בשנת 1939 שהו בבית הלבן מלך בריטניה ג'ורג' השישי ורעייתו אליזבת במחיצתם של נשיא ארה"ב, פרנקלין רוזוולט ורעייתו התוססת, אלינור. הסרט "הייד-פארק על האדסון" אמור לשחזר רגעים מהביקור המלכותי. .
באחד הקטעים היותר טובים של הסרט, מחליפים המלך והנשיא רשמים על המוגבלויות שלהם (ציטוט מזיכרון).

"הגמגום הארור הזה", פולט המלך, המוכר גם מהסרט "נאום המלך".

"הפוליו הארור הזה", מחזיר בחיוך נשיא ארה"ב.

"שיתוק המוחין הארור הזה", הייתי מוסיף

ובהמשך מקונן המלך, "אבל אני חייב לדבר בציבור".

"אבל אתה לא חייב להיבחר", מרגיע אותו שוב הנשיא.

לכל אחד מוגבלות פיזית שונה, אך שניהם שייכים לאותו עידן, של הפוליטיקה הישנה, הטרום-טלוויזיוני, בהם מוגבלות פיזית לא הפריעה לפעילות ציבורית. בתמונה המפורסמת מועידת יאלטה, כבכל תמונות אחרות, אין כל רמז שפרנקלין רוזוולט מוגבל בהליכה. בקטעים אחדים בסרט, אחד העוזרים נושא בידיו את הנשיא המשותק ברגליו. להכנת סרט תעודה נמצאו רק ארבע שניות בהן נראה רוזוולט מסתייע במקל הליכה. 

החל מדקה 2:40

הכללים השתנו עם כניסתן של מצלמות הטלוויזיה לזירה הפוליטית. הפוליטיקה הישנה פינתה את מקומה לפוליטיקה החדשה, והיא מזוהה בדרך כלל עם הטלוויזיה ולאו דווקא עם שר האוצר הנוכחי. נהוג אף לכנות את הפוליטיקה החדשה גם כטלפוליטיקה, פוליטיקה באמצעות ולעיני מצלמות הטלוויזיה.  אפשר להוסיף ולעדכן, גם פוליטיקה באמצעות המדיה החדשים והרשתות החברתיות.

מאחר והמדיום הוא המסר, הרי שבטלפוליטיקה חשוב יותר הקנקן יותר ממה שיש בפנים. כידוע, עדשת המצלמה מעדיפה את היפה ואת הנעים לעין. לא במקרה עדשת המצלמה אוהבת פוליטיקאים יפים ואם אפשר, בעלי כושר אתלטי, כאלה שמסוגלים לדלג בקלי קלות על מדרגות כבש המטוס.

הפוליטיקאים החדשים  מתקשרים עם הציבור בסיועם של אמצעי התקשורת, והטלוויזיה בפרט. אלה הם הכלים העיקרים בהם ניתן לעצב דימויים של פוליטיקאים וגם להפיץ אותם. גם הדימוי הופך לקנה מידה עיקרי בהערכת פוליטיקאים. המאבק הפוליטי איננו בין רעיונות ומצעים אלא בין תדמיתנים ובין דימויים של פוליטיקאים.

מתי יובאה הפוליטיקה החדשה לישראל? אולי בין הגמגום הבלתי צפוי של לוי אשכול בנאום הרדיו ערב מלחמת ששת הימים לבין המהפך הפוליטי בשנת 1977. בשנה זו התנהלה מערכת הבחירות המקצוענית הראשונה. 

הכושר האורטורי סייע למנחם בגין במעבר לפוליטיקה החדשה. המצלמות הגיעו לאסיפות בחירות בחוצות העיר והעניקו תהודה למטבעות לשון שלו, כמו "אסאד היזהר, אסאד, יאנוש ורפול מחכים לך".

 לעומתו, היו גם קרבנות במעבר לטלפוליטיקה: בשעתו היועצים הממולחים הדירו ממערכת הבחירות של 1977 את יוחנן באדר, אחד הפרלמנטרים המבריקים, בטיעון שלא "עובר מסך". אבל מדוע לא מראים את פני ידידי מימי אצ"ל? תמה מנחם בגין במערכת הבחירות בשנת 1981 ואילו שמחה ארליך סרב לחייך בתשדירי בחירות כעצת היועצים בטענה ש"איננו שחקן".

ח"כ יוחנן בדר (1901-1994), מקרבנותיה של הפוליטיקה החדשה

אפשר ובנימין נתניהו היה הטלפוליטיקאי הראשון אשר ייבא את כללי השיווק הפוליטי מארה"ב. בעקבותיו אימצו גם אחרים את עקרונות הפוליטיקה נחדשה אך לא תמיד בהצלחה. כך, מעמדו של אהוד ברק נשען בעיקר על המוניטין הציבוריים ואף ניסה לפרק ולייתר את מפלגתו שלו, אך התרסק לחלוטין לקראת הבחירות לכנסת ה-19.   

הצמד לפיד-בנט שיכלל את הפוליטיקה החדשה. כל אחד מהם רענן בדרכו את השיטה ושניהם כמו הוכיחו את הטלפוליטיקאי הוותיק, בנימין נתניהו – כל מה שאתה יכול לעשות, אנחנו יכולים לעשות טוב ממך! כצפוי, כל טלפוליטיקאי חש באיום הרציני ממי שנוהגים כמוהו.

שני הטלפוליטיקאים החדשים הם תוצר של השיטה הפוליטית אשר תוקפים אותה כגימיק רטורי. הם גם מוכיחים פעם נוספת שבפוליטיקה החדשה אפשר להקים מנגנון לגיוס קולות תוך מספר חודשים, שמפלגות ומצעים מתייתרים ודי במסרים רדודים המוצגים באריזה נכונה כדי לשבות את לב ההמונים.   

הפוליטיקה החדשה מרתיעה מועמדים איכותיים וערכיים אשר מהססים להיכנס לזירה הפוליטית. בודדים עם מוגבלות פיזית אשר הצליחו להיבחר לכנסת, היו ויישארו מן הסתם חובשי הספסלים האחוריים. שהרי כל מוגבלות פיזית או מוגבלות אחרת אינה מצטלמת יפה. יש לה אולי ערך רייטינגי וביקוש בתכניות ריאליטי אך לא בזירה הפוליטית.

      

ח"כ קארין אלהרר, יש עתיד וח"כ אילן גילאון, מרצ – ח"כים בכנסת ה-19 עם מוגבלות פיסית.

לעומת זאת, הפוליטיקה החדשה מילאה את הכנסת ה-19 בסלבים, בעיתונאים ובבוגרי המחאה החברתית אשר צברו מוניטין תקשורתיים אך ספק אם הם כבר כשרים לייצג ולחוקק.

 פסוקו של פוסט

מלה כמוה כמסר: דבריו של וינסטון צ'רצ'יל עמידים בזמן גם בפוליטיקה החדשה.

Broadly speaking, the short words are the best, and the old words best of all.