ידידי צה"ל עורכים מבחן טעימה ליינות ישראליים בכתית וברוקח 73

אלון גונן | 14.02.2014 | 23:55

יין כהנוב

הכל התחיל לפני מספר שבועות, כשמעברו השני של הקו בקע קול שהציג את עצמו כאחראי על קבוצה של שישה אמריקאים שיגיעו לארץ כחלק מתרומתם ל'ידידי צה"ל בארה"ב' (FIDF). וכשאני אומר תרומה, אז מדובר בכמה מיליוני דולרים בשנה שהם מגייסים. ביקשתי קצת רקע על החבורה, והבנתי שכולם חובבי יין כבדים מאוד. לחלקם יש חנויות יין, חלקם אנשי עסקים שסוחרים ביין ועולם היין קרוב מאוד לליבם. המטרה הייתה לחוות אוכל ישראלי עילי בצירוף טעימת יינות ישראלים שנחשבים למובילים, כשהטעימה תכלול את דעתם על היין ועל מחירו. טלפון לשף מאיר אדוני וקיבלתי מינוי של סומליה כתית לאותו הערב עם היינות שאנחנו מביאים. טלפון לשף איל לביא מרוקח 73, ותוך כדי שיחה החליט לבנות תפריט טעימות מיוחד לאותו הערב.

 בחירת היינות לא הייתה פשוטה. רציתי לתת להם לחוות כמה שיותר יינות מזנים שונים ועל הדרך יובילו אותם במעין טיול מצפון הארץ ועד דרומה. חשוב היה גם לשלב יינות בוטיק ויינות מיקבים מסחריים. חלק מהיינות האורחים הביאו מביקור ביקבים בארץ, וחלק הגיע מהמקרר הפרטי של רני רוגל עורך אכול ושאטו ומהמקרר שלי. הרעיון היה שנטעם  את רובם בטעימה עיוורת, ומבחינתי זו הייתה גם אפשרות לטעום את היינות הללו לצורך ביקורת ולהתחשב בדעתם של אנשי החבורה המכובדת הזו.

רקע קצר על המסעדות לפני שנתחיל: מסעדת כתית של השף מאיר אדוני עברה לפני מספר חודשים למשכנה החדש ברחוב נחלת בנימין בצמוד למסעדתו הנוספת של אדוני 'מזללה', והתאמת היין לאוכל המיוחד שהוא מגיש בה היוותה עבורי אתגר לא פשוט: מנות עם טעמים מרוכזים שמתפוצצים בפה. מאיר אדוני ידוע במנות מולקולריות עם שיטות קולינריות יצירתיות וטכניקות בישול מדהימות אשר נועדו להקסים את הסועדים שלו. חשיבות הטעם זו המטרה הראשונה של השף, ובנוסף חווית טעמים, מרקמים, פליאה והפתעה שמוגשים לשולחן. העין לא מאמינה, האף מתמלא בריחות מטורפים והפה מתמלא באין ספור טעמים קטנים שמלטפים ומעניקים אושר גדול. במסעדת רוקח 73 שף איל לביא מתמחה באוכל בסגנון פרובנס, עם נגיעות איטלקיות וספרדיות. הוא אחד מהשפים המשובחים שפועלים כיום בתל אביב, ונודע בעיקר בזכות פירות הים שמטופלים הכי טוב בארץ, ובשימוש בדגה טרייה ואיכותית עם מעט תבלינים, ומיצוי טעמי המזון עד תום.

אז מה טעמנו? ובכן, היקבים שנבחרו לשני הערבים הללו היו: צפרירים, טוליפ, טריו, ברבדו, יתיר, רמת הגולן ירדן, סומק, צרעה, לוריא, תבור, ויתקין, פלטר, שורק, בזלת הגולן, מונטיפיורי, כרמל קאיומי, רקנאטי, בן חיים, אסף, פלם, אבידן, טפרברג. ולהלן הממצאים:

יקב צפרירים זינפנדל 2011

מדובר בהפתעת הערב. היין בעל טעם בשל מאוד ולעיס, מתוק ופירותי, גוף מלא, חמיצות מושלמת.

זינפנדל הינו זן מאוד נפוץ בארצות הברית ובארץ, לצערינו, הוא לא פופולארי במיוחד, בעיקר כי קשה לגדל את הענבים הללו. האורחים התעקשו לדבר עם הייננית לורי לנדר, ולהחמיא לה על היין הנפלא הזה.

מחיר היין 80-100 ₪, מה שמכניס אותו לקטגוריית היינות שנותנים תמורה מעולה לכסף.

 

יקב רקנאטי פטיט סירה זינפנדל 2011

בלנד ייחודי ליקב רקנאטי, המכיל שילוב של 95% ענבי פטיט סירה עם 5% ענבי זינפנדל. יין עז טעם, עשיר בצבע סגול-כחלחל עמוק, ובטעמים וניחוחות בגווני פירות יער ושוקולד, תבלינים ואגוזי מלך.

כפי הנראה היקב לא ימשיך עם הזינפנדל ביינות הבאים שלו.

המחיר 109 ₪

 

יקב ברבדו שיראז 2011

השיראז של ברבדו הוא יין מוצלח מאוד ומטופל נכון. בכוס השיראז די מתפרע לו ומשחרר טעמים נפלאים ומאוזנים. מעט מרירות נפלאה בקצוות.

האורחים האמריקאים אמרו כי הבעיה היחידה זה המחיר: 155 ₪. אם היין היה נמכר בפחות מ- 100 ₪, הוא היה שווה כל לגימה.

 

יקב אסף קיסריה שיראז 2008

יין סמיך ומאוד בשל. המון דובדבנים שחורים גם באף וגם בפה. יין רציני שמתפתח בכוס בצורה טובה, ומעניק בכל לגימה עוד ועוד מאפייני שיראז צפוני משובח.

היין מתומחר ב- 120 ₪ ומעניק תמורה טובה מאוד למחיר.

 

יקב אבידן פרינג' צינה 2009

בלנד מענבי קברנה סוביניון, פטי ורדו ומרלו. היין עבר תהליך יישון במשך 30 חודשים בחביות עץ. היין עמוס בפרי ובארומות נפלאות, הוא מורכב ובעל גוף חסון, עם טאנינים חזקים שמעניקים ליין הזה עוצמה נפלאה. היין כאילו בוקבק אתמול ומצפות לו עוד שנים ארוכות, חבל מאוד שצינה ז"ל לא תיהנה מהן.

היין נפלא. המחיר לא רלוונטי.

 

יקב כרמל קאיומי שיראז 2009

מדובר בשיראז משובח. צבע ארגמני, ריחות שזיפים ועץ מושלמים. בפה יש פרי בשל ונקי עם טעמי עשן קל. גוף בינוני וטאנינים שמלטפים את הפה ומאפשרים לפרי להיות דומיננטי. יופי של שיראז.

מחיר היין 120 ₪. האורחים מחו"ל העריכו זאת.

 

יקב בן חיים שיראז 2008

המון פרי שחור גם באף וגם בפה. תוספת מינורית של פטיט סירה הפכה את היין הזה למיוחד מבין השיראזים שטעמתי פה.

היין משחרר ריחות אדמה ופטריות יער, המון פלפל לבן ודובדבן חמצמץ. העץ נמצא כל הזמן ויחד עם זאת משתלב נפלא עם האלכוהול. לא אגזים ואומר כי הוא אפילו מזכיר קצת יינות של עמק הרון.

המחיר של 85 ₪ לבקבוק מעניק שאפו גדול ליין הזה.

 

יקב בזלת הגולן קברנה סוביניון 2009

יין עם ריחות וטעמי פרי בשל ריבתי, שלצערי מעיק בפה ונותן תחושה של סירופ שיעול. חמיצות שלא מחזיקה את בשלות הפרי, ויש תחושה שהחבית העניקה ליין עיפוש קל. לצערי אין מחיר שיכול להצדיק את שתיית היין הזה.

 

יקב בזלת הגולן קברנה רזרב 2009

לכאורה אותו יין עם מדבקה שונה.

