מחירי היין במסעדות: שמים סוף לאי שפיות

אלון גונן | 12.04.2014 | 19:05

הגיע הזמן לשים סוף למחירים המטורפים של היין הישראלי במסעדות.

חג הפסח הוא חגם של היקבים בכל הקשור במכירת יין. עשרות מבצעים, עשרות השקות של יינות ביקבים, תערוכות יין, דוכני יין, חנויות יין. כולם משתתפים במכירה הכי גדולה של השנה.

בחודש האחרון הסתובבתי בתערוכות ובחנויות היין ובעצם הבנתי כמה שאנחנו טיפשים ומוכנים לשלם מאות אחוזים יותר על אותו יין שמוגש לנו במסעדה.

בואו נגיד את האמת: יין הוא בעצם מוצר שעומד על המדף. לא אוכל, לא שותה כמעט ולא מתקלקל ובעצם לא עולה למסעדן לתחזק אותו. מסעדן קונה יין ב X כסף ומוכר אותו כפול 4 X . למה?? מי קבע שצריך לשלש וברוב המקרים גם להכפיל בארבע ולהוסיף מע"מ. מי אמר שזו הנוסחה למכור יין ולהרוויח מיין? האם בשיטה הזו בעצם לא פוגעים ביקבים ובתעשיית היין ומרחיקים את ציבור חובבי היין מיינות ישראלים? אין אחד שלא כועס על מחירי היין במסעדות ושאל את עצמו למה בישראל יין עולה יקר כל כך. אין בכלל פרופורציה למחיר שהמסעדה קונה את היין מהיקב ובתמחור לסועד. והכעס בצדק, רוב חובבי היין יודעים כמה עולה בקבוק היין באמת. ואני חוזר שוב לחודש הזה של פסח, שרוב היינות הטובים נמכרים ב- 50-70  שקלים. יקבים כמו רמת הגולן, טפרברג, ברקן, בנימינה, דלתון, כולם עושים מבצעים ומוכרים, ואני בטוח שאף אחד מהם לא מפסיד. לא הם ולא בעלי החנויות. אם יין נמכר בחמישים שקלים או בשבעים שקלים החנות קנתה אותו במחיר שנע בין 25-37 שקלים.

במסעדות זה סיפור אחר. מגיע נציג של יקב למסעדה טובה ונתקל ברוב המקרים במנהל מסעדה שלא בטוח שמבין ביין, אבל נוסחאות הוא דווקא יודע. מניסיונו מנוסחאות המזון, מנת אוכל מתומחרת ללקוח על פי פרמטר של מחיר חומר הגלם כפול שלוש. מבחינתו, זה מוצר שאפשר להרוויח עליו הרבה כסף ולקבל מתנות מהיקבים ולקבל הנחות ומבצעים, והוא בכמה משפטים קטנים מנפח את האגו ליינן או לנציג היקב "שאנחנו" מכבדים בתפריט שלנו את היין שלכם ותחשבו כמה חשיפה היין שלכם יקבל פה במסעדה. ככה הפנטזיה עובדת ובעל היקב או הסוכן כמובן משתכנעים כי מי לא רוצה להיות בתפריט של מסעדה טובה ומרשימה. ואז מתחילים לדבר על המחיר ועל ההנחות ועל המבצעים ועל תוספות בקבוקים לצורך טעימה לצוות ולהיכרות היין ועוד ועוד יין שניתן חינם, אבל הנה הטריק – אף אחד לא באמת מגלגל את ההנחות המטורפות שהיקבים נותנים למסעדות ללקוחות. זה מה פתאום, היין ישולש עם תוספת מע"מ ויימכר בסכום גרנדיוזי כי אותו נציג מסעדה אמר לבעל היקב: "היי היי היין הזה מדהים, הוא צריך להיות במחיר גבוה וככה יכבדו אותך ויגידו שאם תתמחרו את היין הזה כל כך יקר אז הוא בטח טוב", ובעל היקב הרי רוצה שיכבדו אותו ומחיר גבוה של יין מעיד על יין מעולה כביכול. קשקוש. פשוט קשקוש.

הנה דוגמה לתפריט של מסעדת שולחן שיצא בימים אלו לשוק.

כוס שרדונה רקאנטי רזרב נמכרת במחיר של 44 ₪. בבקבוק יש 4-5 כוסות יין במזיגה נכונה, דהיינו בקבוק עולה 190-ה220 שקל במסעדה. אותו בקבוק עולה בחנות יין 75 שקלים. המסעדות קונות את היין מהיקב או מהמפיץ שלה ב- 40 שקלים לפני הנחה ומבצע. תעשו את החישוב אתם בכמה הכפילו את היין הלבן הפשוט והקליל הזה. והנה עוד דוגמה מאותו מסעדה. כוס מרלו הראל של קלו דה גת -  45 שקלים.  בחנות יין תמצאו אותו ב- 95 שקלים לפני הנחה ומבצע. המסעדות קונות אותו ב- 50 שקלים,  במסעדת טוטו ששם עד לא מזמן היה סומלייה בכיר, היינות מתומחרים ללקוח גם כן על פי פרמטר לא ברור – כוס סובניון בלאן של כרם שבו 42 ₪, כוס ריזלינג קאיומי של כרמל 40 ₪, כוס שורש צרעה 52 ₪, כוס מרלו רזרב פלם 52 ₪, כוס גראן וין קסטל 72 ₪.

אז אני אגלה לכם מה הפרמטר היחידי לתמחור היין והוא מאוד פשוט: במחיר שמסעדה קונה בקבוק נמכר כוס. המסעדה מרוויחה עוד 4 כוסות או שלוש וחצי אם המזיגה היא לא מקצועית.

יקומו עכשיו היקבים ויגידו, מה פתאום, זה לא המחיר. אז נכון, בקבוק שרש צרעה נמכר ביותר מ 52 ₪ למסעדה וגם הגראנד וין של קסטל ועוד כמה יינות, אבל המסעדות מקבלות על כל ששה בקבוקים שהם קונים בקבוק בונוס ופה זה לא מגולם ללקוח. כל בקבוק יין ישראלי נושק ל- 200 ₪, 59 דולר וביורו אולי זה נשמע יותר זול – 42 יורו.

בקבוק רוזה של יקב שאטו גולן נמכר ב 185 שקל. WTF? יין רוזה שקילו ענבים עולה 5-12 שקלים. זכוכית הבקבוק של שאטו אומנם יקר אבל לא עולה על 20 שקל. יין ללא חבית ואפילו ללא עלי זהב בפנים מתומחר ב- 185 שקל. האם זו השיטה של שאטו גולן לומר ככה מקדמים את היין הישראלי בארץ, ורוזה דומה של יקב קסטל נמכר רק ב 175 שקל, נכון רוזה טוב אבל מחירו צריך להיות 90- 80 שקל לא יותר. אז למה המחיר הזה. אותם יננים ובעלי יקבים שמתלוננים כי לא שותים יין ישראלי, הנה התשובה שלי: בטח שלא ישתו את הרוזה שלכם במחיר הזה. הוא לא שווה את זה ושום רוזה ישראלי לא שווה את זה. שרדונה של קלו דה גת נמכר שם ב 260 שקל, 79 דולררר. שיאזור אומץ בעל היקב או מי שהחליט על מחיר היין וייסבר לנו את האוזן איך נקבע המחיר לשרדונה הזה.

גשם לבן של שאטו גולן נמכר ב 330 שקל. איך אומרים היום? חחחחח…זה כמעט מזכיר לי את הבדיחה על רוכבי האופנוע שצריכים כלי גדול בין רגליהם כדי להוכיח משהו.

יש עוד עשרות דוגמאות והמחירים בשאר המסעדות דומים מאוד למחירים הללו. זו מין שיטה כזו להעתיק מחירים. מצד אחד בעלי המסעדות יגידו שהיקבים לא מוכנים להזנות את היינות שלהם ומצד שני היקבים יגידו כי אין להם שליטה על המחיר שנקבע ליין.

אז מי אשם בעצם? האמת לא אלה ולא אלה. אנחנו אשמים. אנחנו שמוכנים לקבל מחירים כאלו מטורפים ליין ישראלי. אנחנו שמאוד רוצים לקדם את תעשיית היין ולפרגן לענף הרעוע הזה. אנחנו שותקים ומשלמים מחיר לא שפוי. הרי כולנו יוצאים למסעדות ורובנו מקבלים את החשבון בסוף ומשלמים בכרטיס האשראי ובסוף החודש כשמקבלים את דף הפירוט רואים ששילמנו במסעדה 400-600 שקל כשחצי מזה היה על מחיר היין, אז הכעס והאמירה הזו לעצמנו שאנחנו מטומטמים צפה ועולה. שום יין ישראלי לא צריך לעלות יותר מ 160 שקל. שום יין. גם לא מרגלית וגם לא גאראג' דה פפה ואפילו לא אמפורה. יין ישראלי לא צריך לעלות כל כך הרבה כסף.

אז מה לעשות?

זה מאוד פשוט. צריך להחליט שמביאים יין מהבית ומשלמים דמי חליצה. מסעדה שלא תהיה מוכנה לחלוץ לכם – פשוט אל תלכו לשם. צריך לא להתבייש ולדרוש שבתפריט היין של המסעדה יהיו יינות נגישים במחירים של מחיר המנה העיקרית, לא יותר.

יינות של יקבים שנמכרים במסעדות במחירים המופקעים שאותם ציינתי פשוט לא לקנות את היינות הללו. גם בחנויות וגם ביקבים עד שבעלי היקבים יוציאו את היינות שלהם או ידרשו מחיר שפוי עבור הלקוחות שלהם במסעדות. ידרשו בעלי היקבים לגלם את ההנחות שהם נותנים למסעדות ללקוח. המסעדה לא רוצה? פשוט תצאו משם. אני הלקוח שלכם ואני רוצה לשתות את היין שלכם במחיר שפוי. להפסיק להתרשם מסיפורי יין שמספרים לכם במסעדות. הסיפורים לא מעניינים. אני יוצא למסעדה ליהנות מאוכל טוב ויין טוב במחיר שפוי. לשאטו גולן יש בקבוק יקר בגלל העיצוב? זה ממש לא מעניין אותי. יקב אלכסנדר עוטף את הבקבוק שלו בתכשיט? סליחה, אבל גם זה ממש לא מעניין אותי. באתי לשתות יין.

יקב כרמל, יקב בנימינה, יקב דלתון, יקב טפרברג, יקב רמת הגולן, יקב רקאנטי – יש להם יינות מעולים שמתאימים מצוין לאוכל ישראלי ויש להם יינות במחירים שפויים שאותם צריך לרכוש במסעדות ולא לרכוש סיפורים וחלומות של בעלי יקבים. אני לא צריך לממן את החלום או את התחביב של שום יקב.

יין יקר לא קונים ולא צריך להתבייש. לא מצאתם יין ישראלי שמתאים לכם מבחינת המחיר? קחו יין יבוא. רק ככה נוכל להוריד את המחירים הלא שפויים של יינות ישראלים במסעדות. לא ילמדו בטוב ילמדו דרך הכיס. שמים סוף למחירים המטורפים של היין הישראלי במסעדות.

