גם השנה נראה בפורים מלכות אסתר סביבנו, ילדות עם מלמלות לבנות, ותיכף נחגוג את הסוף הטוב של המגילה, ברקע רמקולים של חב"ד ישמיעו בפול ווליום "ליהודים היתה אורה ושמחה" וכל השאר. אנחנו נורא אוהבים סוף טוב, ונדמה שלמגילת אסתר סוף כזה, כאילו היתה סרט אמריקאי. אבל האמנםthey lived happily ever after ? לא בדיוק.

כי הסוף של אסתר המלכה, על אף המלמלות, לא היה שמח כל כך. כשהיהודים חגגו ונתנו משלוח מנות איש לרעהו היא נשארה עם המלך אחשוורוש, זה שלקח אותה בכח בתחילת הסיפור, עלק בחר בה. היא לא חזרה הביתה ומעולם לא נשאלה אם שם היא רוצה לחיות. אבל אנחנו חוגגים.

כבר כמה שנים שאני מבינה שאסתר לא השאירה את עצמה מוגנת בארמון כשכל היהודים היו בסכנה, (כמו שמרדכי מאשים אותה "אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית-הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים!("  אלא להפך. כל היהודים ניצלו והיא נותרה מאחור בודדה.

גם אם אנחנו שכחנו נדמה לי שהיא, אסתר, ידעה בדיוק כבר מן ההתחלה מה צפוי לה.  היא הרי אומרת במפורש: "אָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר לֹא-כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי, אָבָדְתִּי".

הצירוף הזה "כאשר אבדנו אבדנו" הפך ביטוי בעברית שמשמעו על החיים ועל המוות, מה שיהיה יהיה. אבל המילים האלה מן המגילה מגלות שברגע הזה מבינה אסתר שגם אם יתרחש נס, והכל יבא על מקומו בשלום היא תישאר בארמון עם אחשוורוש לכל חייה. אז מה כבר יש לה להפסיד. אולי עדיף למות: "כַּאֲשֶׁר אָבַדְתִּי, אָבָדְתִּי".

גם חז"ל ידעו בדיוק מה עבר על אסתר. כשהם מסבירים מה קרה לה מהרגע שהפכה מלכה הם אומרים "אסתר קרקע עולם היתה" כלומר, ביחסי המין עם המלך היא היתה פאסיבית. כמו הנאנסות והזונות, התודעה שלה התנתקה מן הגוף, כאילו היתה חלק מהאדמה. באנגלית אומרים:  Lie back and think of England  אבל האם אפשר לחיות חיים שלמים כאילו את "קרקע"? גם שנים אחרי הישועה שהבאת לעם היהודי?

אחד הכלים היעילים של הפרשנות הפמיניסטית הוא לשאול: ומה קרה אחר-כך? מה קרה בחלק שלא מסופר? האחר-כך של אסתר היה כנראה רע מאד, ואני מציעה שלא נשכח אותה כי יש סביבנו גם היום לא מעט נשים כמוה.

ואפשר להתחיל לזכור את המלכה העצובה הזו באמצעות תענית אסתר.

תענית אסתר היא צום שטעמו לא ממש ברור, אבל אימצו אותו ארגונים כמו מבוי סתום ומרכז צדק לנשים שנאבקים כבר שנים למען עגונות ומסורבות גט. כי כל אחת מהן שבויה בידי גבר כמו אסתר המלכה. היום הזה, תענית אסתר (גם אם לא נצום את כולו) מזמין אותנו לשאול את עצמנו מה השתנה מאז שאסתר נשארה שם בארמון,ולתהות איך זה יכול להיות שאנחנו כבר לא נתינים במלכות אחשורוש ובכל זאת יש בינינו נשים אסורות בכבלים לא נראים, כמוה.

וזה לא שאין מה לעשות. כי בימים אלה ממש הפוליטיקאים  שלנו בוחרים רב ראשי, שר דתות והם גם כותבים את האותיות הקטנות של ההסכם הקואליציוני, ואנחנו יכולים להזכיר להם: לא עוד מלכות כמו אסתר. אלא נשים חופשיות להתחתן להתגרש, לחיות ביחד או לחוד. כי גם לנשים יהודיות בארץ הזו מגיע שתהיה להן אורה ושמחה וששון ויקר.