• מהיתוך זהויות בישראל ועד להיתוך צלילים, כלים וקצבים ב"מוצרט במצרים".
  • השפעתה של תכנית בטלוויזיה אינה נמדדת ברייטינג בלבד. זהו אחד הלקחים החשובים מהסדרה "השד העדתי".

 

בהמשך לפוסט המשותף עם רעייתי מלפני שבועיים, המונולוג של בתנו רק התבקש מאליו.

אני, הגנבת מבגדד…

יש לי אבא רומני, ואמא עיראקית…. אם כן, אני "הגנבת מבגדד".

אותי הבדיחה לא ממש הצחיקה בתור ילדה, אז בשלב מסוים כששאלו אותי "מה אני?" עניתי: "אבא שלי אשכנזי ואמא שלי עיראקית…." זה היה יותר נוח, ומי שהחליט להתעמק ושאל קיבל את התשובה המלאה.

הפעם הראשונה שאני זוכרת שהבנתי שאני קצת שונה, הייתה כשהמורה בכתה ב' עברה ילד ילד בכתה ושאלה אותו "מה הוא?" לא הבנתי בהתחלה מה היא שואלת, אבל מהתשובות של הילדים האחרים, הבנתי ששאלו אותי איפה ההורים שלי נולדו… אז עניתי את התשובה הרגילה… "אבא שלי מרומניה ואמא שלי מעיראק"… מבחינתי היה מדובר בשתי מדינות בלבד, לא הבנתי מה המשמעות של התשובה… המורה להפתעתי אמרה בפליאה ובהתלהבות… "אה… תמיד בני תערובת הם הכי יפים…" הייתי מובכת ומוחמאת, אני בת תערובת? לא ידעתי… והיא חושבת שאני יפה , נחמד…  מאז התרגלתי לשלל תגובות, שכללו את "הגנב מבגדד" וגם "את לא נראית עיראקית", טוב אני בעצם חצי… ואיך אני אמורה להיראות בתור עיראקית גם לא הבנתי… מצד שני, כשאמרו לי שהמוצא נקבע לפי האבא, וזה בעצם אומר שאני אשכנזית, אז ישר תיקנתי והסברתי.. "לא אני גם חצי עיראקית".

לא רציתי שימחקו לי את השורשים העיראקים שכללו מאכלים שאני אוהבת כמו קובה, בקלוואה, סילאן, בעבע וקהי, וגם לא שימחקו לי את המשפחה העיראקית שאני אוהבת. לא רוצה שימחקו לי את הסבתא שסיפרה לי את סיפורי העלייה שלה לפרטי פרטים… את הבית שהיה להם בבגדאד, העוזרת הצמודה, והחיים שהיו שם הרבה יותר עשירים. את הקושי הגדול לעלות לארץ, לאבד את בן הזוג וראש המשפחה שהיה מנהל בעיראק, ונאלץ בארץ לעבוד בעבודות כפיים, שבעקבותיו חטף התקף לב ומת בגיל צעיר.

מעולם לא התביישתי לשמוע את סבתי מדברת ערבית, ואף פעם לא הצלחתי להגיד "עשתידק" (מילה שאומרים בסוף ארוחה על אוכל טעים) כמוה… אבל כל פעם שאני רואה אישה זקנה במטפחת לוקחת סל קניות כמו של פעם והולכת לשוק, אני נזכרת בימים שביליתי עם סבתי, את  אימוני השש בש שקיבלתי ממנה, וגם הכרות עם הסרט בערבית של יום שישי בערב (שנשמע בקולי קולות…)

מצד שני אני דור שלישי לשואה, בכל יום השואה (וגם לא) אני נזכרת בסבא הרומני שלי ובסבתא ממולדובה. אני זוכרת את הסיפורים על המשפחה שהם איבדו בשואה, ובמחנות הריכוז בהם הם היו בתור ילדים וצעירים. על החיים שהם איבדו בעקבות המלחמה ההיא ועל הסיוטים שלא פסקו עד יומם האחרון מאותה תקופת חיים, להם הייתי עדה כשישנתי אצלם באחת הפעמים. אני זוכרת את הנסיעה לפולין, שהיתה שנויה במחלוקת מבחינת סבתי, שהתנגדה לכך מאוד אך גם התרגשה מאוד כאשר הקראתי את שמות בני משפחתה שנספו בשואה, בטקס בפולין באחד ממחנות ההשמדה. אני זוכרת את האווירה הכבדה, והתחושה שלא מדברים על השואה, אך מדי פעם מספרים איזה סיפור שמלווה בבכי על מה שהיה ואחריו האוירה נעשית עוד יותר כבדה. הייתי במסע שורשים ברומניה, אך לעיראק כנראה שלעולם לא אוכל להגיע… ברומניה ראיתי את הכפריים, שעדיין חיים שם ללא מים זורמים בבתים גם בתחילת המאה- 21.

אני קיבוץ הגלויות, אני גם וגם, אבל אני לא זה ולא זה. אני בעיקר פשוט ישראלית. זה נראה מיותר להוסיף מוצא וזה מפתיע אותי עד היום שהשאלה הזאת נשאלת. אני לא מרגישה צורך להזדהות עם אף צד, ולא מרגישה צורך להשמיט אף צד. אני גם לא מבינה בשמות משפחה ומה זה אומר על אנשים, ואני גם לא שופטת אנשים על פי מוצאם.

******

השד, הרייטינג וההשפעה

הסדרה "השד העדתי" הצליחה מעל למשוער. היא העלתה מחדש את הנושא של הפער העדתי והמעמדי לסדר היום הציבורי. כנראה, שרבים יותר משתתפים בשיח הציבורי מאלה שצפו בפרקי הסדרה. למען הדיוק, גם סדר היום הציבורי היה פנוי לקלוט את הנושא. בימי המתנה לתקיפה בסוריה ספק אם השד העדתי היה זוכה לאותה תשומת לב והתייחסות.

פרקי הסדרה אמנם זכו ברייטינג גבוה יחסית לערוץ 10 אך לא רייטינג מרשים. הפרק השני על ההשתכנזות, זכה ברייטינג הגבוה ביותר מבין פרקי הסדרה ונצפה ב-12.6% ממשקי הבית בישראל. הפרק האחרון על המזרחים בתקשורת ירד לרייטינג חד-ספרתי, 9.1%. הסדרה הכניסה את ערוץ 10 לעשרים התכניות השבועיות הנצפות ביותר. כל זאת בשבועות בהם כאשר בשליש ממשקי הבית עקבו אחרי הנעשה ב"האח הגדול" וכברבע מהם עקבו אחרי "המרוץ למיליון".

ללמדנו, שרייטינג זה לא הכל. השפעתה של תכנית טלוויזיה אינה נמדדת רק ברייטינג. אפשר והמשוואה, השפעה גדולה מריטיינג, נכונה גם לגבי אמצעי תקשורת בכלל, ולגבי האכסניה הנוכחית, ואולי גם לגבי הבלוג הזה ממש?!

פסוקו של פוסט

האלבום "מוצרט במצרים", 1997, היה ניסיון מרתק של היתוך צלילים, קצבים וכלים ממזרח עם מערב.