להמשך הפוסט

המדריך ליינות בפסטיבל "ארץ כרמים וטעמים"

אלון גונן | 03.04.2014 | 20:35

 

 

פסטיבל "ארץ כרמים וטעמים"

פסטיבל יין אזורי, גני הנדיב 9-10/4/2014

 

 

פסטיבל "ארץ כרמים וטעמים" הנו פסטיבל יין אזורי ראשון שיזמה אוצרת היין רותי בן ישראל, מי שהיתה אוצרת היין לשעבר של יקב כרמל ומי שאחראית על פיתוח המותג "יין אזורי", אשר כולל את האזורים הר הכרמל ומורדותיו, בקעת הנדיב ומושבות הברון – זיכרון יעקב, בנימינה – גבעת עדה, עמק אלונה ועמק חפר. היקבים האזוריים מייצרים את היינות מענבים הגדלים באזור ובחלקם אף על ידי דור ההמשך של הכורמים באזור. בפסטיבל הראשון באזור, תוכלו לפגוש יקבי הבוטיק וגארג' המציגים לראשונה את היין שלהם לצד יקבים גדולים וותיקים.

לבאי הפסטיבל יחכו היקבים הללו: יקב סומק, יקב שפיה, יקב כרמל, יקב בנימינה, יקב תשבי, יקב ארנס, יקב אסמביה, יקב שירום, יקב ראובן, יקב אלונה, יקב אייל, יקב סלומון, יקב ארגוב, יקב בת שלמה, יקב וורטמן, יקב שושנה, יקב דדה, יקב שגיא, יקב רקנאטי, יקב אליגוטה, יקב עביה ועוד.

ללא ספק מדובר בכמות נכבדה של יקבים אזוריים אשר מייצרים עשרות סוגי יין, חלקם טובים, משובחים ומרתקים ובחלקם כאלה שלא כדאי להתעכב עליהם. על מנת להקל על באי הפסטיבל שרוצים לחוות כמה שיותר טעמים וחוויות מרתקות ערכתי טעימות טרום פסטיבל ורשמיי כאן מובאים בפניכם ועל פיהם תוכלו לטייל בין הדוכנים ולחוות דעתכם.

מאוד קשה לטעום הכל ואפילו בלתי אפשרי. מומלץ אפילו לבוא פעמיים לאירוע. לקחת פנקס קטן ולרשום בו את ההערות שלכם. באופן כללי תמיד כדאי להתחיל עם יינות לבנים, לעבור ליינות רוזה ורק אחר כך אדומים. להחליט לטעום יין אחד או שניים בכל דוכן ולא להתפתות לטעום הכל. אחרי 5-8 טעימות כבר לא תבדילו בין יין ליין ולכן באמת רצוי לטעום רק דברים ספציפיים. מדי פעם רצוי ללגום מים ולשטוף את הכוס. לעשות הפסקה בין מספר דוכנים ולאכול משהו, כמו לחם וגבינות על מנת לרפד את הבטן ורק אז להמשיך הלאה. הכי חשוב זה לשאול שאלות ולא להתבייש, באתם ללמוד ולהכיר את היקבים והם מצפים לשאלות שלכם. והכי הכי חשוב זה ליהנות ולחייך למטעימים וכמובן לעצמכם. הרי בסך הכל זה יין. הוא נועד לשמח ולרתק אותנו.

שלושה סוגי קריניאן טובים ביותר בפסטיבל וכל אחד מתפתח באופן שונה בפה, לכן שווה לטעום את שלושתם ולהחליט מה טעים לכם:

יקב כרמל: אני הייתי מתעכב על הקריניאן 2010: יין שכרמל צריכה להתגאות בו.

יקב תישבי: אסטייט קריניאן 2007 סינגל וויניארד.

יקב מבצר עתלית : קריניאן 2011 מדובר בקריניאן משובח.

הנה עוד כמה יינות ויקבים שכדאי להתעכב עליהם:

יקב אייל: אחד מיקבי הבוטיק שעושה יינות נהדרים ובמחירים שפויים, ויינותיו הטובים הם:).

בלנקו 2012: יין לבן עם טעמי פרי משובח, חמאתי מאוד. יופי של יין.

יקב אליגוטה: סנג'ובזה 2010: מדובר ביין מורכב בהמון טעמי פרי מיוחדים.

מרלו 2011: מרלו אזורי מאופייין בפרי בשל עם עם ארומות מענינות. יין לחובבי המרלו האיכותי.

יקב סלומון: שיראז 2008. שיראז מיוחד שמתפתח מהר מאוד בכוס. פרי טוב ולא מעיק יופי של יין.

יקב דדה: מלבק ברברה 2011 . בלנד מאוד ייחודי המעניק אין ספור טעמים בפה. יין לאמיצים.

יקב שושנה: סירה 2009. סירה שמטופל על פי עשיית העולם החדש. עוצמות פרי במינון נכון. יין קר ומענג.

יקב אלונה: בלנד עגול גראנש 2011. ענבים שעד לא מזמן עשו מהם מיץ ענבים. באומץ ובכישרון ביקב אלונה טיפלו בהם נכון והתקבל יין עוצמתי, המון פרי ואיזון נפלא. אסור לוותר.

יקב בנימינה: רוסאן 2012. יין לבן שמתחיל לתפוס פופולריות בשנתיים האחרונות. שווה לטעום ולהשוות לוויונייה ולשרדונה שכולנו מכירים.

יקב רקאנטי: שרדונה רזרב. טעמי עץ מאוזנים להפליא עם טעמי הפרי המעט טרופי, חמיצות נפלאה וסיומת ארוכה ומענגת.

יקב סומק: מדובר ביקב משפחתי שהבעל כורם והאשה שאתו ייננית. בהרמוניה מושלמת הם משתמשים בחומר הגלם הכי טוב שיש באזור עם דיוק בעשיית היין. היינות של סומק מרגשים, מלאים בטעמים וקצת קשה לי להמליץ על אחד או שניים שלהם. תתעכבו בדוכן שלהם כמה שיותר.

יקב ארגוב: פטיט סירה 2012. לא טעמתי את ה 2012 טעמתי את ה 2010 לפני חצי שנה וזה מה שרשמתי עליו (פטיט סירה 2010, 18 חודש בחבית אמריקאית. 14% אלכוהול.
צבע ארגמני נוטה לשחור בוהק ומרשים. ריחות מתוקים של פירות כחולים ושחורים (אוכמניות ופטל), המון תבלינים רטובים. יין מאוד בשרני ומאוד מרוכז. בפה יש המון טעמים בשלים של פרי משובח, יין מאוזן מאוד ורענן מאוד, יין אלגנטי מרשים. אפטר טייסט משובח
מבחינתי זו תהיה הזדמנות לראות אם היקב עקבי וממשיך לעשות דברים נפלאים.

יקב וורטמן: נתיב אופקים2011. יין מאוד עוצמתי ובעל נוכחות מסיבית של צבע כהה, ריחות עמוקים של דובדבן בשל מעט ריבתי ופלפל שחור. גם בטעימה היין ממשיך לשמור על קו נוקשה, וטעמי החבית מתמזגים בצורה מושלמת עם השוקולד והפלפל.

יקב ארנס: ארנס 2010. בלנד של סירה, פטיט ורדו, קריניאן ומורברדה. יין ראשון אישי של היינן קובי ארנס. מדובר בבלנד יחודי עם צבע סגול עז. עפיצות טובה. טעמי פרי נקי וריחות חווה מענגים. יופי של יין .

יקב ראובן: קברנה סובניון 2010. קברנה חד ותוקפני. בשלות נפלאה של פרי. לחובבי הקברנה העוצמתי. היקב מטעים גם את הקברנה ה2011 שווה להשוות.

 

וקצת קרדיט לאנשים שעושים את הפסטיבל:

ארגון, תעוזה ומעוף: רותי בן ישראל

על הצד הקולינרי אחראי : בני בן ישראל

על היחסי הציבור: אורלי סגל

הפקה: חגית לרר

על הגבינות: מחלבת משק יעקובס

להמשך הפוסט

כרמי יוסף זה לא רק יקב ברבדו: סיור טעימות

אלון גונן | 02.04.2014 | 11:52

כרמי יוסף זה לא רק יקב ברבדו, זה גם יקב רד פואטרי ויקב בזק 

כרמי יוסף הוא ישוב קהילתי המוקף בשטחים חקלאיים שעיקרם ענבי יין, ענבי מאכל, זיתים ופירות.

כ- 7,500 דונם של אדמת גיר כבדה ועשירה באבן. סביב אדמות אלו ישנם שלושה יקבי בוטיק אשר מייצרים יין ולשלושתם מרכזי מבקרים בהם ניתן לבוא ולטעום את יינות האזור. יקב ברבדו הוא יקב שמתוקשר היטב לקהל עם יחסי ציבור מצוינים ואת היין שהוא מייצר מלווים שני פרופסורים – בן עמי ברבדו ועודד שוסיוב, אשר עוסקים במחקר על גפן ובעיקר בארומות שהגפן מפיקה. ביקב רד פואטרי היינן הוא דובי טל, כורם וחקלאי המייצר באהבה את יינות רד פואטרי, מייצור השתיל, דרך הגידול בכרם ועד היין עצמו. חנן בזק הוא היינן של יקב בזק אשר התחיל לייצר יין ב- 2007.

לאחרונה ביקרתי באזור כרמי יוסף ולהלן רשמיי על היין, כולל ה- VFM שיובא לחוות דעתכם.

רשמי טעימה:

יקב רד פואטרי: היינן דובי טל. היקב ומרכז המבקרים נמצאים בחוות טל, כשבע דקות מכרמי יוסף.

רד פואטרי ארליך 2009:

בלנד בורדולזי מענבי מרלו, שיראז, קברנה סובניון ופטיט ורדו: 18 חודשים בחבית.

צבע אדום ארגמני בוהק. באף יש ריחות אגרסיבים של חבית. בפה טעמי החבית מאוזנים להפליא עם עוצמת פרי מאוד נעימה. אלכוהול טוב עם חמיצות נהדרת. מומלץ לשתייה אחרי כמה דקות בכוס וזאת על מנת להיפטר מריחות החבית ולגלות יין נעים מאוד לשתייה.  89 ₪ תענוג אמיתי, VFM.

רד פואטרי שרונה 2009: 

60% קברנה פרנק עם תוספת של מרלו. 16 חודשים בחבית.

היין מאוד מתובל ומפולפל. תוספת המרלו העניקה ליין ייחודיות מדהימה.

הקברנה פרנק העניק פלפל וחמיצות טובה ובשלות ענבי המרלו עושות בעיניי את היין הזה למאוד מיוחד. יופי של יין. 99 ₪ VFM

רד פואטרי אהרונסון 2009:

בלנד של מורברדר וסירה: 18 חודשים בחבית.

זה יין מהליגה של הגדולים. צבעו סגול בוהק, ריחות של פירות יער ותבלינים בעיקר הפלפל, המון טעמי פרי המשתנים ללא הרף בכוס ומעניקים בכל לגימה חווית טעמים אחרת. המורברדר העניק טאנינים חזקים שמחזיקים את הפה עטוף בטעמי פרי כל הזמן. אפטר טייס חמאתי מדהים. 99 ₪ VFM

לסיכום: יין הוא שירה וזאת על פי תפישת יקב רד פואטרי. מדובר ביקב בוטיק שמגדל את הענבים וללא ספק יודע לעשות מהם יופי של יין. אין הרבה משחקים. חומר גלם משובח שהיינן משכיל לא להציק לו יותר מדי וללא ספק התוצאות משובחות. שאפו.

 

יקב ברבדו: 

נמצא מול הישוב כרמי יוסף. במקום מרכז מבקרים חדש ומרשים, הצופה על הכרמים. יש במקום פעילות של טעימות והסברים של הדר ברבדו ושל אילנית צמח האחראית על פיתוח עסקי ושיווקי ליקבים ותיירות כפרית‏ במטה יהודה. במקום אפשר גם לשמוע מדי פעם הרצאות אקדמאיות של פרופסור ברבדו ופרופסור שוסיוב בנושא גפן.