 

יקב שורק קברנה סוביניון כרם יוסף 2010

יין שמיוצר מענבים מסוג קברנה סוביניון מכרם היקב במושב טל שחר בשפלת יהודה, עם השלמות קברנה מכרם במושב ספסופה במרום הגליל ופטי ורדו מכרם מטע. טעמים מודגשים של פרי וטאנינים מאוזנים. חבית נוכחת וחמיצות טובה.

המחיר 120 ₪

 

יקב טריו 2011 Spirit of Jerusalem  

קברנה סוביניון בעל צבע אדום בוהק. ריחות טובים של פירות יער מוצקים עם מעט עץ בקצוות. היין נקי, חמאתי, ומלא בטעמים נפלאים. יופי של יין.

המחיר 90 ₪

 

בלק טוליפ 2010

בלנד של קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק ופטי ורדו. 15.5% אלכוהול. כאן כבר מדובר ביין מהליגה של הגדולים. יין עם עוצמות פרי משובחות ומדויקות. טבק ועץ קלוי משתלבים נפלא עם פרי אדום בשל.

185 ₪ הופכים את היין הזה למשתלם בליגה של היינות מהסדרות הגבוהות של קצרין, המערה והגראנד ווין של קסטל.

 

יער יתיר 2009

בלנד של קברנה סוביניון, פטי ורדו ומרלו. צבע ארגמני מדהים. ניחוחות עשירים של פרי בשל עם חמיצות טובה ומדויקת. היין קריספי ומאוד רענן, עם אפטר טייסט נפלא. בלי ללכת סחור וסחור, מדובר ביין משובח.

מצד שני מחיר היין הוא 299 ₪. מחיר לא שפוי בעליל.

 

יקב צרעה שורש 2011 מגנום

קברנה סוביניון עם מעט סירה. המון ריחות וטעמי אדמה שמדגישים את עוצמת הפרי. היין לעיס מאוד. אלכוהול נפלא. לי קצת חסרה חומציות שתעניק איזון, אבל צריך להתחשב בעובדה שמדובר במגנום והוא צריך את הזמן שלו בבקבוק. העץ מעניק גוף טוב, אבל  עדיין מינורי לטעמי. עם הזמן בבקבוק סביר להניח שהוא יפעיל שרירים ויבוא לידי ביטוי ואז יחכה לנו יין משובח.

300 ₪ לבקבוק המגנום, מה שהופך אותו למאוד נגיש ולכזה ששווה לקנות ולשמור.

 

יקב ברבדו קברנה סוביניון 2008 מגנום

קברנה סוביניון שיש בו כל מה שצריך להיות מבחינת פרי, חבית ואלכוהול, אבל מהר מאוד מגלים שהיין לא מחזיק בקבוק מגנום, והוא נעלם מהר מדי.

היין לא ריגש את הטועמים, והיה מבחינתנו מדויק מדי, נקי מדי וטכני מדי. צריך קצת יותר נשמה בבקבוקי יקב בוטיק, בעיקר כשמחליטים לבקבק יין כמגנום.

המחיר 350 ₪

 

יקב תבור מסחה 2005

בלנד של קברנה סוביניון, מרלו  ושיראז. היין הפתיע אותנו כשהתגלה כיין בועט ותוקפני. צבעו יפהפה, ובעל אף שמעניק יופי של ריחות פרי צעירים, ובפה יש בשלות פרי ועומק טעמים נפלא, בזכות ליקריץ ושוקולד שעושים את היין לוואוו.

המחיר בהשקה היה 135 ₪, היום יש באינטרנט זולים משמעותית. שווה עוד וואוו.

 

יקב ויתקין קברנה פרנק 2009

תוספת של 6% פטי ורדו. היין עוצמתי מבחינת ארומה וטעמי פרי המאופיינים לקברנה פרנק. לצערי יש השתלטות מסיבית של ירקרקות ועשבוניות, שלא מאפשרות לטעמים האחרים לאזן את היין. איפשהו התוספת של 6% פטי ורדו שהייתה אמורה לתת איפיון ארומטי יותר, לא צלחה.

המחיר 116 ₪.

 

יקב פלטר פינו נואר 2009

היין בעל צבע חיוור ומרקם מימי. ריחות מינוריים של פטל חמצמץ ותותי יער לבנים, מעט וניל, בקצוות ובאפטר טייסט יש מעט קינמון. יין לא מוצלח, שאין לו כל קשר לפינו נואר ישראלי או חוץ לארצי. המלצת הטועמים: לא חייבים להתעקש ולעשות פינו נואר; ממש לא.

המחיר 159 ₪.

 

יקב סומק קריניאן 2009

יין שהפתיע וריגש את כל החבורה. יין מרוכז, לעיס. מטופל נכון, בעל חמיצות נפלאה לצד פרי בשל. בקצוות יש מנטה שמדגישה את הטעמים הנפלאים של היין הזה. שאפו גדול.

המחיר 100 ₪. יין שחייבים לטעום.

 

יקב רמת הגולן ירדן מרלו גליל 1995

התרגשות רבה בשולחן. הפקק צבוע עד חציו בנוזל, וטרררר נשלף בשלמותו.

צבע היין אדום סמיך, שוליים מעט כתומים. והאף מתמלא בשנייה במתיקות מדהימה. בפה חמיצות מרלו משובחת וטעמי פרי בשל. סיומת נפלאה. וואו. חי, בועט, מדהים.

 

יקב כהנוב מגנום 2010

כפי שכתבתי למעלה, מרבית הטעימה נעשתה בצורה עיוורת. הטעות היחידה עם הבקבוק הזה, הייתה שהטועמים ראו את הפקק שעליו מוטבעת האות K,  ופה התחיל הבלבול הגדול של הטועמים.

ציטוט 1: "מדובר ביין הטוב ביותר שטעמנו בשבוע שאנחנו בישראל".

ציטוט 2: "טוב מדובר בקסטל גראנד ווין (אמרו כולם בבטחה), והכי טוב שהוא עשה עד  עכשיו".

ציטוט 3: "אנחנו רוצים לקנות את כל המלאי של היין הזה. תרים טלפון לאלי בן זקן".

חשפתי את היין, והבעת הפנים שלהם הייתה כמו של חבורה של גברים שבילו במועדון חשפנות, וגילו על הבמה את נשותיהם על העמוד.

מגנום 2010 של יקב כהנוב – הכרזתי. היינן הוא חקלאי מגדרה שמגדל ענבים ליקבים גדולים, וחוטא בעשיית יין, משהו כמו 10,000 בקבוקים בשנה. מרלו, קברנה סוביניון ופטי ורדו, ומדי פעם גם בלנד.

היינן לא אוהב למכור יין; הוא אוהב לשתות יין ולהשקות ביין חברים ביקב שלו.

רשמי הטעימה: יין שחור, שופע טעמים, מאוזן באופן מדויק, עפיצות מלטפת, טעמי פרי בשל עם מרקם סמיך ועשיר, ריח של עוגת דבש עדינה. היין עשה לנו מסיבה בפה.

למחרת נסע נציג האמריקאים ליקב על מנת לרכוש את היין טרם עלתה כתבה זו, מפחד שהמחיר יעלה או שהמלאי יגמר.

מחיר הבקבוק 260 ₪

 

להמשך הפוסט

יקב אסף: "יין בלי אוכל הוא רוח רפאים"

אלון גונן | 03.02.2014 | 13:23

יקב אסף: ביקורת יין
יקב בוטיק משפחתי המשלב במתחם היקב חנות יין עם חלל לסדנאות וטעימות יין, ובית קפה בראשות עדי קדם.

ייננים: אסף קדם ואורן קדם ג'וניור

מיקום הכרמים: רמת הגולן

מיקום היקב: בקרבת מושב קדמת צבי שברמת הגולן.

יין: שלושים וחמישה אלף בקבוקים בשנה

 

סוביניון בלאן 2012

ריחות מלוניים עדינים עם מעט לימון, לעומת זאת בפה הסגנון נוטה לטרופי בעל תיבול חזק מאוד. מעניין לציין שכשתמיד ברקע הטעם הלימוני המאפשר לפרי להיות מרוכז, היין יוצא מאוד עשיר וממלא את חלל הפה בטעמים נפלאים. במקרה הנוכחי קיים איזון טוב ואפטר טייסט עשיר ומדויק. סוביניון בלאן מהטובים שיש על המדפים משנה זו.

