על אף שרבים מהם עבדו מסביב לשעון במהלך "צוק איתן", עיתונאים המסתמכים על מקורות קבועים עלולים לחטוא בדיווחים מוטים ומטעים ולהתחלק עמם באחריותם על מחדלים כדוגמת מחדל המנהרות.

ככל שהדרישה לועדת חקירה של המערכה "צוק איתן" הולכת ומתאיידת בענני הסתיו המוקדם, נותר הטעם שהתקשורת תיבדק על התנהלותה לפני ובמהלך המבצע. כפי שכבר כתבתי בפוסט קודם, ישנם קווי דמיון אחדים בין מבצע "צוק איתן" לבין מלחמת יום כיפור. כאז גם כעת, קונצפציה שהתגבשה בסיועה הנדיב של התקשורת קרסה במהלך המלחמה. עורכים ועיתונאים לא למדו דבר אבל לפחות למראית עין, הם חייבים להכות על חטא גם הפעם, ממש כשם שעשו לפני ארבעים שנה. הנה מספר נקודות לבדיקה עצמית של התנהלות התקשורת בימי "צוק איתן";    

ראשית, יש לבדוק אם הקרבה האינטימית עם ולמקורות, ככל שהיא נוחה ומסייעת בדיווח, במיוחד בפורמאט אולפן פתוח, אינה מגבילה כתבים ופרשנים מלראות את כל התמונה? מרוב דיווחים/עצים לא רואים את היער/ הפרספקטיבה. בשל נטל הדיווח, נראה שכתבים ופרשנים לא תמיד הספיקו להצליב מקורות, בייחוד עם מקורות בצד השני, ולא תמיד הצליחו להעמיד סימני שאלה להערכות שנמסרו להם.

שנית, יש והמקורות הקבועים מנצלים לרעה את תלות העיתונאים בהם ופשוט מרדימים או מסיחים את דעתם. כך היה עם הסדר הפסקת האש אשק התבשל תחת הרדאר התקשורתי. ללמדנו, שמו"מ משמעותי מתנהל בהשקט מאחוריהם זרקורי הטלוויזיה והמיקרופונים. שעה שנחתם ההסדר, כתבים ופרשנים עוד טפטפו הערכות על התערבות קרקעית נוספת של צה"ל כמענה לירי הרקטות והפצמ"רים. מן הראוי לבדוק אם במקרה זה, ודומים אחרים, יכלה הכתבות הצבאית לאתגר את המקורות הקבועים ולפרסם על ההסדר המתבשל להפסקת האש?

שלישית, סיקור רב השנים של תחום מסוים עלול לגרום ל"מחלת השגריר" ולהביא להזדהות גמורה של כתבים עם המסוקרים ותפיסותיהם. בשל כך, עיתונאים עלולים לבסס קונצפציות ולהנחילן ברבים. לא רק פרשנים צבאים ופרשנים לענייני ערב חשופים ל"מחלת השגריר" אלא גם עמיתיהם בתחומים אחרים.  במקומות אחרים נהוג להתמודד עם "מחלת השגריר" באמצעים שונים למשל, רוטאציה בתפקידים של כתבים או הוצאתם להתרעננות ולהשתלמות. ככל שהתקשורת הישראלית שרויה במלחמת הישרדות ובמסגרת האילוצים הכלכליים, האם אין טעם לאמץ דרכים אילו ואחרות כדי למנוע "מחלת השגריר" ולצמצם את שחיקת העיתונאים? מדוע כתב לענייני משטרה או לענייני משפט במשך למעלה מתריסר שנים לא יוחלף ולא יועבר לדסק אחר? נכון, לניסיון העיתונאי ולשגרת הדיווח יש ערך רב אך מסתבר גם מחיר יקר באיכות המידע והפרשנות. מדיניות מסודרת של רענון עשויה למנוע חלודה וכהות חושים.