ברבדו מרלו 2011:

12 חודשי חבית, 14.2% אלכוהול. צבע היין כיאה למרלו מהאזור הוא ארגמני בוהק. ריחות ריבתיים עם עץ ונילי תוקפים את האף. בפה גם כן יש טעמי ריבה מובהקים. האלכוהול תוקף בפה ויחד עם תוקפנות החבית יש קצת אי נוחות. היין צריך המון זמן להיפתח בכוס, ובכלל זה יין שהיה עדיף שייצא ללקוחות בעוד שנתיים לפחות על מנת שאפשר יהיה ליהנות מהפוטנציאל הגלום בו לשתייה. 129 ₪ VFM יין שהייתי רוצה לראות במספר דו סיפרתי.

ברבדו קברנה סובניון 2011:

תוספת של 10% מרלו. 14.5% אלכוהול, 12 חודשי עץ. קברנה סובניון מאוד חסון עם גודש ריחות וטעמים שאמורים להיות אופייניים לזן הזה. אולם הקברנה של ברבדו הוא יין עמוס בריחות של פרי שחור שקצת מאפיל על הטעמים. אם חשבתי לקבל בפה טעמים מודגשים של פרי דחוס ומורכב בגלל הריחות, אז זה לא מה שציפה לי בפה. הריח שולט ביד רמה ולא מאפשר למתיקות (ההבשלה) לבוא לידי ביטוי. זה יין שכשטועמים אותו מרימים גבה. לא בטוח שהוא מובן ויובן לקהל הרחב. 129 ₪ יין שמחיר דו סיפרתי יאה לו יותר.

ברבדו שיראז 2011:

14% אלכוהול 12 חודשים בחבית.

צבע היין ארגמני שחור. באף יש ריחות מאוד בשלים של פרי שחור, מעט תבלינים ועשן. בקצוות עולות אפילו נגיעות של ציפורן ומעט הל. בפה היין תוקף ללא רחם עם פרי עוצמתי על סף הריבתיות. זה יין דחוס בריחות ובטעמים, שכרגע בשלב שבו הוא נמצא, לא מוכן לשתייה מהנה. בכלל כשבונים יין כזה לא צריך לשחרר אותו כל כך מוקדם לשוק. שינוח שנתיים שלוש ביקב ויצא לשוק כשהוא ראוי. 129 ₪ VFM  לא בשלב זה של חייו.

לסיכום: יינות ברבדו הם יינות בומבסטיים שארומות הפרי בהם מאוד מוחצנים. יש תחושה שאיפשהו הריח מנותק מהטעם ורק לשם היקב מכוון. ריח, ריח ועוד ריח. השאר לא חשוב או לא רלוונטי בכלל. התפישה שארומות מספיקות לרגש ולהאפיל על כל השאר בעניי מוטעה. הריחניות של הפרי הבשל נובעת מיצירה והפרשה של תרכובות אורגניות נדיפות כמו למשל שמנים אתרים והבשלת הפרי שמעניקה את הטעמים והיא מתחילה עם התבגרות הפרי. הייננים צריכים לזהות את "השיא הקלימקטרי" של שלב ההבשלה על מנת למצות את כל הפוטנציאל הגלום בגפן. מילת המפתח היא איזון. אי אפשר להסתמך רק על הריח ולא סתם כנראה אין לנו בני האדם ריחות בחלומות. טעמים אנחנו כן מרגישים, ואילו החלומות שלנו סטריליים מבחינת הריח. בקיצור, צריך איזון.

 

 יקב בזק:

כאמור, התחיל את פעילותו ב-2007.  חשוב לציין כי שמות היינות והתוויות הם על פי ציורים של הצייר משה קסטל. (נו שוין)

יקב בזק תהילה 2009:

בלנד של שיראז, מרלו, קברנה ופטיט ורדו. 12 חודשי חבית, 13.8% אלכוהול.

מדובר ביין עשיר מאוד בטעמים, מרוכז עם נגיעות של פלפל שחור, קסיס ועשן. החמיצות מדגישה באופן נפלא את הפירותיות. אפטר טייסט מאוד חמאתי. באף יש ירקרקות נעימה ופלפל שחור עוקצני. היין מאוזן ומאוד מיוחד. 85 ₪ VFM פשוט נפלא.

יקב בזק אברהם ושרה 2010:

בלנד של קברנה ומרלו. 12 חודשי חבית, 14% אלכוהול.

צבע ארגמני עמוק, ריחות של פרי יער סגול בשל עם פולסים קטנים של אספרסו וטבק.

בפה יש טעמי פרי מוצק עם חמיצות מצוינת וטעמי פרי נקי וטרי. מעט וניל באפטר טייסט מעניק ליין הזה ייחוד. יופי של יין . 85 ₪ VFM מצוין

יקב בזק תהילה לכנען:

בלנד של קברנה סובניון, מרלו ושיראז. 12 חודשי חבית, 13.8% אלכוהול.

יין אדום נוטה לסגלגל. ריחות של פרי בשל עם המון סיגליות ועץ קלוי. בפה היין מאוד מתובל במגוון רחב של תבלינים. תוספת השיראז העניקה ירקרקות טרייה והמרלו העניק מתיקות מאוד נעימה.

85 ₪ VFM מצוין.

יקב בזק תהילה לירושלים:

בלנד של שיראז ומרלו ביחסים שווים.12 חודשי חבית, 14% אלכוהול.

מדובר בבלנד די ייחודי. ריח מאוד מעניין של פרחים, פלפל שחור ומעט זפת בקצוות, בפה היין חלק וחמאתי, מתיקות מינורית נפלאה בעיניי והריחות שמקבלים באף תואמים לפה באופן מדויק. אפטר טייסט נקי ומדויק. 85 ₪ VFM מצוין

 חשוב לציין כי שמות היינות והתוויות הם על פי ציורים של הצייר משה קסטל. ( נו שוין )

לסיכום:

מדובר ביקב קטן בתוך הישוב כרמי יוסף. היקב מושקע ומוקפד. חנן בזק מגדל את הענבים בכרמים מול הבית שנושקים לכרמים של ברבדו ושל רד פואטרי. חומר הגלם מצוין והיין מאוד מוקפד בעשייתו. כנראה שזאת הסיבה לכך שאלו יינות מעניינים ומרתקים. זה יקב שצריך לשים לב אליו. הוא עוד יפתיע.

 

יקבי כרמי יוסף:

חג הפסח קרב ובא וזו הזדמנות טובה להגיע לאזור המדהים והירוק הזה שעכשיו הגפנים מתחילות ללבלב. להיכנס לשלושת היקבים הסמוכים זה לזה וליהנות מחוויה של יין והסברים. מומלץ לתאם מראש.

יקב רד פואטרי 0505-695177 , יקב ברבדו 0508674505 , יקב בזק 0508674505.

להמשך הפוסט

PROWEIN דיסלדורף 2014: הביזיון של מכון היצוא – האימפוטנציה של היקבים – וישראל כמדינה חלמאית.

אלון גונן | 28.03.2014 | 19:31

 

זו כתבה שנייה בנושא תערוכת היין הנחשבת ביותר באירופה בעשור האחרון. לשם תזכורת: 4,500 יקבים מכל העולם מציגים יינות מעשרות מדינות. השקעות אדירות בעיצוב ביתנים, מיתוג, יחסי ציבור, מסיבות עיתונאים, ארוחות שף שמתאימות ליין ובעצם, עושים כל דבר על מנת לקדם את תעשיית היין של ארצם. המדינות משתתפות במימון, בארגון, בעזרה לוגיסטית ובכל מה שנדרש על מנת שהביתן יצליח במשימה.

השנה הצליח מכון היצוא בראשות דפנה שטרנפלד (סמנכ"ל ומנהל חטיבת מוצרי צריכה) שאחראי בעצם על כל נושא קידום היין בחו"ל, לארגן 8 יקבים כדי שייצגו את ישראל ויראו לעולם כי תעשיית היין הישראלית פורחת ומרשימה והביתן מעניק הזדמנות נאותה להראות לציבור הרחב את ישראל היפה.

תפקיד מכון היצוא הוא לארגן את היקבים, לעזור בשינוע היין, להקים ולעצב את הביתן הישראלי, לארגן מסיבות עיתונאים, לתאם פגישות אם צריך ולהפעיל את כל כוחו הבירוקרטי של המשרד בתיאום עם משרד החוץ ומשרד הכלכלה שבתוכו פועל משרד התעשייה והמסחר. תערוכת יין עולה הרבה כסף ליקבים המשתתפים – רק לסבר את האוזן, כל יקב השקיע בין 10,000 ל 20,000 אלף יורו (על דוכן, עיצוב, טיסות, מלונות, מטעימים, ביטוחים וכולי) למכון היצוא יש תקציב תערוכות שממנו משלמים את הוצאות מתאמת התערוכה שבמקרה הזה הייתה יערה שמעוני, מנהלת תחום יין במשרד. שכן, מכון היצוא מתהדר בכך שהוא מנסה בכל כוחו לקדם את תעשיית היין כל השנה בכל מיני תערוכות.

עפר זקס, מנכ"ל מכון היצוא התהדר במשפט הכניסה שלו לתפקיד : "היצוא הישראלי הוא מנוע הצמיחה המרכזי של המשק. המציאות הכלכלית הגלובלית מציבה אתגרים רבים בפני היצואנים הישראלים, הקטנים והגדולים כאחד. אפעל להביא להישגים משמעותיים של מכון היצוא למען קהיליית היצואנים בישראל".

וכאן מתחילה סאגת מכון היצוא והביזיון הכל כך חלמאי שרק מלקרוא את התגובה הלקונית שלהם מבינים שאת המשרד לא מעניין כלום מלבד לסמן בדו"ח השנתי שלהם כי היו יקבים ישראלים בדיסלדורף. כל כך מביש מה שהם גרמו לביתן הישראלי בתערוכה, שבמדינה מתוקנת הם היו חייבים לפצות את היקבים על הביזיון. את הפסד הכסף שלהם, את הארגון הלקוי, את הפקרת ביטחונם של המציגים בתערוכה ועל כך שבמחי יד, יומיים לפני התערוכה שלח מנכ"ל המשרד מכתב לבעלי היקבים בו הוא מודיע להם כי הוא החליט לא לשלוח את יערה שמעוני שעמלה על התערוכה כל השנה בגלל השביתה של משרד החוץ ואי יכולתו לתאם אבטחה בדוכן, ומאחר ויערה עובדת מדינה היא צריכה אבטחת שב"כ למדינות שהיא יוצאת מטעם המשרד. עוד צוין במכתב כי על בעלי היקבים והמציגים לשקול צעדיהם בהתאם להחלטה זו.

שימו לב, יומיים לפני התערוכה מבקש מנכ"ל מכון היצוא מבעלי היקבים שהשקיעו זמן וכסף לשקול צעדיהם. למה הכוונה? למה התכוון המשורר? מה רצית שהם יעשו? האם רק ביטחונה של עובדת משרדך חשוב וביטחון נציגי היקבים הישראלים שילך לעזאזל? האם לא ידעת מבעוד מועד שיש שביתה במשרד החוץ וצריך להתארגן בהתאם?

מדוע שגריר ישראל בגרמניה כן יכול היה לבוא לתערוכה והוא עשה זאת עם אבטחה, איך אתה שואל ומרים גבה? אז אני אגיד לך. השגרירות פשוט שכרה אבטחה מקומית. אם זה טוב לשגריר ישראל זה טוב ליערה, אני בטוח. אבל הרבה יותר קל לבטל את הנסיעה שלה, הרבה יותר קל וזול לא לנסוע. בעצם מה אכפת לך מתעשיית היין? מה עשית על מנת להפוך את העולם במשרד החוץ, במשרד הכלכלה, במשרד ראש הממשלה? הרי ליברמן חובב גדול של יין, אם הוא היה מעודכן אולי הוא היה פועל. אני בטוח שהוא היה פועל.

