רוחות השואה מתמידות לנשוב ולטלטל את השיח הציבורי בישראל.  

ביום שלישי השבוע הופצה תמונה שמציגה את יאיר לפיד במדי נאצי. הן המקור והן מפיץ התמונה בחרו בסמל חזק ומטלטל. שעות אחדות לפני כן, פורעים, כנראה "מלח הארץ" אך בלי לימודי ליבה, פעלו בלילה באבו-גוש ושאלו מן הלקסיקון הנאצי כתובת לריסוס על בתי התושבים – ערבים החוצה, על משקל יהודים החוצה, Juden Raus. "נאצי" ו"גסטאפו" היו לכינויי גנאי שכיחים של מפגינים מול שוטרים.

 השימוש האינפלציוני עלול לגרום לבנליזציה בלתי נסבלת של השואה וזילותה. ככל שמרבים להשתמש בשואה בשיח השוטף, מגמדים אותה ואת זוועותיה. כי מי שמדמה את יצחק רבין או יאיר לפיד לצורר הנאצי כמוהו כמי שמגמד את מחולל השואה הנוראה בתולדות האנושות.

חוששני ששוב הדג מסריח מהראש.

לקברניטי המדינה לדורותיהם זכויות יוצרים על חילול זכר השואה. אף לא הזדמנות אחת נחסכת כדי לדמות את המצב הנוכחי לאסון ההיסטורי. אותם מנהיגים שמזדעזעים לנוכח הגילויים הבוטים של חילול השואה, מוזמנים לערוך חשבון נפש.

השואה, ואושויץ בפרט, "מככבים" כבר שנים בשיח הפוליטי. אזכורם השכיח סייע ומסייע להצדקת מדיניות קיימת ופסילה כל חלופה מדינית אחרת. "גבולות אושויץ" היה לביטוי מצדיק התנחלויות מעבר לקו הירוק. גם השימוש הסלקטיבי במונח מן האוצר הנאצי, "טרנספר", אומץ בחדווה ובסלקטיוויות, רק עבור החזרת תושבים לתחום הקו הירוק, אך לא להיפך. "טרנספר" של אזרחים מעבר לקו הירוק מוערך כהתיישבות וכהתנחלות בארץ אבות.

במשך כל השנים נמצא יריב או אויב אימתני אשר הועלה לדרגת הצורר הנאצי: אם לא נאצר אז עראפת, ובעקבותיהם נדד התואר המפוקפק לנסראללה ולאחמדינג'אד. עם פרסום תוצאות הבחירות המפתיעות באיראן, מחפשים בדחיפות מועמד שיוכל לשאת את התואר המפוקפק של צורר נאצי. לרוע המזל, ארדואן בטורקיה ואסאד בסוריה נחלשו בינתיים וכבר אינם ראויים לשמש הדמון התורן של מדיניות ישראל.

רק בשבוע שעבר השתתף בנימין נתניהו בטקס חנוכת תצוגת הקבע במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. גם הפעם ראש הממשלה נזקק שוב לשואה והפיק מספר אמרות שדופות, למשל;

"לנו היהודים הלקח ברור, אסור לנו לעמוד שאננים מול איומי ההשמדה. אסור לנו לטמון ראשנו בחול, או להניח שאחרים יעשו בשבילנו את העבודה. מכאן, מאושוויץ-בירקנאו, המקום שהוא עדות לרצון להשמיד את עמנו, אני ראש ממשלת ישראל, מדינתו של העם היהודי אומר לכל אומות העולם – מדינת ישראל תעשה כל מה שצריך כדי למנוע שואה נוספת".

ועוד,  

 "גם היום יש מי שמצהיר על כוונתו להשמיד מיליוני יהודים ולמחוק את מדינתם מעל פני האדמה. אבל היום יש לנו מדינה עצמאית וצבא חזק, שמאפשרים לנו להגן על עמנו ולעצור כוונות נפשעות כאלה. היכולת והנכונות להגן על עצמנו, זהו כל ההבדל בין מצבנו אז לבין מצבנו היום".

