זה קורה לי מדי פעם כאשר מגלים בני שיחי שאני עוסק בתקשורת. או אז אני הופך לבעל כורחי לאומבודסמן ול"פרקליטו של השטן". העניינים מתגלגלים בערך כך;

- במה עוסק אדוני?

- במה שרובם ככולם שונאים!

ואז מאירים פניו של בן שיחי כמי שמצא את מה שחיפש זמן רב.

- תקשורת, אה! אתם בתקשורת, כולכם אותו דבר. כמובן לא התכוונתי אליך אישית. מלכלכים ומלוכלכים.

- מדוע? למדתי כבר להסתפק בשאלות קצרות.

- הנה תשמע, מעלה בן שיחי את הווליום ברדיו. תשמע את חיים יבין. סוף המהדורה. זה הזמן לדיור מוגן, הוא אומר. הלו, איפה אתה גר?

- מה פסול בפרסומת זו?

- אדוני, מתפלא עליך. חשבתי שאתה שונה מהם. הוא היה מר טלוויזיה כל השנים, סמל כזה. קרא חדשות בטלוויזיה, האמינו לו, שילמו לו יפה כל השנים. מדוע לקחו אותו לפרסומת? כי הציבור האמין לו ומאמין בו גם כיום.

- אבל הוא כבר לא בטלוויזיה.

- אבל הוא עדיין ברדיו. וחוץ מזה אי אפשר לדעת אם לא יחזור?

- מה פתאום?

- אדוני, אי אפשר לדעת אתם. יעקב אילון לא חזר? חזר. גם חיים יבין חזר. הלך לערוץ 2 וחזר לערוץ 1.

- זה היה בעבר. כיום הוא פרש סופית.

- אדוני מכיר אותם. הנה גדי סוקניק. זה שמטיף עכשיו מוסר לעמנואל רוזן. הוא כמו עובר ושב. יום בחדשות ויום בפרסומת.

- אבל דבריו חיזקו את עדויות המתלוננות.

- אם סוקניק כל כך מוסרי, מדוע הוא שתק כל השנים? אם אראה מישהו נפגע, לא אעזור לו ואסיע אותו לבית חולים. חוץ מזה, איך זה שאדון רוזן עבד בטלוויזיה חינוכית שש שנים? עלק טלוויזיה חינוכית.  

- אולי לא ידעו על זה.

- כמובן, כשנח לכם אתם לא רואים, לא שומעים ולא יודעים… כמו הקופים הללו. ומיקי חיימוביץ? גם לא רואים ולא יודעים? היא עושה פרסומת לביטוח, ומתי משבצים אותה? בהפסקות בין חדשות.

- ומה עם גידי גוב, גילה אלמגור, ליא קניג, אבי קושניר או רבקה מיכאלי? גם הם מתפרנסים כפרזנטורים, כך מכנים את מי שבמרכז קמפיין פרסומי.

- אדוני, אני מתפלא עליך. אלה הם שחקנים, כל מה שהם אומרים יכולים להיות פארש. אז מה אתה אומר שהכל משחק, גם חדשות… איני מבין אין אצלכם כללים. מי יכול ומי לא יכול להיות, איך אמרת?

- פרזנטור. דווקא יש אתיקה עיתונאית ושדרים אמורים להישמע לה.

- אתי מה? אני תמיד שומע לאתי שלי. נראה אותם שהם תורמים את הכסף שהם מקבלים מהפרסומת לצדקה… שנים הייתי מאזין כל בוקר בשעה 7 לגלי צה"ל. אהבתי את המנגינה, נכנסה לי לדם ושורק אותה עד היום בלילות כי יש בה משהו סקסי. הנה אני זוכר אותה עד היום.

גם את הבן אדם שדיבר אלי כמו חבר אהבתי לשמוע. לא יודע מדוע הפסיקו אותו. אחלה של תכנית. עד שלפני שבועיים שוב שמעתי אותו ואת המנגינה. עברה בי צמרמורת.

- מדוע?

- קודם שמחתי לשמוע את קולו עם המנגינה. אבל אחר כך מאד התבאסתי… אדוני, זה שוד לאור היום. לקחת מנגינה של תכנית כדי למכור לוקשים, גם הפעם דיור לגיל הזהב. בית בכפר. עובדים עלינו בלי בושה. חושבים שאם אהבנו את התכנית ואת האיש הנחמד, גם נאמין שכדאי לעבור לדיור על הכינרת. 

- אבל מדוע זה שוד?

- נו, באמת. המנגינה היפה עם הקול שייכים לגלי צה"ל. זהו הנכס של צה"ל, של התחנה הצבאית, ולא של אבא שלהם…

- אבל המנגינה לקוחה מתוך סרט, עמנואל.

- איזה סרט, מי זוכר סרט? הצירוף בין המנגינה והקול שייך לגלי צה"ל, ומי שזוכרים את הצירוף הזה, את התכנית בבוקר, אולי מתעניינים בבית בכפר. עובדה, מתי משדרים את הפרסומת הזו?

- של בית בכפר?

- בבוקר, ממש כמו התכנית ההיא.

- אולי הם שילמו עבור השימוש?

- נראה לך? גם אם זה נכון, יש נכסים שלא מוכרים. וכדי לשמור על הנכסים, דרוש מפקד ערני ולא כזה שמסתודד בחתונות עם כל מיני פוליטיקאים.

- אתה מתכוון לירון דקל? מותר לו, אלה הם חייו הפרטיים.

-  אדוני, התפקיד מחייב. הוא מפקד בצה"ל ולא איש פרטי. קשה לבקר ביום מי שאתה סחבק אתו בערב.

- הוא רק הנחה טקס החתונה של גדעון סער עם גאולה אבן. מה פסול בזה?

- הקרבה אדוני, הקרבה. כולם קרובים עם כולם… כוח מתחתן עם כוח. איך עכשיו היא יכולה להיות אובייקטיבית?

- ראית אותה בטלוויזיה לאחר החתונה? היא לא עושה הנחות למרואיינים.

- נראה לך. מי רואה את ערוץ 1? צריך לסגור אותו… אל תדאג, כשבעלה יהיה ראש ממשלה, גם גאולה תקנה גלידה ותבקש מיטה במטוס. אבל אז אתם לא תרדו על גדעון סער כמו שאתם יורדים על ביבי. עוד תתגעגעו לשרה וביבי.

- תגיד בבקשה, יש משהו טוב בתקשורת?

- יש. כל יום בחמש לשבע בערב בגלי צה"ל. יוסי בנאי קורא מהספר שלנו. הכל אמת. קבלתי את הדיסק הזה מאשתי. שמע רגע לפני שנפרדים.

ואל תשכח את הקבלה. אני לא מסתכן עם התקשורת. בטח יש לך מצלמה בכיס והקלטת אותי. יאללה, ביי!

 

 פסוקו של פוסט

 בשבוע שעבר הלך לעולמו זמר שנסונים נוסף, ג'ורג' מוסטאקי, 1934-2013, אשר טבע חותמו על הפזמון העברי.