לא קראתי את ספרו של ארי שביט הארץ המובטחת, טרם הספיקותי, ואני מתחייבת להשלים את הקריאה בהקדם, אלא שקראתי שתי ביקורות אחת משמאל ואחרת מימין והדמיון ביניהן צד את עיני. מימין כותבת פרופ' רות ויס מהארוורד באתר מידה המזוהה עם הימין, ומשמאל יוסי ביילין במוסף ספרים של הארץ.

שניהם מאשימים את שביט באותו דבר: בייאוש ובפסימיות. משמאל, יוסי ביילין מציב את 'הארץ המובטחת' לצד 'הזמן הצהוב' של גרוסמן ו'פה ושם בארץ ישראל' של עוז ותום שגב  אבל בסיכום הוא מצביע על הפסימיות עמוקה העולה מהספר, שניכרת בו ארומה של יום הדין. בעדינות מעיר ביילין כי שביט שואל האם תתקיים ישראל בעוד 50 שנה? ולא עונה. בשורה האחרונה הוא ממליץ: אסור לקרוא בספר לפני השינה. 'לפחות לא לישראלים'.

בעיני רות ויס שביט מונע מאשמה. הוא מתייחס ליהדותו כ'נדון הנושא בעונשו', לדעתה חסר לו ביטחון מוסרי והיא לא מוצאת ראיה כלשהיא "לקיומה של תחושת הזהות העוצמתית שאפשרה ליהודים בכל הדורות לשרוד לנוכח תוקפנותם של אחרים". (ראו כאן המקור באנגלית)

בעיני, ההכרעה להיות פסימי בישראל של היום היא מעט מפונקת. יאוש בישראל 2014 על ההון האנושי, התרבותי, הכלכלי (וכן, גם הצבאי) שלה?? ב100 השנים האחרונות נאבקו בוני הארץ בכל כח בייאוש שתקף אותם, על אף שרציונאלית היה סביר יותר להתמסר לאובדן התקוה מהמון סיבות. ולא שלא אבדה התקוה לעיתים, אבל היה להם 'אף-על-פי-כן'.

האמנם יותר עמוק, אמיתי, כן, ומפוקח יותר לראות שחורות, לחשוב שארצנו "הולכת פייפן"?

ארי שביט ודאי מזדהה עם כותב משלי שקבע "בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם", כי בסוף בסוף השאלה היסודית היא לא כלכלה או ביטחון או גבולות אלא ערכים ראויים ורוח שלטובתה מגוייס הכל. אז מי, באמת, אמור להציע לנו חזון? האם זה תפקידו של האינטלקטואל? איש הרוח? היוצר?

לקראת כנס שנתי במכון הרטמן שכותרתו "בעקבות הרוח" שוחחתי עם פרופ' ישי רוזן-צבי על השאלה הזו. ברהיטות אופיינית הוא תיאר את תפקידו של האינטלקטואל מהאקדמיה החותר תחת המובן מאליו, ומאתגר באופן רדיקלי את הנחות המוצא שלנו . בעיניו שביט, למשל, הוא חלק מממסד, חבר מכובד בשבט הלבן, הדובר את ה"אנחנו". ואני תוהה האמנם יכול סגל הממסד האקדמי לפקוח את עינינו למציאות, להציע לנו חזון ראוי יותר מאשר כותבים אחרים, מחוץ לו? אני לא בטוחה. נראה שהציבור צריך לתבוע עמדה חזונית של אף-על-פי-כן שיש בה מחוייבות, אורך נשימה ואופטימיות במעגלים רחבים כי יש ממנה מעט מידי גם באקדמיה וגם מחוצה לה. אני (עוד) לא התייאשתי.

*הכנס השנתי של מכון הרטמן יתקיים ביום ראשון הבא 2.2 ויעסוק ברוח במפרשי החברה הישראל, אתגר הרוחניות, בין הרוח לגוף, מלחמת הרוח ברייטינג ועוד.