התקשורת הינה תחליף למנגנון המפלגתי של רשימת אווירה/ שבשבת ובלעדיה אין תומכים ומצביעים. הצלחתן הזמנית של רשימות שבשבת עלולה להסב נזק לדמוקרטיה ולמשטר המפלגות במיוחד.

בשבוע שעבר רואיינתי במקום אחר על תופעה חוזרת על מפלגות האווירה או מצב רוח. למען קוראי הבלוג, אשוב וארחיב.

 אישית הייתי מעדיף לכנותן כמפלגות שבשבת, אשר נישאות על הלכי רוח זמניים. ממש כמו כוכב ברקיע חשוך, יש ורשימת שבשבת זוהרת ונכבית תוך זמן קצר.

 הנה סקירה קצרה ללא שמץ של נוסטלגיה. בשני עשורים האחרונים לפחות שבע רשימות שבשבת עברו את אחוז החסימה והבטיחו ייצוג בכנסת; הדרך השלישית של אביגדור קהלני בבחירות 1996, מפלגת המרכז 1999 בראשות איציק מרדכי, שינוי 1999, 2003 עם אברהם פורז אשר טומי לפיד תגבר אותה, עם אחד בראשות עמיר פרץ 1999, 2003, הגמלאים בהנהגת רפי איתן (איש המודיעין ומפעילו של פולארד!) 2006. כנראה שהפעם שתי רשימות שבשבת, ולא אחת, עשויות להיכנס לכנסת הלא הן, יש עתיד שכבר מוכרת מלפני שנתיים וכולנו כחלון.

 אפשר והסנונית הראשונה, הלא היא ד"ש בראשותו של יגאל ידין, בישרה את המגמה כבר בבחירות ב- 1977. מניין זה אינו כולל רשימות בעלות מאפיינים אחדים של רשימות שבשבת, כאילו שהאריכו יותר ימים, תחילה כפלגים במפלגות קיימות ובהמשך גם רשימות עצמאיות כגון; צומת בהנהגתו של הרמטכ"ל לשעבר רפאל איתן 1988, 1992, התנועה 2013, 2015, ובמידה רבה גם ישראל ביתנו של איווט/אביגדור ליברמן 1999, 2003, 2006, 2009, 2013, 2015.

 אם כן מה פשר התופעה? מדוע מפלגות שבשבת קמות ונעלמות בישראל?

 מיידית אפשר להצביע על אכזבה כללית ממשטר המפלגות המסורתיות אשר איבדו מידה ניכרת של אמון הבוחרים. במקרים רבים הוכיחו אמצעי התקשורת השונים יעילות רבה בשיקוף הלכי רוח הציבור. הן המפלגות והן אמצעי התקשורת עוסקים בתיווך בין מועמדים לבין מצביעים.

 מדוע לפרוס רשת של סניפים יקרה, לקיים פעילות שוטפת ודיונים רעיוניים בין הפעילים ועם האוהדים בין הבחירות, כאשר אפשר להסתפק בלהקת מתנדבים ושכירים שבועות אחדים לפני הבחירות אשר יסייעו בארגון ובגיוס מצביעים ביום המכריע? מה טעם בתהליכים מסורבלים ומתישים של סינון מועמדים והרכבת רשימות כאשר ראש/ת הרשימה מסוגל/ת לברור ולקבוע את הרכב הרשימה כמו גם את סדר החברים בה?  

 בדרך כלל המצע ברשימת שבשבת מנוסח במקלדת של ראש/ת הרשימה ומתייחס לסוגיה אחת ועיקרית, ובמקרה הטוב למספר נושאים אשר נחשבים כמרכזיים בתודעה הציבורית; פעם על מצוקת הגמלאים ופעם על המשבר במעמד הביניים או עצמת המונופולים. רשימת שבשבת רזה בנושאים וזוהי סגולתה. כך מסוגלים חברי הרשימה להתמקד ולשטוף את הציבור בסיסמאות נוסח "פוליטיקה חדשה".  די במיומנויות תקשורתיות כדי לגייס אוהדים ומצביעים. כנראה, שזוהי הסיבה למרוץ המטורף אחרי עיתונאים ושיבוצם ברשימה. עיתונאים נחשבים כנכס אלקטוראלי אשר מסוגלים למשוך קולות המעריצים שלהם.

