פוסטים בנושא: בית הקלפים

מ"הרודן" ועד "משחקי הכס": למה יש כל כך הרבה סצינות אונס בטלוויזיה?

חן חדד | 29.06.2014 | 04:19

"הרודן" מצטרפת לסדרות כמו "סקנדל", "בית הקלפים" ו"משחקי הכס" שמחפשות קיצורי דרך בעיצוב הדמויות הראשיות באמצעות סצינות אונס

מפיק "הומלנד" הווארד גורדון שב לשתף פעולה עם יוצר "חטופים" גידי רף ועם קרייג רייט (תסריטאי ב"אבודים" ו"עמוק באדמה") בסדרה החדשה "הרודן" (Tyrant). הדרמה, שהושקה השבוע ברשת FX  האמריקאית ואצלנו ב"yes", מגוללת את סיפורו של באסם אל פיאד, בנו של דיקטטור במדינה מזרח תיכונית בשם עבודין שעזב בצעירותו לארצות הברית, שינה את שמו ל"בארי" ופתח בחיים חדשים. כעת, עשרים שנה לאחר שעזב, הוא שב לעבודין עם משפחתו כדי לחגוג את נישואי אחיינו. מרגע המפגש הטעון, בארי נשאב לאינטריגות הפוליטיות ומאבקי הכח במדינה וחושף בהדרגה שהוא פחות חושש ממשפחתו ויותר מהשדים הפנימים שהוא מנסה לרסן.

מבלי להיכנס לאינטריגות המשמימות שליוו את ההפקה סביב הכיוון היצירתי של "הרודן", התוצאה הסופית היא סדרה כושלת שמהווה דוגמא לכל מה שגרוע כרגע בטלוויזיה האמריקאית, החל מדמויות שטוחות של מתבגרים ממורמרים, דרך ההתעקשות לדבר אנגלית גם בסצינות בין בני המשפחה (ב"אמריקנים" למשל, שמשודרת גם היא ב-FX, הרוסים מדברים רוסית והשיחה מתורגמת באמצעות כתוביות) – ובעיקר – היד הקלה של שואוראנרים בכל מה שקשור לסצינות אונס. 

אלימות בסדרות ואפילו סצינות אונס עשויות, במקרים מסויימים, להיות משמעותיות לעלילה (חישבו למשל על "הסופרנוס" או "התיקון"). בכל זאת, נדמה שבזמן האחרון אי אפשר לראות טלוויזיה מבלי להיתקל בסצינת אונס או נסיון לאונס בסדרות כמו "סקנדל", "בית הקלפים", "האמריקנים", "לואי" ו"אחוזת דאונטון" הבריטית, לצד סדרות שיוצריהן עדיין מתווכחים אם מה שתואר בהן הוא בכלל אונס או שהייתה שם מידה-של-הסכמה-בסופו-של-דבר כמו עם "גירלז" ו"משחקי הכס".

בעוד שצופי "משחקי הכס" השלימו מזמן עם גילוי העריות בין האחים, הם נדהמו לגלות שבניגוד לספר שבהם התקיימו יחסי מין בהסכמה בין ג'יימי לסרסיי, הסדרה הציגה אונס ברוטלי. כשסרסיי חוזרת ואומרת "לא", ג'יימי עונה "לא איכפת לי". אבל, בניגוד לצופים, במאי הסדרה אלכס גרייבס טען כי "יחסי המין נעשו בהסכמה בסופו של דבר כי עבורם כל דבר הוא סקסי בעיקר מאבק כוחות", ניקולאי קוסטר וולדאו, הלא הוא ג'יימיי לניסטר, ענה לשאלה האם מדובר באונס ב"כן ולא" וג'.ר.ר מרטין כתב פוסט מתחמק בבלוג שלו וטען שהדינמיקה בין השניים בנקודת הזמן הזו שונה מזו שבספר והביע חרטה אם נגרמה עגמת נפש לצופים. דיון דומה התרחש גם סביב "גירלז" לאחר שאדם קיים יחסי מין בצורה אגרסיבית ומשפילה במיוחד עם נטליה. "האם הוא אנס"? שאלו ב-Vulture. "אני לא יודעת, אבל ברור שהוא למחכה להסכמה מספקת מבת הזוג שלו". אחרים, ובהם כותבת ב-Xojane טענו שלא רק שמדובר באונס אלא בתרבות אונס שתוחמת בתחום אפור מקרים בהם לא נאמר "לא" אבל גם לא "כן" מפורש.

