אלמלא יח"צנות שלומיאלית ומספר עיתונאים מסורים ו/או עצלנים, הכינוי לא היה נדבק לשמו של ראש הממשלה לשעבר. מגפת הרדיפה תוקפת את הפוליטיקאים בישראל.

עם תום הקראת גזר הדין במשפט הולילנד (היה זה רק בשבוע שעבר), החל מסע הדה-לגיטימציה של השופט. "למי אתה קורא בוגד, כבוד השופט? לראש הממשלה לשעבר, אשר תרם דברים רבים לביטחון המדינה, בחלקם בלתי ידועים לך?" – שאל נסער רוני בראון באולפן ערוץ 2. והפרשן הבכיר הרים את הכפפה ושאל/תהה "ודאי זה ישמש אתכם בערעור לבית המשפט העליון?" ונענה בחיוב.

גם עיתונאים בכירים מאד, אשר תמיד יודעים יותר ממה שהם יכולים לומר, התגייסו להסיח את הדעת מגזר הדין וכתבו מאמרים עמוסי פאתוס בגנות המילה "בוגד" וסגנונו הבוטה של השופט. "אם וכאשר יגיע אהוד אולמרט למאסר, יתייחסו האסירים והסוהרים כאל בוגד". אפילו שופטים בדימוס פוטוגניים ותאבי תקשורת אצו לספק את ציפיות המראיינים ולהסתייג, אולי בשל קנאת סופרים, מסגנונו של עמיתם.

האמנם אמר השופט בוגד על ראש הממשלה לשעבר? הנה הנוסח המדויק של המקור מתוך גזר הדין;

 "עובד הציבור הנוטל שוחד משול למי שניתץ אבן פינה בעבודתו.

 הנוטל שוחד הינו בבחינת בוגד, איש מעל הבוגד באמון שניתן בו, אמון שבלעדיו לא יכון, יקום ויהיה שירות ציבורי מתוקן."

 מי יכול לחלוק על שני המשפטים בגזר הדין? אם כן, בניגוד לכל מה שפורסם ונאמר, השופט ניסח מעין משוואה כללית – נטילת שוחד = בגידה באמון.

על מה סערו הרוחות ומדוע?

*

האם שוב היח"צנות המשומנת הזדרזה להגיב, ולאו דווקא בתבונה ולטובתו של הלקוח? שכן, אם אמנם ראש הממשלה לשעבר לא נטל שוחד, כטענתו, ממילא המשפט אינו רלוונטי לגביו והתגובה הנסערת מעידה ש"על ראש הגנב בוער הכובע". אבל אם אכן יודבק כינוי הגנאי לאהוד אולמרט, הרי זה לא בגלל השופט כי אם בשל יחצ"נות שלומיאלית ומבקשי טובתו. כלל ברזל ביח"צנות שלא ממחזרים מסרים שליליים על הלקוח. אלא שהפעם היו מי שסברו שהמסר השלילי מסייע כדי לקדם את מסע הדה-לגיטימציה של השופט, ממש כמו במגרשי הספורט, "השופט בן xxxx".

ובכל זאת, מדוע מצליחים לעבוד על הציבור? מדוע רבים סבורים כעת שהשופט כינה את אולמרט בוגד?

רובנו מרבים לחוות דעה על שלל נושאים גם מבלי להיות בקיאים בהם. כך, אפשר להביע דעה גם מבלי לקרוא את גזר הדין. גם המעטים הקוראים זקוקים לזמן במיוחד כאשר מדובר במסמך ארוך. וכאן, נכנסים לתמונה הדוברים והיחצנים. הם מקלים במיוחד על הכתבים שחייבים לדווח בשידור חי ועל הפרשנים המתבקשים לחוות דעה לאלתר. בנסיבות של לחץ זמן, היחצנים לא התקשו לארוז ולשווק, לציבור באמצעות עיתונאים ופרשנים, את התבנית של השופט הבלתי שקול. ומי שנפסל בסגנונו לקוי גם בשיפוטו. כאמור, התבנית היחצנית חוסכת את הצורך בללמוד את העובדות לפני שמביעים דעה.

*

אהוד אולמרט מנצח היטב על מכונת הגנה מרשימה. כלולים בה חברים, עיתונאים, יח"צנים משפטנים, אנשי אקדמיה ועוד. רבים מהם עלולים להיפגע מגזר הדין בצורה זו או אחרת. בייאושם המר של אחדים מהם, כי שוב נגוזה התקווה לפיה, "רק אהוד אולמרט יביא שלום", הם התגייסו ומנהלים מאבק ציבורי נמרץ נגד השופט דוד רוזן. 

המסר של השופט הבלתי שקול מתכתב היטב עם תבנית מוכרת בפוליטיקה הישראלית, הקרבן והנרדף. לעיתים נדמה שמחלת הרדיפה תקפה את אישי הציבור. לא רק אהוד אולמרט הוא קרבן רדיפה תמידי, פעם של החשב הכללי, פעם של מבקר המדינה, פעם של פרקליט המדינה וכעת גם של השופט המחוזי. בדומה, בנימין נתניהו האשים לאחרונה את מני נפתלי וגיא אליהו, מעובדי המשק בבית ראש הממשלה, כי הם רודפים את רעייתו כדי לזכות ברגע תהילה תקשורתית. שלדים יוצאים מארון אחד אחרי השני ורודפים  אחרי רב המועמדים לנשיאות. כמעט ואין ראש רשות מקומית אשר נחשד בשחיתות ואיננו נרדף.

אין זה מקרה. חווית הנרדפות מרכזית בזהות היהודית המחודשת. הרי כולנו צאצאים של קרבנות רדיפות וגזרות, פעם בעבר הרחוק.

פסוקו של פוסט

מכבסת המלים עובדת: תג מחיר או טרור יהודי?

יש שאלות שאסור להציג בסקר דעת קהל ולו רק בשל תוצאות מביכות אפשריות, למשל;

האם את/ה מתנגד/ת או לא ל"תג מחיר"?

או לחילופין,

האם את/ה תומך/ת או לא ב"תג מחיר"?