האם באמת אנחנו משתמשים ‬רק בעשרה אחוזים מהמוח שלנו? המיתוס הפופולרי והשגוי שוב מככב באמצעי התקשורת בארה"ב בעקבות הסרט החדש "לוסי".

לפני שבע שנים, כשפתחתי את הבלוג שלי בקפה דה מרקר, הפוסט הראשון שכתבתי עסק במיתוס עשרת האחוזים. הבנתי שקוראים רבים מתעצלים ללחוץ על הקישורים שאני מקפידה לשזור במאמרי, אז להלן הפוסט במלואו:

"כששואלים אותי מה אני עושה למחייתי ואני עונה "חוקרת מוח", השאלה הבאה היא בלתי-נמנעת: האם זה נכון שאנחנו משתמשים רק ב-10% מהמוח שלנו? התשובה היא: לא, ממש לא, בשום פנים ואופן לא.

לא ברור כיצד ומתי נוצר מיתוס האורבני הזה. יש הטוענים כי מקורו בשיבוש ציטטה של אלברט אינשטיין. אחרים מייחסים את הטענה לוויליאם ג'יימס, אבי הפסיכולוגיה המודרנית, שכתב ב-1908 "אנחנו משתמשים רק בחלק קטן של הפוטנציאל המנטלי והפיזי שלנו" (The Energies of Men, p. 12). ממצאיו של קארל לאשלי, שדיווח בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת כי למרות שהסיר חלקים ניכרים מקליפת המוח של חולדות הן הצליחו ללמוד מחדש מטלות מסויימות, תרמו לא במעט להשתרשות הטענה.

למרות העדויות המדעיות הרבות נגד הטענה השגויה והמקוממת הזאת, היא ממשיכה לככב בדיווחים רבים בתקשורת, בספרים פופולריים וכמובן בפרסומות.

בפוסטים הבאים אשתדל להפריך את הטענה באמצעות ממצאים עדכניים, אבל אקדים ואומר שכפי שמוכיחים מחקרי הדימות (נדמה לי שבעברית fMRI תורגם ל"דימות תהודה מגנטית תפקודית"), אזורים רבים במוח פעילים גם בזמן מנוחה ושינה.

ובכלל, מה פירוש הטענה? שאם נסיר בניתוח 90% מהמוח עדיין נמשיך לתפקד? והרי לפגיעות מוחיות נקודתיות יש תוצאות הרסניות (שבץ, מחלת פרקינסון). מאידך, ישנן עדויות על התפתחות שכלית וקוגניטיבית תקינה של ילדים חולי אפילפסיה שמחצית ממוחם הוסרה בניתוח.

הגודל כנראה כן קובע: מוח אנושי ממוצע שוקל 1.5 ק"ג ומכיל 100 מיליארד תאי עצב. עשרה אחוזים, דהיינו 150 גרם, הם המשקל הממוצע של מוח כבשה."

בסרט החדש "לוסי" שיצא אמש לאקרנים בארה"ב, סקרלט ג'והנסון נאלצת להבריח סם חדשני שמשפר את יכולות המוח. הסם, שנתפר לבטנה ודלף לגופה, הפך אותה לבעלת יכולות מנטליות וגופניות על-אנושיות. מורגן פרימן הוא פרופסור שמאמין שאנחנו משתמשים רק בעשרה אחוזים מהמוח ותוהה מה היה קורה אילו יכולנו להשתמש בשאר האחוזים. לוסי יוצרת איתו קשר ומגיעה למעבדת המחקר שלו, והמשך העלילה טיפוסי לשובר קופות הוליוודי קייצי.

כמה מעמיתיי התקוממו שבימינו, למרות שפע הממצאים החדשים מחקר מוח האדם, בהוליווד מתעקשים להמשיך להטעות את הציבור עם מיתוס עשרת האחוזים. אתם מוזמנים לצפות בסרט, אבל אנא זכרו שאזורים נרחבים במוח פעילים כל הזמן.

רשתות נרחבות מופעלות במוח בזמן מטלות קוגניטיביות שדורשות קשב, שליפה מהזיכרון או קבלת החלטות (ראו תמונה). העדות האמפירית המשכנעת ביותר שמפריכה את הטענה שהמוח שלנו אינו מנוצל עד תום היא ‪'‬רשת ברירת המחדל' default mode network‪)‬). רשת זו, שתוארה לראשונה על-ידי פרופ' מרקוס רייקל מאוניברסיטת וושינגטון, כוללת אזורים קורטיקליים רבים באונה הטמפורלית, באונה הפריאטלית ובאונה הפרה-פרונטלית (ראו אזורים אדומים בתמונה). אזורי ברירת המחדל מופעלים בזמן מנוחה, כלומר כאשר איננו מבצעים מטלות קוגניביות כלשהן, אלא עסוקים בעצמנו (אינטרוספקציה, חלומות בהקיץ, תכנון לעתיד).  

 

רשתות פונקציונליות במוח האדם. התמונה נלקחה ממאמר של פרופ' טוד ברוואר ועמיתיו שפורסם בשנה שעברה ב-Nature Neuroscience

 
ולסיכום, אם יש לכם חמש דקות אתם מוזמנים לצפות בקליפ מצויין (באנגלית) מבית היוצר של TED על המיתוס השגוי:

גילוי נאות: עזבתי את מעבדת המחקר שלי באוניברסיטת ציריך ועברתי לנהל את התכנית למדעי הקוגניציה ומיפוי מוח האדם בקרן הלאומית למדע של ארה"ב. בשנה הקרובה לא אסרוק מוחות אלא אשתתף בקביעת מדיניות, סדרי עדיפויות והקצאת מענקי מחקר במסגרת היוזמה החדשה לחקר המוח של הנשיא אובמה. כעובדת פדרלית נאלצתי לבקש אישור מיוחד כדי שאוכל להמשיך לכתוב את הבלוג שלי ב"הארץ". התבקשתי להצהיר, והריני מצהירה, שהבלוג נכתב בהתנדבות בשעות הפנאי שלי, שהדעות שאני מביעה כאן הן דעותיי האישיות, וכי איני מייצגת כאן את הקרן הלאומית למדע של ארה"ב.