שאנין בלאן 2012

שאנין בלאן כנראה אף פעם לא יהיה זן פופולארי בעולם ובארץ. בטח שלא כמו הריזלינג, השרדונה או הסוביניון בלאן. אבל מי שמחפש יין אחר, סוג של אנדרדוג מעניין וחושני, רצוי שינסה לטעום את השאנין של אסף קדם. הוא שונה, ייחודי, בועט במוסכמות ובעיקר – מהנה ביותר. הפה מתמלא במעט טעמי עשן, לצד טעמי אגס בשל בעל חומציות של תפוח ירוק. ליין מרקם קטיפתי עם מליחות נעימה באפטר טייסט. בקיצור, יופי של יין.

זינפנדל 2012 – רוזה

הזינפנדל הוא ענב אדום שנוטה ליבולים גבוהים עם אשכולות צפופים וגדולים. קליפת ענב הזינפנדל דקה מאוד ולכן הוא בעל נטייה לרקבונות. בעיה נוספת בזן הזה היא נטייתו להבשיל שלא באחידות, לכן הבציר שלו בעייתי. היינן צריך להחליט האם הוא רוצה בציר מאוחר בו כל האשכול בשל, אך רמות הסוכר תהיינה גבוהות, או שמא יעדיף לבצור קודם עם הבשלה מדורגת, אך אז לא יהיה מיצוי מלא של הטעמים והצבע. אם כן, הזינפנדל של אסף הוא יין עם ריחות של פרי צעיר מתקתק ונעים, בקצוות יש לו טעמי עשבי תיבול שמכינים יפה את הפה לקבלת יין מעט תוקפני בעיקר בטעמי הליים ובוסר הענבים. יחד עם זאת, לי הייתה חסרה קצת מתיקות שתאזן את היין. לאחר כמה דקות ארוכות בכוס ולאחר שהוא התחמם קצת, ההתייחסות לרוזה של אסף הייתה שונה לחלוטין והוא תפקד כיין אדום עם עוצמות טובות של פרי. האלכוהול שצץ פתאום העניק לפה ריכוז טעמים בשלים שדרשו ללוות את היין הזה עם. להפתעתי, אפילו אוכל כבד ושומני. אם כן, היין הזה מתאים למשפט "יין בלי אוכל הוא רוח רפאים". יין מומלץ. 

 שיראז ( קיסריה) ריזרב 2009

תוספת של 3% קברנה סוביניון, 20 חודשי יישון בחביות (חלקן אמריקאיות).

ליין צבע סגול כהה אטום, וריחות של אוכמניות ושזיפים בשלים, וברקע מעט טעם של תבליני אניס. ההרגשה בפה היא פשוט טעמים עשירים. היין עצמו מרגיש חלק ובעל מרקם גמיש. על אף שהוא יין דחוס יחסית, הטאנינים שלו עדינים ומאפשרים לפרי לבוא לידי ביטוי. אפטר טייסט ארוך עם מרירות של עולש. לא נסחפתי כשמהפה שלי יצאה קריאת וואו.

פינוטאז' 2010 ארבע עונות

תוספת של 15% של סירה, קברנה סוביניון, קברנה פרנק.

בלנד מעניין המעניק ניחוחות של שוקולד, תאנים ירוקות, טבק ותבלינים. היין בעל צבע אדום כהה, ובפה יש תחושה של הרבה פרי מוצק וטוב, טעמי פטל צעיר, שזיף ותות שדה בשל, אדמה ותבלינים. נוכחות של 12חודשים בחביות עץ העניקו לו גוף בינוני ולשמחתי על אף שיש תוספת של 15% ענבים אחרים, לא הצליח היינן לקבור את המאפיינים הכל כך מרתקים של הפינוטאז' כמו הזפת והטבק שצפים אחרי כמה דקות בכוס. בנוסף, הטאנינים הרכים פשוט מושלמים, הופכים את היין לנגיש  לשתייה ומתאים מאוד למגוון רחב של מאכלים. בשורה התחתונה: יין עוצמתי אך יושב בפה בצורה מושלמת.

קברנה סוביניון סילבר 2010

2010 הייתה שנה עם מעט משקעים ואביב שהקדים, שתי סיבות שגרמו לכך שהענבים הגיעו לבשלות מוקדמת שבאה לידי ביטוי באופי פירותי וריכוז טעמים מעולה ביינות. הסילבר של אסף אכן שופע ריחות וטעמי פרי טובים. זהו קברנה סוביניון צעיר וקלאסי שמעניק חמיצות מאוזנת היטב.

קברנה סוביניון רזרב 2009

תוספת של 11% קברנה פרנק.

תוספת הפרנק העניקה יופי של ירקרקות באף ותוספת ריחות כבדים של פרי בשל וטוב. בפה יש חדות של פרי מצד אחד ומאידך טאנינים רכים וחמיצות מושלמת המעניקה ספקטרום טעמי פרי נרחבים מאוד. היין נפתח לאט לאט ושחרר עם הזמן עוד ועוד טעמי פרי טובים. היין מעט מתעתע כיוון שבהתחלה מצפים לקברנה מסורתי, אולם מהר מאוד הקברנה הזה העניק תחושה של עולם חדש. הוא לא בומבסטי ומלא פרי דחוס, אלא יותר בכיוון של כל דבר במשורה. יופי של יין. אני צופה לו עוד שנים רבות.

סוף דבר

יש מאות יקבי בוטיק בארץ שרובם יקבים משפחתיים שמנסים ליצור את נקטר האלים ובטוחים שהיין שלהם הוא הטוב ביותר שיש. אפשר לספור על שתי ידיים את יקבי הבוטיק שבאמת יש להם את זה. כאלה שאני חש את האדמה ואת האקלים בתוך הבקבוק, את יכולת היינן להעביר בנוזל את כל שנת העבודה הקשה שלו בכרם ולאחר מכן ביקב. אני לא מדבר על יין מושלם ונקי מפגמים אני מדבר על יין מיוחד ומרגש שנותן לך לעצור רגע ולחשוב על הכל ועל כלום. יין כזה שמפזר לך את המחשבות ומנתק אותך מהמציאות המטורפת. היינות של יקב אסף הם כאלה. זה יקב שבשקט ובצניעות מתברג לו בין יקבי הבוטיק הטובים והמובילים בארץ.

 

להמשך הפוסט

דרוש תקן ליין ישראלי ויפה שעה אחת קודם

אלון גונן | 30.01.2014 | 11:42

 

תעשיית היין בארץ אמנם נחשבת לצעירה ומתפתחת ויקבי בוטיק צצים כל שנה כפטריות אחרי הגשם, יחד עם העובדה שיותר ויותר אנשים מתחברים לעולם המרתק הזה של עשיית יין. בשנים האחרונות אנחנו עדים לצמיחתם של מספר בתי ספר שמלמדים איך לעשות יין, כמו בית הספר ליין של יקב שורק לדוגמה, המכשיר חובבי יין בקורסים קצרים ובקורסים ארוכים. התוכנית הלימודית מרחיקה לכת ומעניקה את הכלים לייצר בסופו של דבר בקבוק יין שיכול למצוא את עצמו בחנויות יין ועל השולחן שלנו. כחלק מתוכנית הלימודים מלמדים בבתי הספר הללו גם תקינות יין. דהיינו איזה חומרים מותר להוסיף ליין, איזה חומרים מסוכנים וצריך לשים לב כשמוסיפים אותם ליין, כדוגמת הביסולפיט (חומר המסייע בשימור) שקיים בכל יין.

לא הרבה יודעים, אבל כשמדובר ביין ישראלי שמשווק בארץ אין כל צורך בתו תקינות שבו מעבדה מורשית בודקת האם הנוזל שנמכר לנו אכן תקין. האבסורד הוא שכל יין שמיובא לארץ מחויב בדיקת מעבדה מאוד מפורטת ובלעדיה אין אפשרות לייבא את היין לארץ, שלא לדבר על מכירתו. נשאלת השאלה: מה ההבדל ומדוע יש הבדל?

