פוסטים בנושא: חרדה

מוח בחרדה

אלומית ישי | 06.04.2014 | 02:24

מה קורה במוחותיהם של אנשים הפוחדים מעכבישים או נחשים?

לפני כמה חודשים פרסם סקוט שטוסל, עיתונאי ועורך "האטלנטיק", ספר בשם "עידן החרדה שלי"  ‪(‬My Age of Anxiety‪)‬ בו תיאר את חייו אפופי החרדה. שטוסל סובל מגיל עשר משלל פחדים, פוביות וחרדות: נטישה, טיסה, התעלפות, מקומות סגורים, גבהים, חיידקים, הקאה, ואפילו גבינה.  לפני טיול או הרצאה הוא חווה התקף חרדה שמתבטא בחוסר שינה, הזעה, סחרחורת, כאבי בטן ואיבוד שליטה על הסוגרים. במשך למעלה משלושה עשורים הוא נמצא בטיפול פסיכולוגי ופרמקולוגי ובהיסטוריה הרפואית שלו צרך כעשרים תרופות פסיכיאטריות ותרופות הרגעה.  בזכות הפרמקולוגיה והרבה אלכוהול הצליח להפחית זמנית את התקפי החרדה ועוצמתם, אך לא החלים. המטפל הנוכחי שלו המליץ לו על כתיבת הספר, שהוא שילוב של אוטוביוגרפיה וסקירת ספרות היסטורית ורפואית (פרויד, לדוגמא, האמין שהבנת החרדה, שהיא סימפטום לקונפליקט פנימי, היא המפתח להבנת הקיום המנטלי שלנו, ורק ב-1980 הוכנסה התסמונת למגדיר המחלות הפסיכיאטרי, ה-DSM).

החרדה היא מהותית לקיום האנושי ופנים רבות לה: פסיכולוגים אבולוציוניים מסבירים אותה כחלק מהתגובה ההישרדותית הרפלקסיבית "תקוף או ברח" שמופעלת במצבי סכנה, סוציוביולוגים גורסים שחרדה היא תגובה למתח (stress) ואי-הודאות של החיים המודרניים, ואילו תאולוגים מאמינים שחרדה קשורה לחטא הקדמון, רגשות אשמה, ונקיפות מצפון. את הוויכוחים התאורטיים אשאיר למומחים, ואסתפק בסקירה של הממצאים האמפיריים שנאספו בשנים האחרונות במחקרים בהם נסרקו מוחותיהם של אנשים חרדים, בעיקר אנשים עם פוביות מבעלי חיים קטנים כגון עכבישים ונחשים, או אנשים עם דיכאון חרדתי (לדיכאון וחרדה סימפטומים משותפים ותרופות נגד דיכאון כגון פרוזאק לנגזרותיו נרשמות גם נגד חרדה).

למרות השינויים המתודולוגיים בין המחקרים השונים, החל מהמכשיר בו השתמשו לסריקת המוח (PET‪ או‬ fMRI) וכלה במין, גיל והטיפול התרופתי שקיבלו הנבדקים, הממצאים מאד עיקביים:

‫בתגובה להתבוננות בתמונות של עכבישים או נחשים בהשוואה לתמונות נייטרליות (ציפורים), באנשים החרדים, אך לא בנבדקי הביקורת, חלה עליה משמעותית בפעילות העיצבית בקורטקס הויזואלי וברשת קורטיקו-לימבית (ראו תמונה) שכוללת את האמיגדלה (המעבדת רגשות ואת התגובה 'תקוף או ברח'), האינסולה, התאלמוס, ה-anterior cingulate והקורטקס האורביטו-פרונטלי. ‬

מעניין לציין שטיפול תרופתי בוואליום לא הפחית את הפעילות העיצבית באזורים אלה במוח, ואולם טיפול התנהגותי-קוגניטיבי הביא להפחתה משמעותית בחרדה, שנמדדה הן על-ידי הדיווח העצמי של הנבדקים, והן באמצעות סריקות מוח תפקודיות לפני ואחרי הטיפול, שהראו ירידה משמעותית בפעילות הראקטיבית ברשת העיצבית הנ"ל.‬

‫חשוב להדגיש שאזורי המוח בהם ניכרת פעילות-יתר בתגובה לגירויים מעוררי-חרדה אינה ייחודית לפוביית חרקים ונחשים, ונצפתה גם באנשים הסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומתית, התנהגות כפייתית, וחרדה חברתית.‬

‫בשנים האחרונות גובר העניין בהבנת המנגנון המולקולרי של מחלות פסיכיאטריות, ולמוליך העיצבי סרוטונין תפקיד מכריע בויסות הרגישות לפחדים וחרדות.  תאי עצב סרוטונרגיים מעצבבים את האמיגדלה וקליפת המוח האורביטו-פרונטלית האמצעית.  לסרוטונין שני סוגי קולטנים (קולטן מעכב המכונה HT-5 1A וקולטן מעורר המכונה HT-5 2A).  באמצעות הזרקת סמן רדיואקטיבי ייחודי, אפשר למדוד באמצעות סריקת PET קישור סרוטונין לשני סוגי הקולטנים. ‬