לקולנוע יש את "מבחן בכדל" שמעורר מודעות לבעייתיות של הייצוג הנשי בקולנוע באמצעות שלוש שאלות: האם יש בסרט שתי נשים או יותר? האם הן מדברות אחת עם השנייה? אם כן, האם הן מדברות על משהו מלבד גבר? תופתעו כמה סרטים לא עוברים את המבחן הזה. בכל הנוגע לטרנד האיום של אלימות מינית נגד נשים בטלוויזיה, אפשר להשתמש במבחן פשוט הרבה יותר שהציעו ב"גרדיאן", ולשאול את עצמכם אם אתם יודעים מה שמה של האישה המותקפת. "אם שמה של האישה, או אולי אפילו מי היא ומה היא רוצה, לא חשוב לעלילה, מה זה אומר בעצם על הסדרה?"

במקרה של "הרודן" – שמביאה לשיא את גל האונס בטלוויזיה – הנשים חסרות השם נמצאות שם כדי להיאנס לאורך כל הפרק. ג'מאל, אחיו של בארי, פותח את הפרק עם אונס של אישה בביתה בזמן שבעלה והילדים נאלצים לשבת במטבח כשמאבטחים חמושים לצידם, ממשיך עם תקיפה מינית של כלתו של בנו בערב חתונה ומסתיים באותה אישה מתחילת הפרק שמותקפת שוב על ידי ג'מאל וכנראה מתה בנסיון להרוג אותו. כך למעשה "הרודן" מצטרפת לשורה של סדרות שמפגינות עצלנות תסריטאית ומשתמשות באונס כקיצור דרך שיראה במהירות לצופים שמדובר בדמות של נבל כוחני, מבלי להשקיע זמן ומחשבה בעיצוב מורכב וניואנסי של דמותו. בדרך הם גם משתמשים באלימות כדי להעניק לסדרה את הנופך הפרובוקטיבי הנחשק של דרמה נטולת צנזורה.

לעומת "הרודן" , לנשים ב"סקנדל", "משחקי הכס", "בית הקלפים" ושאר דרמות מצליחות יש דווקא שם ואישיות, אבל לכל אחת מהסדרות הללו יש את התירוץ המפוקפק שלה לשימוש באונס. בעוד ב"הרודן" מדובר בקיצור דרך תסריטאי לשרטט דמות של נבל, במקרה של נשים בתפקיד ראשי, הגל האחרון של סצינות האונס בטלוויזיה הוא כלי תסריטאי שנועד כדי לשנות את יחס הצופים אליהן ולייצר אמפתיה מהירה.

ב"סקנדל" למשל סצינת האונס של מילי על ידי אביו של פיץ  נועדה להפוך את דמותה של מילי לסימפטית וכך ליצור מכשול נוסף בדרכם של אוליביה ופיץ ל"הפי אנד". מילי, כמו נשים רבות בטלוויזיה, נתפסה כקרת רוח ושאפתנית ועוררה שנאה בקרב לא מעט צופים (טרנד שכתבתי עליו בעבר בהקשר של "שובר שורות" ו"מד מן"). חשיפת טראומת האונס מעברה היא דרך להפוך אותה לאנושית יותר ולגרום לצופים להבין את מניעיה. העובדה שבמרבית הסדרות הללו האונס לא מתרחש כחלק מהעלילה אלא מוצג כפלאשבק ש"נחשף לפתע" באמצע הסדרה מוכיחה שמדובר ב"הברקה" של יוצרי הסדרה שתספק להם את הכותרות הרצויות ותשאיר אותם לעוד עונה. עצלנות תסריטאית כבר אמרנו?

