בניגוד לתיאוריות בבלשנות הגורסות כי רכישת שפה שנייה מפריעה לרהיטות ולשטף הדיבור בשפת האם, מלמדים מחקרים חדשים בפסיכולוגיה ובחקר המוח, כי לדוברי שתי שפות יש יתרונות רבים בביצוע מטלות קוגניטיביות לאורך החיים, וכי אנשים דו-לשוניים מגלים בזקנתם חסינות מדמנציה.


בעולם הגלובלי המודרני, רכישת שפה שנייה הכרחית, ואנשים רבים דוברים שתי שפות ברהיטות. תיאוריות בלשניות מקובלות גורסות כי השפה השנייה מקלקלת את שפת האם, אך ממצאים חדשים שמצטברים בשני העשורים האחרונים מצביעים על תופעה הפוכה: לאנשים דו-לשוניים יש יתרונות קוגניטיביים רבים.

אזורי השפה במוח כוללים את אזור ברוקה, הנמצא בקליפת המוח המוטורית ומאפשר דיבור, ואת אזור ורניקה, הנמצא באונה הטמפורלית ומאפשר הבנת הנשמע. ‬בין שני האזורים מחבר צבר סיבים שנקרא ה-arcuate fasciculus, המפותח מאד במוח האדם בהשוואה למוח הקוף (ראו "דייט עם שימפנזה"):



כאשר דוברי שתי שפות קוראים, מאזינים ל- או מדברים בשפה אחת, הם מפעילים גם את השפה השנייה, ושתי השפות מפעילות אותם אזורים במוח:

דו-לשוניים ששולטים היטב בשתי השפות, מסוגלים להחליט באיזו שפה לדבר וכן לעבור באמצע משפט משפה אחת לאחרת. המעבר בין השפות כרוך במספר כישורים קוגניטיביים, כגון קשב ובקרה.  ליכולת לעבור בהצלחה משפה אחת לאחרת יש אפקטים חיוביים על ביצוע מטלות קוגניטיביות רבות, הכוללות זיכרון עבודה, task switching ו-Stroop, שהן מטלות שדורשות אינהיביציה או התעלמות ממידע לא-רלוונטי. דו-לשוניים מבצעים טוב יותר גם מטלות פשוטות שאינן מחייבות קריאה או דיבור.  

הממצאים החדשים, אם כן, מאששים אמפירית את 'גמישות' המוח ‪(‬plasticity‪)‬ ואת יכולתו להשתנות כתוצאה מלמידה ובהשפעת הסביבה.  רכישת שפה שנייה משנה לא רק את מבנה המוח אלא גם את היכולת הקוגניטיבית, כי בניגוד לדוברי שפה אחת, נדרשים דו-לשוניים לבחור את השפה שבה הם מדברים, והמעבר משפה לשפה דורש משאבים עצביים ואסטרטגיות מיוחדות.

במחקר שנערך באיטליה על-ידי ד"ר אבוטלבי ואחרים, נמצא כי המעבר בין שפה אחת לאחרת מפעיל במוחם של דו-לשוניים את אזור ה- Anterior Cingulate, הנמצא באונה הפרונטלית.  אזור זה שמופעל במהלך ביצוע מטלות הדורשות בקרה, ניטור, קשב, אינהיביציה וקבלת החלטות, היה פעיל פחות במוחותיהם של אנשים דו-לשוניים בהשוואה לפעילותו אצל דוברי שפה אחת. כלומר, שליטה בשתי שפות מאפשרת ביקורת קוגניטיבית ופיתרון קונפליקטים בצורה אחרת, יעילה יותר, שאינה דורשת גיוס מוגבר של אזורי ה-executive functions במוח‪.‬

A) Monolingual Brain
B) Bilingual Brain


הממצא נשמע פרדוקסלי, אבל בחקר המוח מצטברות עדויות רבות לכך, שמומחיות מתבטאת בהפעלה יעילה יותר, כלומר בפחות פעילות עצבית, באזורים מסוימים במוח. מצד שני, במוח המזדקן נמצא שביצוע מטלות קוגניטיביות מחייב גיוס נרחב של אזורים ברשת עצבית באונה הפרונטלית, כנראה כפיצוי על הירידה תלויית-הגיל ביכולות הקשב והזיכרון (פחות פעילות ‪=‬ יותר יעילות).

