ישראל שרויה בעידן של רפורמה. המונח חדר ללכסיקון ולשיח היומיומי. כל שינוי במדיניות, גדול כזניח, ממותג כרפורמה. קביעת מדיניות וקבלת החלטות – out, רפורמה – in. לכן, כל שר/ה שמכבד/ת את עצמו/ה שאיננו/ה מעורב/ת כביכול ב"רפורמה" כלשהי;

רפורמה בנמלים

רפורמה בגיוס

רפורמה בסלולר

רפורמה בריכוזיות המשק

רפורמה בבתי חולים

רפורמה בכדורגל

 רפורמה במשק הגז

רפורמה במסים

ממש היום, רפורמה בצה"ל 

ואיך לא, רפורמה ברשות השידור – ועל כך בהמשך.

דור של רפורמטורים עליך ישראל.

כאשר פוליטיקאים ואישי ציבור מוקפים יועצים ויח"צנים במשקל, רק צפוי שכל החלטה ממותגת לאלתר כ"רפורמה". למען הדיוק והמשך הדיון, הרפורמה מוגדרת כתהליך של שינוי איטי והדרגתי של סדר ישן. כיום, "רפורמה" מעוררת תקוות לעתיד, לשיפור במצב הנוכחי. לעיתים על מנת לייחד את ההחלטה גם מדביקים לה נופך היסטורי ודרמטי, "כבר 65 שנה המתנו לרפורמה….", ומיד באה גם ההתנצלות,"הרי אי אפשר לשנות בין לילה מצב של שנים".

מיטב הקופירייטרים מעורבים כיום בקביעת מדיניות. במצב כזה, מיטשטש הגבול בין קבלת החלטות ענייניות לבין יחסי ציבור. לעיתים, מיתוג ההחלטה כ"רפורמה" גם מסיח את הדעת מן האחראים על המצב המצריך שינוי. והעיקר, ה"רפורמה" מייתרת את הצורך ברפורמה. אין צורך במחאה ובהפגנות, כי השלטון עצמו מודע ועסוק כביכול ב"רפורמה".

כך הולכת ומתהווה מחזוריות מופלאה של הרפורמה: תחילה מקלקלים כדי לעשות "רפורמה". למשל, אלמלא הפרטה מטורפת ומכירת נכסים לאומיים בזול ליזמים פרטיים כביכול, לא היו צומחים עשרים טייקונים תאבי בצע וכח, ולא היה צורך ב"רפורמה" בריכוזיות המשק. אין ולא היה צורך ברפורמה בסלולר לו הרגולטור היה ערני יותר במתן זיכיונות ומונע את היווצרות הטריאופול – פלאפון-סלקום-פרטנר.

רשות השידור כדוגמא

במידה רבה, אין כמו רשות השידור אשר ממחישה את גימיק ה"רפורמה".

מי שמאמין שתהיה רפורמה ברשות השידור – שיקום.

מי שמאמין שפרישתם בתנאים משופרים של 700 עובדים הינה רפורמה ולא "רפורמה", ושהיא היא תבריא את רשות השידור – שיקום.

מי שסבור שרפורמה עושים מלמטה למעלה בלי להחליף את ההנהלה באנשי מקצוע – שיקום.

מי שמקווה שבעקבות צמצום במצבת כח אדם, אם בכלל, יחול שיפור באיכות המשדרים ותכניות הטלוויזיה ובתשתית הטכנולוגית של השידורים – שיקום.

מי שמאמין שמי שהיה שותף למצב שנוצר ברשות השידור ודרדר אותה למצב בו היא שרויה כעת, גם מסוגל לעשות רפורמה – שיקום.

מי שמאמין שיש מישהו בממשלה שמעוניין באמת ובתמים להבריא את רשות השידור ולהפכה לרשות עצמאית וחסינה להתערבות פוליטית – שיקום.

אף אחד לא קם ולא במקרה. כי רבים מדי נהנים מן המצב הקיים ברשות השידור – הפוליטיקאים, ההנהלה, חברי המליאה והוועד המנהל, העובדים, הערוצים המתחרים. כדי להבריא את רשות השידור, לא די ב"רפורמה", אלא בשינוי דיסקט ובחילופי גברי בהנהלה ובמוסדות רשות השידור – הוועד המנהל והמליאה.

אין כמו רשות השידור שמייצגת את תרבות הישרא-בלוף. רשות השידור היתה ונותרה נחלה פוליטית. היא ניכסה לעצמה את הכתר של שידור ציבורי. אך למעשה אין כרשות השידור אשר מזיקה לרעיון הנשגב של שידור כשרות לציבור על רבדיו השונים, שידור השייך למשלמי האגרה.

מוסדות רשות השידור היו ונותרו בסיס לטירונות פוליטית. בוגרי המליאה והוועד המנהל ברשות השידור איישו בעבר, וגם כיום, תפקידים במפלגות, בממשלה ובכנסת. מנהלים ברשות השידור מתמנים לפי "עקרון החבית": ככל שמגרדים יותר למטה, כך מגיעים לנשורת בתחתית החבית.

המנהלים כיום ברשות השידור הם החניכים הנאמנים של אסכולת שידור המקדשת את הזיקה עם השלטון במסווה של שיקולים מקצועיים. אסכולה זאת התגבשה במהלך השנים במחלקת התכניות בערבית של רשות השידור. כל מהלך שנועד לרצות את השר או את השלטון, אם זה של מינוי, קידום או הדחה, מנומק בשיקולים מקצועיים.

לכן, מי בלשכות השרים וראש הממשלה יחפוץ לחולל רפורמה אמיתית ברשות השידור ולאבד את השליטה על ערוצי השידור? לו באמת היה רצון להבריא את רשות השידור, כי אז יש לגייס ממיטב הכוחות הניהוליים והמקצועיים מבחוץ. הייתי שם לפני עשור וכחבר בוועד המנהל וגם אני נחשפתי בשעתו לאקלים אלים בלתי אפשרי של מנהלים ועובדים, אקלים אנטי יצירתי בו הון אנושי איכותי נטחן במטחנת סכסוכים ותככים מצטברים ואין-סופיים.

http://link.brightcove.com/services/player/bcpid632212897001?b ckey=AQ~~,AAAAksUQvhE~,eddxTv64gTBXSt4Pje4KDZWvMXpISrxD&bclid=0&bctid=2523294723001

גם לו חפצו להבריא את רשות השידור, ספק אם ניתן כיום לשכנע מנהלים רציניים להסתכן ולהמר על המוניטין שלהם כדי "להיכנס למיטה החולה".  דווקא בזמנים של משבר בתקשורת הפרטית, חייבים לשמור על רשות השידור כשידור ציבורי אמיתי, המצפן האיכותי וחסין מפני לחצים פוליטיים.

 

פסוקו של פוסט

מי שראה ומי שהחמיץ את ההפקה המחודשת של האופרה יבנגי אנגין  בביקור בית האופרה והתזמורת בולשוי (להגות: בלשוי), הנה הזדמנות נוספת. מכתב האהבה של טטיאנה, הנמשך כרבע שעה, מתחיל בדקה 41:10.