לא חייבים ללמוד תקשורת כדי לעבוד בתקשורת. מיומנויות מולדות והשכלה כללית, גם בתקשורת, לא פחות חשובות כדי לפתח קריירה עיתונאית.

אין כמו המשבר בלימודי תקשורת בהשכלה גבוהה כדי להמחיש את המשותף בין שתי האליטות, אקדמיה ותקשורת, כפי שנידון בפוסט הקודם. עת לכל המעורבים והאחראים על המשבר, בכללם המועצה להשכלה גבוהה (=מל"ג), כדי לערוך חשבון נפש נוקב, גם אם הוא לא נעים לרבים מעמיתי. 

אינפלציה בלימודי תקשורת

עד לא מזמן, כל מוסד להשכלה גבוהה ייחל ללימודי תקשורת. לימודי תקשורת נתפסים עד היום כעסק כלכלי משתלם. בשני עשורים האחרונים נפתחו תכניות ללימודי תקשורת בלא פחות מ-20 במוסדות להשכלה גבוהה – 6 באוניברסיטאות מחקר, 8 במכללות ועוד 6 במוסדות אקדמיים להכשרת מורים. היד עוד נטויה ותכניות נוספות עומדות בפני אישור מל"ג. לעיתים מאשרים תכניות, גם אם אינן ראויות, ולא רק בתקשורת, בשל לחצים חיצונים ושיקולים זרים.

בעבר התרעתי על מחסור בסגל מתאים שאינו מדביק את קצב הריבוי של התכניות. תחת מטרייה של לימודים בין-תחומיים, גויסו ומגויסים חברי סגל מכל הבא ליד, מתחומי ידע שונים – לשון, היסטוריה, ספרות, יחסים בינלאומיים, מזרח התיכון, ועוד. הללו עברו הסבה בין לילה והיו למומחים לתקשורת ולראשי תכניות.

האכזבה מלימודי תקשורת ופשרה

מחזורים שלמים של צעירים פנטזו ועדיין מפנטזים שלימודי תקשורת סוללים את הדרך לזוהר הנכסף בתקשורת, ולא כך הוא. האכזבה היא נחלתם של סטודנטים רבים בתקשורת, בחלקה בשל פער צפיות בין מה שקיוו ללמוד לבין מה שלומדים.

במהותה, עיתונאות היא אומנות, מלאכה, המותנית במיומנויות; בעיקר במיומנויות מולדות ופחות במיומנויות נרכשות. בדרך כלל, אנשים מתברכים או לא מתברכים ביכולת הכתיבה או ביכולת ההבעה. אפשר לשפר יכולות קיימות במסגרת זו או אחרת. אך מי שחסרים אותן לחלוטין גם יתקשו להשיגן ולהשתלב בתקשורת. גם רבות מן המיומנויות נרכשות תוך עשייה, ניסוי וטעייה, ובמחיצתם של בעלי מלאכה מנוסים.

למעשה, יש כיום רק בית ספר אחד לתקשורת המכשיר עיתונאים ושדרים: גלי צה"ל. מבחני כניסה קפדניים נערכים כדי לאתר צעירות וצעירים בעלי מיומנויות מולדות בטרם קבלתם לתחנה הצבאית. מסגרת אחרת התחסלה, הלא היא העולם הזה. אורי אבנרי העמיד דור של עיתונאים אשר למדו במחיצתו את רזי המלאכה העיתונאית. ניסיון מעניין שהוכשל, והייתי שותף בראשיתו, נעשה בראשית שנות התשעים כאשר דב יודקובסקי ביקש להקים בית ספר בין אוניברסיטאי, "כותרת". מרוב בתי ספר לתקשורת, נכון לעכשיו ששה במספר, חסר בית ספר אחד וטוב.

רב המוסדות להשכלה גבוהה אימצו ושעתקו את המודל של לימודי תקשורת באוניברסיטה העברית דהיינו, סגל מרצים מצומצם ופשרה בין לימודים עיוניים לבין לימודים מעשיים קרי: סדנאות. עקב כך, רב התכניות דומות פחות או יותר ולרב, הן מנחילות אכזבה לסטודנטים.