מדוע לא מחויב יקב קטן כגדול לשלוח אנליזה למעבדה מורשית על מנת לקבל תו תקן, שבו הצרכן ירגיש בטוח שאכן בנוזל שהוא קונה יש את מה שצריך להיות על פי פרמטרים בין לאומיים? זה קיים בכל העולם, זה קיים ביבוא ולא קיים ביין המיוצר בארץ. האם יעלה על הדעת שלא תהיה תקינה למוצר מזון? האם מישהו פעם ראה שקית במבה ללא תו תקן או נקניק או כל מוצר שקשור למזון ללא פירוט המזון וחומרי התוסף שיש בו (סוכר, אלכוהול, צבע מאכל, חומרים משמרים ועוד)?

אם כן, מהו התקן הזה? אז ככה, תו התקן הוא מסמך שמפורטות בו בעצם הדרישות החלות על המוצר כדי שיתאים לייעוד והוא נולד מכמה צרכים: 1. שמירה על בריאות הציבור. 2. שמירה על בטיחות הציבור. 3. הגנה על איכות הסביבה. 4. אספקת מידע להגנת הצרכן.

 נשמע פשוט וחשוב עד כה, לא? ובכן, החזיקו חזק. כשחברת יבוא רוצה לייבא יין לארץ זה התהליך שהיא צריכה לעשות על מנת לקבל רישיון לייבא את הבקבוק החדש:

1. להמציא דגימה של המשקה מתוך המשלוח המיועד ליבוא, במכל מהסוג שבו ישווק המשקה לצרכנים.

2. לשלוח למת"י שלוש תוויות מקוריות (בנפרד או על גבי הבקבוקים).

3. לשלוח למת"י שלוש תוויות בשפה העברית.

4. להמציא מסמכים מקוריים של יצרן המשקה, מאושרים ומאומתים על ידי הרשות המוסמכת בארץ הייצור והכוללים את הפרטים הבאים:

א. אנליזה המפרטת את המרכיבים וכן את שמותיהם, סוגיהם ומספרי הזיהוי הבין-לאומיים של הצבעים המלאכותיים ששימשו בייצור המשקה.

ב. רשימת הסוגים והכמויות של החומרים המשמרים ששימשו בייצור המשקה, תוך תיאור תהליך הייצור.

ג. רשימת חומרי הגלם ששימשו לייצור המשקה.

ד.  פירוט על אזורי הגידול והרכב זני הענבים ששימשו לייצור היין. סימון על-גבי התווית המציין את שם אזור הגידול, וכן על היבואן להמציא תעודת מקוריות. מסמכים הכתובים בשפה זרה (פרט לאנגלית וצרפתית) יוגשו בתרגום לעברית שאושר על ידי נוטריון.

הסיפור עוד לא מסתיים, כי בהמשך על מנת לשחרר את היין מהמכס חלים עליו גם שני החוקים הבאים: נציג מת"יי מגיע לשדה ונוטל דוגמא אחת מכל מותג ולוקח את המוצר למעבדה. שם תבוצע בדיקה על מנת לאמת את הרכב המוצר. וכל זה בשביל לייבא יין לישראל.
 ובכל זאת, אכן יש היגיון בתקנות הללו, כיוון שנועדו לשמור על הבריאות של כולנו.

 

 

ובכן, הקדמה ארוכה זו לא היתה לשווא. עכשיו מתחיל הסיפור הישראלי ובעצם אם צריך לומר את שורת המחץ כעת, אז הנה: כל מה שחל על יין יבוא לא רלוונטי לחלוטין על יין שמיוצר בארץ, אין תקנון ואין חוק.  נכון כולם עכשיו מרימים גבה ולא מאמינים. תאמינו

 לפני שנה בערך התכנסה ועדת מומחים בנושא יין, שחבריה כללו בכירים מתעשיית היין המקומית וכן נציגי מכון התקנים הישראלי שיחד ישבו וכתבו תקן יין על פי הפרמטרים הבינלאומים של ארגון ה- International Organization of Vine and Wine) OIV). החבורה המכובדת הזו עשתה את העבודה שהמדינה הייתה צריכה לעשות וכתבה תו תקן חדש ליין הישראלי. ראשית הגדירו שם מה זה יין וקבעו כי זהו משקה המיוצר באופן בלעדי על ידי תסיסה כוהלית – שלמה או חלקית של ענבי המיועדים ליין, מרוסקים עם Vitis vinifera או מהכלאה של Vitis vinifera  שאינם מרוסקים, או של תירוש ענבים מהזן, וחוזק הכוהל למעשה ביין אינו קטן מ- 8.5% בנפח.

לפירוט על כל תו התקן המוצע אפשר להכנס לאתר ולקרוא את זה כאן

בעצם מה שקרה בוועדה הזו זאת מהפכה. ישבו נציגי היקבים הגדולים והמשפיעים ביותר בישראל שבאו למדינה ואמרו לה: "אנחנו רוצים תו תקן שיהיה מקובל על כל הענף. אנחנו רוצים שליין הישראלי יהיה פיקוח. שלא כל אחד שסיים קורס של שעתיים יוכל לבקבק כל נוזל שירצה ויקרא לו יין, שהחומרים שמוסיפים ליין יהיו על פי פרמטרים מדויקים ושלא יסכנו את בריאות הציבור (תוספת לא אחראית של בי סולפיט יכולה להרוג). נקים מעבדה מקובלת על כולנו (מת"י לדוגמא) אשר תיתן תו תקן ליין ורק לאחר מכן יוכל אותו יקב להוציא את היין לחנויות". מכון התקנים שהשתתף בוועדה הזו וריכז את הדברים כשהוא ערוך לתת מענה כמעבדה לתו תקן של יין ישראלי מקומי.

אבל שנה עברה ושום דבר לא זז וגם לא התקדם. משרד הבריאות ושרת הבריאות גרמן שאמונה על התקנון והחוק לא עשו דבר וחצי דבר למען חקיקה מתאימה, אך בינתיים הם עסוקים בפופוליזם בדבר חוק האלכוהול ופירסומו. חוק שפוגע בתעשיית היין ונולד מאי הבנה טוטאלית ביין ובתעשייה שמביאה כבוד למדינה. את משרד הבריאות לא מעניין מאות ואלפי העובדים שמתפרנסים מייצור יין וכנראה שגם לא מעניין אותם בריאות הציבור, שחשוף למוצר ללא פיקוח תברואתי. מה כן מעניין אתכם, כבוד השרה, נשמח לדעת.

או שאולי יסביר לנו שר הכלכלה נפתלי בנט מדוע הוא לא דואג לאמץ תקנון זה כחלק ממדיניות משרדו. הרי הוא האמון על תקנון היבוא.

לצערי כפי שמתנהלים דברים במדינה, החוק עוד רחוק מלהיכנס לספר החוקים ובינתיים – איש הישר בעיניו יעשה, ללא פיקוח וללא תקינה, עד שיקרה אסון והאסון, גבירותי ורבותי, בוא יבוא. זה רק עניין של זמן. מה למשל? בבקשה: רעלת אלכוהול, או רעלת בי סולפיט יכולים לגרום לנזק בלתי הפיך: החומצה הגופריתית שמוסיפים ליין או כששוטפים איתה חביות מופיע תחת סימון מסוים (Sulfite, סולפיט) – זהו חומר הפועל כאנטיאוקסידנט ומשמש כחומר משמר בפירות יבשים וביין. מדובר בחומר הרעיל לגוף האדם כשהוא בא במינונים לא נכונים ויכול לגרום לרגישות, להתקפי אלרגיה ואסטמה ובנוסף להרס ויטמין B1. בשימוש מוגזם יכול לגרום לנזק בלתי הפיך לכליות. וראו מה קורה בעולם: תוספת סולפיט במזון הופכת בהדרגתיות לבלתי חוקית.