בעוד אינספור הסדרות הללו מחזיקות בדימוי איכותי ונהנות מהד תקשורתי חיובי שמסווה את השימוש שלהן באונס כמהלך חיובי שמשקף מציאות ויוצר שיח חשוב סביב הנושא, "הרודן" נטולת עלילה משכנעת וגרועה מספיק כדי לחשוף כיצד מדובר בטריק תסריטאי שמזמן יצא מכלל שליטה. בעידן שנחשב לתור הזהב של הטלוויזיה הגיע הזמן שיוצרי הסדרות יפסיקו להסתמך על פרובוקציות מיניות ואלימות כדי להוביל את הצופים ההמומים לטוויטר ויעבדו הרבה יותר קשה כדי לשרטט דמויות מורכבות שייצרו קשר רגשי עם הצופים.

 

לעוד ביקורות ועדכונים על הפוסטים שעולים בואו לבקר בפייסבוק 

להמשך הפוסט

האם צפיית הבינג' הורסת לנו את סדרות הטלוויזיה?

חן חדד | 16.03.2014 | 03:13

אחרי ההסתערות על "בית הקלפים" ולפני חזרתה של "כתום זה השחור החדש" עולה השאלה האם צפיית הבינג' היא חוויה תרבותית מעשירה או בעצם הורסת את חוויית הצפייה ולא מאפשרת לזכור או להפנים את מה שהתרחש בכל פרק

 

רבות דובר על מהפכת הצפייה של נטפליקס. האתר זיהה את הפוטנציאל הטמון באינספור חובבי צפיית הבינג' (Binge Watching) – אלה מאיתנו שלא מוכנים לחכות שבוע אחר שבוע לפרק חדש וגומעים עונה אחר עונה במרתונים של כמה ימים – וסיפקה את כל פרקי "משפחה בהפרעה", "כתום זה השחור החדש" ו"בית הקלפים" לצפייה בבת אחת, ללא פרסומות. לדור שצפה באינספור פרקים של "אבודים"  וחתם עונות של "24" במרתונים של 24 שעות עוד לפני שזה הפך לטרנד, הרעיון של לקבל את כל הפרקים של הסדרות המצליחות יחד הכניס ל-high עוד לפני שצללו לנבכי נפשו האפלה של פרנק אנדרווד.

ובכל זאת, עושה רושם שהשפע הזה מתחיל לחתור תחת התענוג של חוויית הצפייה, וכבר עכשיו החלו להישמע קולות נגד צפיית הבינג' ("בולמוס צפייה" בתרגום הכי קרוב ולא הכי מוצלח, ובעיקר נטול הקשר חיובי). אם בוחנים למשל את הצלחתה של "מד מן" להפוך מסדרת כבלים עם בקושי 2.5 מליון צופים לאחת הדרמות המדוברות והמוערכות ביותר בשנים האחרונות, אין ספק שסוד הצלחתה טמון במידה רבה בגישת האולד-פאשן של מתיו וויינר, ששומר בקנאות על פרטי העלילה של כך פרק ומתגאה בכך שהוא שולט ביד רמה על השיח התרבותי שמתנהל ברשתות החברתיות עם ניתוחים של כל סצינה ובקפה של הבוקר בדיוק ביום שאחרי הפרק.

האם גישתו של ווינר היא תפיסה שהולכת ונכחדת או שיש סיבה להוריד הילוך ולהפסיק עם צפיית הבינג'? התשובה לכך לא פשוטה. מצד אחד יש סדרות כמו "שובר שורות" שעשתה את הלא ייאמן והפכה רייטינג פתיחה של כ-1.5 מליון צופים לרייטינג של 10.3 מליון בפרק הסיום, הכול הודות למרתוני צפייה של מי ששמע עליה באמצע העונות המתקדמות, רץ לנטפליקס להשלים פערים, ומיהר לצייץ בטוויטר שזו הסדרה הכי טובה אי פעם.

