שני לקחים מתבקשים מהחלטתו של אובמה להשהות את התקיפה בסוריה: מלחמה אינה עוד תכנית ריאליטי בטלוויזיה ולעיתים כן חייבים לדבר לפני שיורים.

 

ערב ראש השנה הוא עיתוי קבוע לסיכומים, גם בתחום התקשורת. השנה מלאכת הסיכום מעט קשה, כי מה שהיה אמור להיות אירוע השנה, התקיפה בסוריה, נדחה לשנה הבאה וסיכומו נדחה אולי לסוף השנה האזרחית. בישראל מציינים פעמיים ראש השנה. מה שעושה אותי אלרגי לסיכומים שנתיים.

בינתיים שני לקחים עיקריים מהאירוע שלא היה השנה, ואולי יהיה בשנה הבאה;

 

המלחמה אינה תכנית ריאליטי

בהחלט אפשר להבין את אכזבתם של העיתונאים לשמע החלטתו של נשיא ארה"ב, ברק אובמה, לבקש את אישור הקונגרס לתקיפה בסוריה. הכל היה מוכן ופרוס בארץ ובאזור. כתבים בגבול סוריה-תורכיה, בצפון הארץ, ליד סוללות כיפת ברזל, ועוד. פרשנים, עם או בלי תואר אקדמי, ידעו מה עובר בראשם של השחקנים הראשיים, מדוע אובמה יסתפק בהפגזה מוגבלת ומדוע אסאד עשוי להכיל את המתקפה. ופתאום הכל השתבש או לפחות נדחה עד להודעה חדשה. הצפייה והתחזית פינו מקומן לאכזבה ולביקורת על נשיא ארה"ב ואפילו לכינוי חיבה עוקצני – אובמה-נון-דרמה.

כנראה שקהילת העיתונאים טרם השלימה עם העובדה שקצב הפוליטיקה שונה מן הקצב תקשורתי והצרכים שלהם. זוהי הפעם המי יודע כמה שהפוליטיקה מורדת בקצב שמכתיבה לה התקשורת. בראשית חודש ינואר 2006 לקה אריאל שרון באירוע מוחי ואושפז בהדסה, עין כרם. עיתונאים ושדרים מכל העולם צבאו על פתחי בית החולים ובלית ברירה, הסתפקו בעדכון הלאקוני על "הנשימה העצמונית". כעבור ימים אחדים, נפל האסימון שהמדובר באירוע מתמשך שבועות, חודשים ויותר.

כאז גם כעת, החיים מורכבים, מפותלים יותר ממה שמצפים בתקשורת. אריאל שרון עדיין שקוע בתרדמת בבית חולים כבר למעלה משבע שנים.

 

מוטב לדבר לפני שיורים

אין מלחמה ללא תעמולה ואין תעמולה ללא מלחמת מילים. המדובר באותם חילופי מהלומות מילוליות, בעיקר איומים, בין היריבים. מלחמת מילים היא רב תכליתית ואמורה להשפיע על כלל האוכלוסייה, על צבא הלוחמים או על מנהיגים יריבים. לו ידעתי, הייתי ממציא חיסון נגד תעמולת מלחמה ומלחמת מילים.

הצהרתו האחרונה של אסאד לפיה תקיפת סוריה עלולה להצית מלחמה אזורית אמורה להרתיע מקבלי החלטות. ואולי גם זה מה שהרתיע את נשיא ארה"ב, ברק אובמה. הצהרה קודמת של מנהיג איראן אשר איים כי ישראל תושמד אם סוריה תותקף נועדה הן להרתיע קברניטים מלעודד תקיפה בסוריה, אך בעיקר להפחיד את הציבור הרחב. גם האיום מסוריה כי תגיב בכל האמצעים העומדים לרשותה נועדה לחולל פאניקה בקרב הציבור הישראלי, אשר אמנם הגיב כמצופה והסתער על התחנות לחלוקת מסכות הגז. לעומת זאת, האיום שכל פגיעה בישראל תגרור תגובה שתשים קץ לשלטונו של אסד נועד להגביה את סף ההרתעה של שליט סוריה.