אבל המשרד ממלא הוראות של פקידים בירוקרטים שמודיעים לך שיש שביתה ולכן אין תיאום אבטחה. אז תתאם אבטחה ותדאג לייצג את המדינה.

ובפועל מה קרה, אתה שואל? כי אני מניח שאתה חושב שהכל היה בסדר: אז היה מביש ומבזה והדוכן היה ריק רוב הזמן, ולא היו מסיבות עיתונאים, ולא היה כל עניין בביתן. בעלי היקבים והמציגים עשו ככל יכולתם אבל התברר שלא תואם דבר, לא נשכר משרד יחסי ציבור מקומי על מנת להביא אורחים וקניינים, עיתונאים וצלמים. פשוט לא היה כלום. היקבים הגדולים כמו רמת הגולן ורקאנטי נעזרו בחברות השיווק שלהם בגרמניה על מנת לקדם את עניינם, אבל היקבים שזו להם תערוכה ראשונה ואין להם חברות שיווק באירופה כמו בזלת הגולן, יקב ירושלים, יקב צרעה, יקב רימון, יקב טפרברג ויקב הרי גליל, נשארו רב הזמן מיותמים. ביום הראשון עוד חייכו בדוכן, ביום השלישי החיוך הפך לפנים מאוד עצבניות. מאוד אפילו ואני מבין אותם.

מה המסקנות המתבקשות :

ראשית יפסיקו היקבים להיות אימפוטנטים ויתחילו לקחת את העניינים שלהם בידיים. תפסיקו לסמוך על מכון היצוא, תפסיקו לסמוך על מועצת הגפן, תפסיקו לסמוך על חנויות היין, תפסיקו לסמוך על כל מי שמנהל אתכם ולכם אין שום דעה בנושא ושום מעמד כזה או אחר. כולם מקבלים החלטות בשבילכם וחושבים שאלו ההחלטות הטובות ביותר. הבעיה היא שלרוב היועצים הללו אין מושג בנושא היין. צל של מושג.

מה היה עושה מכון היצוא אם הייתם מחליטים לא לנסוע לתערוכה? איך הייתה מצטיירת מדינת ישראל בעולם וכולם היו כותבים על זה, מה היה עושה שגריר ישראל בגרמניה אם הוא היה יודע שהדוכן ריק והאורחים שלו היו צרכים להתבזות? מה היה קורה אם מנכ"ל מכון היצוא יודע שהייתם תובעים את המשרד תביעה ייצוגית לקבלת כל הכסף שהשקעתם בחזרה? מה היה קורה אם הם היו יודעים שיש לכם כח. ויש לכם. ולא רק מול המשרד הבירוקרטי הזה אלה מול כל מי שמנהל ומרוויח מכם כסף ומתנהג כאילו הוא הבוס שלכם? כולם מתפרנסים על הגב שלכם, כולם עובדים עבורכם אבל מתנהגים כאילו אתם לא קיימים.

יקומו היקבים הגדולים, יקומו היקבים שמייצרים מעל חמישים אלף בקבוקים בשנה ויגידו די, לא עוד. אנחנו אחראים על תעשיית היין בישראל ולא כל מיני מזדנבים. חוק היין עבר לכם תחת הרדאר, חנויות היין והמסעדות מוכרות במאות אחוזי רווח ואתם לא אומרים מילה. כל מיני תערוכות יין בעולם שאתם לא מחליטים אם שם אתם רוצים להציג. למה דיסלדורף? למה לא תערוכה אחרת? למה לא השוק הסיני או יפני או הירח? למה לא אתם קובעים, למה מכון היצוא קובע בשבילכם לאן לנסוע? מה זה הדבר הזה? עפר זקס מחליט? דפנה מחליטה? יערה מחליטה? מי, מה למה. למה לא אתם? מכון היצוא הוא רק דוגמא לזילות שמפגינים כלפיכם, מכון היין שנסגר ולכם לא היה מה להגיד, מועצת גפן יין, שבתקציב הזעום שלה לא יכולה לעשות הרבה, אין לכם לובי בכנסת שיכול להזיז עניינים ובעצם אין לכם כלום. ולכן, רק התאגדות של היקבים, ביסוס מעמד וכתיבת תקנון וקביעת מדיניות תאפשר לכם לקחת אחריות על תעשיית היין הישראלית. לא יוכלו להתעלם מכם, תהיה כתובת לכל מיני גופים על מנת לקבל מכם דעה ורעיונות ואף אחד לא יוכל לקבל החלטה בשבילכם.

עשרות עיתונאים ובלוגרים מביא מכון היצוא לארץ כל שנה, מי בוחר לאיזה יקב ייקחו אותם? רק תחשבו על הדוגמה הפשוטה הזו שאפילו בזה לא מתייעצים אתכם.

לא עוד, קחו את ההובלה של יין ישראלי ורק ככה אולי, אולי יש עוד עתיד ליין הישראלי בארץ ובעולם.

ועם כל האמור מגיע גם מילה טובה וכבוד גדול לאנשים שכן עשו וקצת הצילו את הכבוד שלנו שם בגרמניה : יעל גאי וראובן מיקב רמת הגולן, אורי טירולר, יואב ואסף לוי מיקב בזלת הגולן, אורי מיקב צרעה וכמובן לשגריר ישראל בגרמניה יעקב הדס.

תגובת המכון ליצוא:

"הנהלת מכון היצוא מצרה על היעדרות נציגה מהביתן, היעדרות אשר נכפתה עלינו לאור שביתת עובדי משרד החוץ והנחיית גורמי האבטחה הרשמיים. ענף היין במכון נערך לתערוכה זו מבעוד מועד, ארגן את החברות, החומרים השיווקיים ופעל לתיאום פגישות עסקיות בביתן.

המצב הקיים פוגע לא רק בפעילות המכון בחו"ל אלא גם בפעילותנו בארץ, ובפעילות החברות באשר הן. אנו מקווים כי שביתת עובדי משרד החוץ תגיע בהקדם לסיומה והמכון ישוב לשגרת העבודה כך שנוכל לשוב ולתת את השירות אותו אנו רגילים להעניק לקהילת היצואנים".

 

להמשך הפוסט

היינות שיתנו ערך עבור הכסף (VFM) שלכם

אלון גונן | 20.03.2014 | 18:27

VFM

'Value for money'

"ערך עבור כסף"

איך נמדד ערכו של יין , האם מספיק לנו שהוא טעים ואז נהיה מוכנים לשלם כל מחיר, או אולי כי כתבו עליו ביקורות טובות ויש לו המון יחסי ציבור? האם מיתוג היקב קשור, או אולי זה בכלל בגלל האריזה יפה? איך בעצם מחליטים כמה יעלה יין בהנחה שמחיר ייצור יין ליקב קטן ובינוני ולא מסחרי הוא קבוע על פי הנוסחה הפשוטה הזו: קילו ענבים עולה ליינן בין 5-7 ₪, בקבוק 5 ₪, פקק, קפסולה ותווית עוד 5 ₪, במידה והיין היה בחבית עוד 5 ₪, שונות עוד 10 ₪ (ליקב גדול שמזמין כמויות גדולות של חומרי גלם ובקבוקים יש הנחה של 20-30 אחוזים) ונכון שיש יקבים קטנים שיגידו לי שהעלות שלהם הרבה יותר גבוהה ויש חשמל ועובדים ורכב ועוד הוצאות והכל נכון, אבל היי יקב קטן זה סוג של תחביב והצרכנים לא צריכים לממן אותו. ליקב מסחרי בסדר גודל של 20,000 עד 100,000 אלף בקבוקים אלו פחות או יותר ההוצאות שלו. אז מי מחליט בעצם כמה יעלה היין בהנחה שזה בדיוק כמו דיור בתל אביב שאם יש ביקוש והצע קטן המחיר עולה ולהפך? האם יש בכלל קשר לטיב היין שבבקבוק או שבסופו של דבר הכל עניין של מיתוג? אחד מתפקידי מבקר היין הוא לא להתייחס למיתוג וליחסי הציבור המושקעים על הבקבוק, אלא צריך לבחון את טיב היין על פי פרמטרים של פגמים ביין ונגישות היין ללקוח. בקבוק ותווית לא צריכה להרשים אותנו. יקבים ממותגים עם סיפורים נפלאים ככל שיהיו לא רלוונטיים לחלוטין לטיב היין ולערכו האמיתי. כתבתי בזמנו שיש יקבים שמחיר היין שלהם נקבע ברובו בגלל מיתוג ויחסי ציבור אגרסיביים והם לא נמדדים באמת על פי פרמטרים מקצועיים (זאוברמן, מרגלית, שאטו גולן, המערה, אלכסנדר, לוינסון, פלטר ועוד, אני מדבר בדיוק עליכם) בקבוק יפה ותווית יפה לא אומרת כלום.

 

רגע לפני חג הפסח יש המון יין שמוצע לציבור חלקו במבצעים ובמחירים מצוינים. חלקו, אף על פי ההנחות והמבצעים, לא תמיד ראוי לשתייה ואיך אומרים: החיים קצרים מדי בכדי לשתות יין לא טוב, אז בואו נעשה סדר בעניינים.

יקב דלתון:

רוזה: בלנד של שיראז, קברנה סובניון וברברה. 13% אלכוהול. המון ריחות של תות שדה בשל ומעט מי שושנים שמזכירים מלבי. היין חצי יבש ולכן המתיקות שבו אגרסיבית מדי. בסה"כ רוזה קליל  ונחמד. מחיר לצרכן: 49 ₪ (VFM ₪ -40 -30 שקלים) 

דלתון זינפנדל 2012: 15.5% אלכוהול. 12 חודשים בחבית אמריקאית.

גם הזינפנדל הוא זן שנכנס יותר ויותר לתודעה. הזינפנדל של דלתון נבצר בכרם ספסופה. צבעו אדום בוהק ומבריק ובעל ריחות טובים של פרי אדום בשל. בפה יש התפוצצות של אלכוהול, שקשה להבין על שום מה הגיעו לכזו כמות. מיתון האלכוהול היה קצת מרכך את היין ומאפשר לפרי לצאת החוצה. החבית העניקה וניל שלא מתחבר טוב עם טעמי הפרי ויש בפה תחושה של ריבה כבדה. מי שאוהב יינות מתוקים וכבדים ימצא בו עניין מסויים. 69 ₪ ( VFM לא )

יקב צפרירים:

זינפנדל 2012: 13.5% אלכוהול, 12 חודשים בחבית. ריחות מאוד מהנים של פירות עדינים עם מנטה בקצוות. בפה פרי אדום צעיר ומהנה עם המון פלפל שחור ועשבי תיבול טריים ורטובים. יין בועט שמשחרר עוד ועוד טעמי זינפנדל משובח. אפטר טייסט עוקצני שפותח תאבון ברגע. יופי של עשייה. 90-110 ₪ (VFM  כןןןןןן)

יקב ברבדו:

 COUPAGE 2011: בלנד של קברנה סובניון, קברנה פרנק, שיראז. 14.5% אלכוהול. 12 חודשי חבית. צבע היין אדום בוהק צלול ויפה. באף ריחות מינורים מדי של פרי ובקצוות יש פלפל ירוק, מה שהיה צריך להיות מאוד מורגש בגלל הקברנה פרנק אבל איכשהו הוא נעלם בריחות המתקתקים יותר שיש ביין. בפה היין מאוד טאניני מה שלא מאפשר לשלל הזנים לבוא לידי ביטוי ויש ערבוביה לא נעימה בפה של הכל מכל. זנים סוליסטים שאין שום דבר שחיבר ביניהם. לא חבית, לא אלכוהול, לא פרי דומיננטי. יין קשה לשתיה. 150 ₪ ( VFM שערוריתי)

יקב לוריא:

קברנה סובניון 2012: 14.5% אלכוהול. 14 חודשי חבית. ענבים מספסופה. יינן גידי סיידה.