(קרדיט: צילום מסך | הטוויטר של שובר שורות) 

אבל, בעוד שצופי "שובר שורות" הסתערו על העונות שפספסו בזמנם החופשי, צופי "בית הקלפים" ניסו להספיק לעשות מרתון של כל הפרקים ברגע שהם עולים כדי להימנע מספוילרים ולהיות מעודכנים במהירות האפשרית בשיח התרבותי. בימים בהם הפחד מספוילרים הוא אחד הפחדים הגדולים של העידן-הפוסט מודרני, לצד התחושה שמשהו תמיד מתפספס (FOMO), התוצאה היא חווית צפייה מתישה. במקום להתענג על הפרקים, צופי הסדרה כמעט וחווים התמוטטות עצבים מכל סטטוס שמספר ש"משהו גדול קורה בפרק הראשון של העונה". ב"באזפיד" למשל הכריזו שנטפליקס הפכה את חוויית הצפייה למלחיצה ושהמרתון "הפך לספרינט".

במובן מסויים, השפע הטלוויזיוני שמציעה צפיית הבינג' תואם את התפישה הקפיטליסטית של "להגדיל בשקל תשעים" אבל באותו הזמן זו חווית צפייה שחותרת תחתיה בכך שהיא מנוגדת לשאיפה להיות פרודקטיבי ככל האפשר. צופי המרתונים אולי עושים את המקסימום בכל הנוגע לצריכת הסדרות שלהם היישר לוריד, אבל התוצאה היא התחמקות מכל מחוייבות בעולם שבחוץ והתבטלות אל מול המסך שזוכה להפסקות קצרות רק לטובת ההחלטה מה להזמין לאכול. תחושת האשם כמעט ולא רלבנטית מאחר שעבור רבים, צפיית הבינג' היא היא חוויה מעשירה שמהממת את החושים. "זה כמו לסייר במוזיאון" כתבו ב"אטלטניק". "אנחנו נהנים מזה, זוכים להעשרה תרבותית, וכן, זה לוקח הרבה זמן."

גם אם לא מרגישים אשמים, חייבים להודות שיש לא מעט בעיות עם צפיית הבינג'. יוצר "שובר שורות" וינס גיליגן אמר פעם בראיון שהדבר הכי טוב בלעשות טלוויזיה הוא שכיוצר, יש לו מאות שעות לפתח את הדמויות, ללמוד את הניואנסים שלהן ולספר את הסיפור. האם באמת אפשר להנות מכל זה כשעושים מרתון? גם מי (שכמוני) נהנה לשקוע בשעות על גבי שעות של סדרה טובה יודע שבסופו של יום כל הפרקים והדמויות מתמוססים לזיכרון אמורפי אחד וכמה ימים אחר כך קשה לזכור מה בדיוק קרה שם.

רק עוד פרק אחד של "באטלסטאר גלקטיקה" ב"פורטלנדיה" 

יוצר "הסופרנוס" דיוויד צ'ייס התייחס לכך בפאנל שנערך בניו יורק (על אנטי-גיבורים טלוויזיונים) יחד עם סטיב בושמי, והשניים הודו שהם לא מאוהדי צפיית הבינג'. "האמת שאשתי ואני ניסינו לצפות בכמה סדרות במרתון, אבל זה לא דיבר אליי," אמר בושמי. "אני מבין את הרעיון. זה נחמד שלא צריך לחכות. אבל אחרי שלושה או ארבעה פרקים ברצף אני נהיה מטושטש. אני לא זוכר מה התרחש באיזה פרק, ויש בזה משהו מאוד מתסכל". צ'ייס הסכים עם בושמי ואמר "אני אולי שמרן, אבל אני לא מתחבר לזה".

עם כל התענוג שבצפיית הבינג' המחיר שלה הוא איבוד היכולת לשקוע בנינוחות בפרק אחד בשבוע ולהרהר במתרחש בו בימים שלאחר מכן. כמובן שיש משהו מיושן בצורך להיות סבלניים ולצפות לקבל את המוצרים התרבותיים שלנו בזמן ובמקום שלא אנחנו קבענו, אבל רגע לפני שאנחנו מסתערים על הסדרה הבאה –  כדאי לשאול את עצמנו כמה אנחנו באמת זוכרים מהעונה השנייה של "בית הקלפים".