מלחמת המלים מוכרת למדי לציבור הישראלי. לפני מלחמת ששת הימים, בשנת 1967, קדמה תקופת המתנה מורטת עצבים אשר מזכירה לא מעט את הצפייה הנוכחית לבואם של הטומהוקים האמריקנים. להבדיל, הרדיו היה המדיום הדומיננטי וכמובן שהוא נוצל היטב למלחמת המילים משני צדי המתרס. המבוגרים שבינינו זוכרים את שידורי הרדיו המצרי, שכבר היה לפנינה פולקלוריסטית, קול הרע"מ מקהיר. הכוונה לרפובליקה הערבית המאוחדת, האיחוד קצר הימים בין מצרים לבין סוריה. היה דבר כזה.

 

על אף העברית העילגת בפי הקריינים, היו גם דיווחים שבמקומות אחדים בדרום הארץ נרשמו מקרים של חרדה. גם הפעם התברר שאוכלוסיות חלשות  פגיעות יותר מתעמולת אויב. קול ישראל לא נותר חייב והשיב מנה אחת אפיים. למעשה אלה היו ימי הזהר של הרדיו הישראלי. השידורים בערבית פנו במישרין לחיילים המצריים והפחידו אותם. מנוסתם המבוהלת בשדה הקרב יוחסה במידה רבה לשידורי הרדיו.

נראה שבמהלך השנים תעמולת המלחמה השתכללה והתגוונה. איומים נשלחים כיום באמצעות צד שלישי, ראיון לעיתון צרפתי או רשת שידור אמריקנית.  

השלטונות מודעים ומטפלים בתופעות הלוואי של מלחמת המילים. דוברים ישראליים, ובעיקר ראש הממשלה והרמטכ"ל, עוד ישובו ויצהירו אין ספור פעם, שישראל חזקה, שצה"ל ערוך להגן על אזרחי המדינה, וכד'. ככל שתקופת ההמתנה מתמשכת מתגוונים גם האמצעים לשמור על מוראל הציבור. לא אופתע אם גם הפעם גל של בדיחות מקאבריות כבעבר, בנוסח "אחרון יכבה את האור במדינה", ישטוף את הרשתות החברתיות.  

לעיתים מסתייעת מלחמת המלים גם בצלילים. ימים אחרי שכוחות מצרים חצו את התעלה לעבר סיני, הכריז גמאל עבד אל נאצר ב-21 במאי 1967: "אנו מוכנים. אם רוצה גנרל רבין לנסות את כוחנו – אהלן וסהלן." כתגובה חיים חפר חיבר את המלים לשיר הלעגני, "נאצר מחכה לרבין".

 

באותם ימים של כוננות ערב מלחמה, חיים בר לב פיזר בדיבורו האיטי את החששות בקרב הציבור הישראלי מפני תוצאות המלחמה במימרתו האלמותית, "נכה אותם מהר, חזק ובאופן אלגנטי".

ערב מערכת הבחירות ב-1981 ומתיחות בגבול עם סוריה, על אותו משקל של מלות השיר, מנחם בגין הלהיט את ההמונים, "אסאד היזהר – יאנוש ורפול מוכנים".

 

 

מצמרר עד כמה איום כזה אקטואלי גם כעבור למעלה משלושה עשורים, בהתאמה המתחייבת: אסאד היזהר – יעלון וגנץ מוכנים! רק מנחם בגין חסר.

שנה טובה ושפויה!

 

פסוקו של פוסט

מתוך פרויקט שירים מאת יהודה עמיחי בעיצוב טיפוגרפי של האמן אריק כספי (אין קשר משפחתי לכותב הבלוג) בפסטיבל השירה ה-6 מטר על מטר, החל משבוע הבא בעמק רפאים, בירושלים.