בחיזור מטורף אחרי קולות הבוחרים, הסבת המועמדים לשחקנים בסרטוני תעמולה עלולה להסב נזק תדמיתי למוסדות המדינה אליהם הם שואפים להיבחר.

המגמה של טשטוש בין מידע לבין בידור, הידועה בימים כתיקונם כ-infotainment, או אם תרצו בידורידע, משתלטת גם על מערכת הבחירות הנוכחית. הבידור וההומור אמנם יעילים יותר במשיכת תשומת לב מאשר הפרחת הבטחות וסיסמאות נדושות. תחילה שיתפו בדרנים במערכת בחירות, ספי ריבלין בתשדירי הליכוד והגשש החיוור בתשדירי העבודה. בשלב הבא נשלחו פוליטיקאים עם רפליקות כתובות מראש לתכניות בידור וסאטירה עתירות רייטינג, כמו מצב האומה. רק פסע היה כדי להפוך את הפוליטיקאים לבדרנים. כנראה שזהו הטרנד האחרון, של הסבת פוליטיקאים לשחקנים ראשיים בסרטוני תעמולה. לא ירחק היום ובדרנים יגלשו לפוליטיקה, ממש כמוהם כעיתונאים כיום. 

אפשר והסרטון מתנצלים, בו כיכב נפתלי בנט מחופש לדמויות שונות בנוף החילוני, בישר את המגמה. התקנאו במטות בחירות אחרים ואימצו מייד את הסגנון ההומוריסטי. כך ביימו את ראש הממשלה בקליפ הגנון של ביבי, וכיום נוסף וידיאו המשך, ביביסיטר. מה שנראה תחילה כפספוס מביך וסר טעם במטה הבחירות של הליכוד, עתיד להתברר כאסטרטגיה מחושבת.

 

                                                                          ראש הבית היהודי מחופש לצפוני: מצחיק או מוליך שולל?

בעצם מה פסול בטשטוש הגבול בין פוליטיקה לבין בידור? מדוע לא לארוז מסרים תעמולתיים באריזה בידורית נגישה לציבור הרחב? עקרונית מותר ואף רצוי להנגיש את הפוליטיקה לשכבות רחבות באוכלוסיה. גם הפעם הכל זה עניין של טעם טוב ומידתיות. הפרזה או גודש עלולים לפעול כבומרנג. במיוחד אמר הדבר לגבי ממלאי תפקידים ממלכתיים הראויים ובצדק לכבוד. מי שמביימים את בנימין נתניהו כשמרטף, בייבי סיטר, גם פוגע, ובוודאות, במוסד של ראש הממשלה. מי שנותן יד ומשתף פעולה בהפקת סרטון ביבים, חושף מגבלות בשיקול דעת וגם פוגע בתדמית התפקיד שהוא מבקש למלאו. יש למוסד ראש הממשלה הדר שמחייב למנוע זילותו.

                                                                   ראש הממשלה כשמרטף: מצחיק או מבזה? 

לא צריך להיות זבוב על הקיר בחדר הישיבות של מרצ, כדי לנחש כיצד התבשל הסרטון מהפך עם מרצ, אשר כבר זכה לטיפול ב"ארץ נהדרת". כיצד מתמודדים עם הטענה, די מוצדקת, שמרצ מנותקת מן העם ורב המצביעים שלה מגיעים מהבועה התל אביבית? כיצד אפשר לתדמת מחדש את הרשימה?

ואז הרעיונאי/ת בחבורה הציע/ה להפיק סרטון שבמרכזו חפלה בסגנון עממי עם ראשי הרשימה במהלכה הם מזמרים ומקפצים. התוצאה, המהפך עם מרצ, עלולה ליפול בין הכיסאות ולהסב דווקא נזק תדמיתי למפלגה.

בעיני אוהדי מרצ הסרטון דווקא עלול להגחיך את המשתתפים ובמיוחד את ראשת הרשימה, זהבה גלאון. הם לא היו זקוקים לסרטון זה כדי להצביע מרצ וכעת אולי גברו הלבטים עבור מי להצביע? ספק אם הסגנון הקליל של הסרטון מדבר לקהל המסורתי של מצביעי מרצ? ואולי אין זה מקרה שבסקרים לאחר פרסום הסרטון, נרשמה ירידה למרצ מששה לחמישה מנדטים.

 בדומה, ספק אם הסרטון מסוגל לצמצם את הניכור של שכבות רחבות בציבור כלפי מרצ. לשם כך, דרושה פעילות עקבית ומתמשכת של הסברה והידברות עם אותם מגזרים מוזנחים בכל ימות השנה ולא רק ערב הבחירות. כך אמנם משנים את תדמית מרצ, אך לרעה. מפלגה שנתפסה כערכית וסולידית נראית בסרטון כחבורה שבויה בידי יועצי בחירות בעלי חשיבה סטנדרטית. 

 פסוקו של פוסט

 באקלים של בידורידע, כאשר מועמדים מחזרים נואשות אחרי קולות, הוולגריות משתלמת ומתקבלו כבון טון בשיח הציבורי גם אם היא עלולוה לפגוע ביוקרת הכנסת. 

 

 

מעוניינים להתעדכן בפוסטים נבחרים מהבלוגיה של הארץ? הירשמו להמלצות המערכת ותקבלו עדכונים פעמיים בשבוע: http://www.haaretz.co.il/personal-area/newsletter