יין מאוד סמיך, צבע ארגמני עמוק, ריחות בשלים של פרי אדום עם עקצוצי פלפל שחור ומעט שיזף צעיר. בפה מתמלאים אין ספור טעמים נקיים. פרי אדום בועט עם ירקרקות באפטר טייסט. שיזף מוצק ועשבי תיבול רעננים לצד אקליפטוס. יין לאוכל ללא ספק. ילד חסון שיתבגר וישביח ללא ספק.

135 ₪ VFM מדהים.

יקב אדיר:

שיראז 2012 כרם בן זמרה. 14% אלכוהול 12 חודשים בחבית. צבע אדום חזק ובוהק, ריחות של תבלינים מציפים את האף עם מעט פירות יער שחורים ריבתיים. בפה היין עם המון פרי שחור, מעט טעמי מתכת כיאה לסגנון עשייה אוסטרלי. אפטר טייסט מהנה.

רבות נכתב על סגנון עשייה של ענבי שיראז או סירה ולכל יינן יש את הגישה שלו. לא בטוח שענבי השיראז מבן זימרה מסתדרים עם עשייה אוסטרלית. 90 ₪ VFM ללא ספק .

 אדיר A: בלנד של קברנה סובניון וסירה 2012 : 14.5% אלכוהול 12 חודשי חבית. צבע אדום יפה ונקי, ריחות של פירות מוצקים, וניל בקצוות מעט טחב ועור. בפה מורגשות עוצמות פרי מדהימות, היין עובד ועובד ומשחרר כל הזמן טעמים נפלאים של פרי. יין נקי ומורגש בו קו עשייה של עולם חדש מהנה ביותר. 120 ₪ VFM ללא ספק.

יקב בן חיים:

קברנה פרנק רזרב 2010: 18 חודשי חבית, 14% אלכוהול. תוספת מינורית של קברנה סובניון ופטיט סירה. צבעו סגול בוהק, ריחותיו נקיים של פלפל ירוק קקאו איכותי ושוקולד. בפה יש פרי אדום קר מאוד נעים. היין לא כבד והקרירות שבו מאוד מהנה . 145 ₪ VFM  יקר מדי, התמחור ההגיוני היה צריך להיות סביב  90-100 שקלים.

 יקב תבור:

קברנה סובניון 2010 LE.18 חודשי חבית 14.5% אלכוהול.

מדובר ביין עם עוצמות פרי וריח מאוד ברורים והתוצאה: יין בועט ולא נותן מנוח בפה. פירות שחורים נקיים נוקשים גם באף וגם בפה. תיבול נקי. יין חזק ועמוס. לא ציפיתי מיקב תבור להשחיל ככה על הדרך יין מסוג זה. עשייה מדויקת ונקייה טכנית מאוד עם נגיעות מובהקות של עולם חדש שמחצין כל דבר. לא להרבה יקבים זה מצליח, אולי רק ליינן ויקטור שיינפלד יש את היכולת לתכנת ככה יין.

יופי של יין . 150 ₪ VFM אם זה היה יקב אחר בסדר גודל של תבור לא הייתי חושב שהמחיר שפוי אבל שאפו. יין שצריך לחוות.


תבור להבה 2010: בלנד של מרלו ופטיט ורדו. 12 חודש בחבית 14% אלכוהול. בלנד די יחודי שמאפשר למרלו הצפוני, הפחות מרגש בעיניי, לקבל פטיט ורדו ויחד להתמזג בצורה מושלמת ליין עם הרבה עומק ותוכן. יין שממלא את האף והפה בריחות וטעמים דחוסים של פרי טוב. מעט עשבי תיבול בקצוות מאזנות אותו נפלא. יין מאוד מאוזן ומאוד מענג. 95 ₪

VFM לחלוטין

יקב הרא"ה : ממושב כפר הרא"ה הנמצא בעמק חפר.

פטיט ורדו 2011: צבע ארגמני עמוק ויפה, ריחות של פטל שחור ומעט סלמי. בפה היין מאוזן נפלא עם טעמי ריבה טובים וחמיצות של דובדבן צעיר. עפיצות טובה שמחזיקה טוב את הפרי והאלכוהול. אפטר טייסט מאוד מענג. יין עשוי נכון עם המון אהבה. 85 ₪ VFM ללא ספק. את היין אפשר למצוא במחלבת משק יעקבס בכפר הרואה.

 יקב טוליפ:

קברנה פרנק 2012. תוספת מינורית של מרלו. 12 חודשי חבית 13% אלכוהול.

צבע אדום נוטה לסגול, ריחות של עשב קצוץ, המון פלפל ירוק ופרי שחור מעט ריבתי. היין קריר עם טאנינים קלילים (קלילים מדי לטעמי לעומת טעמי הפרי המאוד עוצמתיים שיש ביין) יין מאוד חסון ולאוהבי הקברנה פרנק הוא יהיה מאוד מעניין.  85 ש"ח . VFM  גבולי.

 

 

להמשך הפוסט

תערוכת היין העולמית PROWEIN בדיסלדורף וגם היין הישראלי שם

אלון גונן | 13.03.2014 | 20:07

 

ProWein דיסלדורף – סיפור הצלחה.
תערוכת היין הכי גדולה חוגגת 20 שנים של קידום יין.

 המרכז הגדול ביותר בעיירה למודת התערוכות דיסלדורף תארח גם השנה את תערוכת היין.

4,796 יקבים מ 48 מדינות יפשטו ב 23.03 על מרכז הכנסים הענק ויארחו יותר מ 45 אלף אנשים אשר באים לסחור ביין ולקחת חלק פעיל בתעשיית היין הבינלאומית.

עשרות עיתונאי יין, מבקרי יין, רשתות טלוויזיה מכל העולם מסקרים את האירועים השונים שיש בתערוכה. ProWein  דיסלדורף הוא לא רק מקום שעושים שם עסקים הוא הצליח לתת את ההרגשה למבקרים שאפשר למצוא מעבר לעסקים גם הנאות קטנות. דוכנים של מזון פזורים בכל המתחם בו אפשר להכנס לסדנאות יין ושוקולד, יין וגבינה, דוכנים שמשלבים בהם יינות קלאסיים לצד יינות אקזוטיים, יינות גדולים לצד טעימת חביות, אפריטיף ליד digestifs ועוד.

הרצאות רבות ואירועים קולינריים הם חלק מאוד פעיל במתחם. עשרות שפים מגיעים מכל מיני מדינות שמציגות בתערוכה ומבשלים מול האורחים מנות קטנות שמתאימות ליין. זו חוויה מדהימה לקבל חצי לובסטר קנדי לצד יין מקנדה. או שישיית אויסטרים לצד יין צרפתי.
במקום אפשר למצוא עשרות פינות טעימה שניתן לטעום בהם יינות שהומלצו על ידי מבקרי יין כמו רוברט פרקר או המגזין דקאנטר ועוד. המקום גדול אבל קל מאוד להתמצא בו, כי כרגיל הגרמנים ידועים בסדר ובארגון הלא מתפשר שלהם והפעם ורק הפעם אני מרוצה מזה. אי אפשר ללכת לאיבוד, יש מפה אינטראקטיבית שמוליכה אותך לאן שרק תחפוץ.

זאת השנה הרביעית שבו אני מסקר את התערוכה בדיסלדורף והביתן הישראלי תמיד ריתק אותי וגרם לי להרגיש כי באמת שיש לנו מה להציע לעולם. בכתבות לפני שנתיים ושלוש לא חסכתי ביקורת על חוסר האירגון בביתן הישראלי ואף לא הבנתי מדוע אין במקום דברים אלמנטרים כמו כרטיסי ביקור בשפות שונות או ברושורים בסינית ( ליקבים שרוצים לכבוש את השוק הסיני, לדוגמה) ואף פרשתי אחד לאחד מה צריך לעשות ואיך להתכונן לתערוכה כל כך גדולה. לא מספיק רק להביא יין ולהתלבש יפה. זו תערוכה שמנהלים בה עסקים ב REAL TIME ואם אתה לא ערוך מדלגים עליך.

גם כנגד מכון היצוא שמארגן את  התערוכה היו לי לא מעט טענות בשנים הראשונות אבל עם הזמן הם למדו: יערה שמעוני מונתה למנהלת תחום תוצרת טרייה ויין בענף המזון והיא מלווה את פרויקט היקבים בתערוכה. לאט ובקצב של בירוקרטיה ממשלתית הם עושים מאמצים עילאיים לארגן את התערוכה כמו שצריך וזה לא פשוט. הביתן הישראלי מאגד בתוכו 8 יקבים וכל אחד רוצה את המיטב ואת החשיפה המקסימלית ואיפה שיש 8 יהודים יש 400 דעות, אמרנו- לא קל ולא פשוט. אולם בתערוכה הקודמת נדהמתי מהפרגון ההדדי והעזרה שכל אחד מושיט לשני.

אז מה מצפה לבאי התערוכה בביתן הישראלי שיהיה ממוקם ב HALL 2, STAND C03, במהלך התערוכה יתקיימו חמש טעימות יין מודרכות בגרמנית ובאנגלית. יעקב הדס-הנדלסמן, שגריר ישראל בגרמניה יגיע לתערוכה, לטקס הפתיחה. היקבים שיציגו בביתן של מכון היצוא בתערוכה השנה הם: טפרברג, צרעה, הרי גליל, בזלת הגולן, רמת הגולן, רקנאטי, רימון, ירושלים.

שאלתי את אורי טירולר מנכ"ל יקב הרי גליל מספר שאלות :

 1: איזה יינות היקב יטעים את האורחים בטעימה?

  • גליל סוביניון בלאן 2013, גליל ויונייה 2012, גליל אלון 2011, גליל אלה 2011, הרי גליל קברנה סוביניון 2012, הרי גליל מרלו 2012, מירון 2010, יראון 2010

 

2: מה מצפה היקב מהתערוכה הגדולה הזו בעצם?

  • זו תערוכת היין הגדולה ביותר בעולם והיא מושכת קהל מקצועי מכל רחבי העולם ובמיוחד ממדינות באירופה שבהן יבוא היין גדול מהייצור המקומי.
  • התערוכה היא הזדמנות מצוינת לפגוש את המפיצים שלנו ברחבי העולם, להטעים אותם עם יינות חדשים שייצאו, לקיים דיונים מסחריים ולבנות יחד את השנה הקרובה.
  • המפיץ הגרמני של היקב שלנו, מביא לתערוכה את הלקוחות האירופאים אשר חשוב להם לפגוש את היצרן פנים אל פנים.
  • התערוכה הינה הזדמנות שלנו ליצור קשרים עסקיים חדשים, לעיתים אלו מפיצים במדינות חדשות ולעיתים אלו לקוחות חדשים עבור המפיצים הקיימים שלנו באירופה.

 

חשוב תמיד לפגוש ייננים ובעלי יקבים מהעולם, לחלוק בניסיון ובידע. אנו מארחים בעלי יקבים גדולים לאורך השנה המגיעים לבקר, יחסים אלו ושיתופי פעולה שנוצרים תמיד טובים.

 3: איך מתכונן היקב לתערוכה?