גם הפעם גויסו והתגייסו אמצעי התקשורת ושלחו כתבים לסקר נסיעה נטולת ערך החדשותי. הרי נוכחותו של עדר עיתונאים מלווים את ראש הממשלה הוא חלק מהתפארה באירועים שכאלה. ומי יחמיצו את ההזדמנות לנסיעת-צ'ופר לפולין? חבל שאמצעי התקשורת שבים ומבליטים הצהרות דרמטיות וחסרות משמעות בנוסח, "נעשה הכל למנוע שואה נוספת".

די להפחיד את הציבור בסכנות, מדומות ו/או ריאליות, ולהתעלם אולי מהסכנה האמיתית – של מדינה אחת לשני עמים.

אך מה יקרה כאשר הציבור יגלה שעבדו עליו? ומה אם בנסיבות מסוימות, אותה ממשלה, או אחרת, תרצה לשנות את המדיניות הנוכחית ולהיכנס לתהליך מדיני רציני? הרי הרוחות המדיניות משנות כיוון מעת לעת.

שנים הכחישה גולדה מאיר שאין עם פלסטינאי, ולא מעטים דבקו בעמדה זו, ואילו "החיות הדו-רגליות" של מנחם בגין היו לבני שיח מאוחר יותר במו"מ מדיני. רק מעטים בשנות השבעים העיזו לדבר על שתי מדינות לשני העמים, והם נודו לאלתר מחוץ לקונצנזוס הלאומי. האם יוכל הציבור שספג שנים על גבי שנים "לקחי השואה" להתגמש ולהשלים עם "גבולות אושוויץ" במקרה שיתחדש התהליך המדיני?

אל דאגה, גם הפעם יימצאו תעמלנים וכותבי נאומים מנוסים, אשר יכינו דף מסרים עם "לקחי שואה" חדשים. גם אז יהיה מקומם לראות את דוברי ממשלת ישראל באותם אתרים ונופים, אשר מנצלים שוב את זכר השואה ומביעים באותו פאתוס אמירות תואמות לתפנית המדיניות, כגון; 

  • אנו ניצבים במקום בו הרוח גברה על הכוח.
  • העולם לא למד את הלקח. אין כוח פיזי בעולם המסוגל להכניע את רוחו של האדם.
  • עמנו למוד רדיפות ושנאה למיעוטים חייב לגלות יחס אחר, של כבוד והגינות, כלפי כל מיעוט החי באשר הוא.
  • כשרידי השואה הנוראה, נעשה הכל כדי למנוע כל דבר אשר פוגע בעם אחר.
  • במותם ציוו לנו קרבנות השואה את קדושת החיים על פני קדושת הארץ.
  • לא היה ולא יהיה כוח בעולם אשר יכול להחניק שאיפה לאומית של עם.
  • גורל העם היהודי במשך שנים מחייב לגלות יחס נאור כלפי כל מיעוט החי בתוכנו.
  • כמי שידענו לממש שאיפות לאומיות, איננו יכולים להישאר אדישים כלפי השאיפות הלאומיות של עם אחר.
  • כבר היו מקרים וארצות שאזרחים של הכוח המנצח התיישבו בשטחים שנכבשו במלחמה ונאלצו לאחר שנים ארוכות לשוב הביתה.
  • המצב ברב מדינות אירופה שב ומוכיח כי אין גבול בין כובשים לבין נכבשים. תושבי הקולוניות לשעבר באפריקה מציפים כיום את אירופה בהמוניהם.
  • (ליוצאי ברה"מ) כל אימפריה, במיוחד אימפריה של לאומים שונים, סופה לדעוך ולהתפרק.
  • כבר הייתה דמוקרטיה שנהרסה בגלל פלוגות מחץ של "תג מחיר".

 גם אם התסריט נראה כרגע היפותטי, למען זכר הקרבנות, ניצולים ובני הדור השני והשלישי, הניחו לשואה והסירו אותה ממחלוקות פוליטיות.

פסוקו של פוסט

הפעם כל מלה מיותרת.

 

 

******

הפוסט הבא יתפרסם בתחילת חודש יולי.