וגם: הבלוג התחדש בפייסבוק ובו תוכלו לעשות לייק ולקבל עדכונים על הפוסטים שעולים ושאר ממתקים טלוויזיונים, בואו לבקר כאן

 

להמשך הפוסט

לינקים לסופ"ש: כך תלמדו את הריקוד של גירלז

חן חדד | 20.02.2014 | 06:03

מדור חדש שעולה בבלוג לקראת סוף השבוע עם לינקים לכתבות, טריילרים, ראיונות וכל מה שקשור לדיבור שיש כרגע על הסדרות שכולנו אוהבים לאהוב. זה הזמן להתרווח על הספה ולהנות מכמה ממתקים טלוויזיונים לסופ"ש. זה השבוע שהיה ברשת:

כך תלמדו את הריקוד הממכר של "גירלז" מהפרק "Beach House" (ששודר בתחילת השבוע בארה"ב ואתמול גם אצלנו). הריקוד היה הבונוס של הפרק, שהיה אחד המבריקים בסדרה וטיפל באופן כנה וקומי בחברות הנרקסיסטית והרקובה בין הבנות, שסוף סוף חלקו זמן מסך משותף לאחר כל כך הרבה פרקים. ברשת HBO ניצלו את הבאזז סביב הפרק ומיהרו לחשוף קליפ הדרכה לצעדים שיהפכו ודאי ללהיט החתונות הבא: 

)

ועוד כמה מילים על הפרק: שהוכיח שהחתרנות האמיתית של "גירלז" טמונה באופן שבו הסדרה מטפלת בחברות הנשית, גם כשהיא הופכת לשאריות מחוממות של יחסים שהיו פעם מספקים. אמנם השוואה בין "גירלז" ל"סקס והעיר הגדולה" כבר נותרה מזמן מאחור, אבל בכל הנוגע לחברויות – דנהאם לא מתחזקת את הפנטזיה של "סקס והעיר הגדולה" שחברות מספקות הדבר הקשר הכי משמעותי בחיים ומחזקות זו את זו לאורך המשברים והגברים החולפים. במקום, היא מראה חברות שנשארות זו עם זו בעיקר מתוך כוחו של הרגל, משתמשות זו בזו ומנהלות שיחות שבה כל אחת מדברת רק על עצמה. להגיד ש"חברויות בין בנות הן מערבולת של אשמה וקנאה שמונעת מהן לחשוב בהגיון" (כמו שאדם אומר בפרק הראשון) זה אמנם סטריאוטיפ מעוות ומתיש, אבל האופן שבו דנהם מפרקת אותו אומרת בכל זאת כמה אמיתות על המורכבות של מערכות יחסים בין נשים, או כמו שאומר המשפט הפותח של הספר האלקטרוני של האנה שלעולם לא ייצא כנראה לאור: "החברות בין בחורות בגיל הקולג' יותר דרמטית מכל מערכת יחסים רומנטית". 

וגם: ב"ואניטי פייר" בטוחים שארבע הבנות של "גירלז" עושות לדור שלנו את מה שמציאות נושכת עשתה לניינטיז.

ב-Atlantic שואלים: האם "בלש אמיתי" היא הסדרה החדשה הכי טובה בטלוויזיה?

כצפוי, אחרי מטר השבחים ל"בית הקלפים" ונטפליקס מגיע שלב הטענות נגדם: ב"באזפיד" טוענים שנטפליקס הפכה את חווית הצפייה בסדרה למלחיצה. במקום להתענג על הפרקים, הצופים מנסים להספיק לעשות מרתון זריז של כל הפרקים כדי להמנע מספוילרים. ב-Slate מסבירים שהבעיה עם הסדרה היא שיריביו של פרנק אנדרווד לא מבינים כלום בפוליטיקה, וב-Flavorwire טוענים שפרנק הוא דמות קריקטוריסטית של נבל סוציופת ושאין מה לחפש רובד עמוק יותר בסדרה.

