אותה תרבות ניהולית משותפת לפרי הגליל ולערוץ 10: עובדים יוצאים לרחוב כדי להילחם על פרנסתם ולחפות על אחריותם של בעלי ממון ומנהלים כושלים; מדוע העין השביעית עוצמת עין?; איך זה שכוכב נופל? יעקב אילון כמשל.

שני משברי עבודה מגשרים בין השנה החולפת לבין השנה האזרחית החדשה – ערוץ 10 ולהבדיל פרי הגליל. חרף כל ההבדלים בין אמצעי תקשורת לבין מפעל שימורים, יש לא מעט דמיון ביניהם. בשני המקרים כשלו המפעלים מבחינה כלכלית וכל פעם נזקקים לחסד מהממשלה ובכל פעם נמצא ממש ברגע האחרון דרך להחיות את המפעל הגוסס. כל אחד משני המפעלים חוה בשנים אחרונות טלטלה בשל חילופי בעלים עם רצון טוב אך ספק אם הם בקיאים במה הם משקיעים. בשני המקרים הבעלים והמנהלים חתומים על הכישלון הכלכלי. הם מחזיקים בעובדים כבני ערובה ומאיימים שאם לא יסייעו להם, מאות מובטלים ייפלטו לשוק העבודה. גם המספרים די דומים – 400 עובדים בערוץ 10 ו-350 במפעל פרי הגליל. התסריט מוכר כבר. העובדים נוקטים צעדים דרמטיים – מחשיכים את המסך, מפגינים ברחובות, משביתים את הייצור וחוסמים את הכניסה למפעל. ואילו הבעלים האחראים על הכישלון דוממים וממתינים במשרדיהם הממוזגים לתוצאות המאבק של העובדים. שוב ושוב אותה תמונה – הבעלים והמנהלים אכלו בוסר ושיני עובדים מסורים תקהינה!

 

                   העובדים של ערוץ 10 ופרי הגליל, בני ערובה, מפגינים כל פעם ומחפים על כשלונות הבעלים ומנהלים

מבחינה זאת אין כמו ערוץ 10 כדי לשקף את הסדר הכלכלי במדינה ואין כמו תלאותיו לאורך שנים כדי להמחיש את השלכות הקשר הון-עיתון-שלטון. נכון שיש הבדל מהותי בין אמצעי תקשורת במרכז הארץ לבין מפעל שימורים אי שם בצפון. לא כן בעיני המשקיעים ואילי ההון אשר למרבה הצער מתייחסים לערוץ טלוויזיה כעוד מיזם כלכלי באימפריה הכלכלית שלהם.

בניגוד למה שמרבים לשוב ולפמפם לציבור, הבעיה העיקרית של ערוץ 10 אינה כספית. מאז כינונו בשנת 2002 הערוץ לקה בשני חוליים, מן הסתם האחד קשור בשני, – תפיסה לא נכונה וניהול כושל.

שתדלני הערוץ – בעיקר פוליטיקאים, פקידים מפרסמים ופרסומאים, חפצו בו כדי להוריד את העלויות בערוץ 2 ולהחליש את עוצמתו. היזמים התפתו לזוהר שבאחזקת ערוץ הטלוויזיה תמורת מה שנראה כהשקעה סבירה ביחס לעמדת המיקוח המשופרת בזירה הפוליטית. מעטים טרחו לשאול מה טוב ונחוץ לציבור? מאז ועד היום, נראה שערוץ 10 נועד כדי לשרת פוליטיקאים, משקיעים ומפרסמים. פעמים אחדות, וגם בבלוג זה לפני למעלה משנה, שבתי וטענתי שאין ייתכנות כלכלית וגם אין צורך בערוץ טלוויזיה נוסף תואם ערוץ 2. תחת זאת עדיף לייחד את הערוץ כמתמחה באקטואליה ובתכניות איכות. במידה רבה, המשבר הכלכלי בערוץ 10 נגרם בשל הפקות יקרות וראוותניות, נוסח הישרדות ומעושרות. כסף רב היה נחסך לו שהו המשקיעים והמנהלים להמלצות למתג מחדש את ערוץ 10.

