עם הענקת פרס מפעל חיים לבינה לוז, עורכת התכנית תיק תקשורת, נראה שהפורמט והיעד המקוריים השתמרו: תכנית אולפן אשר אמורה לטפח בעת ובעונה אחת חשיפה ביקורתית לתקשורת וגם לפרגן לה.

אופנת הסדרות של לידות מטולווזות דבקה בפוסט השבוע. על כן, אשחזר לידה בטלוויזיה בה נכחתי לפני למעלה משני עשורים. החוויה נותרה טרייה ואף התרעננה בשבוע שעבר עם כנס אילת לעיתונות. במסגרת הכנס הוענק השנה פרס מפעל חיים  לאהרן ברנע ובינה לוז. אהר'לה ברנע מוכר יותר לצופים, בין היתר בזכות תפקידו האחרון ככתב של חברת החדשות של ערוץ 2 בארה"ב ומדורי רכילות.

מעטים יודעים ושמעו על בינה לוז. בינה עורכת את התכנית תיק תקשורת בטלוויזיה החינוכית. התכנית משודרת מדי יום חמישי בערוץ 2 ובשידור חוזר בערוץ 23 ובשבת בצהרים בערוץ 2, והעיקר זוכה לרייטינג מכובד. בנימוקיהם של מעניקי הפרס מטעם אגודת העיתונאים נאמר בין היתר;

"בינה לוז, ילידת 54, מוותיקות עולם העיתונות, עובדת בטלוויזיה החינוכית בתפקידי עריכה והפקה כ-40 שנים. לוז עיצבה את פני החדשות בישראל, דרך שני מותגי הדגל של הטלוויזיה החינוכית- "ערב חדש" ו"תיק תקשורת"…"

הפלשבק היה בלתי נמנע, במיוחד כאשר גמלאי עסוק בזיכרונות. חלפו למעלה מעשרים ושלוש שנים, ולא כפי שמצוין בדף התכנית של הטלוויזיה החינוכית, מיום שידור התכנית הראשונה של תיק תקשורת. המבקרים את התקשורת על שהיא אינה מדייקת בעובדות, ודאי יתנחמו שגם התקשורת חוטאה בתיעוד עצמה. מטבע הדברים, גם העדות שלי במסגרת פוסט אינה ממצה ופתוחה לתוספות ולתיקונים.

*

בצהרי יום אביב בהיר הגיעה אל משרדי רותי ברוורמן, אשת הטלוויזיה החינוכית. רק שער שנפתח בצהריים הפריד בין שני המוסדות שהוקמו מכספי יד הנדיב, בין הטלוויזיה החינוכית לבין האוניברסיטה הפתוחה ברמת אביב. "רוצים להרים תכנית על תקשורת", בישרה רותי ברוורמן והציעה לי לשמש יועץ אקדמי לתכנית.

באחת מישיבות עבודה של צוות ההפקה, הבהירה יוהנה פרנר, מנהלת התכניות דאז בטלוויזיה החינוכית, את צ'רטר התכנית, לבקר אך לפרגן. הכוונה המקורית הייתה להעמיק את האוריינות התקשורתית ואת ההבנה כלפי אילוצי תפקודה. כיצד מגשרים בין שני היעדים לכאורה מנוגדים? במידה רבה, הצ'רטר ההוא דבק מן הסתם גם בבלוג הנוכחי.

המשאבים הצנועים הכתיבו את הפורמט; תכנית של שיחות אולפן, 3-4 נושאים, לפחות כתבת חוץ אחת. עם הזמן ובשל אילוצים תקציביים, קוצצו כתבת חוץ וגם… היועץ האקדמי של התכנית… הפעם צוות ההפקה ניצב בפני אתגר, לאתר פנים חדשות וגם מנחה שעובר/ת מסך, מנוסה ובקיא/ה בחומר, והעיקר ללא רבב. אם בביקורת תקשורת עסקינן, חייבים גם להתחסן בפני התרסה נגדית צפויה של "טלו קורה".

