מסורת היא שבפתח ישיבת הממשלה השבועית, משחרר ראש הממשלה הודעה לתקשורת. המעיין בתמליל הודעתו של בנימין נתניהו השבוע (ההדגשות שלי), עשוי לחוש ביחס הדו-ערכי של ראש הממשלה לחידוש המו"מ בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית.

"אני רוצה להוסיף שני דברים: אחד, אנחנו מחויבים באותה מידה לשלום וביטחון. אנחנו עושים מאמץ עכשיו לחידוש התהליך המדיני. אני רואה בזה אינטרס אסטרטגי חיוני של מדינת ישראל, קודם כל כי אנחנו רוצים בשלום. ולצד זה אני מחויב לשני יעדים, וצריך להבין שהם שצריכים להנחות גם את התוצאה, אם תהיה כזאת. קודם כל, אם היא תהיה – היא תובא למשאל עם. אני מאמין שזה הכרחי, אני לא חושב שהחלטות כאלה אפשר לקבל, אם אכן יושג הסכם, במהלך קואליציוני כזה או אחר, אלא הדבר הזה צריך להיות מובא להכרעת העם. ביעדים שאני מציב לתהליך עצמו – אחד זה מניעת היווצרותה של מדינה דו לאומית בין הירדן לבין הים, לצד מניעת הקמתה של מדינת טרור נוספת בחסות איראן. אנחנו נצטרך למצוא את האיזון בין שני הדברים הללו, והשותפים שלנו למו"מ יצטרכו גם הם לעשות ויתורים שיאפשרו לנו לשמור על הביטחון שלנו ועל האינטרסים החיוניים, הלאומיים שלנו.

לכן זה לא יהיה משא ומתן קל, אבל אנחנו נכנסים אליו ביושר, בכנות, בתקווה שהתהליך הזה יתנהל בצורה אחראית, בצורה רצינית ועניינית, ואני חייב להגיד לפחות בשלבים הראשונים שלו גם בצורה דיסקרטית. זה יגדיל את הסיכוי שנגיע לתוצאה. בכל התהליך הזה אני אעמוד בתוקף, אני כבר עומד בתוקף, על הצרכים הביטחוניים של מדינת ישראל ועל אינטרסים חיוניים אחרים. אנחנו יודעים על מה אנחנו עומדים כאן, אנחנו יודעים על מה אנחנו נשענים כאן, ואנחנו נמשיך לעמוד על הדברים האלה גם בהמשך".

מצד אחד, יש נימות לרוח חדשה; המו"מ נתפס כאינטרס איסטרטגי והכרה שהמשך המצב עלול להוביל למדינה דו-לאומית ולשם מניעתה יש לעשות ויתורים. גם בסיקור התקשורתי בלטה נימה חיובית: המשא ומתן עם הפלסטינאים יהיה ישיר, כן ודיסקרטי. אולי לא במקרה ראש הממשלה השתמש במונח לועזי, דיסקרטי ולא סודי או חשאי.

גם בעידן התקשורת אפשר לקיים דיפלומטיה שקטה, הרחק מזרקורי הטלוויזיה. למעשה, תהליך משמעותי אינו יכול להתקיים בזירה תקשורתית, ולהיפך. הניסיון עד כה בסכסוך ישראל-פלסטין שב ומוכיח שקל יותר לנהל "מלחמת מלים" ו"משחק האשמות" בין יריבים ("אין פרטנר לשלום" או "הם מסרבים להגיע למו"מ") באמצעות התקשורת. לעומת זאת, הסכמים הושגו בזכות מו"מ דיסקרטי או/ו במקום סטרילי מעיתונאים, אם זה בקמפ דיוויד בשנת 1978, אם באוסלו בשנת 1993 ואם העסקה לשחרורו של גלעד שליט בשנת 2011.

מאידך גיסא, ההצהרה שכל הסכם יובא להכרעה במשאל עם עלולה לאכזב את המאמינים שיש בהודעה תפנית כלשהי. אם זהו ספין תקשורתי או גול עצמי, ורצוי, ימים יגידו.

"העם" כבר אמר ויאמר את דברו בבחירות. על כן, יש לראש הממשלה מנדט לקבל החלטות קשות בשעת הצורך. למעשה, "העם" מצפה למנהיגות ולהחלטות נועזות, במיוחד במצבים מורכבים. האם שוב עבדו עלינו ערב הבחירות האחרונות כאשר הבטיחו מנהיג חזק? או שמא מנהיג חזק הוא זה שמנציח את מצב העימות עם הפלסטינאים?