מה צריך לעשות ולאלתר:

החבורה הנכבדה שכתבה את תו תקן היין לא סיימה את עבודתה. החבורה הזו צריכה לקבל החלטות ולהתעלם ממשרד הבריאות או/ ו התמ"ת ולא לחכות לגחמות שלהם ולכנס את כל חברות השיווק הגדולות: חברת שקד שבבעלותה חנויות דרך היין, חברת אקרמן, חברת טיב טעם, הסקוטית למשקאות, רשת חינאווי, שופרסל ושאר החנויות הגדולות ולהחליט יחד כי יין שאין לו תו תקן ישראלי (בדיוק כמו שיש לשמן זית) לא יימכר בחנויות שלהם. רק יין עם תו תקן שעבר בדיקת מעבדה על פי הפרמטרים שנקבעו בתו תקן המוצע של מת"י ראוי שהצרכנים יקנו אותו, זו תהיה פריצת דרך ורק ככה על ידי הלחץ הזה יעשו כל 300 היקבים שיש בארץ את בדיקת המעבדה ועל פי האנליזה יקבלו מדבקת תקן ליין ישראלי תקין. הבדיקה  העתידית צריכה לכלול: כמות סוכר, כמות כוהל, ביסולפיט, תוספות אחרות ליין וכיוצא בזה. הציבור יוכל לדעת שיש ענבים ביין ולא "חומרים לא מזוהים". כשכתוב 13.5% אלכוהול נדע שמעבדה מורשית בדקה זאת, נדע שיש אחוז סוכר שראוי ליין יבש ולא במקרה קיבלנו בקבוק עם רמת סוכר של חצי יבש ולהפך. נזכיר: היום השוק פרוץ וכל אחד רושם כל מה שהוא רוצה. ואני אפילו לא מדבר על הקישקוש כשכותבים גראנד רזרב, רזרב, ספיישל רזרב ושאר המצאות שאין להם כל קשר למציאות. יום אחד, כשנעבור את כל אלה נצטרך גם לזה לתת את הדעת. ברגע שחנות אחת תיקח את המושכות לידיים, העניין יתפשט כאש בשדה קוצים. הציבור יבין שיש מישהו ששומר עליו ודואג לבריאותו.

 סוף דבר:

אנחנו כצרכנים זכאים לדעת מה יש במוצר שמוכרים לנו, קל וחומר כשמוסיפים ליין חומרים כימיים. אם החנויות ידרשו מבעלי היקבים מדבקת תו תקן כי אחרת היין לא ייכנס לחנות. אז אולי לבסוף הרגולטור בראשות שרת הבריאות יאמץ את התקנון ויחייבו לעשות זאת. רק ככה נוכל להיות בטוחים כי יין הישראלי ראוי לשתייה ועומד בכל הפרמטרים הבינלאומים כפי שנדרש מיינות יבוא. לשמחתי חברת שקד יבואנית היין הגדולה ע"י חנויותיה הפזורות בארץ מרימה את הכפפה וכתגובה לכתבה זו שלחו את הצעתם והחלטתם פורצת הגבולות. הם מציבים אולטימטום לבעלי היקבים הישראלים ומודיעים להם כי הם מחויבים לשלוח אנליזה טרם מכירת היין. הם אף הגדילו לעשות ומינו את היינן יותם שרון לפקח על המהלך. אני מקווה כי החלטה זו שלהם תהווה פריצת דרך וקידומו של תו תקן יין ישראלי. 

 

תגובת טל שקד, מנהל שיווק דרך היין בחברת שקד:

"דרך היין ערה לבעיה החמורה שעולה בכתבה. אין ספק שחובתו ואחריותו המלאה של הרגולטור לפעול בכל הכח על מנת להביא לתקנה שתחייב את כולם כפי שציינת בכתבה. עם זאת, החלטנו לא לחכות להתערבותו של הרגולטור ולהתחיל במהלך עצמאי, כיוון שאין אנו יכולים להשלים עם מצב שאנו מציעים ללקוחותינו לרכוש מוצרים ישראלים שאין לנו ביטחון שהינם עומדים בדרישות התקן הישראלי המוצע מכל הסיבות שציינת.  לפיכך פנינו לפני מספר חודשים לכל ספקי הרשת בדרישה לספק העתק אנליזה מעבדתית עבור כל מוצר מתוצרתם אשר נמצא במגוון של "דרך היין".  

ריכוזו המקצועי של הנושא הופקד בידיו של היינן יותם שרון. המטרה היא לוודא את תאימות היינות לתקן הישראלי, בנוסח ההצעה המתוקנת (ת"י 1318, חלק 1- יין: הגדרות ותהליכים) אשר הוצעה לאחרונה. יין אשר חורג מהתקן ייצא ממגוון הרשת, עד אשר יוכל היקב לספק אנליזה אשר מוכיחה כי הוא תואם לתקן. כמובן אנחנו שומרים לעצמנו את הזכות לשלוח מוצרים לבדיקה מטעמנו וכדי לוודא את אמיתות האנליזות הנשלחות.
החלטנו להכליל בהליך זה גם את ספקי שמן הזית ובירות הבוטיק הישראלים. אנו לקראת סוף הליך בוא נבטיח כי כל המוצרים הנמכרים ברשת הינם עומדים בדרישות התקנים הישראלי המוצע. ועדיין, אני שב ומדגיש, אין הדבר מחליף את הצורך במהלך כולל ומחייב ברמה הממלכתית".

 

 

להמשך הפוסט

יקב זאוברמן טעימת יינות הזויה לחלוטין

אלון גונן | 26.01.2014 | 13:25

יקב זאוברמן

טעימת עומק LE (לימיטד אדישן)  2001-2009 ינואר 2014

יינן: יצחק זאוברמן (היקב נמצא בגדרה בחצר הבית)

בציר ראשון 1996 בציר שיצא לשוק 1999

השכלה ייננית: אין פורמלית רק מתוך טעימות יינות בעיקר. מתוצרת חוץ

כרמים: כרמי יוסף

כורם: יוסי היינמן

שיטת עשיית היין: בצורת האמרונה (יבוש הענבים).

מוטו ראשון: יין שעושים עם חברים ללא עובדים שכירים.

מוטו שני: היינות שלי הם שאטו פטרוס ואפילו טובים יותר ויהיו במיטבם עוד 20 שנה מינימום.

מוטו  שלישי: אני אני ואני.

הטעימה נערכה בחנות היין והבר בין 281 על היינות היה אמון מיכאל ראב שהיינות שהובאו מהאוסף הפרטי שלו. הנוכחים בטעימה היו חובבי יין כבדים שמבינים קצת ביין ומכירים את יינות יקב זאוברמן.

רשימת היינות נראתה מאוד מכובדת ומאתגרת גם ליינן וגם לטועמים.

מרלו  2004, מרלו SE   2005, מרלו  SE  2006, מרלו  SE  2007, קברנה LE  2001, קברנה LE  2002

קברנה LE  2004, קברנה LE  2005, קברנה LE  2007.

ההפתעה הראשונה הייתה די הזויה הייתי אומר, לצד כוסות היין שעמדו לפנינו עמדה גם כוסית צ'ייסר קטנה שאליה נמזג תזקיק ענבים 40% אלכוהול. זאוברמן הסביר שהוא מייצר את התזקיק מענבים ומזקק אותם בצורת גראפה, כלומר חימום יין עד לאידוי, מיצוי אלכוהולי ולבקבוק. התבקשנו להרים כוסית לחיים טרום הטעימה שאליה באנו. גבות הורמו וכשנשאל זאוברמן האם הוא בטוח שלא יותר ראוי לשתות את התזקיק הזה בסוף הטעימה כדג'סטיף ענה האיש שמדובר ב"מיי החיים" וכששותים דבר כל כך מושלם ונקי אז אין בעיה לשתות אחריו יין. עוד הוסיף כי בעצם מדובר בחומר גלם שאפילו לא עושה כאבי ראש אם שותים ממנו כמויות. חבריי לשולחן ואנוכי לא הבנו את הרעיון המוזר להעמיס על הפה משקה אלכוהולי כשלאחריו צריכים לטעום יין. על מנת לא לפגוע בטעימות, אני את שלי השארתי בצד, פעולה שרוב הנוכחים עשו גם כן.

הטעימה:

מרלו 2004 14% אלכוהול.

צבע היין אדום בוהק עם שוליים מעט חומים. ריח נקי של פרי טוב, מעט בשל עם עיקצוץ אלכוהולי.

בפה יש פרי טוב ומוצק המפגין עוצמות של טעם מעודן, מתובל בטאנינים רכים ובעל סיומת ארוכה וחלקה.

יין שצריך לשתות וליהנות ממנו בשנה שנתיים הקרובות. יופי של פרי נבצר בשנה הזו.

מרלו 2005: תוספת של 12%-7% קברנה. 15.2% אלכוהול.

