הפוליטיקה החדשה מעל המסך הקטן מניבה הנהגה בינונית וגעגועים למנהיגים שידעו ללכת לפני המחנה במקום להיגרר אחריו.

יש לנו ארץ נהדרת, ולא רק תכנית הומור וסאטירה. ארץ עשירה במשאבי אנוש משובחים; תעשיית היי-טק מן המפותחות והמוערכות בעולם כולו. ישראל מייצאת סטארטפים בסכומי עתק. הפיתוח הטכנולוגי בארץ הינו מרשים בקנה מידה בינלאומי. חיי תרבות ואמנות פורחים במדינה. בשנים האחרונות הקולנוע הישראלי יצא לאוויר העולם. חרף כל האילוצים, ובזכות רפואה מודרנית, פורחת תיירות מרפא. מיטב האוניברסיטאות בעולם מתברכות בחוקרים ישראלים. ספרות עברית מתורגמת לעשרות שפות. נגנים ישראליים מאישים עמדות בכירות או מופיעים עם תזמורות סימפוניות במדינות שונות. ישראלים מרבים לקטוף פרסים מכובדים בתחומי עשייה ויצירה שונים.

אך משום מה אותו גניוס נחסם בשערי הפוליטיקה. נדמה שזוהי טריטוריה סטרילית אליה אין כניסה לבעלי חשיבה יצירתית וחזון. הפער בין הפוליטיקה לבין יתר התחומים משתמר ואף מעמיק עם השנים. הכיצד?

בימים אלה הולכות ונסגרות הרשימות לכנסת ה-20 ואגב כך אפשר אולי לאתר את הסיבה לפער זה. מועמדים ותיקים וחדשים זכו להשתבץ ברשימות, מי בפריימריז, מי באודיציה אצל ראש הרשימה ומי בשליחת קורות חיים. למרות הרושם שהביקוש עולה על ההיצע, כנראה שההיפך הנכון. זוהי הפעם הראשונה שמחפשים מועמדים באמצעות אינטרנט. אין לטעות. רבים מאד רוצים להיבחר לכנסת אך אינם נמצאים ראויים. גם כאשר סוקרים את הרשימות הנסגרות, קשה להתלהב מן התוצאה. החברים החדשים די דומים לעמיתיהם הותיקים.

מהי הבשורה שתביא הכנסת החדשה? האמנם אלה חברי כנסת וממשלה אשר יתמודדו עם הסכסוך והשלכותיו על החברה? מדוע גם הפעם משתמרת התחושה המעיקה שאין עבור מי להצביע? הכיצד העם ברוך הכישרונות תקוע באותו סכסוך למעלה ממאה שנה ללא כל אופק מדיני?

לכאורה, רב הפיתוי להיגרר למשחק ההאשמות ולמחזר אותם טיעונים ותירוצים; הם לא רוצים אותנו כאן, גם אם אפשר להתפייס קשה לסמוך עליהם, אין לנו פרטנר לשלום ועוד. גם אם חלק מהטיעונים נכונים, קשה להשתחרר מן ההרגשה שהתרגלנו לחיות עם הסכסוך. אדרבא, הסכסוך מועיל לפוליטיקאים. קל יותר לגייס המונים למלחמה מאשר לעשיית שלום. קל יותר להתעמת מאשר להידבר.

המערכת הפוליטית הייתה ונשארת המרכזית וגם השמרנית ביותר מכל המערכות. יצירתיות וחדשנות אינן מאפיינות אותה ואולי להיפך. כל רעיון חדש עלול לגרום לזעזועים בלתי צפויים בחברה ושספק אם יודעים כיצד להתמודד עמם. לכן, עדיף לקדש את המצב הקיים. השינוי הינה רק סיסמת בחירות נפלאה, בארה"ב ובישראל. אך ההמשכיות והיציבות קוסמות יותר. במה מתגאה משה כחלון? בכך שהוא ליכוד אמיתי, ליכוד פרקטי, שיודע לנהל את הסכסוך מבלי לפתור אותו.

