•     מדוע דעת הקהל הפכפכה ומשתנה?
  •     מדוע אפשר לקבל החלטות קשות גם ללא משאל עם?
  •     מדוע הציבור מתיישר ותומך בממשלה גם אחרי החלטה לא פופולארית?
  •     מה יהיה הקמפיין ערב משאל העם ומי ינצח בו?

 

 

בימים סוערים של פרוץ משא ומתן עם הפלסטינאים, מרבים עיתונאים לפנות אלי ולשאול לדעתי המלומדת. בדרך כלל שיחה מתנהלת בערך כך;

במה זכיתי?

אתה ידוע כמומחה לדעת קהל/ מצאתי את שמך ברשימה של מומחים/פרסמת ספרים בנושא/ הייתי תלמיד/ה שלך בדעת קהל/ קראתי את ספרך תמונות בראש על דעת קהל ודמוקרטיה.

תודה רבה! במה אפשר לעזור?

האם קבלת את האיגרת ששלח ראש הממשלה בתחילת השבוע לאזרחי המדינה?

טרם. אני גר בישוב (אבן יהודה) עם שירותי דואר משובשים, במיוחד בחודשי הקיץ. אך קראתי את האיגרת בפייסבוק.

בטח רווח לך לקרוא את המשפט הראשון באיגרת, ממש מה שכתבת בספר/ לימדת בכיתה: ראשי ממשלה נדרשים מעת לעת לקבל החלטות בניגוד לדעת הקהל – כשהדבר חשוב למדינה.

כן ולא. לא בטוח שהנוסח הזה היה נכון, נבון ומדויק.

פרט בבקשה.

אכן התמדתי לטעון שכל ראש הממשלה, וכמוהו כל שר והממשלה כולה, מסוגלים, ואפילו חייבים, לקבל החלטה לא פופולארית. ראה נא את הכנת התקציב. גם השנה התקבלו החלטות קשות, אך לא בתופים וברעמים.

אם כך, אפשר לקבל החלטה קשה ללא חשש לתגובת הציבור?

מנהיג חזק אינו זקוק למשאל עם. אפשר לקבל החלטה בלתי פופולארית כי בדרך כלל רב הציבור מתיישר בדיעבד עם מדיניות הממשלה. אני מדגיש בדרך כלל. מנהיג סומך שמה שנראה תחילה כבלתי פופולארי, יזכה ברבות הימים להערכת הציבור.

יש לך דוגמאות?

כבר ציטטו אין ספור פעמים מה שאמר בשעתו דוד בן גוריון: איני יודע מה רוצה הציבור אבל אני יודע מה טוב לו.

זה היה מזמן, כשלא הייתה טלוויזיה ולא נערכו סקרים.

אתן לך דוגמא טרייה יותר, בנוסף למה שכבר פרסמתי (בפוסט הקודם). לאחר מלחמת ששת הימים הוקמה היאחזות נח"ל בשארם-אל-שייח' . המאחז שימש השראה למשה דיין שטבע את הביטוי טוב שארם-אל-שייח' בלי שלום משלום ללא שארם-אל-שייח'.  את מילות השיר שבו ושרו במשך לא פחות מ-15 שנים. משהו כמו  היום  "טוב יו"ש בלי שלום מאשר שלום ללא יו"ש"

לבסוף, שארם-אל-שייח' הוחזרה למצרים.

בשנת 1982 במסגרת השלב האחרון בנסיגה, השלישית יש להזכיר, של ישראל מסיני. גם הפעם ללא משאל עם, ללא סקרים, ללא כאבים חזקים, וזאת אחרי שפמפמו לציבור כל השנים כמה ששארם-אל-שייח' חשובה מבחינה אסטרטגית יחד עם סיני.

כלומר, הציבור משנה את דעתו בקלות.

בדרך כלל, ויש דוגמאות נוספות, גם מחו"ל.

הכיצד תסביר פרופסור שדעת הקהל כל כך הפכפכה?

 אגלה לך סוד ידוע. בדרך כלל, רב הציבור מחזיק בדעות רופפות, לא מגובשות. רק בנושאים מועטים יש לבן אדם דעה נחרצת שאיננו משנה אותה. יש נוהג מושרש, במיוחד בקרב פוליטיקאים ואנשי התקשורת גם יחד, לזהות את דעת הקהל עם סקר דעת קהל ולהתייחס לתוצאות ללא אבחנה בין דעה לדעה.

לפי הסקר שהתפרסם ב"הארץ" רב הציבור, 55%, תומכים בהסכם שלום במסגרת משאל עם.

