מסר תעמולתי לא מוצלח עלול לעיתים להזיק יותר מאשר להועיל. אם חמאס = דעאש, אז עם מי מתנהל כעת מו"מ עקיף בעזה?

כיצד עובדים על אנשים ומשכנעים אותם להאמין, לחשוב ולהתנהג בצורה מסוימת, ולפעמים בניגוד לרצונם? שאלה זו העסיקה אותי לאורך השנים באקדמיה. גם בבלוג זה טיפלתי בסוגיה זו אין ספור פעמים. אודה גם אני נשבה בתהליכי שכנוע בעל כורחי ככל אדם אחר.

המחזמר ספר המורמונים, The Book of Mormons, המועלה בניו יורק ובלונדון, עשוי להשיב חלקית לשאלה. אולי ישראלים לא מעטים כבר הספיקו לראות את המחזמר. יוצריה של סדרת האנימציה "סאות' פארק" לא אכזבו גם הפעם וכתבו סאטירה שנונה על מיסיון המורמונים, ולמעשה על תעמולה דתית. שני נערים, קווין פרייס וארנולד קניגהאם, נשלחים לכפר נידח באוגנדה כדי להפיץ את דבר תורתו של ג'וסף סמית, מייסד תנועת המורמונים.

מאז ומעולם תעמולה דתית הייתה אם כל התעמולות בעולם, בכללן בפוליטיקה או בפרסום כלכלי. יש מן המשותף בתעמולה דתית ופוליטית. בכל אחת מהן יש מנגנון משומן של אנשים אשר מבקשים לשכנע המונים לאמץ דעות ואמונות מסוימות, גם אם הם אינן מזדהים או מאמינים במה שהם מפיצים. גם השיטות הן אותן שיטות. אחידות המסר והחזרה עליו אין ספור פעמים הן חיוניות לכל תעמולה מוצלחת. ככל ששבים וחוזרים על אותו מסר, גם אם אינו נכון ואף שקר, כך גדל הסיכוי שרבים יותר יאמינו לו.

אחד משני השליחים לא היה לגמרי בקיא בספר המורמונים, ובלית ברירה המציא סיפורים קליטים ורלוונטיים לקהל הילידים באוגנדה. בין היתר, הוא המציא שג'וסף סמית עצמו קיים יחסי מין עם צפרדעים כדי להירפא מאיידס. העיקר להתאים את המסר התעמולתי לצרכי השומעים, גם אם הוא בדוי והזוי לחלוטין. בפתח המחזמר מדגימים הנערים המורמונים עד כמה הם הפנימו את עקרונות התעמולה היעילה – אחידות וחזרה על אותו מסר.

שבתי למלון משועשע ותהיתי שגם מחזמר יכול לחסן אנשים מפני ניסיונות שכנוע והשפעות זרות ובלתי רצויות. אלא שראש הממשלה שלי אמור לנאום באו"ם וכצפוי, ה"אנטישמיים" הבריטיים לא טרחו להעביר את הנאום באף מבין עשרות ערוצי הטלוויזיה. בעידן הטכנולוגיה WIFI ניתן לעקוף את החרם התקשורתי על ישראל ולהקרין את מראהו וקולו של ראש הממשלה בלב לבה של בירת האימפריה הבריטית הדועכת מעל גבי מסך האייפד. הפעם התעלה ראש הממשלה על המחזמר. באנגלית מצוחצחת ובלי למצמץ, שלף בנימין נתניהו את המסר המוחץ מתוך ספר ההסברה/התעמולה הישראלי, ושב עליו במשך 35 דקות. בימים הבאים, גם כל שריו הנאמנים שבו ודקלמו אותו מסר ממש כמו הנערים המורמונים במחזה.

Hello, my name is Benjamin Netanyahu – and  Hamas is ISIS and ISIS is Hamas.

והנה קטע מתוך הנאום בתרגום לעברית: "אמנת החמאס מבהירה שמטרתו המידית של החמאס היא השמדת ישראל. אולם לחמאס יש שאיפה רחבה יותר. גם הם רוצים ח'ליפות. החמאס חולק את אותן שאיפות גלובליות של עמיתיו האיסלאמיסטים הקיצונים. זו הסיבה שתומכיו הריעו בהתלהבות ברחובות עזה שעה שאלפי אמריקנים נרצחו ב-11 בספטמבר. זאת הסיבה שמנהיגיו גינו את ארה"ב על הריגתו של אוסמה בין לאדן, אותו העלו על נס כלוחם קודש. לכן, ככל שהדבר נוגע ליעדיהם האולטימטיביים, חמאס הוא דאעש ודאעש הוא חמאס."

 

*

לכל להקת שחקנים יש כותבי החומר האלמוניים. כל שלטון וכל שליט מוקף בחגורת יועצים לרבות כותבי נאומים. רמת המדיניות, ושל נאומים בפרט, נגזרת לא מעט מאיכות כוח האדם הסובב את ראש הממשלה. צוות יוצרים מוכשרים, רוברט לופז, טריי פארקר ומאט סטון, כתב והלחין מחזמר מקורי ושנון. לעומת זאת, כנראה שהמוזה שוב בגדה בכותבי הנאום של בנימין נתניהו והם ציידו את ראש הממשלה בנאום משמים וצפוי, אפילו בגימיק כבר מוכר של שליפת תמונה דרמטית.

כעת כאשר נודע על הכנסת חמרי בניין לעזה, על התרת ביקור של 1,500 עזתיים בהר הבית ועל סיכוי להשבת גופות חללים שנפלו ב"צוק איתן", שוב לא ברור אם מתנהל מו"מ עקיף עם חמאס או עם דאעש?

ושמא תכנית אוגנדה, מלפני מאה שנה, לא נגנזה. היא קורמת עור וגידים כאן ועכשיו!

פסוקו של פוסט

בגלריית סאשי בלונדון מציג האמן הקולומביני, Rafael Gómezbarros, עשרות נמלים המטפסות על קירות. באחד הראיונות הסביר האמן שהתכוון לנחיל העובדים הזרים בכל מקום ברחבי העולם הנחשבים כמטרד. ואולי הכוונה גם לאותם תעמלנים אשר עמלים ללא קץ כדי להשפיע על דעות ההמונים?

צילום: דליה כספי