לימודים עיוניים בתקשורת חשובים להשכלה כללית אך הם אינם הכרחיים כדי לעבוד בתקשורת. עדיף גם שעיתונאים יהיו בעלי השכלה כללית רחבה, בייחוד בתחום שהם מסקרים, למשל כלכלה, משפט, קולנוע, אמנות או מדע. לעומת זאת מיומנויות מולדות נותרו תנאי הכרחי לעבודה עיתונאית. מיומנויות נוספות נרכשות בתהליך התנסותי מתמשך ומייגע במחיצת חונכים מנוסים. לימודים עיוניים בתקשורת חשובים לעיתונאים לא פחות מלימודים בפילוסופיה או בסוציולוגיה. אמנם, כל תכנית בתקשורת מתגאה בבוגרים שלה המשולבים בתקשורת. אלא שרבים מהם הגיעו ללמוד, וגם לעבוד, בשל נטייתם המוקדמת לתקשורת.

ממעטים ללמוד לתואר שני

הירידה בסטודנטים לתואר שני היא דרמטית יותר אך לא מקרית. לפחות תכנית אחת לא נפתחה. הכיצד למרות אלפי סטודנטים לתואר ראשון בתקשורת רק מעטים מעוניינים בלימודים לתואר שני?

רבים מן הסטודנטים לתואר ראשון באוניברסיטה בוחרים בלימודי תקשורת כחוג משני. זהו חוג "קל" ואטרקטיבי ומאפשר להתמקד בחוג הראשי הנועד להמשך הלימודים – פסיכולוגיה, סוציולוגיה, כלכלה וכד'. לעומתם, המעוניינים בקריירה מקדימים להשתלב בעבודה וממעטים להמשיך בלימודים. אשר על כן מספר הסטודנטים הגבוה לתואר הראשון אינו מנבא את הביקוש לתואר שני.

זאת ועוד, מאחר וכל מכללה שואפת להיות כמו אוניברסיטה, מכללות אחדות פתחו תכנית לתואר שני בברכת מל"ג. הרי ההוראה במכללה זולה יותר מאשר באוניברסיטה. למי איכפת על איכות התואר? בדרך זו נמנע פעם נוספת אפיון חיוני בין לימודים מעשיים בתקשורת במסגרת בית ספר במכללה לעומת לימודים עיוניים באוניברסיטה. יתר על כן, בשל אישור חפוז של תכניות לתואר שני במכללות אחדות, החריפה התחרות על אותו פלח רזה של סטודנטים. במלים אחרות, כמעט אותו מספר סטודנטים מתחלק בין יותר תכניות.    

אפשר והמשבר הנוכחי בלימודי תקשורת הינו עונתי וחולף עם המשבר הכללי בתקשורת. אך יש בו גם לקח לגבי כלל המערכת: השכלה גבוהה אינה עוד מוצר וסטודנטים אינם רק צרכנים. יש למועצה להשכלה גבוהה מחויבות ואחריות כלפי צעירים, וכלפי החברה כולה, בקביעת מספרן ורמתן של תכניות לימוד. לימודי תקשורת הם רק משל למצב בו מפקירים שרות חיוני בידי כוחות השוק והמחיר שמשלמים אלפי צעירים בתמימותם שהם רוכשים מקצוע.   

ובכל זאת, אסיים בנימה חיובית. אפשר וזוהי ראשית ההתפכחות של סטודנטים מפנטזיות דומות בתחומים אחרים. כשם שאפשר להצטיין כעיתונאי גם ללא לימודי תקשורת, כך אפשר להצליח בעסקים מבלי להשקיע עשרות אלפי שקלים בלימודים של מנהל עסקים. 

 

פסוקו של פוסט

סמיכות מצמררת את קהילת התקשורת: יומיים אחרי שנסגר בניין "מעריב" המיתולוגי בשבוע שעבר, שם קץ לחייו השומר בבודקה, סרגיי חליופין.