ולבסוף, האם לא ראוי להמליץ לכל אמצעי תקשורת או תא כתבים לאמץ מדיניות של פיתוח משאבי אנוש לרבות למידה עצמית, כפי שמקובל בכל ארגון וקהילה מקצועית. למשל, לו עורכים, כתבים ופרשנים פוליטיים הבינו יותר ברזי הסקרים, לא היו מציפים את השיח הציבורי בממצאים סרי טעם חדשות לבקרים. כיום, כמעט כל עיתון ואמצעי שידור יוזם סקרים משלו. במחיר יחסית זול, מכל סקר יוצר כותרת בלעדית ומצוטטת לאלתר. מותר לגלות אחריות לאומית ולא להלחיץ את המערכת הפוליטית עם סקרים שבועיים אשר מקשים על קבלת החלטות ענייניות.

 

מהו הערך החדשותי של ממצאי סקר צפויים מראש ומדוע הם ראויים לכותרת ראשית? מדוע להשתמש במלה דרמטית, צנחה? הרי התמיכה בראש הממשלה התייצבה אחרי המבצע לאחר שכצפוי, היא הרקיעה במהלך הקרבות. ספק אם גם הפעם יימצאו בין עיתונאים כאלה שיכו על החטא בשל חלקם במחדלי "צוק איתן".

*

אגב תקשורת, סקרים ומדיניות: המבצע "צוק איתן" סיפק טעם של מנהיגות כביכול. בנימין נתניהו אף זכה בשל כך לשבחים בלתי צפויים, גם הפעם מפרשנים בכירים בתקשורת, שהחלו לאתרג אותו ולגונן עליו מפני יריביו בימין. נראה שהסובבים אותו אימצו מקצת מהמחמאות – שיקול דעת, אחריות, מתינות, וכד', ושילבו אותן בדף המסרים של התדמיתנים.

כך, בניגוד לאקלים הציבורי המתלהם, ואפילו בניגוד לישראל היום, נתניהו לא התלהב להיכנס לעזה. גם לאחר כניסה לעזה כדי לטפל במנהרות, הבין שלא כדאי למוטט את חמאס אלא די לפגוע בו; הוא קלט כנראה מייד שאין אופציה צבאית, שצה"ל אינו מסוגל לנצח מבלי לשלם מחיר יקר, והסיג את הכוחות מעזה כדי לחסוך באבידות. גם עם השגת ההסדר, לא מעט בשל ההבנה שיש להבטיח פתיחת שנת לימודים כסדרה, ידע נתניהו להעלים את המהלך מידיעת הציבור זמן מה ולפעול בניגוד לרטוריקה הגלויה – לא ננהל מו"מ תחת אש. כנאה למהלך רציני, לפי דיווחים עיתונאים מאוחרים, אשר אמנם הכחיש אותם ("לעולם אל תאמין לידיעה שאינה מוכחשת"), נפגש ביבי בירדן בחשאי עם אבו מאזן לפני השגת ההסכם להפסקת אש. גם כאשר נחתם ההסדר עם חמאס, הוא ידע לתמרן ולחמוק מן הזובור הצפוי בקבינט. 

בתחכום רב משתיק נתניהו כעת את האופוזיציה בימין, ליברמן ובנט, כאשר מקורביו ממתגים מחדש את "צוק איתן" כ"מלחמת שלום יו'ש": רצונו של נתניהו לא להקים מדינה פלסטינית הוא שאילץ אותו להשאיר את חמאס חזק ומאיים על ישראל ולא לחזק את אבו מאזן אשר עלול להכריז על מדינה בשטחי יו"ש ועזה.

 פסוקו של פוסט

"לא רוצים שלום, רוצים להשתגע" מתוך תכנית הסאטירה המיתולוגית ניקוי ראש. גם כעבור ארבעה עשורים, עדיין אקטואלי, זכר לערוץ טלוויזיה אחד ואיכותי.