בפוליטיקה כמו בספורט, אוהדים נוטים להתכנס סביב מפלגתם/ קבוצתם דווקא במצוקתה הקשה. וגם על מיכה  שגריר ז"ל. 

בשבוע שעבר התרחש מהפך – בסקרים. בממוצע של שבעה סקרים אחרונים, נכון לשעת השלמת הפוסט, הליכוד גובר מחדש על המחנה הציוני/עבודה – 25 לעומת 24 מנדטים בהתאם. ייתכן שבמהלך השבוע הסוקרים יבשרו על ביטול המהפך.

די בשינוי קל במסגרת סטיית התקן, הטעות המחושבת מראש, כדי לעורר אקסטזה של הפרשנים הפוליטיים. כך כאשר הפרשנות הפוליטית מתחרה בפרשנות הספורט ושבויה כמעט לחלוטין בידי גברים. כל שינוי בתוצאות המשחק, לכאן או לכאן, זוכים לפרשנות ללא כל פרופורציה. רק מצער שאמצעי תקשורת המצופים לגלות יותר שיקול דעת, כמו השידור הציבורי והארץ, נדבקו אף הם במחלת הסקרת.

מלבד השינויים הריאליים, אם אמנם הם מתרחשים, אפשר להציע לפחות שלושה הסברים לתנודות בממצאי הסקרים – תופעות לוואי במדידה, דיווח שגוי, מודע או מכוון, והשפעת הדיווח על הסקרים.

הסוקרים מתקשים למדוד הלכי רוח בקרב מגזרים, בייחוד ערבים וחרדים. מטעמים שונים, גם לא מעטים מן הנשאלים פשוט משקרים. גם אם אותו מכון היה מבצע שני סקרים במקביל, באותו זמן ובאותה שיטה, היו מתקבלות תוצאות שונות.

גם הדיווח על הממצאים הוא בדרך כלל חלקי, לעיתים שגוי וגם מגמתי. בדרך כלל, כמעט ולא נמסרים פרטים על שיעור המסרבים להשיב ועל עמיתיהם המתלבטים עבור מי להצביע. להגנתם שולפים הסוקרים את התירוץ המוכר: הם משקללים את התוצאות ומתייחסים לסרבנים ולמתלבטים לפי נוסחת פלא סודית.

בנוסף, בכוח המדווחים על תוצאות הסקרים להשפיע על עמדות הציבור, לטובת או לרעת רשימות מסוימות. לא במקרה במדינות אחדות נאסר על פרסום סקרים ערב בחירות. לסוגי ההשפעה שמות שונים: יש ובוחרים "קופצים" על קרון הרכבת/הרשימה המנצחת בסקרים, השפעה הידועה כ-bandwagon effect. יש ובוחרים נכמרים רחמיהם ומחליטים לתמוך דווקא ברשימה נחלשת או underdog effect.

כנראה שזוהי ההשפעה על המחליטים לתמוך בליכוד אשר הסקרים חשפו שהיא נחלשת. אפשר לתרגם השפעה כזו למושגי הפרשנים הפוליטיים המהוללים כאפקט בית"ר. זיקת האוהדים לקבוצה נותרת רגשית ובלתי מותנית בהישגיה. גם אם הקבוצה מפסידה ושחקניה כושלים, הכעס מתפוגג כאשר היא נקלעת למשבר או למצוקה רצינית.

יש לא מעט חפיפה בין אוהדי בית"ר לבין מצביעי ליכוד, בייחוד בזיקתם הרגשית והתמיכה הבלתי מותנית. ככל שיורע מצב המפלגה בסקרים ותחריף הביקורת על קפטיין המפלגה, כך רק ישובו המצביעים הביתה. אפשר וזהו סוד הצלחתו של בנימין נתניהו ושטר הערבות בבחירות הקרבות. הוא מבין ומיטיב לנצל את הנכס האלקטוראלי. ואכן הסרטונים הנראים כפשטנים עשויים להתגלות כיעילים משום שהם מגרים יצרים ומעצימים את הקיטוב בקרב האוהדים – אנחנו או הם! בקבוקים, חקירות, פרשיות או פדיחות דיפלומטיות, כל אלה מתגמדים ומתויגים כמזימות מרושעות, שלהם נגדנו. האוהדים המגורים עד העצם מתכנסים בעוצמה סביב קבוצתם, דווקא בשל המצוקה וחרף כל הסיבות והאחראים לה. אם יש וחייבים להצביע על אחראים על כישלונות, הרי אלה הם אימא של השופט או שיטת הבחירות ואנטישמיות בעולם.

 

                                                               אוהדים מתכנסים סביב קבוצתם/מפלגתם דווקא במצוקתה הקשה

בעיני מצביעי ליכוד רבים, רשימות האווירה/השבשבת, כולנו או יש עתיד,  הן מעין פלירט מזדמן ומתוק, מותר אולי בסקרים אך לא ביום הדין. ככל שיום הבחירות מתקרב, הנטייה להתפקח ולשוב הביתה, לתמוך בליכוד ובביבי, הולכת וגוברת. ככל שיענוהו, כן ירבה ויפרוץ. לפיכך, פתיחת החקירה על מעונו של ראש הממשלה או דו"ח מבקר המדינה עשויים רק להועיל ולהקפיץ את התמיכה בליכוד ל-30 מנדטים, בסקרים.

 לא חשוב אם הסקרים מדויקים או לא. פרסום הממצאים נוטה להבנות מציאות פוליטית אשר נוטה להגשים את עצמם: בכוחם לקבוע דין הרשימה לשבט או לחסד. אם רשימה אינה עוברת את אחוז החסימה. אם כך, אולי לא כדאי להצביע עבורה, ואז מיעוט המצביעים מממש את התחזית. הסקרים כבר הבנו מציאות של שני מחנות שווי משקל במפה הפוליטית, כאשר כל מחנה מאכלס רשימה בינוניות מגובה ברשימות לווין.

 פרשנים פוליטיים רציניים ואחראים היו נגמלים מזמן ממחלת הסקרת. די אם היו מתנסים בראיונות, ולו לשעה קלה, באחד ממכוני הסקרים.

 פסוקו של פוסט

 בשבוע שעבר גם נפרדנו ממיכה שגריר. מיכה היה שגריר הישראלי היפה, בחיצוניותו ובפנימיותו.

מבחינה תקשורתית, מיכה נותר נאמן כל השנים לרוח השידור הציבורי, במיוחד מחוץ לרשות השידור. הוא עסק רבות בתיעוד ויזואלי של החוויה הישראלית וגילה רגישות לאחר, למיעוטים השונים, במיוחד בשנים האחרונות לתפוצה האתיופית.

 למיכה שגריר שמור מקום לעד בפנתיאון התקשורת הישראלית.

בנדיירה רוסה, שיר הנושא בסרט אוונטי פופולו, שהפיק שגריר עם רפי בוקאי בשנת 1986 (מיכה תמיד ידע לסייע לכישרונות צעירים). הסרט מגולל נדודיהם על שני חיילים מצריים התועים בדרכם לאחר מלחמת ששת הימים ונחשב בשעתו לפריצת דרך בקולנוע הישראלי ביחס לסכסוך, היריב כבן אדם.

 

 

מעוניינים להתעדכן בפוסטים נבחרים מהבלוגיה של הארץ? הירשמו להמלצות המערכת ותקבלו עדכונים פעמיים בשבוע: http://www.haaretz.co.il/personal-area/newsletter