רפורמה שאינה מחליפה הנהלה ומוסדות כושלים היא אכן מיותרת. הבראתה של רשות השידור מחייבת ניתוח מקיף ולא רפורמה. לשם כך דרוש חזון של הממשלה, בעלת הבית של רשות השידור.

 

נא להירגע! רשות השידור איננה נסגרת.

אפשר להפסיק עם הפגנות המחאה המתוזמרות של עובדים ועם סיקורן השערורייתי מבחינה אתית במהדורת "יומן" בערב שבת. אגב כך, מהו תפקידו של פרשן חיצוני ב"יומן", ועוד קבוע, אם לא להרחיב את היריעה ולרענן את הדיון בטיעונים אחרים מאלה הרווחים במערכת החדשות?  

בתקשורת כמו בפוליטיקה בישראל. כאשר נקלעים לצרה, מתחילים להתחנף לשמאל ולאליטות הליברליות: הפעם, כתבת פרופיל על אורי אבנרי כמו גם תחפושת כמגן חופש הביטוי. אכן, דרושה מנה גדושה של צביעות כדי להשתמש כיום בקרן נויבך, שניצלה ממלתעות ההנהלה הנוכחית בזכות לחץ ציבורי, לשם קמפיין ההישרדות.

רשות השידור לא תיסגר, משום שגם במצבה הנוכחי, של "טוטאל לוס", היא עדיין חיונית לממשלה שחולשת עליה. לא יוצאים למלחמה ו/או לתהליך מדיני ללא ערוצי שידור מגויסים לשליטה בהמונים. ממשלה שמינתה את ההנהלה ואת המוסדות, את היו"ר והמנכ"ל הכושלים אינה משוחררת מן האחריות על גורל העובדים.

כעת לאחר הרגעת הרוחות והסרת הספין "אוי, רשות השידור נסגרת", כדאי לשוב ולהציג תמונה לאשורה: דוחות אחדים, לרבות דו"ח צוקרמן משנת 1997 ודו"ח ורדי משנת 2000, שבו וקבעו שרשות השידור היא חולה, חולה מאד.

גוף חולה זקוק לניתוח ולא לרפורמה. אף רפורמה לא תשים קץ לניהול הכושל רב השנים, לא תדביר את התרבות הארגונית הקלוקלת, לא תחסל את האבטלה הסמויה, לא תשביח את התכניות ולא את התשתית הטכנולוגית המיושנת.

הייתי שם וחוויתי בעצמי את האקלים האלים והמושחת. צמצום של 700 מתוך כ-5,000 מועסקים (1,800 במשרה קבועה ויתרם כפריי לנסרים) לא יבריא את רשות השידור מחולייה.  

לשם הבראתה של רשות השידור דרוש ניתוח מקיף ללא דיחוי. ולשם ניתוח דרושה ועדה קרואה של אנשי מקצוע. כאשר כיהנתי חבר בוועד המנהל של רשות השידור, פרסמתי בעיתון המדינה, 29.9.2002, על סמך לימוד המצב מדו"חות בדיקה ומהתנסות בלתי אמצעית, מתווה להבראתה של רשות השידור, שעיקריו המעודכנים הם;

 

