חשבון נפש על חלקם של עיתונאים בטיפוח קונצפציות ביטחוניות. כיום כלפני ארבעה עשורים המערכת הביטחונית מזינה את התקשורת בהערכות מודיעיניות, קרי: קונצפציות.

 

חטאנו, עווינו, פשענו

השבוע לפני ארבעים שנה פרצה מלחמת יום כיפור. כך זה נשמע אחד השידורים שפילחו את הדממה ביום כיפור;         

 

 

המלחמה סימנה אבן דרך ביחסי אמון בין אמצעי התקשורת לבין מערכת הביטחון. בספר "המתווכים: אמצעי התקשורת בישראל" נכתב על כך;

 

"קונצפציה" היה מונח שגור מאוד, לאחר מלחמת יום-הכיפורים, להגדרת התפישה, שנשענה על בטחון עצמי מופרז  בשרותי המודיעין ובכוחות הביטחון בכל הקשור ליכולתה הצבאית והארתעתית של ישראל למנוע ממדינות ערב לתקוף אותה ולהשיג הישגים צבאיים ומדיניים כתוצאה ממלחמה יזומה. במידה רבה, הקונצפציה הייתה אחד מפירות-הבאושים של מלחמת ששת הימים…. העיתונאים כפרטים והעיתונות כולה נסחפו, אפוא, באווירת האופוריה הכללית במדינה. הם שיקפו את האופוריה הזו, היו חלק ממנה ותרמו לביסוסה.

שתי סדרות של שאלות התעוררו לאחר מלחמת יום-הכיפורים. הראשונה, עסקה ברקע ובסיבות להתהוות הקונצפציה, תוך שימת דגש עיקרי על ההיבט הביטחוני-צבאי שלה – ובמיוחד בתקופה של טרום-מלחמה – ותוך בחינת חלקם של אמצעי התקשורת ואחריותם בתהליך זה. סידרת השאלות השנייה נסובה על תפקודם של אמצעי תקשורת ההמונים לפני ובעת המלחמה, ועל רמת הסיקור התקשורתי של הקרבות וימי-המלחמה.

מלחמת יום-הכיפורים הניבה יבול עשיר של פרסומים בקהילייה העיתונאית, בתוכם וידויים אישיים עמוסי פאתוס אפולוגטי של עיתונאים, שנכתבו בסגנון "חטאנו, עווינו, פשענו"…..

לפי התיאורים הללו, התפשטה הקונצפציה מהחוגים הביטחוניים אל הציבור הרחב, בגלל קיומו של מעגל-קסמים. שלטונות הצבא הזינו תדיר את הכתבים במידע חלקי ומגמתי, וערב המלחמה הפגינו יכולת טפלול (=מניפולציה), כדי להבטיח פרסום חלקי או להשתיק הערכות סותרות. הם שקדו להזין את הכתבים הצבאיים הממושמעים, במידע חד-מימדי, לפיו ההיערכות של צבאות סוריה ומצרים, היא במסגרת תרגיל צבאי גדול, ששני הצבאות הללו מתכוונים לערוך. הסמכות המקצועית, שהופגנה על-ידי מערכת הביטחון, משום ששלטה על מקורות המידע, שכנעה את העורכים והכתבים לאמץ את ההערכות הרשמיות. בה-בעת, נמנעה מהעיתונות כמעט כל אפשרות לקבלת מידע חלופי, משום שכל ביקור במתקן צבאי או פגישה עם מפקדים צבאיים, היו טעונים אישור מוקדם של הרשויות. שיתוף-הפעולה הכמעט-מלא מצד הממסד התקשורתי, רק חיזק את עמדת מערכת הביטחון בצדקת עמדותיה. כתוצאה מכך, היא שקעה בשאננות ודבקה עוד יותר בקונצפציה הביטחונית, שהתפשטה בציבור הרחב – בזכות אמצעי התקשורת.

למרבה האירוניה, נולדה אותה 'אוירה כללית', שגרסה שלא תהיה מלחמה, בבית מדרשו של צה"ל, והועברה לציבור האזרחי על-ידי אגף המודיעין באמצעות מנגנון ההסברה שלו. אמצעי הפרסום: כלי התקשורת אגף המודיעין של צה"ל לא רק הזין במידע ובהערכה שלו את הממשלה. הוא פעל גם כלפי מטה, לעבר הציבור הרחב, באמצעות כלי התקשורת למיניהם.

 תחייתה של ה"סבירות הנמוכה"

מדוע נדמה שההיסטוריה חוזרת על עצמה ואף לקח לא נלמד מאז אותה מלחמה. האמנם השתנה דבר מאז ביחס התקשורת למערכת הביטחונית ובכלל? האם העיתונאים נהיו יותר ספקנים וביקורתיים כלפי המערכת הביטחונית, כפי שהבטיחו והתחייבו מיד לאחר מלחמת הכיפור?

ספק רב ואפילו להיפך. לעיתים נדמה שהיחסים בין שתי המערכות – התקשורת והביטחון, לא רק שלא נחלשו אלא אף התהדקו יותר. במידע הנמסר לציבור נעלמה התיבה דובר צה"ל מודיע. כתבים ופרשנים צבאיים מיטיבים ליחצן ומייתרים את דובר צה"ל. אם דובר צה"ל מוזכר הרי זה במשפטים או בכנסת. דוברי צה"ל מתרגמים מוניטין תקשורתיים לזירות אחרות. הם היו לידוענים מבוקשים, לא מעט בזכות הישגיהם ההסברתיים בעת מילוי תפקידם הצבאי.

כיצד ייתכן שארבעים שנה אחרי מלחמת יום הכיפור ממשיכים אמצעי התקשורת ברומן האסור עם מערכת הביטחון ועם צה"ל בפרט?

מצד אחד, אמצעי התקשורת נחלשו ועיתונאים חסרי משאבים ומקורות חלופיים תלויים יותר במקורות המידע הרשמיים. כתבים ופרשנים צבאים רעבים סמוכים על שולחנם של אותם מקורות מודיעין בצה"ל. מאידך גיסא, המערכת הביטחונית על שלוחותיה השונות התחזקה והצטיידה ביחידות דוברות ויחצ"נות משודרגות. ביכולתן של יחידות אילו לגבור על כל שיקול עיתונאי גם בעיתון האיכותי והביקורתי ביותר.

קוראי הארץ זכו לקבל המחשה לעוצמה היח"צנית של חיל האוויר בשער המוסף ובכתבה בת חמישה עמודים בהם נפרס, וללא כל סימן שאלה או קריאה, סיפור המטס השנוי במחלוקת מעל מחנה אושוויץ מלפני עשור. גם העריכה הגראפית בעיתון שיתפה פעולה עם היח"צנים מטעם: בטקסט שובצו שני תצלומי אוויר – של מחנה אושוויץ-בירקנאו דאז של מתקן הגרעין בנתנז כיום.

כך צורבים תודעה לאומית של לעולם לא עוד ומכשירים את הלבבות לקראת תקיפה אפשרית של חיל אויר באיראן.

הקונצפציה חיה, בגרה ונעשתה שנונה יותר.

לו יהי ולא תהיה הפעם הפתעה נוספת עקב סבירות נמוכה!

******

הבלוג יוצא לחשבון נפש לזמן מה. חתימה טובה לקומץ הקוראים הנאמנים.

 

פסוקו של פוסט

הביצוע המרטיט של ברברה סטרייסנד ל"אבינו מלכנו".