מעניין לציין שאפקט היתרון הקוגניטיבי של הדו-לשוניים נשמר לאורך החיים ונמצא גם בצעירים, גם במבוגרים וגם בזקנים הדוברים שתי שפות. הזדקנות המוח, כידוע, היא נושא אמפירי חשוב שמעסיק אותי רבות (ראו פוסט קודם).  שמחתי מאוד לגלות שהעובדה שאני מדברת, קוראת, כותבת  וחולמת בשתי שפות ומסוגלת לעבור מאחת לאחרת בטבעיות ובמהירות, מגינה עלי מפני שינויים קוגניטיביים תלויי-גיל. סדרת מחקרים שערכו ד"ר גולד ועמיתיו מאוניברסיטת קנטקי מגלה כי דו-לשוניות לאורך החיים משמרת את החסינות הקוגניטיבית ומעכבת את הזדקנות החומר הלבן במוח‪.‬ בסדרת מחקרים שערכו ד"ר ביאליסטוק ועמיתיה מאוניברסיטת יורק בטורונטו נמצא, כי הירידה הקוגניטיבית מתאחרת בדו-לשוניים, וכי בזקנתם הם נוטים לפתח סימפטומים של דמנציה ארבע שנים אחרי אנשים הדוברים שפה אחת.  המנגנונים העצביים המאפשרים את חסינות המוח הדו-לשוני המזדקן עדיין לא ברורים, אך התופעה מרתקת.

למרות הממצאים הנ"ל בדבר יתרונות השליטה בשתי שפות,  מחקר שפורסם בשנה שעברה ב-PNAS על-ידי ד"ר זאנג ועמיתיו מאוניברסיטת מישיגן הראה, כי סמלים תרבותיים הקשורים לשפת האם משפיעים לרעה על יכולתם של דו-לשוניים לעבד מידע בשפה השניה שהם דוברים. 42 סטודנטים סיניים החיים בארה"ב השתתפו בסדרת ניסויים. כאשר התבקשו לדבר אנגלית בנוכחות פרצופים סיניים, בהשוואה לפרצופים לבנים, נפגעו שטף וקצב הדיבור שלהם באנגלית, למרות הנוחות החברתית שחשו.  מעניין לציין שההפרעה לא היתה ספציפית לפרצופים: גם חשיפה לסמלים תרבותיים סיניים (כגון בודהה, מקדש השמיים והחומה הסינית), לעומת סמלים אמריקאיים (פסל החרות, גבעת הקפיטול ופסלי הנשיאים בהר ראשמור), הפריעה לשטף הדיבור באנגלית של סינים-אמריקאיים. כמו כן, בביצוע מטלות זיהוי ומתן שמות לחפצים, הטרמה ‪(‬priming‪)‬ באמצעות סמלים סיניים חיבלה ביכולת המהגרים לתרגם מילים מסינית לאנגלית. המסקנה מסדרת ניסויים אלה היתה, שדו-לשוניים רגישים לסממנים תרבותיים בסביבתם, השייכים לשפת האם, והתוצאה היא הפרעה בשטף הדיבור בשפה השניה. אל תתפלאו אם יכולתכם לדבר אנגלית שוטפת במנהטן, לדוגמה, תיפגע כשתראו את דגל ישראל או שלט "כשר" בכניסה למסעדה :-)

פרופ' ג'ודית קרול מאוניברסיטת Pennsylvania State, שמחקריה תרמו רבות לאישוש ההשפעה החיובית שיש לדו-לשוניות על מטלות קוגניטיביות, טוענת שממצאיו של זאנג בדבר ההשפעה השלילית של סמלי התרבות של שפת האם על שטף הדיבור בשפה השניה אופיינית כנראה למהגרים שרכשו את השפה השנייה בגיל מאוחר יחסית.  דו-לשוניים מהעריסה, כלומר מי שמיומם הראשון למדו לדבר בשתי שפות, חשופים פחות להשפעה המעכבת של אייקונים תרבותיים, אולי בגלל שיש להם שתי 'שפות אם' (כלומר שתי שפות ראשונות).  

אסיים בברכת שנה טובה / Happy New Year לכולם,‪ ‬או כפי שעמיתיי וחבריי האמריקאיים, שהם דוברי שפה אחת, תמיד מאחלים לי: "Le‪'‬Shana Tova"