החלטת היועץ המשפטי לסגור את תיק ביביטורס מחמת העדר תשתית ראיתית היא מכה לעיתונות חוקרת ויש בה מעין הצבת גבולות לעיתונות; תתעסקו בנוכלים ובקומבינות אך אל תגעו בלקוח שלי.

כאילו לא הייתה מלחמת יולי-אוגוסט; כאילו לא הייה מחדל מודיעיני עם המנהרות; כאילו לא נפלו רקטות ולא היו פליטים יהודים בארצם; כאילו אין מפולת מדינית ו"העולם כולו נגדנו". עם קצת כסף לפריפריה הפגועה והכרזות על אופק מדיני לשמאל וסיפוח שטחים לימין אפשר להשתיק כל מחאה ודרישה לועדת חקירה. כך חוזרים לשגרה הפוליטית והתקשורתית, למאבקי הכוח הידועים ולפרשות הישנות כדי להסיח את דעת הקהל מן העיקר, מן הצורך לפתור את הסכסוך עם השכנים הפלסטיניים. שוב הוכח שהתקשורת נגררת ומושפעת יותר ממה שהיא מסוגלת ליזום ולהשפיע על סדר היום הציבורי.

*

שתי פרשות התחרו ביניהן על תשומת לב הציבור בשבוע שעבר – פרשת ביביטורס ופרשת הרפז/אשכנזי. המשטרה המליצה להעמיד לדין בשל הפרת אמונים את הרמטכ"ל לשעבר, רא"ל (מיל) גבי אשכנזי, האלוף (מיל'), אביחי מנדלבליט, שכיהן בזמנו כפרקליט הצבאי הראשי; דובר צה"ל לשעבר, תא"ל (מיל'), אבי בניהו; ראש לשכת הרמטכ"ל לשעבר, אל"מ (מיל') ארז וינר; מזכיר הממשלה; ואל"מ (מיל') גבי סיבוני ואילו היועץ המשפטי לממשלה החליט לסגור את תיק ביביטורס מחוסר תשתית ראיתית כביכול. לכאורה שתי הפרשות עוסקות בנושא אחד – בערכי החברה הישראלית. אלא שכל פרשה זכתה לטיפול תקשורתי שונה.

פרשת ביביטורס אינה פחות חמורה מפרשת הרפז/אשכנזי, ואולי אף יותר ממנה. המדובר בראש הממשלה, בנימין נתניהו, אחד האחראים על אקלים ההדוניזם המופרז, הנהנתנות המוחצנת ושל הידוק הקשר הון-שלטון. תחקיר הטלוויזיה "המקור" של רביב דרוקר על נסיעות הזוג נתניהו בחסות בעלי הון פרטיים היה ראוי לטיפול שורש ומרתיע. לכאורה, החלטה של היועץ המשפטי לממשלה הייתה צריכה לזכות בעדיפות תקשורתית על פני המלצות המשטרה המאד כלליות בפרשת הרפז/אשכנזי. אלא שבעוד שפרשת ביביטורס כמעט התאיידה, פרשת הרפז/אשכנזי זכתה לסיקור תקשורתי עודף. מדוע?

                                                         מסעות בנימין מרחביה בעיניו של עמוס בידרמן

הטיפול התקשורתי השונה בשתי הפרשות מעיד בעליל על מערומיה של התקשורת הישראלית ובמיוחד של אחדים מקברניטיה. במרכזה של פרשת הרפז/אשכנזי מאבק כוחות יצרי ומוחצן בין שני מחנות במערכת הביטחון. מאבקים דומים התנהלו גם בעבר, אלא שהפעם הוא גלש לזירה התקשורתית כאשר כל מחנה הקדים להצטייד בצבא של עיתונאים. הללו מתנהגים כשכירי עט מטעם ומנצלים את גישתם החופשית לאמצעי התקשורת כדי לנהל מערכה מכוערת של סגירת חשבונות אישיים. בדרך זו הם מנפחים את הפרשה ומזכים אותה בנפח סיקור בלתי פרופורציונאלי למשקלה הסגולי.

להבדיל, פרשת ביביטורס טומנת בחובה משמעויות ארוכות טווח. החלטת היועץ המשפטי לסגור את התיק היא מכה כואבת לעיתונות חוקרת ומסר מרתיע נוסף לכל מי שעוד נותר בז'אנר זה: דבר לא למדתם מפרשות אביגדור ליברמן, הנה שוב – אל תפשפשו ואל תיגעו בלקוח שלי. אם בכל זאת אתם רוצים לעשות תחקיר, תסתפקו בזוטות, ברב ששולח ידיים, בחומוס מזוהם או בקומבינטור שמוכר בשר מקולקל. לא היה צורך בביקורתו של משה לדור, פרקליט המדינה לשעבר, אשר העריך שבפרשת ביביטורס נעשה מעט מדי ומאוחר מדי, כדי לחוש שמשהו אינו כשורה. אני בטוח שלרבים יש דעה בנושא ביביטורס גם אם לא צפו בתחקיר עצמו. הנה הזדמנות נוספת לצפות בתחקיר של 50 דקות ולהתרשם אישית מממצאיו.

פרשת ביביטורס נגוזה משום שהפעם לא נמצא מי שיעקוב/יעשה פולאו אפ, לא בתקשורת ולא בפוליטיקה. כמו בכל קהילה אחרת, גם בתקשורת רבים מדי לוקים בחוסר פרגון לעמיתים ולמתחרים ובחוסר קולגיאליות. נוח יותר לערוץ 2 להבליט שתחקיר בערוץ 10 הסתיים בסגירת התיק מאשר להעמיד סימני שאלה להחלטה שכזו. גם במערכת הפוליטית, לא נמצא משום מה מי שיערערו על החלטת היועץ המשפטי. מעבר לכל, פרשת ביביטורס ממחישה כיצד ניתן לסרס את כלב השמירה, התקשורת, לאלף אותו ולהפוך אותו לכלב מחמד אשר אינו מתריע אלא נובח מדי פעם. כידוע, בעקבות שידור התחקיר, התרבו האיומים על סגירת ערוץ 10 וגורלו לפי שעה מוטל בספק.

שתי הפרשות עלולות לקעקע את אמון הציבור במערכות – הפוליטית, המשפטית והתקשורתית. אם ליועץ המשפטי נדרשו שלוש שנים כדי להודיע שאחד התחקירים העיתונאים היותר מושקעים ומבוססים לוקה בתשתית ראייתית וגם "בחלף הזמן", כל זאת באשמתו, הרי שאין גבול למניפולציות ציניות בשם החוק והסדר. אם באותה עת חקירה נמרצת לא העלתה אלא ממצאים למראית עין אך עדיין לא ברור מי זייף את המסמך המיוחס לבועז הרפז ובכל זאת יש המלצות להעמדה לדין, כיצד אפשר עוד להאמין לכל אותם חוקרים ועיתונאים? בדיעבד, במה חטא אהוד אולמרט בזמנו בראשון טורס? בכך שלא הצטייד בזמן ביועץ משפטי לממשלה "מבין עניין".

פסוקו של פוסט

בשבוע שעבר עזב אותנו מני פאר. ההתמודדות המודעת עם הסוף תמיד מרגשת.