אתרע מזלו של ערוץ 10, והמשקיעים הלומי זוהר התקשורת העדיפו מנהלים בעלי קשרים ומרושתים לקבוצות כוח על פני בעלי כישורי ניהול של ארגון תקשורת מורכב. גם בתחום זה משקף ערוץ 10 את הפרקטיקה הניהולית. גם אם מנהלים כושלים, הם האחרונים להיפגע. בערוץ 10 יש ומנהלים לא עשו חשבון והתגאו במשכורות אמריקאיות בנות שש ושבע ספרות הניתנות לכוכבי הערוץ. במקרה אחר משך מנהל הערוץ משכורת נדיבה לעצמו ולתכנית בעריכתו.

קברניטי הערוץ מבשרים כעת על תפנית בכיוון אפיון סביב אקטואליה, ממש כפי שהמלצתי אין ספור פעמים. אך ספק אם גם מסוגלים לעמוד בהבטחתם. הסאגה של ערוץ 10 נמשכת. גם של פרי הגליל. כל פתרון של הרגע האחרון ללא שידוד מערכות אמיתי מבטיח שהמשבר יימשך. כנראה יש מי שמפיקים תועלת. הרי בזכות מצב משברי מתמשך, גם מתחזק הקשר בין שני הצדדים, בין ההון לבין השלטון. כי שניהם מחויבים לשלומם של בני הערובה שבידיהם – לעובדי המפעל/השידור.

*

בסוף השבוע נודע על סגירתו של העין השביעית. אפשר וקוראים מעטים מכירים ונחשפו לפרסום זה. המדובר בפרסום מקוון המוקדש לענייני תקשורת. הוא נפוץ ונקרא בעיקר בקהילת התקשורת ובאקדמיה. העין השביעית טיפח חשיבה רפלקטיבית, ביקורת עצמית, בקרב עיתונאים אשר בדרך כלל ממעטים לפשפש במעשיהם. העיתון גם לא חסך שבטו מיומונים רבי עוצמה, ידיעות אחרונות וישראל היום. מסע הצלב של העין השביעית נגד תוכן שיווקי בשידור ובעיתונות הכתובה הינו מופת להעמקת ההבנה של התקשורת, אוריינות תקשורתית. גילוי נאות – פרסמתי בעבר בהעין השביעית לפני שהתמסרתי לבלוג.

לכאורה, חרב הקיצוצים במכון הישראלי לדמוקרטיה לא פסח גם על העין השביעית. אלא שכנראה יש גם מניעים נוספים לסגירת העיתון. לפי פרסומים עיתונאים, העלות השנתית של הפקת העיתון נופלת משכרו של נשיא המכון לשעבר ודומה לשכרו השנתי של אחד משני סגני הנשיא. כנראה, העמדה הביקורתית של העין השביעית עלולה להתברר כנטל על המכון. בעבר פורסם ששלדון אדלסון נסה בשעתו להסתייע במיליארדר ברני מרכוס, התורם העיקרי של המכון הישראלי לדמוקרטיה, כדי לסייע למועמד הרפובליקני לנשיאות בארה"ב, מיט רומני. יותר מאשר בעבר רגישים קברניטי המכון כעת לתדמיתו הציבורית. מדוע לרכוש טינתם של אמצעי תקשורת מבוקרים ובעלי שררה החולשים עליהם? כך אולי ניתן להסביר את הנטיה להתמתן ולהתמרכז למשל, כאשר עושי העין השביעית הסכימו במפתיע לקבל מידי האגודה הנצית, "זכות הציבור לדעת", פרס על ביקורת תקשורת. הרי כל פרס מחייב ועלול לשתק את יכולת הביקורת של החתן על מעניק הפרס.

פסוקו של פוסט

איך זה שכוכב נופל ומדוע?  

2 —> 10 —> 2 —> 9 —>  איי24 ניוז —> 1  

כמה זמן ישרוד יעקב אילון בערוץ 1?