ועוד קצת נטפליקס:  העונה השנייה של "כתום זה השחור החדש" תעלה ב-6.6 ויש גם טיזר (ולמי שפספס מהמדור של השבוע שעבר -  ב-ELLE עשו לאחרונה הפקת אופנה עם כוכבות "כתום זה השחור החדש" וחשפו גם קליפ ראיונות והצצה אל מאחורי הקלעים)

)

נחשפה תמונה ראשונה מהסדרה החדשה של כוכבת "שובר שורות" אנה גאן. הכוכבת, שקטפה את התפקיד הראשי בעיבוד האמריקאי ל"ברודצ'ארץ' הבריטית, סבלה במשך חמש העונות של "שובר שורות" משנאה עזה ובוז מצד הצופים (כחלק מהטרנד התמוה של שנאת בנות הזוג של הגיבורים הטלוויזיונים שכתבתי עליו בעכבר העיר רגע לפני שגאן בעצמה פרסמה על כך טור בניו יורק טיימס), ועכשיו היא ממשיכה הלאה עם המיני סדרה החדשה שתקרא "Greacepoint". באופן כללי קצת קשה להבין מה הטעם ברימייקים לסדרות דוברות אנגלית, והפעם העניין תמוה במיוחד שכן כוכב הסדרה הבריטית דיוויד טננט יככב גם ברימייק, הפעם לצד גאן, ניק נולטי וג'קי וויבר.

טעמה של החמצה: הזמר Beck חושף שהיה אמור לכתוב את המוזיקה לפתיח של "מד מן" אבל ויתר על ההזדמנות כי חשב לעצמו "זו סדרה על אנשי פרסום בשנות ה-60? מישהו ברצינות עושה על זה סדרה?"

"האמריקאים" חוזרת בשבוע הבא (ה-26.2) עם העונה השנייה, ועכשיו יש טיזר שמחמם את הכורסא לקראת חזרתה. ברקע גם צצו שמועות סביב הסדרה, על כך שקארי ראסל ומתיו רייס הם זוג גם במציאות, והתמונות הפרובוקטיביות של השניים ב-GQ רק הוסיפו למלחששים. (נקודת החוזק של העונה הראשונה בעיניי הייתה האופן שבו השנים המשותפות שבהן פיליפ ואליזבת' העמידו פנים שהם בני זוג יצרה אינטימיות אמיתית ביניהם שמצליחה לבלבל אותם ולגרום להם לנסות להבין מחדש מה הם מרגישים זה לזה, ויהיה מעניין לראות לאן היוצרים יקחו את קו העלילה הזה בעונה השנייה).

גם "סקנדל" חוזרת בשבוע הבא (ה-27.2)  עם פרקים חדשים, והטיזר הדרמטי מזכיר שכמה שהיא מופרכת, ככה היא גם ממכרת.

האמא מ"איך פגשתי את אמא" סיפקה לאחרונה סיבה לחזור לראות את הסדרה עם ביצוע מקסים ל-"Le Vie en Rose"', והשבוע היא סיפרה לקונאן על העבודה עם ליאונרדו דיקפריו ב"זאב מוול סטריט"', על החיים בהוליווד ועל העובדה שיש לה אישיות של בחורה שיכורה.

סוף סוף מישהו מעז להודות שימיה הטובים של "דאונטון אבי" כבר מזמן מאחוריה.

ג'ימי פאלון פתח את התוכנית החדשה של במונולוג מרגש, מצחיק וממיס, שיגרום לכל מי שלא מתרשם משיטת הראיון החנפנית שלו לתת צ'אנס ל"טונייט שואו" החדשה והמבטיחה. "הדבר הכי טוב שפאלון עשה זה להציג את עצמו" כתבו במגזין Time. "זה נראה אולי מיותר, אבל זה מהלך ממש מבריק שנתן לו הזדמנות לספר  את הסיפור שלו, מההתחלה, באופן שיגרום לצופים האדוקים של התוכנית להרגיש בנח איתו ולסחוף כנראה גם צופים חדשים".