  1. בתחרות Mundus Vini שהוקדמה השנה לחודש פברואר כדי שתהיה בסמוך לתערוכה, זכינו בפרס Grand Gold שהוא באמת פרס יוצא דופן. זה יעשה רעש מאוד רציני סביב הדוכן המעוצב שלנו.
  2. הזמנו לדוכן הישראלי את כל המפיצים שלנו בעולם.
  3. בנוסף אנו מציגים את גליל אלון ואת וגליל אלה החדשים אשר לא הוצגו בתערוכה האחרונה. 

 

אורי רן, מנכ"ל יקב צרעה, יטעים שלושה יינות: הרי יהודה 2012, שורש 2012 טרום השקה, נווה אילן לבן 2012:

יקב צרעה משתתף בתערוכה הזו לראשונה, וזאת לאחר מספר פניות ממשווקים ממספר מדינות באירופה שהביעו עניין לעבוד עם היקב.

אנו מקווים להעמיק את הקשר עם היבואנים הנוכחיים של היקב לחלק מהמדינות באירופה, וכן עובדים עם הנספחים הכלכליים במדינות השונות על מנת לארגן פגישות מקצועיות עם יבואנים פוטנציאלים במדינות אחרות, מתוך מטרה למצוא כאלה שניתן יהיה לעבוד עימם לטווח הארוך, וזאת בדומה לעבודה עם היבואן של היקב לארצות הברית – Michael Skurnik Wines.

היקב משתתף בתערוכה זו במסגרת ביתן משותף לכמה יקבים המאורגן על ידי מכון היצוא. במסגרת זו ישנו שיתוף פעולה יפה בין כל הנוגעים בדבר, ובין השאר ישנה מצגת משותפת הנמצאת בשלבי הכנה ויהיו טעימות מקצועיות משותפות של יינות יקבי ישראל המשתתפים, אשר יתוזמנו ללקוחות השונים. חשוב להכיר ולהודות ליערה שמעוני, הממונה על נושא היין ומזון במכון היצוא, אשר עוזרת בארגון ובהפקת האירוע.


היינות שיטעים ויציג יקב טפרברג הם :

רזרב קברנה 2009, רזרב שיראז 2010, טרה מלבק 2012, טרה סוביניון בלאן 2012,

מריטאז 2012 וטרה מרלו 2011.

 

היינות שיטעים ויציג יקב בזלת הגולן:

קברנה סוביניון מסדרת הברונזה 2011, מרלו רזרב 2011, שרדונה 2012, מרלו רזרב 2009

קברנה סוביניון מסדרת הברונזה 2009, חושנייה 2006.

  

יקב רימון יטעים ויציג את סדרת רימונים: יבשים, מתוקים ומבעבע.

ללא ספק רשימת היינות מכובדת ומייצגת נאמנה יינות איכות של יקבים גדולים ובינוניים.

כחלק מהגעת נציגי היקבים לתערוכה וביקור השגריר אפשר רק לפנטז על זה שכל תעשיית היין הישראלית תעבור למשרד החוץ שיראה ביין הישראלי נציג נאמן של מדינת ישראל ושגם בעולם ידעו ויראו כי אנחנו לא רק תעשיה של נשק ומחשבים אלה גם מייצרים מוצרים שמקרבים אנשים. בתערוכות הקודמות הגיעו לטעום את היין הישראלי נציגים מלבנון, מצרים,ירדן, סוריה. היה זה אומנם בהיחבא ולא לעיני המצלמות אבל זה היה מרגש מאוד לראות. יש לנו תעשייה נפלאה שעושה לנו שם טוב בעולם. מכון היצוא בתקציבו הזעום מנסה בכל שנה לעניין יקבים להגיע לתערוכות החשובות ו PROWEIN היא החשובה ביותר מבחינת כמות היקבים והאורחים שמגיעים אליה. Prowein היא תערוכה שמעניקה במה מכובדת ליקבים ולייננים להתמזג, להשוות, ליהנות.

ברכת הצלחה לכולם ושיהיה לכולנו רק אוכל טוב ויין משובח בתערוכה.

 עוד על התערוכה תוכלו לראות כאן

ב prowein 2011  צינה אבידן ז"ל הטעימה את יינות אבידן וכמחווה ליקבי הבוטיק שלא יכלו להגיע בגלל תציב הייתה היא נציגת יקבי הבוטיק בתערוכה, ועל שולחן הטעימה שלה היו מבחר גדול של יינות מיקבי בוטיק שדאגה צינה להביא. לצד יינות אבידן המצוינים הטעימה צינה את העוברים והשבים ביינות בוטיק ישראלים אחרים כאילו הייתה היא בעצמה מהיקב ולא היססה לשנייה כשהמליצה ופרגנה לקולגות שלה. היה אושר גדול על פניה כשהטועמים אהבו את היינות ללא הבדל אם אלו שלה או לא. בתמונה שקלטה המצלמה שלי רואים את החיוך שלא עזב אותה עד לפטירתה. ( אז אני מניח שאני לא אפגוש אותך בתערוכה השנה אבל די בטוח שתגררי את רוגוב איתך ככה לרחף מעלינו)

 

 יקב רמת הגולן, יקב ירושלים ויקב רקאנטי לא העבירו את רשימת היין שיוטעמו בתערוכה.

 

 

להמשך הפוסט

יקב אמפורה: האצילות מחייבת

אלון גונן | 08.03.2014 | 19:24

 

יקב אמפורה: בקבוק 3 יינות חדשים מרס 2014

ייננים: ארקאדי פפיקיאן ואלון דומבויה.

 

במקום הכמעט הכי יפה בארץ (מצטער, תל אביב עדיין יותר יפה בעיניי) נמצא היקב בכרם מהר"ל בחוות מקורה בלבו של הכרמל המערבי. היקב מאובזר בכל הציוד הכי חדיש ובמבנה עתיק מדהים שאוטוטו עובר שיפוץ לטובת פתיחת מרכז מבקרים ייחודי.

ציפור קטנה לחשה לי כי ביום שישי עומד לבקבק יקב אמפורה יינות חדשים ואני ניצלתי את ההזדמנות לבוא ולטעום את היין שיוצא מהחביות טרם כניסתו ל Shock Bottle.

היינות ינוחו להם בבקבוק מספר שבועות או חודשים ואז יצאו ויוצעו לציבור הרחב.

אני מקווה שעד תאריך 9.04.14 היינות יהיו מוכנים ואולי יהיה אפשר לטעום אותם במסגרת פסטיבל היין האזורי בגני רמת הנדיב. פסטיבל ראשון ייחודי המאגד את יקבי האזור המשובחים לטעימה של יינות מיוחדים.

 

היין הראשון שטעמתי היה יין שיוצר בקורס יין שמעבירים יינני היקב והם ביקבקו כ 1,700 בקבוקים של יין ששמו: 2014 BLEND COURSE.

הבלנד מורכב מ 50% קריניאן, 20% גראנש, 20% מורבדר ו 10% אליקנטה.

הגבה קצת מורמת כי מדובר בבלנד ייחודי משהו. מאיפה לעזאזל מצאתם אליקנטה? זה ענב שמשמש בדרך כלל בבלנדים לתוספת צבע ייחודית כהה מאוד וגם המיץ של הענב כהה ולא רק הקליפה הבשרנית. כשטועמים ענב אליקנטה חשים בטעמי ערמון ואגוז קלוי.

ענבי המורבדר מאופיינים בריחות עצומים של פירות כהים, ניחוחות עשבוניים, פלפל שחור ותימין, בפה מקבלים טעמי בשר מעט מעושן. תוספת גראנש לבלנד תעניק פירות יער מתוקים והקריניאן ייתן את הגוף.

אז רגע לפני הלם הבקבוק קיבלתי לטעימה את היין הזה.

היין בעל ניחוחות עשירים מאוד של פטל שחור ואוכמניות בקצוות עם מעט שוקולד ומוקה. האיזון ביין הזה מדהים, העפיצות חזקה אך יושבת טוב בחלל הפה. יין בשל ועמוק.

לסיכום: מדובר בבלנד ייחודי מורכב מאוד בטעמים של פרי שחור שמורגש דווקא בחך האחורי ולא הקדמי. אפטר טייסט ייחודי של טרגון וקליפת תפוז.

יופי של יין. היין יתומחר בסביבות 135-150 ₪: הייתי רוצה לראות את היין הזה במחיר של 110 ₪, אז הוא היה יכול להתמודד בקלות בקטגוריה של VFM.

 

סובניון בלאן 2013: יש די הרבה סגנונות של סובניון בלאן. החל מהגרסה הדרום אפריקאית, הצ'יליאנית, הצרפתית, אוסטרליה כמובן, ניו זילנד ולי יצא אפילו לטעום את הסגנון הרומני והמולדבי. כשטעמתי את סובניון 13 של אמפורה ניסיתי למתג אותו על פי המוכר, אולם היין מעט תעתע בי כי הרגשתי חמאתיות של שרדונה באפטר טייסט והכל התבלבל לי בפה.

צבע היין ירוק בהיר ובערסול הכוס רואים היטב פסים ירוקים מאוד מהנים. טעמי אשכולית עם מעט דומדמניות מתמזגות נפלא עם החמיצות שהיין מעניק בפה. היין מרוכז ועשיר אבל עם רעננות יוצאת מגדר הרגיל. יחד עם זאת, יש תחושה של דקירות בבליעה מה שלכאורה מעיק אולם החמאתיות השרדונית שהרגשתי פשוט מעניקים לדקירות הללו תחושה מרתקת.

אפטר טייסט הדרי מאוד נדיב. היין עדיין לא תומחר. סובניון 2012 תומחר ב 95 שקלים במידה והמחיר לא ישתנה אז הוא ללא ספק VFM.

 

בלאן דה נואר 2013:

בלנד בורדולוזי שהושרה על הקליפות למספר שעות והתוצאה: התקבל יין בצבע סלמון מקסים.

באף יש ניחוחות עדינים של פטל עסיסי ומעט לחם קלוי. בפה טעם פירות יער עדינים ומרקם קטיפתי מאוד.

היין כרגע מוגדר כיבש אף על פי שהמתיקות ממש על הקצה של החצי יבש. ימים יגידו.

לא יכולתי שלא לפנטז לקבל את היין הזה עם בועות שמפניה קלילות. יופי של יין.

היין עדיין לא תומחר. הבלאן דה נואר 2012 תומחר ב 65 שקלים במידה והמחיר לא ישתנה הוא ללא ספק VFM.

 

לסיכום: כיאה ליקב בוטיק מוביל, הייננים דואגים לספק לחובבי היין לא רק יינות בומבסטים כפי שהיקב מאופיין בהם. היינות הללו הם יינות של יום יום שמותאמים בדיוק לקיץ שהולך ליפול עלינו במלוא חומו. סובניון מרענן, בלאן דה נואר מורכב ומרתק והבלנד קורס שהוא יין קל יותר ומתאים למגוון רחב של מאכלים.

VFM: value for money

להמשך הפוסט

מה בין תשלום אגרת רדיו וקידום יין ישראלי

אלון גונן | 05.03.2014 | 17:16

 

היום לפני 20 שנים עלתה לאוויר תוכנית הרדיו "לילה חי מאוד" של איש הרדיו מרשת ב' אמנון פאר.

היום מנהל הרדיו מיקי מירו הודיע לציבור כי הוא מאפשר לתוכנית לחגוג 20 שנות פעילות וזו תהיה גם התוכנית האחרונה שתעלה לשידור. כל השאלות לסיבה להורדת התוכנית נשארו ללא תשובות, לאף אחד אין מושג מודע החליט מנכ"ל הרדיו מיקי מירו להוריד את התוכנית. זו תוכנית שחרתה על דגלה את המשפט שמלווה אותה עד היום: "רק דברים טובים".