יש מחיר לקיצורי דרך, במיוחד לאיכות הדמוקרטיה הישראלית. רשימות השבשבת אינן משקיעות מדי בערכים. פשוט אין זמן. בתחרות על קולות, הצלחתן הרגעית משכנעת גם מפלגות ממוסדות לחקות את רשימות השבשבת. אם יש ברשימת שבשבת שריונים אולי כדאי גם לנו לשריין. למעשה מרדדות רשימות השבשבת את הדיון הציבור. במקום ליבון של סוגיות ליבה וקריטיות, מתמחים בהפרחת סיסמאות ודימויים. האקלים המניפולטיבי של הקמפיין מעודד הצבעה אסטרטגית, אינטרסנטית ונטולת ערכים: תמכו בנו גם אם אינכם מסכימים אתנו, ולו מרק כדי להוריד את ביבי או לפחות להחליש אתו. אל תצביעו מרצ כדי לא להחליש את המחנה הציוני, אשר יוכל אולי להחליף את בנימין נתניהו.

אם בכל מערכת בחירות שבים וחוזרים אותם טריקים ושטיקים, זאת משום שהציבור אינו מחוסן כראוי בנוגדנים שמסוגלים לנטרל יעילותן של מניפולציות.  גילוי נאות: כמי שחקר ופרסם על תעמולה פוליטית, אני מנסה מדי פעם בבלוג זה לתרום לחיסון הקוראים, כנראה בהצלחה צנועה.

 נותרה הנחמה שגם לקמפיין המוצלח ביותר יש מגבלות משלו, אשר ספק אם התעמלנים מודעים להן. כך, חזרה והפרזה במניפולציות עלולה לפעול כבומרנג. אפשר להפריח פעם אחת סיסמא הנראית מוצלחת, "ברגע של אמת – ברק". אך כאשר שבים וממחזרים אותה, "ברגע של אמת – נתניהו", היא כבר דז'ה וו ופחות יעילה. התגובות הסוערות להזמנת ראש הממשלה לנאום בקונגרס האמריקני שבועיים לפני הבחירות עלולות לצמצם את התועלת התעמולתית במהלך המניפולטיבי.

 גם זאת תרומת התקשורת – לנפץ ספינים ולמזער את השפעתם על הציבור.

 פסוקו של פוסט

לפני עשר שנים התחולל מהפך בתדמיתו של אריאל שרון, כנראה בניצוחו של ראובן אדלר. שרון הגברתן המחוספס, האלים, והמפחיד הוצג אז בכתבת טלוויזיה כסבא חביב עם כבשה על כתפיו בחוות השקמים.

 

כחלק ממסע השרוניזציה של אביגדור ליברמן, שבה במוצ"ש דנה וייס בפעם השנייה תוך שנה לשר החוץ וערכה מעין כתבת פרופיל עליו (הלוואי ולא תתברר כתוכן שיווקי). הפעם יצאה השדרית הבכירה עם השר הבכיר לבית הוריו ולמשפחתו, גם הפעם כדי לתדמת מחדש פוליטיקאי מטיל אימה כאיש משפחה חם וסבא חביב, הנער שעלה ארצה והצליח לבנות עצמו במו ידיו.

                 ספין החוזר על עצמו עלול להיות שקוף ומגוחך.   

 

מעוניינים להתעדכן בפוסטים נבחרים מהבלוגיה של הארץ? הירשמו להמלצות המערכת ותקבלו עדכונים פעמיים בשבוע: http://www.haaretz.co.il/personal-area/newsletter