היין בעל צבע אדום ארגמני עם ריחות של פירות בשלים ומעט זיתים ירוקים, לצד ריח עדין של פלפל שחור ותאנים יבשות. ליין גוף מלא וחומציות מאוזנת. היין מהנה.

מרלו 2007: 14.8% אלכוהול תוספת של  7% קברנה.

צבע היין ארגמני יפה. באף יש ריחות חבית בצורה מוגזמת שלא נותנת לשום ריח אחר לבוא לידי ביטוי. היין היה בדקנטר כמה שעות ועדיין לא הצליח להיפטר מהריח. לאחר כמה עירסולים התחילו לצאת ריחות מעט מעופשים ולא נעימים. בפה יש מתקפת חבית משולבת בטאנינים תוקפניים ביותר, עם אפטר טייסט מתכתי. כשנשאל זאוברמן לפשר הטעמים תשובתו הייתה מאוד פשוטה. הרמת גבה, גיחוך קטן ובקשה מאיתנו לתת ליין עוד 15-20 שנים והוא יהיה מושלם.

קברנה סובניון 2001: 15.4% אלכוהול.

ליין ריחות מרוכזים ודחוסים עם המון חבית, יש גם תיבול בקצוות אבל לא לגמרי נעים. יין מלאכותי עם מתיקות ריבתית על גבול התרופה, החמיצות לא עוזרת ולא מחזיקה טוב. יש לציין כי יש פה ניסיון להפיק יין מיוחד ומוחצן, אך כמה חבל כי הניסיון לא ממש צלח.

קברנה סובניון 2002: 15.6% אלכוהול.

נתחיל בזה ואדגיש כי שנת 2002 הייתה לא טובה לתעשיית היין מבחינת מזג האוויר ויקבים רבים וטובים לא הוציאו יין מהסדרות הגבוהות שלהם בשנה זו. לדוגמה יקב רמת הגולן לא הוציא את סדרת קצרין ואפילו לא יינות מהכרם היחידני שלו. וכאמור בטעימת 2002 של הקברנה הזה הייתה מתקפת ריבתית של פרי מעט מעופש, החבית שוב משתלטת על הריח והיין לא מחזיק יותר מכמה דקות בכוס עם הטעמים המעטים, שהוא מסוגל להוציא חוץ מחבית. חבית כבר אמרתי?

קברנה סובניון 2005: 16.5% אלכוהול.

זהו היין המהנה ביותר בטעימה. מדובר ביין עדין, עם גוף טוב, מתקתק במידה ואפטר טייסט מעט מריר שמאזן את המתיקות. החבית מינורית ומעניקה טעמי שוקולד נפלאים. לא יין גדול, אבל יין שאפשר לשתות וליהנות ממנו סוף סוף.

 קברנה סובניון 2007: 17.5% אלכוהול.

שנת 2007 הייתה שנה קשה לגפן: חודש מרץ הפתיע עם ברד ובחודש יולי היו חמסינים שגרמו לענבים להבשיל מהר והכניסה את הכורמים והייננים ללחץ בנוגע לבציר. אלה שהחליט לבצור מהר קיבלו אמנם פרי עם פחות סוכר, אבל הפסידו את הארומות המתבקשות מהבשלה פנולית. אלה שחיכו בסבלנות הצליחו לקבל איזון ובסך הכל קיבלו חומר גלם סביר. ב- 2007 הנוכחי מורגשים תיקוני החומצות ויחד עם מתקפת האלכוהול מקבלים סוג של תרכיז לא נעים לשתייה. יין מאכזב בלשון המעטה.

קברנה 2004: הפתעה. שוב.

זאוברמן היינן פתח ואמר כך על היין הזה: "יש ביין הזה מהפכה חשיבתית ויכולת לראות משהו אחר". מדובר ביין חצי יבש מענבי קברנה סובניון עם 17.2% אלכוהול ומתיקות שמתאימה אכן ליין חצי יבש.

מבחינת היין: מדובר ביין שהיה פעמיים בחביות עץ חדשות. דהיינו 200% ספיגת עץ. מדובר ביין שהעלה הרבה חיוכים על פני האנשים והתברר שאלו חיוכים של אנשים נבוכים שקיבלו לטעום משהו לא מובן, מתוק, אלכוהולי עם הרבה עץ, והיינן עומד מולם ומתענג על כל לגימה. וחוזר ואומר את המשפט שלו: "יש ביין הזה מהפכה חשיבתית ויכולת לראות משהו אחר".

אז בואו ננתח את היין הזה על פי פרמטרים מקצועיים:

יש להניח שמדובר בבציר שההבשלה "ברחה" וה-17% אלכוהול היה הגבול העליון של יכולת השמרים לחיות, ולכן מעט סוכר שנשאר הותיר את היין חצי יבש ומאחר והיינן לא עשה בלנד שיאזן אלכוהול וסוכר הוא קיבל יין חצי יבש. הפתרון הנכון ביותר היה להפוך את היין הזה ליין בסגנון פורט ולא להשאיר אותו חצי יבש. אבל איך נאמר לנו בטעימה: "יש ביין הזה מהפכה חשיבתית ויכולת לראות משהו אחר". האמנם?  בינתיים רק ליינן יוסי כץ מיקב כץ שמור הסגנון והיכולת לייצר יינות אדומים חצי יבשים מתוך בחירה ולא בגלל "בריחה של הבשלה" ואנו רואים עקביות בדרך שלו.

קברנה 2009: שוב יין שנאמר עליו שהוא הפתעה, גם הוא חצי יבש וגם הוא חוזר על הטעות של 2004 ומדובר בטעות של יינן שיודע להפוך אותה על ידי בליל של מילים לנקטר האלים. מדובר בקוריוז.

הפתעה שלישית: מחירי היין. מדובר ביינות יקרים בכל פרמטר ישראלי: מחיר היינות נע בין 700 שקלים ל 1200 שקלים ויותר לבקבוק.

לסיכום:

היקב מייצר בכל שנה בין 3000-4200 בקבוקים. היינות של זאוברמן מתומחרים באופן לא ברור ויש אנשים שקונים אותם ומתענגים על עצם קיומם. לא מדובר בנקטר האלים, מדובר ביינן שיודע למכור ולעסוק בשיווק יותר מאשר לעשות יין. פגמים על פגמים, חומר גלם שמטופל לא טוב עושה יין לא טוב. אבל אין כמו רוטינה של משפט שאומרת "יש ביין הזה מהפכה חשיבתית ויכולת לראות משהו אחר" כדי לשכנע אידיוטים לשלם מאות שקלים עבור בקבוק. אתה לא שאטו פטרוס, זה בטוח. בטעימה עיוורת אני לא אתפלא אם סדרת סילבר של טפרברג או הסדרה האזורית של כרמל יועדפו ובגדול על פני היינות הללו.

להמשך הפוסט

המחדל הגדול בענף גפן יין

אלון גונן | 21.01.2014 | 13:59

אני מניח שכל מה שנכתב כאן מוכר היטב לעובדי משרד החקלאות שאמונים על ענף הגפן בישראל, אני מניח שלא אחדש דבר לכורמים ולעובדי האדמה שמגדלים גפני יין ואני בטוח שלא אחדש דבר וחצי דבר לבעלי היקבים. הכל ידוע ובכל זאת, כולם מדברים על זה בלחש. כי אולי הלחש לא יעיר את הבעיה ואולי ככה כמו כל דבר בארץ יהיה אפשר לטאטא תחת השטיח את המחדל הגדול בענף גפן יין שהתרחש כאן בשנים האחרונות. ואין מי שלוקח אחריות, אין דין ואין דיין. וכשאני מדבר על מחדל בעצם מדובר באסון טבע שהתרחש כאן מבלי שהצליחו לזהות את הבעיה בזמן וגם לאחר שזיהו את הבעיה עדיין המשיכו לעשות טעויות ולא לפעול על פי המצב חרום שהתגלה. חוסר אכפתיות, חוסר בכח אדם, בעיית תקציב ואולי כי עובדי מדינה הם באופיים בירוקרטורים ששום דבר לא בוער להם, והם יודעים שהם לא באמת נותנים את הדין על מחדלים ואין  אחריות ציבורית על מחדלים שעושים עובדי המדינה. אז מה קרה? הנה התקציר:

הכוכב הראשי:

הכוכב הראשי הוא וירוס leafroll 3 שגורם למחלת התקפלות העלים בגפן. במהלך השנים האחרונות ידוע כי מחלת התקפלות העלים מתפשטת כאש בשדה קוצים בכרמים בישראל בהיקפים משמעותיים ורחבים בעיקר בגליל ובגולן ובאזור יהודה ופוגעת קשה בכמות ובאיכות ענבי היין וכתוצאה מכך- פוגעת קשות באיכות היין המופק מהענבים. חשוב לומר כי בספרות המקצועית מודגש כי ווירוס זה הינו ווירוס של צמחים בלבד, ואינו מזיק לאדם, ואף אינו נמצא ביינות המופקים בגפנים הנגועות.