מערכת שמרנית גם מושכת אנשים שמרנים. השמרנות היא תו התקן של הפוליטיקה הישראלית. מי שמיטיבים לחדש, לחקור ולהמציא אינם מגיעים לפוליטיקה. הפוליטיקה מושכת בעיקר המסוגלים לשמר על הקיים, לא לשנות ולא לאיים על היציבות המתוקה. אלה הם אנשים אפרורים ובינוניים. מי שאינם מסוגלים להיקלט במערכות אחרות מגיעים לפוליטיקה. אם בעבר רשימות דאגו להתקשט בקצינים ומפקדים בצה"ל, כיום נוספו גם עיתונאים ואנשי תקשורת. אלה וגם אלה מצטיינים בכישורי עימות, פיזיים ומילוליים. מצביאים כעיתונאים נהנים מעודף עוצמה ויוקרה. לכן הם נחשבים כנכס אלקטורלי.

ייתכן שמאז ומתמיד הייתה חלוקת עבודה טבעית. תלמידי חכמים נותרו וחבשו את ספסלי הלימודים. ומי שלא יכול ללמוד נשלח להביא קמח. אלא שעידן התקשורת חידד את ההבדלים. ככל שהפוליטיקה מוחצנת ומתנהלת בזירה תקשורתית, כך נדרשים גם כישורים תקשורתיים. זוהי תמצית הפוליטיקה החדשה, או הטלה-פוליטיקה, פוליטיקה מתוך אולפני טלוויזיה ובין הזרקורים. לא כל אחד עובר מסך או נחון בכושר רטורי. מיומנות תקשורתית הייתה אחד התנאים להישגים פוליטיים. הטלה-פוליטיקה עלולה להוסיף ולהרתיע מועמדים אינם מוכנים להיחשף. במידה רבה, הפוליטיקה המתוקשרת החריפה את הסלקציה השלילית. לא כל מי שנאה דורש גם נאה מקיים. ולא כל מי שמסוגל לקיים גם מיטיב לדרוש. כך נותרים הטובים בחוץ ומפנים את מקומם לבינונים.

מדיוקרסי – mediocracy, ממשל של בינוניים, הוא שם המשחק. היה בינוני אך מצליח ובחיר. המגמה אינה ייחודית או בלעדית לישראל. לא במקרה אין כיום מנהיגים בשיעור קומתם של צ'רצ'יל, בן-גוריון או דה-גול. אשפי טלה-פוליטיקה ונואמים מוכשרים, כמו ברק אובמה, התגלו כמנהיגים בינוניים. לא כל מי שמיטיב להופיע על המסך הקטן גם מסוגל לקבל החלטות טובות, וכאשר דרוש, גם נועזות.

צרת רבים אינה נחמה עבורנו. דווקא משום שהחברה הישראלית ברוכה במשאבי אנוש משובחים, צורמת העובדה שיש לה הנהגה בינונית ומשמימה.  הנהגה שמתבוססת בבוץ הסכסוך ונעדרת מעוף כיצד נחלצים ממנו. להבדיל ממדינות המערב, הסכסוך היה ונותר בעיה קיומית שמעדיפים להדחיק אותה. תהיה זו עוד מערכת בחירות מפוספסת אם היא תניב שוב הנהגה, ולא מנהיגות, אשר תתמיד להתעמת עם האויב ולא עם הסכסוך עמו.

פסוקו של פוסט

מנהיג ניכר גם לפי יועציו התקשורתיים כמו גם לפי בקרת איכות עליהם.

 

מעוניינים להתעדכן בפוסטים נבחרים מהבלוגיה של הארץ? הירשמו להמלצות המערכת ותקבלו עדכונים פעמיים בשבוע: http://www.haaretz.co.il/personal-area/newsletter