‫במחקר שערכו פרופ' פטריק פישר מקופנהגן ופרופ' אחמד חרירי מאוניברסיטת דיוק, הסתבר כי במוחותיהם של אנשים עם חרדות הקישור לקולטן המעכב היה במתאם הפוך עם הפעילות העיצבית באמיגדלה (שנמדדה בסריקת ‬ fMRI) בתגובה לגירויים מעוררי-חרדה.  כלומר, קישור גבוה יותר של סרוטונין לקולטן המעכב מלווה בפעילות פחות חזקה באמיגדלה.‫  ‬

בתאי עצב בקורטקס הפרה-פרונטלי מצויים שני סוגי הקולטנים לסרוטונין – המעכב והמעורר – ובימים אלה נערכים מחקרים חדשים שמטרתם להבין את האינטראקציה בין שני הקולטנים ותפקידם בויסות התגובה הריגשית הנורמלית במצבי חרדה.

בין אם חרדה היא תוצר של פחדים מודחקים או של שיבוש נוירו-כימי במוח (או שילוב שלהם), המרוויחות העיקריות מהעליה בשכיחות התסמונת הן חברות התרופות.  בארצות הברית סובלים מדי שנה כ-40 מיליון מבוגרים מחרדה, אך הטיפול הפרמקולוגי יעיל רק במחציתם. 

להמשך הפוסט

כיצד משפיעים חיידקי מערכת העיכול על בריאות המוח?

אלומית ישי | 07.12.2013 | 21:09


עדויות ראשוניות מלמדות שלחיידקי המעיים השפעה על מבנה, חיווט ופעילות המוח. האם יוגורט הוא התרופה הפסיכיאטרית האולטימטיבית?

 



גוף האדם הוא מערכת אקולוגית הכוללת אלפי חיידקים, נגיפים ופיטריות, שמשקלם הכולל דומה למשקל המוח (כ-1200 עד 1500 גרם). הקשר בין המיקרואורגניזמים השוכנים בגופנו ובריאותנו הוא נושא חדש יחסית במחקר הרפואי ולמתעניינים בנושא אני ממליצה על מאמר מרתק שפרסם מייקל ספקטר בניו יורקר, "חיידקים זה אנחנו", על חיידק ההליקובקטר פילורי שגורם לאולקוס ודלקת הקיבה ועל הקשר בין חיידקי המעיים והעלייה בשכיחות של מחלות כגון השמנה, סוכרת, ואלרגיות, ועל מאמר קודם שלי "האם המוח אחראי להשמנת יתר?"

עדויות חדשות מלמדות שחיידקי המעיים משנים את מבנה המוח ואת הכימיה של המוח ומשפיעים על מצב הרוח וההתנהגות שלנו. פרופ' אמראן מאייר מביה"ס לרפואה של אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס מאמין שלחיידקי מערכת העיכול השפעה אדירה על מבנה המוח. כדי לחקור כיצד משפיעים חיידקי המעיים על האנטומיה של המוח, מאייר סורק את מוחם של אלפי נבדקים ב-MRI ואוסף דגימות חיידקים ממערכת העיכול שלהם. הממצאים הראשונים מלמדים על מתאם בין האנטומיה של אזורים מסויימים במוח ובין סוגי חיידקים מסויימים שנפוצים במערכת העיכול. מאייר טוען שתערובת מסויימת של מיקרובים משפיעה על חיווט המסלולים העיצביים במוח.

במחקר שערך פרופ' סטיבן קולינס באוניברסיטת מקמאסטר באונטריו הוחלפה תכולת חיידקי המעיים של עכברים חרדתיים בחיידקי מעיים של עכברי הביקורת שלא הפגינו התנהגות חרדתית. העכברים החרדתיים נרגעו והפכו לידידותיים. את מרקם חיידקי המעיים אפשר לשנות באמצעות פרוביוטיקה, כלומר הוספת חיידקים ידידותיים (כמו אלה שמוסיפים ליוגורט), או באמצעות אנטיביוטיקה, כלומר תרופה שמחסלת חיידקים מסויימים. בניסוי בו נערך שינוי בדיאטה של עכברים תוקפניים, שכלל פרוביוטיקה או אנטיביוטיקה, נמצא שההתנהגות האגרסיבית נעלמה והעכברים נרגעו. קולינס ועמיתיו מצאו שהשינוי בהרכב חיידקי המעיים הביא לשינוי בביוכימיה של המוח: עליה בהפרשה של brain-derived neurotrophic factor, כימיקל המווסת למידה וזיכרון.

כיצד "מדברים" חיידקי המעיים עם המוח? החשוד העיקרי הוא עצב הוואגוס הארוך שמגיע מהמוח לבטן. כאשר חתכו עצב זה בעכברים גילו שמוחם לא הגיב יותר לשינויים בהרכב חיידקי המעיים שלהם. "עצב הוואגוס הוא האוטוסטרדה שמקשרת בין המוח והמעיים," טוען מבצע המחקר, פרופ' ג'ון סיראן מאירלנד.