 

להמשך הפוסט

במרחק הקלקה: הלינקים של השבוע במסך האמריקאי

חן חדד | 14.02.2014 | 06:43

  

במרחק הקלקה הוא מדור חדש שיעלה בבלוג מדי שישי עם לינקים לכתבות, טריילרים, ראיונות וכל מה שקשור לדיבור שיש כרגע על הסדרות שכולנו אוהבים לאהוב. זה הזמן להתרווח על הספה ולהנות מכמה ממתקים טלוויזיונים לסופ"ש. וזה השבוע שהיה ברשת (9-14.2):

כל מי שהתגעגע ל"שובר שורות" יכול להתענג על הפארודיה על סרטוני מבט לאחור של פייסבוק על חייו של וולטר וויט:

ועוד קצת שובר שורות: הגרסה הספרדית מתחדשת בטריילר מורחב, וב-New Republic עשו כתבה הורסת מצחוק שמשווה בין כוכבי "שובר שורות" לליהוקים של הרימייק הספרדי בעלת השם המבריק Metastasis (מדהים עד כמה רוב הליהוקים קולעים בול, חוץ מחוזה מיגל רוסאס שנראה קצת יותר מדי כמו דוגמן תחתונים ופחות כמו ג'סי פינקמן)

"בית הקלפים" חזרה היום לעונה שנייה וב-Atlantic העלו ראיון מרתק עם יוצר הסדרה האמריקאית בו ווילמון שמפקפק בכלל בכך שהמושגים "עונה" ו"פרקים" יישארו רלבנטים בעתיד הקרוב. במקום, הוא מדבר על סדרות שהן למעשה סטרימינג של כמה שעות (בתרגום חופשי): "השתעשעתי עם הרעיון של סדרה ללא פרקים. במקום, העונה תהיה פשוט 8 שעות של סטרימינג והצופים הם אלה שיחליטו באיזו נקודה הם רוצים לעצור, אם בכלל…אני חושב שבכל הנוגע לסטרימינג, בעתיד הקרוב יהיו סדרות שמורכבות משלוש או ארבע שעות רצופות. שלושה חדשים אחר כך הצופים יקבלו עוד כמה שעות. ואז, תשעה חודשים אחר כך יהיו למשל עוד שש שעות. האם כל אלה ייחשבו לעונות או שנוותר על הרעיון של עונה באופן כללי? " 

וגם: רוס מילר מ-The Verge הכריז על מרתון שבו הוא יצפה בכל פרקי העונה החדשה של "בית הקלפים" מהרגע שהם עולים ועד הפינאלה, ויעשה במקביל לייב-בלוג (!) עמוס ספוילרים על המתרחש.

ועוד נטפליקס: ב-ELLE עשו לאחרונה הפקת אופנה עם כוכבות "כתום זה השחור החדש" והשבוע הם חשפו קליפ ראיונות והצצה אל מאחורי הקלעים.

במאי הקולנוע (ו"בית הקלפים") דיוויד פינצ'ר שב אל מכרה הזהב של הסדרות הבריטיות ומביים את הגרסה האמריקאית של "אוטופיה" שנרכשה על ידי HBO. אם נמאס לכם לשמוע כמה "בית הקלפים" הבריטית מוצלחת יותר מהעיבוד החדש (והיא אכן כזו), תקדימו את המאוחר ותצפו כבר עכשיו ב-6 פרקי העונה הראשונה של "אוטפיה". מבלי להרוס יותר מדי, מדובר בסדרה מרשימה ויזואלית, אפלה ובעלת הומור עצמי שסובבת סביב רומן גרפי שמיוחס לו כח אבוד וחבורה של צעירים שמנסים להגן עליו ולהשתמש בסודותיו כדי להגן על עצמם מפני הרודפים אחריהם. לאלה שחושבים שמדובר בפנטזיה מהסוג החולמני, קחו בחשבון של-Channel 4 הבריטי נשלחו 44 תלונות על אלימות, שפה בוטה וכמה סצינות קשות לצפייה. זה הטריילר שלה: 

ובמסך הבריטי: אין עדיין מקום, תאריך או כרטיסים, אבל הפקתו של השרלוק-קון יוצאת באופן רשמי לדרך (ויוצר "שרלוק" סטיבן מופט עושה טיזינג חצי בצחוק חצי ברצינות על ספין אוף שבו לסטרד יוצא לחקור פשעים ולא פותר אף אחד מהם).