תוך שבועות אחדים שודרה התכנית הראשונה בהנחייתו של אמנון לוי. סיגל השילוני נבחרה כמנחה שנייה אך כעבור מספר שבועות החליף אותה רוני דניאל. בדיעבד, תיק תקשורת הייתה חממה לכוכבים וליוצרים בטלוויזיה. בחרתי מתוך הארכיון הפרטי בתכנית מספר 9 אשר שודרה ב- 3/9/1991. נראה, שהמנחה כבר התגבר על המעבר מדפוס למסך הקטן…

ככל שתרמתי לצוות ההפקה, מבחינתי הייה זה קורס מאלף בהפקה במהלכו השלמתי מה שלא למדתי ממורי ומספרים באוניברסיטה. אזכור בהערכה את הישיבות ה"יצירתיות" שניהלה רותי ברוורמן, המפיקה ועורכת התכנית, כאשר לצדה נאווה קפלן, רכזת ההפקה, ענת זלצר, התחקירנית, ועוד. יסלחו לי כל מי שלא הזכרתי אותם. לימים ענת זלצר הייתה לדוקומנטריסטית משובחת אשר ראויה בעצמה לפרס בתקשורת על סדרות התעודה – הקיבוץ, תל אביב-יפו, במדינת היהודים, גיבורי תרבות, כביש 90, ועוד.

 פורמט התכנית הפשוט עמד במבחן הזמן גם מול מתחרים. בערוץ 1 ניסו מספר פעמים להפיק תכנית דומה בענייני תקשורת ללא הצלחה רבה. גם בעידן הרב ערוצי, "תיק תקשורת" נותרה בפורמט הפשוט והמקורי שלה אחת התכניות הותיקות והנצפות על המסך הקטן. אולי יש לה סיכוי לשרוד את הרפורמה ברשות השידור, המתייחסת גם לטלוויזיה החינוכית?

עם פרישתה לגמלאות של רותי ברוורמן, מושכות התכנית עברו לידיה המיומנות של בינה לוז. כמי שהייה חלק מצוות המייסדים, המשכתי לעקוב ולצפות בתכנית. למשל מצאתי בערך על תיק תקשורת בויקיפדיהשני קטעים, הראשון מתייחס למנחה הנוכחי של התכנית;

"בגיליון דצמבר 2007 של הירחון "פירמה" בעיתון "גלובס", פורסם כי חיים זיסוביץ', בנוסף לתפקידו כמנחה התוכנית, משמש גם בעליו של משרד יחסי ציבור. בעקבות כך הוקמה ועדה על ידי מועצת העיתונות לשם בדיקת העניין, וזו קבעה ב־ 9 בינואר 2008 כי מדובר בעבירה אתית המהווה הפרה של הסכם ההתקשרות בין זיסוביץ' לבין הטלוויזיה החינוכית. בטלוויזיה החינוכית הוחלט להפסיק את ההתקשרות עם זיסוביץ' תוך 14 יום, אך בסופו של דבר נשאר זיסוביץ' בתפקידו עד שפרש ממנו בסוף העונה לטובת תפקיד דובר אוניברסיטת בר-אילן".

הרמות גבות רק צפויות: הכיצד מי שנקבע לגביו שהפר את תקנון האתיקה של מועצת העיתונות, לכאורה ולפי פרסומים אחדים, ואשר לפי הערך בויקיפדיה עליו, במקביל להנחיית התכנית "הקים בעיר שדרות משרד ייעוץ תקשורתי לראשי ישובים בדרום", שב לכסא המנחה של תכנית אשר אמורה לעסוק ב…. אתיקה עיתונאית ולבקר עיתונאים? בקטע השני באותו ערך בויקיפדיה על התכנית הכתובת ממש רשומה על הקיר;

"העיתונאי דניאל בלוך ("העין השביעית"), העלה טענות נגד הבחירה בעמנואל רוזן להנחיית התוכנית, בעיקר משום שרוזן פעיל במקביל גם בשידור המסחרי, ואף הועסק בעבר בתחנת רדיו 99, לדבריו, "בתוכנית כה חשובה ורגישה הצדק חייב גם להיראות, ובמקרה (הזה) אינני בטוח שהעיקרון הזה נשמר".

בדיעבד, אני יכול להעריך את התנאי של מעצבי התכנית בשעתו – למצוא מנחה ללא רבב.

 פסוקו של פוסט

הכל אישי, גם ובמיוחד בתקשורת הישראלית.

עם הפרסום בשבת על הרעה בתחזית דירוג האשראי של ישראל של חברת הדירוג פיץ', כל אתר אינטרנט בחר כצפוי את תמונת האחראי לפי קו המערכת – YNET הטיל את האחריות על בנימין נתניהו ואילו ישראל היום על יאיר לפיד.