דוגמא מצוינת. שנים אני מנסה למצוא תרופה לסקרת, בייחוד של עיתונאים, ללא הצלחה. אנסה שוב גם הפעם. ניקח את הסקר כפי שציטטת ונראה את כל התשובות, לאמור;

 

אחד מתוך חמישה מרואיינים בסקר זה הוא חסר דעה. עוד כחמישית מן הנחקרים הביעו דעה בלתי נחרצת. כך ש-40% ואולי יותר מן הנחקרים פתוחים לגבש סופית את דעתם. השאלה מי יצליח יותר בשלב הבא של שכנוע?

מדוע יותר מ-40%?

כי אין מידע על שיעור המסרבים להשיב בסקר, כרגיל לא מדווחים על כך. סביר להניח שחלק ניכר מן המסרבים הם אדישים או מתלבטים. אמנם מספר התומכים גדול פי שתיים ממספר המתנגדים, אך חסר נתון בסיסי כבכל סקר – עוצמת הדעה.

כלומר באיזו מידה נאחזים בדעה.

בדיוק. הסקרים מספקים מידע כמותי על דעות בציבור אך לא על איכותן. עד כמה "סגורים" הנשאלים על דעה שהם מביעים.

ויש להניח שהמתנגדים סגורים יותר בדעתם נגד ההסכם.

יש להניח שרבים מקרב 20% שהעידו כי יתנגדו להסכם במשאל עם הם מתנחלים וחסידיהם. עבורם נושא ארץ ישראל השלמה וההתנחלויות בוער בעצמותיהם. ערב משאל עם ייערך קמפיין מכריע. כל צד ינסה לשכנע את בעלי הדעות הרופפות, שאינם "סגורים" בדעותיהם. ומי לדעתך יצליח יותר?

הימין המתנחלים, מדוע?

לפי הסקר המוקדם נראה שהם במיעוט. אך יש עוד סקרים…. כל צד יעשה סקר כמעט יומי. עבור המתנחלים זהו מאבק קיומי ועל כן, הם יעשו הכל ובכל הדרכים כדי להפוך את התמונה לטובתם. עבור פוליטיקאים מימין -, דנון, חוטובלי, פייגלין, אלקין, כץ, זוהי הזדמנות לצבור הון פוליטי ולשפר עמדות. הרי קל יותר להלהיט יצרים ופחדים.

כיצד יתנהל הקמפיין נגד משאל עם?

אם וכאשר נגיע לשלב זה, יהיה כנראה קמפיין נגטיבי, בוטה, אלים, אמוציונאלי וללא מעצורים. מכירים את הרפרטואר הסמנטי. המלה סמאלנים תישמע מחמאה לעומת כינויים ארסיים אשר יוטחו על מחייבי ההסכם. מה שעשו לרבין יחוויר לעומת מה שמסוגלים להמציא הקופירייטרים של מתנגדי ההסכם נגד בנימין נתניהו.

לדוגמא?

חוץ מהפגנות סוערות, שיבושי תנועה ותג מחיר כמעט מדי יום, גם זה חלק מקמפיין נגד ההסכם, למשל, די בסיסמא "ביבי, של נעלי אביך!" כדי להלהיט יצרים. אפשרות לגמרי מעשית לגייס שוב את השואה. מי יוכל לעמוד בפני ילדות וילדים לבושים בבגדי מחנה ריכוז וטלאי צהוב אשר יעברו מדלת לדלת ויפיצו מדבקה "אל תגרשו אותי מהבית"? בכלל הקמפיין  עשוי להישען על תקשורת בין אישית, שיחות אחד על אחד, שהן מאד יעילות לשם שכנוע.

ואם ביבי יפסיד במשאל עם?

לא קרה שום דבר. הוא יראה כדמוקרט שמקשיב לקול העם vox populi? אולי הוא אינו מאמין, כרבים וטובים, כי יגיע להסכם ולא יצטרך לעמוד בפני דילמה לא פשוטה – להתאמץ בלשכנע את הציבור ולנצח או להישאר ניוטראלי ולהפסיד במשאל העם.

השיחה מסתיימת בתודות של המראיין/ת ובתקווה של המרואיין כי דבריו יצוטטו במדויק ויובנו כהלכה.

 

פסוקו של פוסט

עונג סופ"ש לבני גילי עם ענת לויט, משוררת, סופרת, עורכת ספרים, מבקרת וגם ידידתי היקרה.

 

קְדַם  זִקְנָה

 

לְאַט תִּזְחַל זִקְנָה  בְּאֵיבָרַי

כְּנָחָשׁ, קָשֶׁה לְנַחֲשָׁהּ מִיּוֹם

לְיוֹם תַּכִּישׁ, תַּקִּישׁ בְּאֵיבָרַי,

תַּקְשֶׁה תְּנוּעָתָם לְהַקִּישׁ מֵהֶם

עַל קֶדֶם יָמַי, תְּאַגֵּף וְתָגִיף

מֻקְדָּם מִדַּי לְפַתּוֹת

לְהִתְרַגֵּל, לְתַרְגֵּל אוֹתִי

בִּלְעָדַי.