מרגע שיקירת האינדי גרטה גרוויג הפתיעה כשהחליטה לככב בסוג-של-ספין-אוף של "איך פגשתי את אמא" שייקרא "איך פגשתי את אבא"', הרשת סערה וגעשה. אלה שאהבו אותה ב"פרנסס הא" ו"גרינברג" מיהרו להכריז שיאהבו אותה גם כאן, ומי שחשב שהיא מגלמת דמויות של בחורות בלתי נסבלות באופן בלתי רגיל זכה לסיבה נוספת לא לראות את הסדרה. בעוד בואניטי פייר מתווכחים האם זהו סוף העולם, ב-Slate מספרים שקראו את הפיילוט ושגרוויג היא ליהוק מושלם.

ג'נוארי ג'ונס רומזת שהפוסטר של הסרט ל"50 גוונים של אפור" שאב השראה או שמא העתיק בלי בושה מ"מד מן"" (ובכלל, בניגוד לתדמית שלה ב"מד מן" ומחוץ לסט הצילומים, מתחזקת אינסטגרם כיפי באופן קצת מפתיע)

ב-HBO חושפים טיזר ראשון ל"עמק הסיליקון" הקומדיה החדשה של מייק ג'אדג' (שחתום על "ביוויס ובאטהד" ו"Office Space") שתעלה ב-6.4 ותגולל את קורותיהם של מפתחים צעירים שחולמים להצליח בהייטק. 

ה-14 במרץ הולך ומתקרב ולכל אוהבי "ורוניקה מארס" תפילה קטנה בלב: הלוואי והסרט יהיה טוב כמו הסדרה. ב-EW חשפו כבר עכשיו הפקת אופנה עם הכוכבים וקליפ אקסלוסיבי מהסרט (שלא ראיתי, אני מחכה לסרט עצמו ורק מניחה את זה כאן).

סת מאיירס, שיתפוס את מקומו של ג'ימי פאלון בתכנית הלילה המאוחרת של NBC, כשזה ייכנס לנעלי ג'יי לנו ויתחיל להגיש את ה"טונייט שואו", חשף את רשימת האורחים שלו לתוכנית הראשונה שתעלה ב-24 לחודש. את להקת הבית יוביל חברו מימי SNL פרד ארמיסן.

יש תאריך לתוכנית האירוח החדשה של ג'ון אוליבר  שתעלה ב-27 באפריל תחת השם Last Week Tonight with John Oliver.

15 דקות של ראיונות, אש ותמרות עשן עם כוכבי "משחקי הכס" שחוזרת בארה"ב ב-6.4 עם העונה הרביעית

וגם: פיטר דינקלייג' מתראיין ומככב על השער של "אסקוויר".

אם הדרקונים אמיליה קלארק מספרת ל"וול סטריט ז'ורנל" סיפור הזוי על מעריץ שיכור של "משחקי הכס" שהתעצבן כשהיא שרה לו יום הולדת שמח ו"פאקינג לא עשתה את זה נכון".

ומישל פיירלי, הלא היא קת'לין סטארק מ"משחקי הכס" מצטרפת לעונה החדשה והמקוצרת של "24" שתגיע למסך ב-5 במאי.

להאנה מ"גירלז" אולי קשה להוציא את הספר שלה לאור אבל במציאות לינה דנהם חושפת את עטיפת הספר החדש שלה באינסטגרם, וכל מה שהיא קיבלה עליו הוא 3.5 מליון דולרים. 

ג'ימי קימל יוצא לסיבוב נוסף של "סלבריטאים קוראים ציוצים מרושעים" והפעם עם ג'ורג' קלוני, קייט בלאנשט, ג'ון האם, מאט דיימון ובנדיקט קאמברבץ' ועוד:

 

להמשך הפוסט