איך מגיע הווירוס לכרם וכיצד התפשט?

כפי הנראה, המפיץ החשוב ביותר של וירוס זה הוא- האדם, באמצעות פעולות לא תקינות. אופן התפשטות הווירוס בכרמי ישראל נבע בראש ובראשונה מכניסתו של חומר ריבוי נגוע אל הכרמים, דהיינו- שתילים שנקנו במשתלות מורשות שמפוקחות ע"י משרד החקלאות היו מודבקים בווירוס. זו אחת הטענות הקשות ביותר שיש לכורמים כנגד משרד החקלאות, בעיקר למחלקת השירותים להגנת הצומח ולמפקחים שנמצאים בשטח ואחראים על ביצוע הבדיקות. בהמשך, נמשכה התפשטות הווירוס מכרמים שנשתלו בחומר נגוע, אל כרמים נקיים, באמצעות הכנימה הקמחית שהינה חרק מזיק בכרם, הנושאת את הווירוס ומעבירה אותו ע"י מציצת מוהל השיפה (הנוזל המכיל את הסוכרים בגזע הגפן).

איך משפיע הווירוס על הגפן והיין?

ראשית המחלה לא פוסחת על שום זן. בגפנים שנפגעו מהווירוס הנזקים מתבטאים בעיקר בפגיעה בכמות ובאיכות הענבים והיין המופק מהענבים. הווירוס הפוגע עלול לגרום להפסד יבול של בין 30-50%. בענבים יש איחור בהבשלה והבשלה בלתי אחידה. צבע קליפות הפרי בענבים האדומים  אינו נורמאלי כתוצאה מחוסר פיגמנטים שנוצרת מבעיית פוטוסינתזה. ניתן לזהות את הווירוס באופן ברור בזנים האדומים באמצעות העלים, בהם האזורים שבין עורקי העלה מקבלים גוון אדום כהה עד סגול. ההשפעה הכלכלית והתוצאה  של כל זה היא, שהמגדלים והיקבים סובלים בגלל המחלה הזו הפסדים כלכליים גדולים. רוב הכורמים עובדים היום מול היקבים על פי מדדי הבשלה ומדדי צבע וכשהכרם לא מגיע למדדים הללו, הענבים נבצרים לטובת מיץ ענבים פשוט והתשלום עבור טון ענבים הוא מינימלי. רק כשהמדדים מתאימים לייצור יין איכותי מקבל הכורם את מלא התשלום על פי ההסכם ולכן מבחינת הכורמים החקלאיים זו מכת מוות והם יאלצו פשוט לכרות את הכרמים הנגועים.

החקלאים מצידם מפנים את האצבע המאשימה כלפי האנשים האמונים על זיהוי ומניעה במשרד החקלאות, בהם מנהלת ה PIPS, הממונה על חומר הריבוי שנשלח מהמשתלות המורשות לכורמים, אל המדריכים של שה"מ במשרד החקלאות והם אלה שאמונים על גילוי ווירוס בשטח ומתן ייעוץ לכורם ובעיקר כלפי המשתלה הגדולה והעיקרית  המורשית למכירת חומר ריבוי בשנות ההדבקה.

 ***

בשנת 2007 התפוצץ הווירוס בכל גדולתו בפניהם של הנוגעים בדבר, הם הבינו כי העסק יצא משליטה ומרבית הכרמים בארץ נגועים בווירוס שעלול לחסל את ענף היין במדינת ישראל תוך שנים מעטות. לווירוס אין טיפול ואין ריסוס שיכול לעזור ומה שנותר לעשות זה לעקור את הגפנים הנגועות ולשתול חומר ריבוי נקי מווירוס. חומר הריבוי מגיע בעיקר מאירופה, לאחר שהוא נבדק שם הוא מגיע למשתלות הפרטיות המורשות שמפוקחות על ידי משרד החקלאות, ושם הוא נמצא עד העברתו לכורמים. כאמור, ב 2007 הבינו כי הווירוס השתלט על כל המדינה ובמשתלות אין חומר נקי מווירוס כפי שחשבו. אחת הבעיות הייתה שפיקוח המדינה התגלה במערומיו מאחר שהחומר שהגיע מאירופה היה נקי והוא נדבק במשתלה. דהיינו, אף אחד לא בדק ולא פיקח על הגפנים הנ"ל. משרד החקלאות טוען היום כי המכשירים שהיו בידיו לבדוק את חומר הריבוי היו מיושנים ולא נתנו מענה אמיתי. יכול להיות, אבל במשך שנים ידעו שיש וירוסים בכרמים ועדיין לא עשו דבר ולא חקרו את הנושא.

בשנה זו פנה יקב רמת הגולן שגם מגדל ענבים, למשרד החקלאות והודיע להם, כי בבדיקות שהם עשו לחומר הריבוי שהגיע מהמשתלה המרכזית נמצאו הווירוסים. ועקב כך הם מפסיקים לרכוש מהמשתלה, שנמצאת בפיקוח, שתילים, ופותחים משתלה עצמאית שלהם בה יכינו בעצמם את חומר הריבוי. משרד החקלאות לא יידע את הכורמים האחרים בממצאים של יקב רמת הגולן ולא פתח בחקירה ובאיתור הבעיה במשתלה ואישר את המשך מכירת חומר הריבוי מהמשתלה הנגועה. רק שנתיים מאוחר יותר משרד החקלאות אפשר לכורמים לעשות "יבוא אישי" של גפנים מאירופה ממשתלות מבוקרות שהיו נקיים מהווירוס הנ"ל. זה אולי מה שאיכשהו הציל את התעשייה מהתרסקות. בד בבד הוחלט על ניקוי כל חומר הריבוי מהמשתלות וחיטוי הקרקע, וכן על מיזם הפחתת נזקי וירוסים בכרמי יין וביצוע מחקר מקיף במימון המדען הראשי ומשרד החקלאות בנושא הווירוס.

בבדיקה פנימית של רשימת החוקרים עולה כי המשתתפים במחקר בחלקם היו אלה שאחראים גם על המחדל או על אי תשומת הלב בעשר השנים שקדמו למחקר. היה שם החוקר הראשי מהמחלקה לפתולוגיה של הצמחים, למשל. מדריכים השה"מ, נציגי מינהל המחקר החקלאי ועוד.

היעדים של המחקר היו:

 1. אבטחת חומר ריבוי חופשי מווירוסים.  

 2. אפיון המחלה וגורם המידבק.

3.  אפידמיולוגיה ומניעה הן של הווירוס והן של הווקטור המעביר קמחית הגפן.

4.  כתיבת פרוטוקול לממשק גידול אופטימאלי להפחתת נזקי המחלה.

עד למחקר זה לא היה פרוטוקול במשרד החקלאות לטיפול בבעיה אף על פי שידעו שהווירוס קיים יותר מ 8 שנים ויותר . והנה ההמלצות שהתקבלו בגדול:

1. צריך לדאוג לחומר ריבוי חופשי מווירוסים ואמצעים להבטחת ניקיונו. כפי שנדרש היה לאורך כל השנים.

2. צריך לעקור את כל גפנים הנגועות בווירוס שנשתלו בארץ ולנטוע חומר ריבוי נקי בלבד.

