דו"ח ועדת הבדיקה בנושא: הדיווח של רשת הטלוויזיה הצרפתית פראנס 2 על פרשת מוחמד א-דורה, תוצאותיו והשלכותיו התפרסם השבוע בצירוף מקרים מעניין ומרתק. ימים אחדים לפני כן התפרסמה במוסף הארץ רשימה ארוכה מאת שי חזקני, דוקטורנט להיסטוריה במרכז טאוב ללימודי ישראל באוניברסיטת ניו-יורק (NYU). שם הרשימה – הקרב על הנראטיב, סיפר בעברית, ובה מסופר בין היתר;

"על רקע הלחץ של קנדי וכינוס עצרת האו”ם שהיתה אמורה לדון בבעיית הפליטים, כינס בן גוריון דיון מיוחד בלשכתו בקריה בהשתתפות כל בכירי מפא”י ובהם שרת החוץ גולדה מאיר, שר החקלאות משה דיין ויו”ר הסוכנות היהודית משה שרת. בן גוריון היה בטוח שבעיית הפליטים היא קודם כל בעיה של הסברה, וכי ביכולתה של ישראל לשכנע את העולם שהפליטים ברחו ולא גורשו: “יש קודם כל לספר עובדות, כיצד ברחו. במידה שהדבר ידוע לי, רוב הבורחים היו לפני הקמת המדינה, מרצונם הטוב, ובניגוד להגנה, בשעה שניצחה אותם, שאמרה שיכולים להישאר. אחרי הקמת המדינה, עד כמה שידוע לי, רק ערביי רמלה ולוד עזבו את מקומם, או לחצו עליהם שיעזבו”. בדבריו אלה תחם בן גוריון את מסגרת הדיון, אף על פי שלפחות חלק מהנוכחים ידעו שהוא אינו מדייק, בלשון המעטה."

לשם כך נזקקה מכונת ההסברה הישראלית לתחמושת יעילה, מעין מחקר אמין. לכן פנה בן-גוריון למכון שילוח באוניברסיטה העברית, מאוחר יותר מרכז דיין באוניברסיטת תל-אביב, אשר כדברי מנהלו, יצחק אורון, רב סרן בחיל המודיעין, "מטרתו תהיה לחקור בעיות אקטואליות ברמה מדעית… כן ייתן המכון מהלכים בעולם הרחב להשקפות ישראל באזור.."

"עבור בן גוריון, המכון התאים בדיוק למחקרים מהסוג שביקש לערוך, ולכן פנה אליו ב–61’ וביקש ממנו לאסוף חומר על “בריחת הערבים”. הבקשה של בן גוריון מצוות החוקרים במכון שילוח נראתה מעט משונה. מאז הסתיימה מלחמת העצמאות, העיסוק בסוגיית הפליטים הפלסטינים הוגבל למאבק הדיפלומטי בזירה הבינלאומית, וכמעט שלא נעשה ניסיון לחקור את מה שאירע במלחמה. אבל במכון שילוח היה אדם אחד לפחות שידע משהו על האקסודוס הפלסטיני ב–48’."

חרף חמישה עשורים המפרידים בין שני המקרים, יש קו דמיון מפתיע ביניהם, הלא הוא הצורך בסיפר חלופי משלנו ונוח לעצמנו. ממש באותה רוח, נלחמים בסיפר העוין באמצעות סיפר נגדי. רק יד המקרה סדרה שגם הפעם, ממש כמו בעבר, רק כעבור 13 שנה התבשל מסמך מגונן על הנראטיב/הסיפר היהודי. כשם שערבים ברחו בנסיבות המלחמה ולא גורשו, כך גם הפעם צה"ל לא הרג את מוחמד א-דורה ואפילו חי בעזה!

 דו"ח הועדה הממשלתית אמור להניח את התשתית לסיפר החדש. עיינתי בתקציר המנהלים של הדו"ח והתקשיתי לכבוש את מבוכתי. האמנם אין לנו מוחות מתוחכמים יותר כדי לנהל מסע תעמולה יצירתי ומקצועי יותר, גם אם הוא מיותר?  