אני משלם אגרת רדיו, אתה מיקי מירו מקבל ממני את משכורת העתק שלך, הרכב, הלשכה, הנהג, הפקידה. הכסף שלי משלם לך את הנסיעות לחו"ל במסגרת תפקידך ואת ארוחות הצהריים והערב. הכל כמובן במסגרת תפקידך. עיני לא צרה ואם זה חלק מההטבות אז זה חלק מההטבות, אבל היי, אתה חייב לי ולציבור תשובות. אנחנו מממנים את התוכניות של הרדיו הישראלי. לא אתה, כי אתה פטור מאגרה כחלק מההטבות. אז אם אני משלם אני רוצה לדעת מה אתה עושה עם הכסף שלי ולמה אתה פוגע בשידור הציבורי האיכותי שלא עולה לך הרבה כסף. שדרן, מפיקה, טכנאי – זהו. כן זהו. האמנים באים בהתנדבות, השפים באים בהתנדבות, הייננים באים בהתנדבות, אז סיבה תקציבית היא לא רלוונטית באמת.

אז למה אתה סוגר את התוכנית? האם בגלל שבתוכנית אין פוליטיקה, אין פוליטיקאים, אין רכילות, אין ביקורות ויש רק דברים טובים שעושים טוב? אז משהו לא נראה לך תקין? מר מיקי, האם מוזיקה, אומנות, אוכל ויין ישראלי זה לא מספיק חשוב? רק דוגמא קטנה על מהפך שעשה אמנון בתחום היין  בישראל – בשקט ובהתמדה סיזיפית השכיל אמנון פאר לנבא כי תעשיית היין תצמח ותהיה לאחת התעשיות היפות והמעניינות שיקומו לנו בארץ. ואכן לפני עשרים שנה היו כמה עשרות יקבים ונכון להיום עברנו כבר את ה- 300 היקבים. גדולים, בוטיקים וביתיים. יותר מ 50 מיליון בקבוקי יין מייצרים בארץ ושליש מהם מוצאים את עצמם מוגשים במסעדות ובחנויות יין ברחבי העולם, משרתים נאמנה כשגרירים משובחים את מדינת ישראל. אין יינן בישראל שלא פקד את התוכנית "לילה חי מאוד", החל מהוותיקים והמכובדים ועד אחרון יקבי הבוטיק המרוחקים. נעמה סורסקי מדלתון, ויקטור שינפילד מרמת הגולן, יותם שרון מיקב טריו, גיל שצברג מיקב רקנאטי, ליאור לקסר מיקבי כרמל, זאב דוניה מיקב סוסון ים, אורנה צ'ילאג מיקב צ'ילאג, ערן פיק מיקב צרעה, אלי בן זקן מיקב קסטל, אבי כהנוב מיקב כהנוב, צביקה פנטי מיקב אליגוטה ועוד מאות ייננים שעלו לרגל לתוכנית פתחו בקבוקי יין והעניקו לנו הכרות מדהימה עם העול הקסום הזה. את אמנון לא עניינה ביקורת היין. היין יכול היה להיות מעולה או פחות טוב, הוא תמיד ידע למצוא את הטוב.

ומה על עשרות האמנים, הזמרים, השחקנים שהגיעו לתוכנית בהתנדבות, שרו ושימחו את המאזינים? זו תוכנית שכולם הגיעו אליה בחצות של יום חמישי ועד ארבע לפנות בוקר על מנת לעשות טוב, להראות כי יש גם ישראל יפה. לא הכל אקטואליה ושחיתות, לא הכל האח הגדול והאחיות מלול שתופסות כל משבצת שידור אפשרית ומבזות את כל מי שיש לו טיפת אינטליגנציה. הרי לא ירחק היום ומיקי מירו יראה לנכון לתת לאחיות מלול תוכנית ברדיו שלו. הן הרי מביאות רייטינג בטמטום האין סופי שלהן שכנראה קיים גם אצל מנהלי הרדיו.

איך אפשר במחי יד להוריד תוכנית בת 20 שנים שמשודרת בחצות שלא נמצאת בפריים טיים, שמשודרת באון ליין לארצות הברית וקהל גדול של ישראלים ויהודים מאזינים לה ומשתתפים דרך האינטרנט בתוכנית. איך אפשר לא לראות שהתוכנית הזו אירחה עשרות שפים ונתנה להם כמה דקות על מנת שיכירו אותם ואת העשייה שלהם. אייל לביא , דניאל זך, שאול בן אדרת, ניר צוק, יואב בר, עמר מילר, אבי ביטון, מאיר אדוני ועוד עשרות שפים. דרך אגב כל השמות שהוזכרו היו בתחילת דרכם הקולינרית כשהם הוזמנו לתוכנית בפעם הראשונה.

אמנים צעירים בתחילת דרכם מבתי ספר למשחק נגנו ג'אז, קלאסי, פופ ושירי ארץ ישראל הישנה לצד ריקי גל, הכל עובר חביבי, הגרובטרון ועוד. בכל שבוע ניתנה במה חיה לאותם אומנים. שירה בעברית, ערבית, אנגלית, פרסית, אירית ומה לא. לכולם הדלת הייתה פתוחה. וכן, כולם בהתנדבות ובשמחה גדולה.

התוכנית יצאה לחופשה לפני 7 חודשים בגלל שאמנון הגיע לגיל פרישה אבל זה לא מנע ממנו לבוא לממונים ולבקש להמשיך לשדר את התוכנית בהתנדבות ולו על מנת לשמור על פינה קטנה של ארץ ישראל האחרת, השפויה, המתורבתת. תוכנית שיש בה רק טוב. זו כל הבקשה. אז 7 חודשים אתה, מיקי מירו, כמנהל הרדיו – משדר את התוכנית כל שבוע בשידורים חוזרים. אני חושב שגם אתה בתוך תוכך יודע כמה צריך את התוכנית הזו על מנת לשמור על רדיו ציבורי שמעניק לפלח מסוים את מה שהוא צריך ומשלם. בין חצות לארבע לפנות בוקר. אותנו לא מעניינות המלחמות בין הוועדים השונים ברדיו. הטכנאים והשדרים והמפיקים ועוד כל מיני בירוקרטים. אותנו מעניין רק איש אחד שיש לו את האפשרות להחליט ולחשוב מחוץ למסגרת הרייטינג והפוליטיקה.

תגובת נציב קבילות הציבור ברשות השידור:

אמנון פאר פרש לפני מספר שבועות לגמלאות. עם זאת בקול ישראל בוחנים כעת כיצד ניתן לשלבו ולהעסיקו באופן מיוחד המסתדר עם החוק והנהלים המקובלים ברשות השידור. התוכנית ״לילה חי מאוד״ ממשיכה בינתיים בשידורי לקטים מהשנה האחרונה. אם יוסדרו החסמים הבירוקרטיים יחזור פאר להקליט תוכניות חדשות של התוכנית. אציין כי לנציב קבילות הציבור אין את המנדט להתערב או להחליט על דינן של תוכניות כאלה או אחרות. על זה אחראים הדרגים המקצועיים ברשות השידור. פנייתכם הועברה לתשומת לבם של מנכ״ל רשות השידור, מנהל הרדיו ומנהל רשת ב'.

להמשך הפוסט

סדרת יקב רקאנטי הים תיכונית, מרסלאן זני, פטיט סירה וקריניאן. ביקורת יין

אלון גונן | 27.02.2014 | 01:31

לפני כמה שנים הפתיע יקב רקאנטי בהשקה שכולה הייתה יינות שמתאימים לאוכל. הייתה זו אמירה שהתפשטה כאש בשדה קוצים בין היקבים השונים אשר מיהרו להבין ולחקות את הז'אנר. הקו המוביל היה של יינות חומציים עם פרי מינורי וחבית שתלטנית ובעיקר המון יחסי ציבור שטפטפו לכולנו שזה מה שמתאים לאוכל. לשמחתי העניין החזיק יום וחצי והשפיות חזרה לייננים. היום בהשקת יינות 2012 שערך יקב רקאנטי חשפו את היינות החדשים שנקראים "הסדרה הים תיכונית". זוהי סדרת יינות שקצת בורחת מהידוע והמוכר כמו יינות המרלו והקברנה סובניון לטובת זנים בעלי ייחוד כזה או אחר שמעניקים חוויה נוספת לחובב היין בהכרת זנים שונים ומרתקים. אה כן, הם ללא ספק גם מתאימים לאוכל.

קרינאן 2012 רזרב

מדובר בענבים מכרם ותיק אשר לא מושקה.

9 חודשי יישון בחבית, 13.8% אלכוהול. ריחות פירותיים עדינים עם מעט ריח עץ, בפה ישנם המון טעמי פרי בעיקר שזיפים בשלים עם טעמי אגוז. מדובר בקריניאן עדין ונעים לשתיה שלא מפציץ את הפה בטעמי עץ, קרירות נעימה ומרירות מעניינת מאוד באפטר טייסט. טיפול של עולם חדש העניק לקריניאן ייחודיות על הקריניאנים המוכרים שעמוסים בפרי ובעץ. יופי של יין. 149 ₪ 5,490 בקבוקים בסה"כ בוקבקו.

פטיט סירה 2012

צבע היין כיאה לדוריף (זן הענבים) הוא שחור סגול, באף הארומות דחוסות ומלאות עוצמה של פלפל שחור ועישון. בפה טעמי פרי שחור מוצק, פלפל ומעט שוקולד. גם היין הזה שהה 10 חודשים בחבית והדבר העניק ליין רכות שמאפשרת לנו ליהנות ממנו באופן מיידי ולא לחכות עוד כמה שנים שיירגע. האפטר טייסט מדהים, ארוך ומהנה.

 119 ₪ ולסיכום, מדובר ביין מצוין.

מרסלאן 2012.  Marselan

צבעו אדום בוהק, ניחוחותיו מורכבים עם ייחודיות של פטל בשל, משמש וקקאו, ובפה מתקבל סוג של לפתן פירות מענג. החומציות ביין מעניקה יופי של איזון. חבית מורגשת בעיקר באפטר טייסט. 149 ₪  3,850 בקבוקים בסה"כ.

 

לסיכום:

השקת היינות הים תיכוניים 2012 של רקאנטי הציגה יינות רכים ומהנים ביותר. כשהכי בטוח ליקב ללכת על המקובל והבטוח ולייצר יינות מסוג קברנה, מרלו והבלנדים המוכרים, הצעד של רקאנטי מפתיע הפעם עם בחירה ביינות זניים שקצת נשכחו בשנים האחרונות. ובהחלט הגיע זמן לגוון את ההצע. היינות טובים בזכות עצמם, אך יחד עם זאת לא בטוח שצריך להדביק להם כותרות בומבסטיות.

להמשך הפוסט

בין יינות כשרים לבורגון: מבחני טעימה של יינות יבוא

אלון גונן | 20.02.2014 | 15:43

שתי תערוכות יין התקיימו לאחרונה, האחת של יבואנית היין "צור" המתמחה ביבוא יין כשר לארץ והשנייה של יבואנית היין "שקד" ( מחנויות דרך היין) שהפעם הוקדשה ליינות בורגון.

חברת צור מתמחה ביבוא של יינות כשרים מרחבי העולם ובשיווק היקב הישראלי פסגות והליקרים של יקב מורד בחו"ל. במסיבת העיתונאים שהתקיימה במסעדת 2C שבקומה ה- 49 במרכז עזריאלי נחשפנו ליינות הכשרים הרבים שמייבאת החברה. בפתח מסיבת העיתונאים הצהיר מנהל השיווק מר שלמה צור כי חברת צור מייבאת יינות כשרים מבלי לפגוע באיכותם וראוי לציין כי כל היינות עברו בישול על מנת להיות כשרים למהדרין.