  1.                  תוקם ועדה קרואה (במקור: צוות היגוי) לרשות שידור חדשה, שבו אנשי מנהל, כספים, אקדמיה ותקשורת. הועדה הקרואה תמנה לא יותר מחמישה חברים ובראשה מנהל/ת בעל/ת מוניטין תקשורתי וניסיון עשייה מוכח בניהול ארגוני שידור. היו"ר, חברי הועד המנהל וחברי ההנהלה של רשות השידור יוכלו להשתתף בדיוני הועדה הקרואה במעמד משקיפים בלבד עד תום כהונתם.
  2.                 בתקופת המעבר לרשות החדשה יישמרו דפוסי שידורים "קיציים", שאינם שונים במהותם מלוח השידורים הנוכחי בערוץ 1: שידורי אקטואליה, רכש ושידורים חוזרים. כך ייעשה גם לגבי רוב השידורים ב"קול ישראל".
  3.                  הועדה הקרואה תכין תוך שישה חודשים תוכנית מבנית וכלכלית לרשות השידור החדשה, וחוק רשות השידור ישונה בהתאם לכך. לשם כך, הוועדה תוכל להיעזר בייעוץ מקצועי של מומחים בארץ ובחו"ל.
  4.                  הועדה הקרואה תתווה את המבנה של רשות השידור החדשה ותגדיר את מפת העיסוקים בשידורי הרדיו והטלוויזיה, לרבות שימוש במדיה החדשים.  
  5.                  במקביל, תוכן החקיקה הדרושה לחוק רשות השידור אשר יבטיח את עצמאותה הפוליטית של רשות השידור. 
  6.                  עם השלמת השינויים התחיקתיים, איוש התפקידים והרכבת המוסדות הציבוריים, תעביר הועדה הקרואה, וככל שיסתייע, את מלוא האחריות והסמכויות  לידי הנהלתה החדשה של רשות השידור.
  7.                  במהלך ההקמה של הרשות החדשה תישקל גביית אגרת חירום, שרוב הכנסותיה יוקדשו למימון של עלויות ההקמה של הרשות החדשה. מקורות מימון נוספים יימצאו במימוש נכסים, בסיוע ממשלתי ובהלוואות.

כצפוי, המתווה מעורר שאלות לא מעטות; האם הממשלה תמנה את הועדה הקרואה? אם כן, שוב היא היא עלולה לבחוש?! אלא שזהותם של חברי הועדה, היו"ר ובעיקר מהו הצ'רטר שיינתן לוועדה חשובים יותר!

הניסיון שב ומלמד שבעלי שיעור קומה מקצועית מסוגלים לעמוד בלחצים פוליטיים וכלכליים, ולהיפך. אם וכאשר תוקם ועדה קרואה, והספק אינו קטן, היא תצטרך להשיג את היעד הנכסף: כינון רשות שידור קומפקטית, מקצועית, יצירתית, יעילה ועצמאית. רשות השידור החדשה אמורה להיות מה שאיננה כיום – גורם מרכזי בעיצוב התרבות הישראלית ובשיח הציבורי כמו גם סמן איכותי לשידורים ולתקשורת בישראל.

אפשר כמובן לערער על פרט זה או אחר במתווה המוצע. אפשר להוסיף ולשנות. אך ללא ניתוח, כזה או אחר, אין תקומה לרשות השידור.

*******

פרסום המתווה הסעיר בשעתו את הרוחות ושמונה מחברי ההנהלה בטלוויזיה  (ב"קול ישראל" סרבו להצטרף), נענו ליוזמה "ספונטנית" וחתמו על מכתב לראש הממשלה ואחראי על ביצוע חוק רשות השידור דאז, אריאל שרון, בתביעה להדיח אותי מהוועד המנהל.

בכל מוסד אחר היו ננקטים הליכי משמעת נגד חברי הנהלה הפונים לדרג הפוליטי כדי להדיח רגולטור. ברשות השידור זוהי נורמה. עובדים ושדרים פונים ומזמינים לעיתים קרובות פוליטיקאים לבחוש בענייני הרשות. אחדים מחותמי המכתב למעלה קודמו בינתיים וניצבים כיום מאחורי הקמפיין הציני בעד רפורמה מחשש לניתוח.

 

פסוקו של פוסט

מדי יום ד', בין 8-9 בבוקר, אני מברך שאיני נהג משאית או אוטובוס. אחרת, הייתי נפגע, (ואולי גם הייתי פורק את כעסי על ההגה ועל הנוסעים בכבישים), לשמע תכנית מיוחדת ב"קול המוסיקה" בנימה מתנשאת ותוהה: מתי לאחרונה פרופ' אמנון רובינשטיין, פרופ' עודד זהבי או מנהל "קול המוסיקה", אריה יאס, שוחחו ללא מיקרופון עם נהג רכב כבד כלשהו?

לחלוטין אין זה מתפקידו של השידור הציבורי, כן שלי ובשבילי, להנחיל סטריאוטיפים חברתיים?