מיקרובים יכולים להשפיע על המוח גם בדרכים אחרות, כגון גרימת שינויים במערכת החיסון או הפרשת מוליכים עיצביים (נוירוטרנסמיטורים). פרופ' מייק לייט מטקסס שחוקר את השפעת המיקרובים על המערכת האנדוקרינית טוען שחיידקים מפרישים נוירו-כימיקלים חדשים שלא נחקרו בעבר וכי השפעתם על המוח מתבטאת בשינויים במצבי הרוח.
בעכברים עם סימפטומים של אוטיזם (כן, יש גם עכברים כאלה!), דיאטה שכללה תוספת חיידקים פרוביוטיים הפחיתה משמעותית את ההתנהגות האוטיסטית. מחקר חדשני זה שנעשה במעבדה של פרופ' פול פאטרסון מ-Cal Tech יפורסם בקרוב בכתב העת המדעי היוקרתי Cell.

אך מה בין עכברים ואנשים? העדויות האמפיריות התומכות בהשפעת חיידקי המעיים על מבנה ופעילות מוח האדם עדיין ראשוניות. חקר המקרה של ליאה, בחורה צעירה מבולטימור הסובלת מהפרעה דו-קוטבית (מאניה-דפרסיה) מלמד על הקשר בין המעיים והמוח. הטפול בליאה כולל דיאטה פרוביוטית ששיפרה מאד את מצבה והפחיתה את התקפי המאניה שלה. ‪"‬אני מרגישה מצויין ועומדת לסיים את לימודי בקולג'" היא מצהירה בתכנית ששודרה בערוץ הרדיו הציבורי באמריקה (NPR).

ובחזרה לפרופ' מאייר: מחקר חדש שלו שפורסם השנה בכתב העת Gastroenterology מדווח על ירידה בפעילות העיצבית במרכזי החרדה במוחם של נשים בריאות שקיבלו במשך 4 שבועות דיאטה פרוביוטית, שכללה שתיית חלב תוסס פעמיים ביום. לביולוגים שביניכם ולשאר הסקרנים, החלב התוסס כלל את החיידקים הבאים:
‏Bifidobacterium animalis
‏Streptococcus thermophiles
‏Lactobacillus bulgaricus
‏Lactococcus lactis
(תרמופילוס ובולגריקוס הם חיידקי יוגורט קלאסיים).

מוחן של הנבדקות נסרק לפני ואחרי הדיאטה הפרוביוטית הן בזמן מנוחה והן בזמן שצפו בפרצופים עם הבעות פנים ריגשיות ‪)‬פחד וכעס) וביצעו מטלה שדרשה קשב.

הממצאים העיקריים מלמדים על ירידה בפעילות העיצבית ברשת נרחבת של אזורים שכוללת את האינסולה, קליפת המוח הפרה-פרונטלית וה-periaqueductal gray. מעניין לציין שמחקרים קודמים שנעשו באנשים חרדתיים הראו עליה בפעילות באזורים אלה בתגובה לצפייה בפרצופים המביעים פחד וכעס. כמו כן, הדיאטה הפרוביוטית הביאה לשינוי בקישוריות ‪(‬connectivity‪)‬ בזמן מנוחה בין ה-midbrain ואזורים במערכת הלימבית (אמיגדלה ואינסולה) וקליפות המוח הפרה-פרונטלית והסומטוסנסורית. ובמילים פשוטות: שתיית החלב הפרוביוטי הפחיתה את התגובה הריגשית-חרדתית במוח! פרופ' מאייר ועמיתיו סיפקו במחקר זה עדות אמפירית ראשונה לכך שהרכב חיידיקי המעיים משפיע על הפעילות העיצבית ברשת של אזורים במוח בתגובה לגירויים ריגשיים.  

סנונית אחת לא מבשרת את בוא הקיץ, אמר אריסטו, ולמרות שהמחקר המרתק הזה עדיין בחיתוליו, אני באופן אישי שמחה ששאלות ביולוגיות בסיסיות, שנחשבות לא סקסיות בעליל ודורשות איסוף דגימות צואה מהנבדקים, נחקרות בעידן בו מדעי המוח מתעלמים מהמוח כאיבר בגוף ומתמקדים בפיתוח אלגוריתמים חישוביים ושיטות אנליזה מתוחכמות להבנת הקוד העיצבי ו"קריאת מחשבות".

בארה"ב מיליוני אנשים סובלים מהפרעות במצבי הרוח (דיכאון, חרדה, כפייתיות) ולא פלא שתעשיית התרופות מגלה עניין רב במחקרים ראשוניים אלה. ועד שתומצא גלולת הפלא הפרוביוטית שתפתור את כל הבעיות הפסיכיאטריות המודרניות, אתם מוזמנים לאכול יוגורט.
 
גילוי נאות: לאחרונה ניתקלתי במילה "חיווט" בכמה מאמרים על המוח שפורסמו ב"הארץ" ובהעדר תרגום טוב יותר ל‪"‬brain wiring‪"-‬ החלטתי לאמץ אותה :-)

להמשך הפוסט