אז ראשית ללא ספק השקיעו בהשקה הזו הרבה משאבים הן בבחירת המקום והן בהבאת חלק מהייננים מחו"ל על מנת להציג את היין שלהם ועל זה מגיע כבוד רב.

שנית אני אחטא לאמת אם לא אכתוב שאין לחברה מושג איך עושים מסיבת עיתונאים ואיך מטעימים יין חבורה שבאה להכיר את היינות המיובאים. צר לי על שלא חשבו לקחת מישהו שמבין איך משיקים יינות חדשים. יינן ישראלי בדימוס או יועץ יין כזה או אחר. במלים אחרות, ההשקה הייתה חובבנית ואפילו קצת מבישה. ואני ארחיב.

לאחר כמה מילות הכרות עם חברת צור החליט מי שהחליט שהיין הראשון שיוגש לנו לטעימה הוא קברנה סובניון 2012 של יקב "ג'נס ברון הרצוג" מדובר ביין שנבצר בבריקס של 24 עם 7.80 GL דהיינו יין חצי יבש או חצי מתוק עם מתיקות מטורפת של דובדבנים. לא צריך להיות מבין גדול בשביל לדעת, שכשמזמינים לטעימות יין סביב שולחן לא מתחילים עם יין מתוק לפני יינות יבשים. המתיקות של היין פשוט הורסת כל טעימה של יין שיבוא אחר כך. שנית: אם כבר החלטתם כן להטעים את היין הזה, אז מנת לחם אחרי הייתה מועילה לכולנו או פשוט מאוד: שימו מרקקות. לגבי היין עצמו: מדובר בנוזל שאפשר להכין ממנו יופי של סנגריה, להוסיף קצת תפוחי עץ חתוכים, תפוז וזהו. מחיר "התענוג" 50-60 שקלים. בשורה התחתונה: יין לסנגריה הוא מיותר לחלוטין בטעימה מקצועית שכזו.

קברנה סובניון ספיישל רזרב עמק נפה 2010: מותג הרצוג.

27 חודשי יישון בחבית. בטעימה התגלה היין כבסך הכל בסדר. מאוזן עם פרי טוב, מעט מרירות ועץ באפטר טייסט.

199 ₪

טפרניליו של  יקב רמון קרדובה (ריוחה) 2011

7 חודשים בחבית ועוד 3 חודשים בבקבוק טרם יציאתו לשוק יצרו ריוחה בזעיר אנפין. אמנם יש פרי בשל וטוב עם מעט עלי דפנה ופלפל אבל איפה מאפייני ריוחה? אם מדובר ביקב מסורתי אז הייתי מצפה לטעום יינות אדמתיים עם ארומות וטעמי עור ובלסמי ומאידך אם מדובר ביקב מודרני אז הייתי מצפה ליינות מאוד פירותיים ועשירים בטעמים.בפועל, ביין הזה ניסו להיות גם וגם והתוצאה היא יין בינוני שלא מזכיר אפילו יינות ריוחה.

90 ₪

גרנשה של יקב רמון קרדובה (ריוחה) 2011

פה סוף סוף הופתעתי. היין התגלה כמרענן מאוד עם טעמי פרי טוב וחמיצות נפלאה.

100 ₪

ברון אדמונד ובנג'מין דה רוטשילד הו מדוק: קברנה סובניון ומרלו 2011

אזור בורדו בצרפת מחולק לגדה הימנית ולגדה השמאלית של נהר הג'רונדה. בצד שמאל מפיקים יינות גרייב, סנט אמיליון וגם מדוק המבוססים בעיקר על זן הקברנה סובניון. בצד השני של הגדה נמצא את פומרול וגם את סנט אמיליון, אולם היינות שם מבוססים על זן המרלו.

אם ציפיתי לטעום מדוק בפה שבדרך כלל מבטיח גוף בינוני, טאנינים תקיפים, ופרי מינורי שמתפתח עם הזמן בפה, ביין הזה קיבלתי אופי שונה. הפרי היה שופע והיין היה בעל טאנינים קשים מנשוא שלא איפשרו לטעמים להתפתח. לתחושתי, היין נטעם לכא תקין אבל בקבוק נוסף שנפתח גילה שמדובר באותו הטעם, מה שמצביע אולי על כך שהפיסטור שהכשרות העבירה אותו כנראה הרג את היין. לסיכום, בעדינות נכנה זאת כיין לא טוב.

199 ₪

פלחאס דה לוס אנדס: מלבק 2011

מלבק הוא בדרך כלל יין צעיר שאמורים להיות בו טעמים של פטל ודובדבנים צעירים, מעט וניל וארומה נעימה. בפועל, מה שכנראה מזגו לנו בכוס זה יין קורקי (כלומר, עם ריח חזק של פקק השעם). אף אחד לא טעם את היין לפני שמזגו לנו בשביל לגלות זאת? הבקבוק הנוסף שנפתח גם היה קורקי, דהיינו – אבוד. 150 ₪

שאטו לקרוק: אפליסיון סנט אסטף 2009

קברנה סובניון, קברנה פרנק, מרלו, פטי ורדו. שאטו לקרוק נחשב לאחד הגדולים של CRU BOURGEOIS  (אלו יינות שמאופיינים בטאנינים מוצקים, גוף מלא וטעמי פרי בשרניים שמתרככים להם לאט לאט). השאטו לקרוק המדובר היה פשוט יין שסירחון לא נעים עלה ממנו עם טעמי פרי בשל להחריד. הבקבוק הנוסף שנפתח היה אותו דבר. וגם במקרה זה פשוט יין לא טוב. 340 ₪

שאטו לאוויל פויפרה 2005

אפלסיון סנט ז'וליאן. מדוק. קברנה סובניון, מרלו, פטי ורדו, קברנה פרנק.

18 חודשים בחבית. 13% אלכוהול. סוף סוף יש יין בטעימה הזו. פרי עמוק, טעמים טובים ונקיים. חמיצות משובחת ובשלות של יין בצורה מדהימה. יופי של יין. תתכוננו למחיר:

1,300 ₪

היקב הישראלי שאותו משווקת חברת צור הוא כאמור יקב פסגות, ממנו טעמנו את פסגות אדום 2011: קברנה סובניון, מרלו, קברנה פרנק ופטי ורדו.

14 חודשים בחבית. מדובר ביין הכי טוב שהוגש לנו לטעימה. ריחות עדינים של פרי בשל, בפה היין היה שופע ומרגש, בזכות פירות יער עם מעט צימוקים בקצוות. העץ מורגש ומאזן מצוין את החמיצות. יופי של יין. 120 ₪

 

לסיכום: טעימה מאכזבת של יינות בינוניים ואף מקולקלים. חבל שאף אחד לא טרח לטעום את היין לפני שנמזגו לכוסות. חברת צור הטעימה עוד עשרות מותגי יין באותו ערב לטובת ציבור הלקוחות שלהם (היו שם יינות מצוינים). הבחירה של היין שהוגש לנו הייתה לא טובה ואני מצר על כך אבל זו הייתה בחירתכם. עבודת יחסי הציבור הייתה מצוינת והביאה לשולחן את מיטב כתבי היין רק חבל שלא היה אדם מקצועי שבדק ונתן יעוץ לחברת צור איזה יין להגיש.

  

טעימה מספר 2:

חברת שקד היא יבואנית של מאות מותגי יין מרחבי העולם שהמוטו שלה הוא חיפוש מתמיד של נציגי החברה בחו"ל אחר דברים יחודיים שיתאימו לחך הישראלי ולכיס הישראלי. אחת התגליות שלהם הפעם היא יקב לואי ז'אדו, יקב שנמצא בבורגון ואת בקבוקיו ניתן לזהות בקלות בזכות תמונת הבכחוס המוטבעת שבהם. הטעימה הייתה במסעדת השולחן של שף עומר מילר וכיאה למסעדת שף המנות שהוגשו התאימו באופן מושלם ליינות שהוגשו.

אליגוטה 2012:

מדובר ביין לבן צרפתי בורגונדי קלאסי עם חמיצות טובה ועושר טעמים גם מתקתקים וגם מינרלים. היין חמאתי ומהנה מאוד. המחיר שלו הוא 70 שקלים ושווה כל שקל.

שרדונה 2012:

השרדונה קצת הפתיע ולאו דווקא לטובה: יותר מדי טעמי עץ ומרירות מעיקה באפטר טייסט.

80 ₪

מרסו וילאג' 2008:

מדובר ביין לבן מהליגה של הגדולים. קליפות תפוזים ואשכולית בוסרית באף מתחברות נפלא עם טעמים מאוד רעננים וקריספיים. הפה מתמלא בחמאתיות ששומרת על טעמי הפרי דקות ארוכות בפה. יופי של יין. המחיר בהתאם: 270 ₪

מקון 2011: גמאי עם תוספת מינורית של פינו נואר.

פינו מעט מאכזב, דליל וחיוור יחסית. בפה יש מתיקות של פרי בשל עם פלפל שחור עוקצני שלא עושה טוב ליין לטעמי. 80 ₪

 רוז' 2010 פינו נואר:

פינו נואר קלאסי. ירקרקות מתובלת בחמיצות גבוהה, פרי טוב שנשאר זמן רב בפה, ואפטר טייסט שמשחרר פלפל שחור. יין מקסים שיעלה לכם 100 ₪

בכחוס 2007:

פינו מאוד מעניין. בעל המון פרי בשל והמון חבית ונילית. אחד היינות המעניינים בטעימה הזאת. 140 ₪

קוט דה בון וילאג' 2009:

יין עם גוף חסון שמעניק איזון מושלם לפרי בשל, עם המון, אבל המון חמיצות. גם פה הפלפל השחור משתלט ומעלה חיוך על הפנים. יין מצוין אפילו מאוד. 150 ₪

 נואי סנט ג'ורג' 2006:

יין שמתאים לחובבי בורגון מסריחים, גבינות בשלות, פטריות ועובש. מדובר ביין מעולה עשיר בטעמים ועשיר בריחות קלאסיים. 280 ₪

קלו דה אורסול 2010:

18 חודשים בעץ יצרו יין דחוס בפרי עם רמת חמיצות נפלאה. היין בועט בפה והטעמים מתפתחים כל הזמן. עולם חדש במקצת עם נגיעות עולם ישן. יין שחובבי הבורגון הקלאסי ימצאו בו עניין רב. 430 ₪ עולה התענוג הזה.

קלו דווג'ו גראנד קרו 2009:

זה בורגון קלאסי, עשיר בטעמים אופייניים חמיצות מינורית שמאפשרת רק לפרי לבוא ליידי ביטוי. פלפל שחור אגרסיבי באפטר טייסט מערפל את החושים. אחד מהבורגונים הטובים שטעמתי. 650 שקלים.

לסיכום: אמנם יינן היקב היה אמור לבוא ולעשות בעצמו את הטעימה אבל איכשהו הצרפתי נתקע בנמל התעופה בשארל דגול ולא התאפשר לו להגיע. את הטעימה ניהל טל שקד במקצועיות ראויה. היינות נבחרו בקפידה ואפשרו ליהנות גם מיינות זולים ומיינות יקרים מאוד באותה מידה. בורגון קלאסי לצד נגיעות חדשות של עולם חדש מעניקות ליקב לואי ז'אדו כבוד גדול וכבוד עוד יותר גדול לחברת שקד על היכולת לאתר יקב כזה שאתם חייבים להכיר.

להמשך הפוסט