ההמלצות שהיו צריכות להתקבל, אבל עליהם לא דיברו על מנת שיהיה סיכוי כלשהו להצלת הכרמים בארץ, אולם אלו כמובן לא התקבלו כי משרד החקלאות לא לקח על עצמו אחריות כל שהיא על המחדל של אנשיו:

1. צריך לאפשר לכורמים לייבא חומר ריבוי באופן עצמאי ולאחר הבדיקה והקרנטינה לאפשר לשתול אותו, בהסתמך על היבוא בשנים שמשרד החקלאות אישר לייבא באופן עצמאי חומר ריבוי  דבר שעשה בית ספר למשרד להגנת הצומח בו התברר שכל החומר שהגיע באופן עצמאי ונשתל נקי מווירוס.

2. לפצות את החקלאים על המחדל.

 

אז מה קורה כשהאחראים על המחדל חוקרים את עצמם?

כאן בעצם מתחילה הבעיה. המחקר היה מדעי עם המון טבלאות ודיברו שם על הכל חוץ מאשר למה הגענו למצב שהגענו ומי בעצם צריך לקחת אחריות למחדל הזה. מדובר באסון טבע שהיה אפשר למנוע או לפחות למזער אותו. ההתראות נמסרו למשרד החקלאות, הפיקוח היה מזערי אם בכלל ובעצם הייתה הפקרות. וכיום באים החוקרים של משרד החקלאות ובעצם מעבירים את הבעיה לחקלאים הפשוטים ודורשים מהם לחסל את הכרמים שלהם ולעקור את הגפנים. שום מילה על למה מכרו להם את הגפנים הנגועות, שום תקציב עקירה ושתילה. שום דבר בעניין מה יהיה בארבע השנים שלאחר עקירת הגפנים הנגועות ושתילת גפן נקייה. מה יהיה עם היין ומי ישלם את אובדן השנים לחקלאים. האם החקלאי צריך לספוג ולשלם על טעויות של פקידי מדינה שאמורים לשמור על בטחונו הכלכלי או לפחות לא להרוס אותו. הדבר דומה כאילו נתנו לחיילים בשטח רובה ללא נוקר וביקשו מהם לנצח בקרב. אף אחד לא בדק אם הרובה תקין לפני הקרב. לא, אי אפשר לנצח ככה. אי אפשר להפיק יין מגפן חולה שנמכרה לחקלאים על ידי משרד החקלאות ללא בדיקה. נעשה כאן מחדל, שאם לחקלאים היה שכל הם היו צרכים לעשות תביעה ייצוגית נגד המדינה ובית המשפט היה חייב להורות למדינה לשלם עבור העקירה ועבור השתילה ועבור הפסדי העבר וההפסד העתידי מאותו כרם.

לראות עקירת כרם צעיר על ידי חקלאי זה דבר קורע לב זה ממש כמו לכרות לעצמך יד. זר לא יבין זאת, פקיד לא יבין זאת. מה רבה היא עוגמת הנפש של כורם שנטע כרם במיטב כספו, בתקווה גדולה, כדי לגלות במהרה שהכרם נגוע וימיו ספורים. ענף החקלאות במדינה מורכב מאנשים שנכחדים והקומץ שנותר יודע שאין לו דור עתיד, הכל היום נדל"ן, המדינה לא יודעת לשמור על האדמות האסטרטגיות הללו. הרי נסיעה על כביש הצפון מראה לנו בדיוק איך הגפן תורמת לבטחון המדינה, בנגב נשתלים מאות דונמים של גפנים על ידי משוגעים (ככה קוראים להם היום) והרי מה שלא מעובד נמכר לעסקנים או לבני מיעוטים שמגדלים שם כבשים ועזים לא בשביל זה הקמנו את המדינה, לא בשביל זה אבותינו עיבדו אדמות והחקלאות בארץ-ישראל הייתה מבוססת בעיקר על גידולי בַּעַל המוּשְׁקים על-ידי גשם וטל, גידולי החורף – חיטה ושעורה, ועצי פרי הנותנים פרי בקיץ – גפן, תאנה, רימון, זית ודבש (תמר), וכן שקדים, אגוזים, בוטנים ושיקמים. מה נשאר היום מכל זה? זו השאלה שמשרד החקלאות והעומדים בראשה חייבים לחקלאים ולנו תשובה.

 תגובות:

ערן הרכבי מנהל תחום מטעים ורפרנט לגפן יין במשרד החקלאות: קראתי בצער את הכתבה המגמתית. תעודת עניות ליושרה העיתונאית. אינני מתכוון להתייחס.

יוסי פרידמן, מנהל את כרמי היין והזית של קיבוץ גשור: בשנת 2004  הפניתי את תשומת הלב של כל מי שעובד בענף, מדריכים, מגדלים, מנהלי יקבים, שתלנים, משרד החקלאות והשירותים להגנת הצומח והם המשיכו למכור חומר ריבוי מהמשתלה המזוהמת בווירוס עד 2009 שהגיע חומר ריבוי חדש וגם אז היו מי שקנו חומר מזוהם.

ראול קלינרמן הממונה על חומר הריבוי שנשלח מהמשתלות המורשות לכורמים סירב להתייחס לנושא.

22.01 שעה 17.00 – תגובת דובר משרד החקלאות:

וירוס קיפול העלים, קיים בארץ מאז עשרות שנים. במהלך העשור הראשון של שנות ה- 2000 הווירוס עשה שינוי, הפך להיות אלים יותר ותפוצתו בכרמים הן בארץ והן בעולם, התחילה לעלות בצורה משמעותית. הכלים לאבחון שהיו באותה תקופה, לא היו רגישים ולא אפשרו לזהות את הווירוס בצורה עקבית. לאחר מספר שנים, כאשר פותחו שיטות אבחון חדשות בעולם ונכנסו לשימוש גם בארץ, הסתבר שהנגיעות גבוהה יותר ממה שהיה ידוע עד אז, הן בכרמים והן בחומר הריבוי. בעקבות זה, הוחלט להפסיק את השימוש בחומר ריבוי מקומי. עד לחידוש חומר הריבוי בארץ, נעשה ייבוא חומר ריבוי מצרפת. בשל הסיכון שקיים בייבוא חומר מסוג זה לארץ בנגעים שאינם מצויים בארץ בתוך החומר, מימן וביצע משרד החקלאות ופיתוח הכפר את כל הבדיקות לייבוא מצרפת, בכדי להבטיח הבאת חומר ריבוי נקי מנגעים. בנוסף, בדק המשרד את חלקות הריבוי החדשות ועשה מעקב אחר גידול השתילים במשתלות, בהתאם לידע שהיה קיים באותו עת. מיזם הווירוסים אינו ועדת חקירה שתפקידה למצוא אשמים. המיזם בא לתת פתרונות ולפתח פרוטוקול שיאפשר לחיות עם הווירוס ולהקטין את התפשטותו ואת נזקיו. למיזם נרתמו מיטב החוקרים הקשורים לגידול גפן ולווירוסים, ביניהם: עובדי מנהל המחקר החקלאי (וולקני), מדריכי שירות ההדרכה והמקצוע במשרד החקלאות (שה"מ), מו"פ צפון ויקבים. בעיית מחלת התקפלות העלים, גורמת נזקים רבים ברוב מדינות היין בעולם והתופעה התפתחה במקביל גם בארץ. עד היום, לא נמצא פתרון ואף מדינה בעולם לא פתרה את הבעיה. הדרך היחידה שניתן לטפל בבעיה בשלב זה, הינה להשתמש בחומר ריבוי נקי הקיים כבר בארץ, כמו כן יש לפעול כדי לעודד עקירת כרמים נגועים שרווחיותם נמוכה על ידי תמריצים, כך בכדי להקטין את נזקים כי אין יכולת להעלים את הבעיה. משרד החקלאות ופיתוח הכפר פועל כיום למצוא דרך לתמיכה זו.

חשוב לציין, כיום ישנם 50,000 דונם כרמי יין מתוכם 20,000 דונם ניטעו בשנים האחרונות מחומר נקי. כ- 30,000 דונם נמצאים ברמות נגיעות שונות. במידה ויעקרו 15,000 דונם כרמים בנגיעות קשה במהלך השנים הקרובות, הענף יוכל להתייצב על רמת נגיעות סבירה. אנו סבורים שסגנון ההשתלחות בעובדי משרד החקלאות אינו ראוי ומציג תמונה לא אמינה של כל מה שנעשה בעבר ומצב בכרמים כיום. 

 

 

 

 

 

 

 

להמשך הפוסט