתבתי לא מעט על יינות ברבדו בשנים האחרונות ואיפשהו זיהיתי ביינות של השנים האחרונות שינוי שלא תמיד עלה בקנה אחד עם הפילוסופיה של היקב. אט אט היינות החלו להיות פחות מרגשים, עם פחות אמירה, מעט אגרסיביים אפילו וללא ייחודיות כפי שמתבקש מיקב כזה. אז נכון שאפשר לתרץ זאת בשנה לא טובה, באקלים וכולי אבל אלו רק תירוצים. היינות אומנם עוברים מסך אם באלגוריה עסקינן ואכן נמכרים היטב (בגלל שמם), אבל היינות לצערי רחוקים מלהיות יינות שראויים ליקב כזה. הגוף מאוד בינוני, הפרי מינורי, העץ מעניק טעמים של חביות צרפתיות ואמריקאיות שדיי משתלטות על הפרי ויש תחושה שנבצרו מוקדם מידי ולא הגיעו לשיאם. האלכוהול לא תמיד מחזיק ויש בעיית איזון. אז אולי הגיע הזמן ליינן?

ברבדו רוזה 13: 100 אחוז ענבי קברנה פרנק, 13% אלכוהול.

מדובר בסוג של תותי פרוטי. מתיקות מוגזמת, גוף קליל מאוד, אין שום דבר בחלל הפה שצריך להיות ביין ( יובש, אלכוהול, עפיצות), אין שום דבר שמזכיר קברנה פרנק. אם ציפיתי לרמזים ירוקים הם לא היו אם ציפיתי לפלפל שחור, סיגליות, פלפלים ירוקים, עשבי תיבול טריים גם הם לא היו. נאדה. עבודה מאוד חובבנית רק על מנת לייצר רוזה כי השוק דורש אז ניתן לו. 92 ₪ VFM  מוגזם לחלוטין. ולמה נעשה הרוזה הזה אני שואל, "כי לתת לחם ושעשועים לתושבי האימפריה הרומית החזיק את הקיסר כמה שנים בשלטון".

ברבדו שרדונה 13: 12.5% אלכוהול, חלק מהמיץ שהה כ 3 חודשים בחבית .

שרדונה חנפן וזו הבעיה שלו. ריחות טרופיים עם מעט הדרים בוסריים, המון חמאה, יין לא גדול ולא מרגש יין שכל יקב גדול עושה ומוכר אותו בחצי המחיר שברבדו דורש עליו. 92 ₪.

ברבדו קופאז': בלנד: קברנה פרנק, שיראז, קברנה סובניון. 14.5% אלכוהול 12 חודשי חבית.

אם בשרדונה עשו יין חנפן שיימכר טוב במסעדות אז בבלנד החליטו לעשות יין קשה ובומבסטי שיעשה שמות בפה של הלוגם. יין עם עוצמות פרי כבדות, ריחות תוקפניים והמון תיבול. יין שקשה להתעלם מטעמו ומחוזקו עד שקשה לגבש לגביו דעה. פטיש בפה ופטיש בראש אחרי כמה לגימות.

150 ₪ VFM לא.

לסיכום: היקב מייצר 5 סוגי יין מתוכם השלושה. הלבן חנפן, הרוזה לגמרי מיותר, הבלנד בומבסטי.

מדובר ביינות שיש תחושה שמנסים לרצות ותו לא. כמעט והייתי אומר שמזלזלים באינטלגנציה של חובבי הברבדו ההוא שהעניק לנו יינות טובים עם אמירה ויכולנו לזהות אותם בלי בעיה אפילו בטעימה עיוורת. משהו משתנה בברבדו ואני יודע שקשה למי שחושב כך לומר משהו מפאת כבודם ומגיע להם ללא ספק את כל הכבוד הראוי אבל מפאת כבודם אני חושב שכן צריך לומר:

הגיע זמן יינן.

 

להמשך הפוסט