הרי מעולם לא התקבלו החלטות גורליות במשאל עם; לא דוד בן גוריון שהחליט לסגת מסיני, לא מנחם בגין שחתם על הסכמי שלום עם מצרים, לא יצחק רבין שחתם על הסכם אוסלו, לא אהוד ברק שהסיג את צה"ל מדרום לבנון ולא אריאל שרון שהחליט על נסיגה/התנתקות. גם בנימין נתניהו חתם בשעתו על הסכם חברון ללא משאל עם.  

בכל פעם ופעם, רב הציבור תמך בהחלטה הקשה של ראש הממשלה, לעיתים אחרי שהתקבלה ובניגוד למה שחשב לפני כן.

כפי שלא יוצאים למלחמה גם לא עושים שלום באמצעות משאל עם. מישהו שאל את ה"עם" כאשר החליטו על התנחלות בשטחים הכבושים? ואם כבר, אולי העם יכריע מהם הנושאים עליהם ייערכו משאלי עם; למשל, משאל עם אם יש צורך במשאל עם על תוצאות מו"מ עם הרשות הפלסטינאית.

אף ספק אם רבים מחסידיו של משאל עם כיום יקבלו תוצאות מנוגדות לצפיות ואשר אינן תואמות את "הצו האלוקי". מי שמעוניינים לחשל ולהתחשל ומי שאינו מעוניין לקבל החלטות קשות, מזמינים משאל עם. "העם" איננו יודע ואינו מבין מספיק כדי להכריע, ועוד בסוגיה מסובכת. די לבדוק את עצמנו. כמה אנשים מסוגלים לקרוא ולהבין חוזה פשוט של שכירות או משכנתא בבנק?

מנהיג לא זקוק למשאל עם. על בנימין נתניהו לבחור כיצד יכנס לדפי ההיסטוריה, כמנהיג מוביל או כפוליטיקאי מובל.

ממשיכים לעבוד עלינו

גם זאת משולחן הממשלה. לאחר שאושר השבוע קיצוץ רוחבי בתקציבי המשרדים, ללא משאל עם, השמיע שר האוצר הצהרה דרמטית – מנענו פשיטת רגל לאומית של מדינת ישראל.

כיצד אפשר עוד להאמין להכרזות בומבסטיות ובמיוחד למי שמאחוריהן? כנראה שמשהו בכל זאת מתבשל שם למעלה. עובדה. יאיר לפיד חוזר להתראיין בטלוויזיה ורץ מאולפן אחד למשנהו – בערב שבת בערוץ 2, לפני כן בערוץ 10. האם הוא השתכנע שלא די בפייסבוק? 

ואם כבר להטיל ספק במה שמספרים לנו, מותר לתהות כיצד הגרעון האדיר של למעלה מ-40 מיליארד ש"ח נוצר מתחת לראדאר של עשרות כתבים, פרשנים ויועצים לענייני כלכלה? האם זה מקרה שרק שאול מופז, שבקיאותו בענייני ביטחון, הקדים והצביע על הגרעון? ואולי הגרעון המפתיע קשור להכנות המאסיביות לקראת מבצע אפשרי באיראן? האם שוב עיתונאים נרדמו כמו כלב שמירה בחיבוקו החם של הממסד?

 

פסוקו של פוסט

אם וכאשר שר האוצר, יאיר לפיד, חסידיו ומתנגדיו יתפנו להרחיב אופקים על המדיה החדשים, מומלץ לעיין בספרו החדש של פרופסור יאיר עמיחי-המבורגר, הטוב, הרע והמכוער באינטרנט: הפסיכולוגיה של החיים ברשת. תל אביב, מטר. 2013.

יאיר הוא ראש המרכז לחקר הפסיכולוגיה של האינטרנט בבית-הספר סמי עופר לתקשורת, במרכז הבינתחומי הרצליה. בשפה בהירה מצליח פרופ' עמיחי-המבורגר להנגיש מן הידע התיאורטי לציבור הרחב על סוגיות שונות כגון; מנהיגות, פתרון קונפליקטים, למידה אהבה או אלימות ברשת.