אלא שכל הביקורת על רמת הדו"ח אינה רלוונטית. מה זה חשוב שחברי הועדה הממשלתית והמומחים חיצוניים אנונימיים ואף אחד מהם אינו חתום על הדו"ח? אז מה אם פרק 3 ואחרון בדו"ח, סטנדרטים מקצועיים ואתיים של עיתונאות, איננו אלא כתב פולמוס מביך עם כלל אמצעי תקשורת הזרים, מעין הטפת מוסר טרחנית, וגם היא גדושה בתפיסות ארכאיות של תקשורת כמו גם במינוח מרושל? גם לא חשוב אם הדו"ח הוא רדוד וחובבני או מקצועי וממוסמך כהלכה. העיקר כיצד משתמשים בו ולבניית סיפר חדש ויעיל. ואם אפשר גם מוסיפים יתד תומך בתיאוריית הקונספירציה, אשר כבר מתגלגלת שנים בציבור הרחב וחביבה עליו, ולפיה מוחמד א-דורה חי בעזה. ברוח הזמן, עוד תוקם ועדה ממשלתית אשר תסתמך על תיאוריית קונספירציה חביבה אחרת ותגיע מן הסתם לידי מסקנה שלא הייה בכלל רצח פוליטי של ראש ממשלה בישראל.

כעת אפשר לשוב ולצטט את מסקנות הועדה הממשלתית אין ספור פעמים, להחדיר את הסיפר החדש לשיח הציבורי וללמד אותו בבתי ספר עד שייצרב בתודעה הלאומית.

עוד זה היה חסר לנו שגם העולם המוסלמי יגלגל עלילה על רצח ילדים. אולי בשל כך היהודים בצרפת החיים בחברת המוסלמים הקדימו לגלות רגישות לנזקי הסיפר סביב א-דורה ואף הקדימו להילחם בדיווח ובכתב של הטלוויזיה  פראנס 2. כנראה שמטעם זה מצאה הועדה הממשלתית לנכון לציין כבר בעמוד 3 בדו"ח כי מקרה א-דורה תמרץ את המחבל בטולוז במרץ 2012, אשר הרג שלושה ילדים יהודים, רב ושלושה חיילים צרפתיים.

ובכל זאת יש בדו"ח א-דורה גם מן החיוב, ולו רק משום שגם הפעם נחשפות לפחות שתי עובדות חשובות.

ראשית, יש למדינת ישראל מנגנון הסברה/תעמולה רק שהוא אינו מקצועי ויעיל. שנית ובניגוד למיתוס, התקשורת והאקדמיה אינן עוינות לממשלה. תמיד היו ויהיו עיתונאים וחוקרים שיתגייסו בקלות יחסית כדי לייצר סיפר נגדי לסיפר על מותו של הילד הפלסטינאי א-דורה.

ברטרוספקטיבה של למעלה מ-50 שנה מעיד על עצמו אחד החוקרים, וכיום מזרחן ידוע באקדמיה, שהיה מעורב בשעתו בטיפוח הסיפר של "בריחת הערבים" במלחמת העצמאות;

"נראה שבצומת הזה בחיי עדיין החזקתי בדעה שבה החזיקו רוב היהודים בישראל, כלומר הדעה של הממסד, לפיה רוב הערבים נמלטו בגלל שמנהיגיהם נמלטו ראשונים ובגלל שמנהיגים ערבים אחרים קראו להם לעזוב. מצד שני, הזכרתי שארגונים יהודיים קראו לערבים להישאר, אבל לא הזכרתי שערבים רבים ברחו בגלל פאניקה – הלחימה, מקרי טבח וכו’ – ושבמקרים מסוימים הם גורשו על ידי הצבא. יכול להיות שהעובדות הללו לא הופיעו בחומרים, או שלא היו ידועות או שלא העריכו אותן נכונה”.

 

פסוקו של פוסט

מה יש ב"לה טרוויטה", המועלית השנה באופרה הישראלית, המרגשת כל פעם מחדש?

אולי המוטיב האוניברסאלי ואשר נותר אקטואלי. ויולטה, כסמל החלשים הנושאים בנטל הצביעות של החזקים.  בין הביצועים הרבים, בחרתי בביצוע שיר היין, brindisi, עם אנא נטרבקו. אלפרדו והמקהלה בחליפות שחורות ואילו ויולטה בשמלה אדומה ונעליים אדומות עם קמליה לבנה, אחת מול רבים.